קובץ הערות/סה
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
ר"פ האשה רבה תני' ר' נחמי' אומר. כל מקום שהאמינ' תורה ע"א וכו' ופירש"י אין כאן תורת עדות. ופסולין נאמנין ככשרים. וקשה דבפ"ב דכתובות נראה, דאף דע"א נאמן להעלותו לכהונה. מ"מ קרוב אינו נאמן. וקשה דכיון דע"א נאמן להאכילו בתרומה. משום דע"א נאמן באיסורין. א"כ גם קרוב ליהימן כמו בנדה. דכתיב וספרה לה לעצמה. ובמ"מ פט"ו מהל' איסורי ביאה הי"ב כתב. ואע"ג דחיה נאמנת. שאני הכא וכו'. ועוד שהיא קרובה לו. וקשה דהא אשה ג"כ פסולה לעדות. ומ"מ כשרה הכא. משום דהוי כאיסורין. א"כ מאי גריעותא דקרוב. ובשו"ת הרשב"א כתב דשני אחין לענין איסורין אינן אלא כע"א. משום דקרובין הן (הובא ביו"ד סי' קכ"ז). ואי נימא. דבאיסורין ליכא פסול קרוב כלל. אמאי אינן אלא כע"א. וזה אפשר לישב. דהא דקרובין כשרין באיסורין. הוא משום דאין כאן תורת עדות. אבל אם נאמר. שהן נאמנין כשני עדים כשרים. ויש להן כח עדים כשרים. הדרינן לדינא. דקרובין אין להן תורת עדות. אלא דלפי מ"ש בנתיבות. דבאיסורין אפילו היכא דבעינן שנים. מ"מ אין צריך לדיני עדות. א"כ שני אחין. שפיר אפשר להאמינן כשנים לענין איסורין. ובפ"ק דב"ב. אין עושין שררות על הציבור פחות משנים. שררות הוא דלא עבדי. הא הימוני מהימן יחיד להיות גזבר. מסייע ליה לר' חנינא. דמינה שני אחין על הקופה, ופירש"י שני אחין לגבי הימנותא כחד דמי ומזה נראה כדברי הרשב"א. עכ"פ קושיות הראשונות צ"ע:
ב[עריכה]
ונראה מוכרח מזה דקרוב פסול לגבי איסורין. אלא דבכל האיסורין לא אפשר לאשכוחי כלל פסולא דקרוב. דלא מיקרי קרוב. אלא אם הוא קרוב לבע"ד ובאיסורין ליכא בע"ד כלל שהדבר נוגע לכל ישראל בשוה. ומשו"ה נדה נאמנת על עצמה. דלענין האיסור איננה בע"ד יותר מכל ישראל. וא"כ לא הויא קרובה. אבל אם דנין על האדם אם הוא כהן או אם הוא פסול. ע"ז שפיר הוי בע"ד. וע"כ קרוביו הם קרובין לבע"ד. ופסולין להעיד עליו. וכן בעדים הקרובין זל"ז איכא פסולא דקרוב גם בכל האיסורין, ומ"מ שני אחין הן כע"א. ואף דהיכא דבעינן שני עדים כשרין. עדים הקרובין זל"ז פסולין לגמרי ואפילו כע"א אינן. התם ה"ט. משום דנמצא אחד מהן קרוב. עדות כולן בטילה. אבל באיסורין ליכא להך דינא. דנמצא אחד מהן קרוב. ומשו"ה הוי עד אחד. אלא דקשה דפסולא דקרוב ילפינן מדכתיב לא יומתו אבות על בנים. דקאי בדיני נפשות. ודיני ממונות ילפינן מנפשות. מקרא דמשפט אחד משפט השוה לכולכם. וא"כ באיסורין דלא כתיב קרא מנין לפסול קרוב וצ"ע:
ג[עריכה]
עכ"פ אם נאמר דקרוב פסול להעיד באיסורין. היכא דמשכחת ליה. צריך לתת טעם. מ"ש פסול קרוב מכל הפסולין. דנאמנין היכא דע"א נאמן. משום דאין כאן תורת עדות. וי"ל לפי המבואר פ' זה בורר. אשכחן בנים להדדי. בנים לעלמא מנלן. שיהיו שנים קרובין פסולין לאדם מן השוק. אמר רמי בר חמא סברא הוא. כדתניא ג' אחין. ואחד מצטרף עמהן. הרי אלו ג' עדיות. והן עדות אחת להזמה. דעד דמתזמי כולהו לא משלמי ואי ס"ד בנים לעלמא כשרין נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו. דאי לאו דאסהיד האי קרובו בהדיה. לא הוי מיקטל. נמצא בנים מתים זה על זה. והכא אין העד מעיד על קרובו. אלא דכיון שגורם בעדותו שיהא אחיו נהרג. אין מקבלין עדותו. דגזה"כ לא יומתו אבות על ידי בנים אפילו אינו מעיד עליו. ורבא פריך דהזמה מעלמא קאתי. ולא מיקרי אח מת ע"י אחיו. אבל אם היה נקרא בכה"ג מת ע"י קרובו. גם רבא מודה דמה"ט אין מקבלין עדותו:
