קובץ הערות/כד
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
בקונטרס אחרון להרשב"א כתב וק"ל דכיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא א"כ יבמה מעוברת לא תהא צריכה להמתין עד שתלד מדאורייתא וכו' ועוד דכתיב דרכי' דרכי נועם. ואי שרית לה לשוקא כשהיא מעוברת ולכשתלד ולד שאינה של קיימא אתה מוציאה מבעלה אין כאן דרכי נועם ומה"ט עבדינן מתים כחיים עיי"ש (וקושיא זו הקשה בחידושי הגרעק"א ר"פ כיצד) וצ"ע דלא דמי דהא אילו העידו עדים שהיא מותרת לשוק וניסת ואח"כ נתברר שהעידי שקר ודאי תצא מבעלה ולא אמרינן כיון שהתורה אמרה לסמוך על עדותן להתירה אין זה דרכי נועם לחזור לאוסרה דדוקא לענין מתים כחיים שהיתה באמת פטורה שייך טעמא דדרכי נועם אבל הכא איגלאי מילתא שההיתר הי' בטעות. וה"ה אם התירוה עפ"י רובא ואח"כ נודע שהיתה מהמיעוט ואף דיש לחלק דגבי עדים העידו שקר אבל הרוב לא העיד שקר דהא כן הוא האמת דרוב נשים יולדות ולד של קיימא אבל מה בכך דמ"מ ההיתר הי' בטעות דהרוב אינו מתיר אם קמי שמיא גליא שהוא אסור אלא דאין צריכין לחוש שמא הוא מהמיעוט ואם סמך על הרוב ואח"כ נודע שהי' מהמיעוט אינו פטור מהקרבן אלא מטעם אנוס כמ"ש תוס' ר"פ החולץ (והא דניסת עפ"י עדים ואח"כ בא בעלה דחייבת בקרבן ולא פטרינן לה מטעם אנוס צ"ל דהיכא דאפשר לברר עכשיו לא מיקרי אנוס) (ומדברי רשב"א אלו מוכח דטעמא דדרכי נועם הוא טעם הפטור ולא דהוי הוכחה וראי' שהיא פטורה מצד עצמה דא"כ אין התחלה לקושיתו):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |