שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/לח
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ל"ח
צעקת ריבה אחת בא אלי שנשאת לרווק אחד ואחר הנישואין הלך עם אנשי החיל למלחמה לארצות רחוקות להספיק להם מזון וצידה ונשתהה שם זמן רב משך חמש שנים עד כי הית' מוכרחת ליסע אחריו לארץ נכריה, ועל ידי סיבה מהמסבב מצאה אותו בעיר אחת ממדינה זו ובקשה ממנו שישאר אצלה ולא ילך עוד למלחמה או שיפטור אותה בגט פטורין, כי היא יראה על נפשה פן יהרג בעלה במלחמה או ימות במקום שלא יהיו יכולים להעיד על מיתתו ותשאר היא עגונה לעולם, והבעל אינו רוצה לגרשה כי היא לו אשת נעורים ולא מצא בה ערות דבר וגם אינו רוצה לישאר אצלה כי נבהל הוא להון ואץ להעשיר במלחמה ולחזור אחר כך אל ארץ מולדתו, ולדור עם אשתו, ומחשש עיגון רוצה לעשות מה שיועיל ע"פ המורים רק על אופן אם יחזור וישוב לביתו תוך שנתים יהא חוזר לאשתו, ואתת האשה לקדמאי מייללת ובוכה במר נפשה, להורות לה בכח בית דין יפה, למצוא לה מזור ותרופה:
בכן את קולה שמעתי, ודרך אמונה בחרתי ולחששא דעגונה חששתי, ובמעט עיוני עיינתי ובזכותה הפכתי, ומצאתי וראיתי, כי דרך זה ישר להם שבעלה יגרשנה לגמרי בלישום תנאי כלל רק שקודם שיגרשנה יתקשרו זו עם זה וזה עם זו בחרם ובשבועה ובבטחונות שאם יבא תוך שנתים שיחזרו וישאו זה את זה בחופה וקדושין והוא הדרך שתיקן ר"י מפארי"ז בשכיב מרע הביאו המרדכי פרק מי שאחזו, הובא בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן קמ"ה אף על גב דבענין זה דומה כאלו היא אגידה ביה, כמו שכתב מהרש"ל בתשובה סימן כ"ה וז"ל וגדולה מזו כתב ר"י מפארי"ז שעכשיו אין לגרש אפילו שכיב מרע על ידי תנאי אלא היה מטיל חרם שאם יעמוד מחליו וכו' אף שקשה זה ודומה כאלו היא אגידה ביה ואנו צריכים להיות נזהרים בנתינת גט שלא יהיו דביקים זה בזה במידי כדי דליהוי כריתות ממש, ואפילו הכי התיר ר"י מפארי"ז רק שלא לגרש עתה על תנאי, וכן כתב מהר"ם מינ"ץ בתשובה שבדוחק גדול עשה ר"י מפארי"ז מה שהטיל חרם שלא היה יכול לתקן בענין אחר אבל זולת זה אין להתיר כלל להיות עוד דבר ביניהם עכ"ל מהרש"ל, הרי כשיתקשרו תחלה בחרם וכו' שישאו זה את זה דומה כאלו אגידה ביה אפילו הכי שרי משום חשש עיגונא וה"ה נמי בכל דוכתי דאיכא משום חשש עגונא יש להתיר בכה"ג דכשם שהתיר ר"י מפארי"ז בשכיב מרע בכי האי גונא משום חשש עגונא יש להתיר נמי בבריא היכא דאיכא למיחש לעיגון דאתתא:
ואע"ג שלפי דברי מהר"ם לובלין בתשובה סימן קכ"ב ובמשאת בנימן בתשובה סימן ע"ז וסימן ק"ז משמע דלא שרי למיעבד כדרך שתיקן ר"י מפארי"ז אלא דוקא בשכיב מרע כדי שלא תטרף דעתי אבל לא בגיטין דעלמא משום דדומה כאלו אגידה ביה מפני שהם מפרשים דברי ר"י מפארי"ז שתקן שיתקשרו זה עם זה בחרם וכו' לישא זה את זה היינו מפני טירוף הדעת שידאג השכ"מ שמא לא תחזור אליו אם יעמוד מחליו ויטרוף דעתו לכך תיקן שיתקשרו האיש והאשה בחרם וכו' שישאו זה את זה שאז יסמוך ע"ז ולא יטרוף דעתו:
וכיון דהכי הוא הרי אפשר לומר שלא התיר ר"י מפארי"ז למיעבד כך אלא בשכיב מרע כדי שלא תטרוף דעתו, שאם לא יתקשרו תחלה לישא זה את זה לא תסמוך דעת שכיב מרע שתשאנו אחר כך אם יעמוד מחליו ותטרוף דעתו לכך שרי בכה"ג אבל בבריא דליכא חשש טירוף הדעת לא שרי למיעבד כך אפילו במקום שיש חשש עיגון דשמא לא שרי ר"י מפארי"ז אלא דוקא בשכיב מרע משום דאיכא תרתי חשש עיגון וטירוף הדעת אבל בבריא לא אפילו היכא דאיכא חשש עיגון כיון דליכא טירוף הדעת וכן כתב בהדיא בתשובת משאת בנימן סימן ק"ז שכתב וז"ל ומשמע דדוקא בשכיב מרע עבדינן הכי דחיישינן לעגונא דאתתא אם לא יתן השכיב מרע גט וגם לטרוף הדעת וכו' אבל בגטין דעלמא אין לעשות כן עכ"ל, הא ליתא משום דהאי פירוש שהם מפרשים שכל כוונת ר"י שתיקן שיהיו מתקשרים לישא זה את זה אינו אלא משום שלא תטרוף דעתו של שכיב מרע שאם לא היו מתקשרים תחלה ידאוג שלא תישאנו אחר כך אם יעמוד מחליו ותטרוף דעתו האי פירש לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי אף על פי שאין אני כדאי לחלוק עליהם מכל מקום כיון שכבר היה גדול אחד מופלג בדורם מהרר"ש ס"ל שהיה חולק על פירש זה ומפרש בענין אחר כמו שנראה לי כאשר יתבאר, ודבריו מובאים בתשובת מהר"ם לובלין סימן קכ"ב הרי יש לי על מי לסמוך, והיינו שלא מפני טירוף הדעת של שכיב מרע תיקן ר"י שיהיו מתקשרים בחרם וכו' לישא זה את זה כאשר פי' מהר"ם לובלין ומשאת בנימין, אלא מפני שאם לא יהיו מתקשרים תחלה לישא זה את זה לא ירצה השכיב מרע לגרש בגירושין גמורין בלא תנאי כי ידאג פן יעמוד מחליו והיא לא תינשא לו, לכך תיקן שיהיו מקבלים בחרם וכו' לישא זה את זה שאז יגרשנה בגירושין גמורים בלי שום תנאי כי יהיה סומך על החרם והשבועה שתישאנו אחר כך אם יעמוד, ואף על גב דדומה קצת על ידי כן כאלו היא אגידה ביה אפילו הכי שרי משום חששא דעיגונא, ולא חשש ר"י מפארי"ז אלא משום חשש עיגון ונכנס בדוחק זה למישרי בכה"ג אע"ג דדומה כאלו היא אגידה ביה, אבל משום טירוף הדעת לא חשש כלל דטרוף הדעת מאן דכיר שמיה ולפ"ז לאו דוקא בשכ"מ שרי למיעבד כך אלא ה"ה נמי בבריא היכא דאיכא חשש עגונא שרי למיעבד כך:
מהשמטות: [ויש להסתייע נמי מלשון דכתב בשם התשב"ץ וז"ל מכל מקום מפני הרמאין וכו' יש לחוש כי לא יסמוך על זה ואיכא טירוף הדעת עד כאן לשונו ואי כפירושם הוי ליה לכתוב ותטרוף דעתו אלא הכי פירושו כי לא יסמוך על זה ומכח זה איכא טירוף דעת דהיינו קלקול בגט שלא היה מגרש בגירושין גמורין ותתעגנה ובהג"ה ש"ע סימן קמ"ה נמי מוכח דלאו טעמא דר"י מפארי"ש משום טירוף הדעת דכתב וז"ל ובכהן המגרש וכו' או שיש לחוש לטירוף הדעת וכו' יש לגרש בתנאי וכו' לפ"ז ודאי מהני תיקון ר"י מפארי"ש דהרי שכיב מרע דרוצה לגרש וליכא עיגון ומפני ספק תיקון ר"י מפארי"ש קישור זה כי על תנאי לא נראה לו נכון מכל שכן בריא שאמר שלא ליתן גט כי אם על תנאי ובודאי אינו סמך דעתו מכל שכן דמהני תיקון ר"י מפארי"ש:]