ד[עריכה]
ובשו"ת הרשב"א (מיוחסות קי"ב) הביא ירושלמי. ומנין שלא יהיו עדים קרובים לדיינים הגע עצמך שהוזמו. לא מפיהם הם נהרגים. וכתב הרשב"א שאין רבא חולק בזה לומר בכה"ג הזמה מעלמא קאתי לה. דע"כ אם הוזם ראובן העד בבי"ד של אחיו. בודאי נהרג הוא ע"פ אחיו. ולא נחלק רבא. אלא בעדים הקרובים זל"ז. שכ"א מעיד בפ"ע. ואין זה מחייב ממש בעדותו את זה. אלא שכל אחד מתחייב ממילא. כשהשני מתחייב. (ואין זו שיטת תוס'. דס"ל דעדים הקרובים לדיינים כשרין) ומבואר דבעיקר סברתו של רמב"ח קיי"ל הכי. ולפי"ז גם כשהעד מעיד על קרובו מה שאין מקבלין עדותו. אין הטעם משום דעדות קרוב פסולה. אלא דגזה"כ דאין אח נהרג ע"י אחיו בין שהוא מעיד עליו בין שאינו מעיד עליו כלל. אלא דגורם באיזה אופן בעדותו על אחרים. שיהא אחיו נהרג. דהא שני אחין המעידין. אין מעידין זה על זה כלל. ומכל מקום אין מקבלין עדותן. לסברת רמב"ח:
ה[עריכה]
ומבואר מזה דהבדל גדול יש בין פסול קורבה לשאר פסולי עדות. דבכל הפסולין לעדות. אין מאמינין להגדתן. אבל בקרוב אין אומרין שאינו נאמן להעיד על קרובו שהרי אין מקבלין עדותו אפילו מעיד על אחר שאינו קרובו אלא דאין אח נהרג על ידי אחיו. ואפשר שזהו ביאור הגמ' ס"פ מי שמת. דקרובים לאו משום דלא מהימני. דאטו משה ואהרן מי לא מהימני. אלא דגזירת מלך היא. והיינו דקרובים אינן פסולין כלל. אלא דגזירת מלך היא שלא יהא האח נהרג ע"י אחיו. וזה מדוקדק בלשון המשנה נמצא אחד מהן קרוב או פסול. ולכאורה לישנא יתירא הוא. דהא קרוב הוא בכלל פסול. ול"ל למיתני קרוב בפני עצמו. אבל לפי הנ"ל הוא בדקדוק גדול. דאין קרוב בכלל פסול. אלא דינא אחרינא הוא. דאין ממיתין ע"י קרוב אפילו כשאינו מעיד על קרובו. ובזה מובן טעם החילוק בין קרוב לשאר פסולין לענין איסורין. דבמקום שהאמינה תורה ע"א. אין כאן תורת עדות ופסולין נאמנין ככשרין. וזה אינו שייך אלא לענין פסולין. דהגריעותא שלהן. שאין מאמינין אותן. אבל באיסורין הן נאמנין. אמנם לענין קרובים. דפסולן אינו מטעם שאין מאמינין אותן אלא שא"א להמית אח ע"י אחיו. וא"כ ה"ה לפסול אח ע"י אחיו או להעלותו לכהונה ע"י אחיו:
ו[עריכה]
דף (צ"ג) ר' ינאי וכו' בחידושי רעק"א תמה דאי נימא דיכול לתרום משלו על של חבירו א"כ מצי עביד השתא ולא הוי דבר שלב"ל. ונראה דלא מיקרי מצי עביד אלא אם יכול עכשיו בכח עצמו אבל הא דמהני בתורם משלו על של חבירו הוא מטעם זכות ושליחות והוא בא מכח המשלח ור' ינאי קרא שם לאחר שיהא שלו מכח עצמו ובכח עצמו לא מצי עביד השתא לא מיבעי לדעת הרמב"ן (כתובות נ"ט) דצריך שיהא בידו באותו אופן שהוא עושה הקנין אלא אפילו לדעת הרשב"א שם בשיטה החולק בזה אבל מ"מ צריך שיהא בידו מכח עצמו. וכ' מו"ר הגר"ח הלוי זצ"ל אמר דהפירות של האריס לאחר שיקנה אותן ר' ינאי הן לקוח דפטורין מדאורייתא ואיך תרם ר' ינאי משלו דחייב מדאורייתא על לקוח וצ"ל דגם שלו היה פטור מדאורייתא מאיזה טעם וא"כ אינו יכול לתרום משלו על של אריס דשל אריס חייב מדאורייתא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |