קובץ על יד החזקה/אישות/יא

קובץ על יד החזקה ‏ אישות יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

וכן גדולה שבא עלי' קטן כו'. ופסק רבינו כשמואל דאמר אין מ"ע בבשר אע"ג שכ' שם התוס' ד"ה ושמואל דבלא השיר בתולים איירי וכדאמרי' בירושלמי אין בו כח ליגע בסמנין ורבינו סתם דבריו משום דמשמע בתלמודא דידן פליג בזה כמ"ש באס"ז ואפשר נמי דפי' הירושלמי אין כח לפתוח הסתום.

ז

קטן וכו' וכן גר. עי' בתוס' דף צ' ד"ה ל"ש דמשמע מדבריהם דגם גבי גר כתובתה מאתים וצ"ע דבריהם דהא גיורת גם מתחילה אין לה מאתים ועי' בתיו"ט שם במתני' ולפי"ז מ"ש רבינו וכן כו' אין הכוונה דגם גבי קטן אין לה אלא מנה ז"א דהא מוכח בגמ' דיש לה מאתים וצ"ע על המל"מ שהבין מדברי רבינו דשווין הן ובאמת יש חילוק רב ביניהם והתוס' כ' שם דלא טריף ממשעבדי בכתובה זו שהוא שטר מוקדם ובלא"ה שטרא חספא בעלמא הוא וגבי קטן לא שייך חספא בעלמא עי' ק"נ ואפשר אם דעתו להתגייר וכותב לה כתובה ואח"כ נתגייר לא הוי חספא בעלמא וזה י"ל דקמ"ל המתני' לדעת רבינו וע"ש בתיו"ט ודוק.

ח

כל בתולה וכו'. כ' הה"מ מ"ש בגמ' וניחוש שמא תחתיו זנתה וכו' ובאמת צ"ע על רבינו והרי"ף שהשמיטו תי' דר"א דאיירי בשקידש ובעל לאלתר ולחומר הקוש' נראה עי' בתוס' שם מה שמקש' על ר"א הא איכא עדים כאן שלא נבעלה אפי"ה אינו סומך על דבריהם שסובר דלשבחה אומרים כן ע"ש והרשב"א תי' דהכי קאמר שבחזקת בתולה נשאה כמ"ש העדים ואעפי"כ אין כאן מקח טעות כיון שיודע שכנסה הראשון לשם נשואין הרי היא בעיני כל כבעולה שבטל חינה ולא לקחה אלא בדמי בעולה ע"ש והנה סברת הרשב"א נכונה למ"ד כתובה דרבנן אית לן למימר כיון שנשאת ובטל חינה שוב לא תקנו לה כתובה מאתים אבל למ"ד כתובה מה"ת וילפי' מכמוהר הבתולות באיזה סברא יכול להפקיע ממנה כתובתה המחויב לה מה"ת דהא כל זכות שנתן לה התורה הוא משום שבירת בתולים ולמ"ד כתובה דאורייתא ע"כ צ"ל כמו שתיר' התוס' דהוא לא כנסה אלא בחזקת בעולה ואע"ג דעדים אמרו שלא נבעלה אינו סומך עליהם ולפי"ז י"ל בהא דמק' התלמודא וניחוש דלמא תחתיו זנתה היינו לר"א דאיהו סובר דכתובה מה"ת כמ"ש התוס' דף י' ד"ה לר"נ וכיון דכתובה מה"ת ע"כ צ"ל דה"ט דאינו יכול לטעון טענת בתולים משום שהיא בעיניו בחזקת בעולה ואינו מאמין להעדים וא"כ וודאי דיש לחוש דלא יבוא תו לב"ד דמה לנו לברר הדבר דחזקה מגרע אמירת העדים ולה"א צריך לשנוי' דמיירי בקידש ובעל לאלתר ורבינו והרי"ף דפסקו דכתובה דרבנן איכא למימר סברת הרשב"א דלא מחזקינן לה כבעולה ואעפ"כ כתובתה מנה כיון דבטל חינה וא"כ אם יבעול אותה וימצאנה בעולה אז בוודאי יבוא לב"ד לברר הדבר שלא להיות עמה באיסור דאדרבה דהא איכא כאן עדים שלא נבעלה מבעלה הראשון ומש"ה השמיטו רבינו והרי"ף מסקנת הגמ' ודוק. ומשמע מדברי רבינו אפי' אם היא בעצמה אמרה שבתולה אני יכולה לומר לו משטה הייתי בך וכסברת הראב"ד ודלא כהרשב"א ומשמע לי' לרבינו כן מלישנא דמתני' בתולה אלמנה וכו' ואין להם טענות בתולים וכו' ודייק הריטב"א כיון דכבר תני כתובתן מנה פשיטא שוב שאין לו טענת בתולים ע"ש ובזה מיישב קושי' מהרש"א שם בגמ' דף י' ע"ב בהא דכ' התוס' שם למה קתני חלוצה ולפי שי' הראב"ד ורבינו מיושב דגבי חלוצה וודאי שהוא יכולה לומר משטה הייתי בך כיון דאיכא תרתי שהיתה שומרת יבם וגם נכנסה לחופה אבל באלמנה סד"א כסברת הרשב"א מש"ה תני בחד בבא להורות סברת הראב"ד גם באלמנה ודוק כי י"ל ג"כ הך סברה אם יש עדים שהיא בתולה ומיושב גם לשיטת הרשב"א קצרתי.

י

ויש לו להחרים סתם. כ' הה"מ שאין כאן חיוב שבועה כיון שהוא אינו טוען טענת ברי ע"ש ואם יש רגלים לדבר כגון שאמר מיום שנתארסה שמתי עיני פקיחא עלי' ולא זזה ידי מתוך ידה אע"ג דאין אפוטרופס לעריות מ"מ חשוב רגלים לדבר וצריכה שבועת היסת וביותר אם קידש ובעל לאלתר דאז יוכל לטעון ברי וצריכה שב"ה ומיושב בזה דברי רבינו והרע"ב בפי' המתני' משנה ו' פ"ק דכתובות וע"ש בתי"ט ד"ה לא כי ועי' בהרא"ה והרשב"א במתני' במוכת עץ אני.

יא

שמא עד שלא ארסתיך כו'. משמע מדברי רבינו שיש כאן ס"ס אבל אם היא אשת כהן והיא טוענת מוכת עץ אני י"א דאסורה לבעלה משום חדא ספיקא כמבואר כל זה בפי"ח מה' א"ב הל' י"ח בדברי הה"מ ודעת רבינו דבחדא ספיקא אסורה לבעלה ולא נאמנת בברי שלה כ"א לכתובתה ודברי' אלו תלוים בחלופי גרסאות ובפי' הירושל' פ"ק דכתובות כמבואר כל זה באס"ז בסוגי' דפ"פ ובדעת הרע"ב ג"כ נ' שתופס שי' רבינו ממ"ש במשנה ז' ד"ה נאמנת ומ"מ אי אשת כהן היא מפקי' לה מיני' אלא דמ"ש שם שויתי' אנפשי' חתיכה דאסורא לאסורה ק' הא לא כי דאמר אינו אלא שמא ולפי דברי התי"ט שם ד"ה נאמנת שר"ל דדעת הרע"ב כשי' ר"ח דמ"ע פתחה סתום א"כ שפיר קאמר הרע"ב דהוא שוותי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ולי צ"ע דא"א לייחס כן שי' הרע"ב דהרי כ' הרע"ב במשנה א' שם דבוגרת אין לה טענת פ"פ אבל טענת דמים יש לה א"כ הא דקתני בברייתא דף ל"ו דבוגרות אין להם טענת בתולים מיירי בטוען טענת פ"פ ושם בברייתא תני בהדה גם מ"ע וא"כ מוכרח לומר דגם מ"ע פתחה פתוח ועי' במל"מ פה ודברי התי"ט צ"ע וצ"ל בכוונת הרע"ב כיון שעכ"פ הוא אינו מאמין בברי שלה ואסורה עליו מצד ספיקא וכשיטת רבינו.