והא דכתב בסדר גטין וז"ל ששם התשב"ץ ור"י מפארי"ז היה נוהג לתת גט לגמרי בלי שום תנאי וכו' מכל מקום מפני הרמאין יש לחוש כי לא יסמוך על זה ואיכא טרוף הדעת ואחרי שרוב הפוסקים לא החמירו כל כך אין לנו אלא דבריהם עכ"ל והביאו תשובת משאת בנימן סימן ק"ז וכתב עליה וז"ל אלמא דכל עיקר הפקפוק בספר התשב"ץ לא היה אלא בשכיב מרע ובטרוף הדעת משא"כ בגט אחר עכ"ל:
הנה אומר אני אי משום הא לא איריא דלעולם אימא לך דר"י מפארי"ז שהתיר בכי האי גוונא שיתקשרו תחלה לישא זה את זה לא תימא שהתיר דוקא בשכיב מרע ומשום טרוף הדעת אלא אפילו בבריא נמי שרי אי איכא חשש עגונא דלא הזכיר ר"י מפארי"ז מידי מטרוף הדעת והא דהתיר בכי האי גונא שיתקשרו תחלה לישא זה את זה לא התיר אלא משום חשש עגונא, ולא אסיק אדעתיה דר"י מידי מטרוף הדעת, אלא משום שהתשב"ץ חולק על ר"י על מה שלא רצה להתיר לגרש על תנאי כדי להוציא מספקות ותקן שיהא מגרש דוקא לגמרי בלא שום תנאי רק יתקשרו תחלה לישא זה את זה הא איכא למיחש בשכיב מרע לטרוף הדעת שיהא דואג שלא תקיים אשתו השבועה ולא תישאנו אם יעמוד ותטרוף דעתו לכך נראה לי לומר שמוטב לגרש על תנאי כיון שכל האחרונים לא החמירו כל כך ואין לנו אלא דבריהם לגרש על תנאי:
ואם כן לפי זה אפילו לתשב"ץ דחולק על ר"י מפארי"ז וסבירא ליה דמוטב לגרש על תנאי משיגרש לגמרי ויתקשרו תחלה לישא זה את זה אינו חולק אלא אשכיב מרע משום דהתם איכא חשש טרוף הדעת אליביה משום דידאיג אף על פי דנשבעת לישאנו תעבור על השבועה ותטרוף דעתו אבל בבריא דליכא חשש טרוף הדעת מודה התשב"ץ דמוטב לגרש בדרך שתקן ר"י מפארי"ז מלגרש על תנאי:
הרי בארנו דלר"י מפארי"ז שרי לגרש כשיתקשרו תחלה לישא זה את זה במקום שיש חשש עיגון ולא משמע כלל מדבריו שיהא תולה מידי בטרוף הדעת ואפילו לתשב"ץ דמיירי מטרוף הדעת מכל מקום מוכח מדבריו דאיפכא מסתברא דדוקא בשכיב מרע דאיכא חשש טרוף הדעת הוא דסבירא ליה דלאו שפיר דמי למיעבד כך לגרש בלא תנאי על סמך שיתקשרו תחלה לישא זה את זה דחיישינן שיטרוף דעתו אבל בבריא דליכא למיחש לטרוף הדעת שרי בכה"ג כדרך שתיקן ר"י מפארי"ז:
ולתוספות ביאור יש לי להוכיח ממילתייהו דר"י ותשב"ץ גופייהו דלא היה כוונת ר"י כשיתקשרו לישא זה את זה למישרי דוקא בשכיב מרע משום טרוף הדעת אלא אפילו בבריא נמי שרי אי איכא חשש עגונא דאי הוה כוונת ר"י דלא למישרי בכי האי גוונא אלא גבי שכיב מרע משום דלא תטרוף דעתו והיינו דאם לא יתקשרו תחלה שישאו זה את זה ידאג השכיב מרע שלא תישאנו אשתו אם יעמוד ותטרוף דעתו אם כן היאך יחלוק עליו התשב"ץ בלא טעם לומר שאף על פי כן חיישינן לטרוף דעתו שלא יסמוך על הקישור בחרם וכו' שהרי עיקר תקנות ר"י בזה שיהיו מתקשרים בחרם וכו' אינו אלא מפני זה שלא תטרוף דעתו שיהא לו במה לסמוך ולא ידאג ובא הוא וחולק על זה שאף על פי כן לא יסמוך ויטרוף דעתו ואם באנו לומר כן אם כן הא דתקנו חכמים דדברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמי והיינו כדי שלא תטרוף דעתו דאם נימא נמי הכי שאף על פי כן לא יסמוךוידאג שלא יתקיימו דבריו ויטרוף דעתו, אלא על כרחך צריך אתה לומר כיון