יב

ואעפ"י שיצא דם הואיל ומצא פ"פ. וכ' הה"מ ואין כן דעת הרבה מפרשים וכ"מ ברש"י דף ט' ע"א בהא דאמר ר"א האומר פ"פ וכו' ממ"ש ודם אין לה ונראה דדעת רבינו דדוקא לאוסרה אבל לא להפסידה כתובתה דלזה דייק ר"א נאמן לאוסרה דמשמע אבל לא להפסיד כתובתה וע"ש בתוס' ד"ה נאמן להפסיד ובמהרש"א שם ובירושלמי משמע דר"א ס"ל דאינו נאמן להפסיד כתובתה ולפמ"ש יש לחלק אם אין כאן דמים נאמן אף להפסיד אבל היכא דאיכא דמים רגלים לדבר קצת שטענתו שקר ודי לנו לאוסרה משום ספק סוטה כדאמר בירושלמי ואין כאן מחלוקת ויש ראי' לשי' רבינו. ואין להק' דא"כ מאי פריך התלמודא מאי קמ"ל תנינא דלמא הא קמ"ל הגם דיש דמים ר"ל דלס"ד דמקשה דקים לי' פשיטא לשווי' נפשי' חתיכה דאיסורא גם היכא דאיכא דמים.

והנה נראה לשי' ר"ח דבוגרת פתחה סתום וטענת דמים יש לה עי' בתוס' ד"ה האומר אם טען בבוגרת פ"פ מצאתי ויש כאן דמים א"נ לאוסרה אליבא דכ"ע דמגרע נאמנתה דהא יש סוברים דפתחה פתוח וא"כ הדמים מודיעים דלא קי"ל שפיר ועפי"ז י"ל דאע"ג דבוגרת פתחה סתום מ"מ במקצת הוי כחביות פתוחה והיינו לענין דא"נ ביש דמים עכ"פ וזה הוא הפי' מה שאמרו בירושלמי על דעתי' דר"א בוגרת אימתי היא נישאת כיון דא"נ בכל ענין מספקא לי' אם תקנו להנשא בד' ועי' בשירי קרבן ד"ה היא אומרת ודוק.

יד

חכמים הם שתקנו וכו'. יראה מדברי רבינו דאם הוא מה"ת לא מהני חזקה זו להאמינו וכ"כ התוס' בסוגי' ובס' פ"י נתקשה דהא ר"מ ס"ל כתובה מה"ת ואעפ"כ אמר טענת בתולין כל ל' יום כמבואר ביבמות דף קי"א והא אין לבעל טענה ברורה ע"ש בסוגי' דפ"פ ובס' מהר"ם ברבי כ' דהתוס' לא כ' כ"א לדידן דקימ"ל כר"ג דחזקה דגופה עדיפא מחזקת ממון אבל ר"מ י"ל שסובר כר"י וחזקת ממון עדיפא מכל החזקות מש"ה הבעל נאמן ולא משמע כדבריו בירושלמי פ"ק דכתובות הלכה ד' במה דס"ד שם לומר דיהי' נאמן ג"כ לעשות הולד שתוקי ע"ש ואפשר ליישב קוש' הפ"י דאליבא דר"מ דא"ל בכ"ד דמצרפי' מעוטא לחזקה ואתרע לה רובא ה"נ מצרפי' מעוטא דאינן בתולות לחזקה דא"א טורח בסעודה משא"כ לדידן דקיימ"ל מעוטא כמאן דליתא ורובא וחזקה רובא עדיף א"כ אי כתובה מה"ת לא אזלי' בתר חזקה ושפיר כ' התוס' ורבינו כיון שחכמים תקנו הם האמינוהו. ודע דיש מקום ספק גם למ"ד כתובה מה"ת בבוגרת דכלי' בתולי' אי הוי מה"ת ולא ראיתי מי שחילק בזה.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.