דתקנו רבנן שדברי שכיב מרע יהיו קיימין תו לא יפקפק בזה השכיב מרע דדבריהם הם כמסמרות נטועות, והוא הדין נמי כל חכמי דור ודור אין לך אלא שופט שבימיך, וכיון דר"י מפארי"ז כבר מצא תיקון לטרוף הדעת של שכיב מרע בזה שיהיו מתקשרים בחרם וכו' היאך סלקא דעתך למימר דאכתי איכא למיחש לטרוף הדעת שכיב מרע שלא יסמוך אתיקן דר"י מפארי"ז ולמה כן, אלא על כרחך לא תיקן מידי משום טרוף הדעת, ואת אשר תיקן שיהיו מתקשרים לישא זה את זה לא היה אלא בשביל ששכיב מרע יהא מגרש גירושין גמורין בלא תנאי דלולי כן לא היה רוצה לגרש גירושין גמורין בלא תנאי ולא היה יכול למצוא תיקון אחר אלא על ידי כן שיהיו מתקשרים לישא זה את זה ואף על גב דעל ידי כן דומה שהיא אגידה ביה אפילו הכי שרי כיון דאי אפשר בענין אחר, ולאו דוקא שכיב מרע הוא דשרי בכי האי גוונא אלא אפילו בבריא היכא דאיכא למיחש לחשש עגונא נמי שרי ולא עלה על דעת ר"י מפארי"ז מידי משום טרוף הדעת דמאן דכיר שמיה מטרוף הדעת ובא התשב"ץ לחלוק עליו מסברא ולומר דבשכיב מרע לאו שפיר דמי לגרש כך בגירושין גמורים בלא תנאי על סמך הקישור בחרם וכו' משום דבש"מ איכא חשש טרוף הדעת ודילמא לא יסמוך ע"ז ויטרוף דעתו לכך נראה לו דמוטב לגרש על תנאי אבל בבריא דליכא למיחש לטרוף הדעת מודה התשב"ץ היכא דאיכא חשש עגונא מוטב לגרש על פי תיקן ר"י מפארי"ז מלגרש על תנאי':
ועוד נראה דאפילו המשאת בנימן גופא מודה היכא דאיכא חשש עיגון דשרי לגרש בכי האי גונא דתיקן ר"י מפארי"ז אפילו היכא דליכא חשש טרוף הדעת אף על גב דהוא מפרש דברי ר"י מפארי"ז שתיקן שיתקשרו לישא זה את זה, היינו משום שלא תטרוף דעתו מכל מקום לאו למימרא לאפוקי היכא דליכא טרוף הדעת אפילו ביש חשש עיגון דלא שרי הא לאו מילתא הוא דהרי פשוט הוא וכולי עלמא מודים דבדיעבד אם גירש בכי האי גונא בגירושין גמור בלא תנאי רק שנתקשרו תחלה לישא זה את זה הוי הגט כשר אפילו בגט דעלמא בלא שכיב מרע כגון שהיה מגרש את אשתו משום שינוי מזל שלא הולידו מתחלה או משום סיבה אחרת ומת אחר כך קודם שנשאה הרי הגט כשר ומותרת לעלמא אפילו אי הוה ליה אחים ואינה זקוקה להם דאי לאו הכי אלא אפילו בדיעבד הוה גט פסול היאך יתקן ר"י מפארי"ז לגרש בכי האי גונא בשכיב מרע וכי מפני חשש עיגון וטרוף דעת יתיר אשת איש לעלמא בגט פסול ח"ו אלא על כרחך דבדיעבד כשר אפילו בגיטין דעלמא בלא גט שכיב מרע, וכמו שכתב המשאת בנימן עצמו בתשובה התם סימן ק"ז וכיון דהכי הוא ודאי דשרי בעגונא אפילו לכתחלה, דכל לכתחלה מיקרי בעגונא דיעבד:
והא דכתב במשאת בנימן בסימן ק"ז דדוקא בשכיב מרע עבדינן הכי דחיישינן לעגונא דאתתא, וגם לטרוף הדעת וכו', אבל בגיטין דעלמא אין לעשות כן, היינו דוקא גיטין דעלמא דלית בהו כלל חשש ואפילו חשש עיגון לחוד לית ביה כאותו מעשה נדון דידיה שרצה אחד לילך למרחקים מתוך רווחא בעלמא לראות את שלום אביו והיה אפשר ליה להשאר פה התם הוא דלא שרי לכתחלה למיעבד כך משום דליכא חשש עיגון התם, אף על גב דאם ילך למרחקים יהיה חשש עיגון מכל מקום הא אפשר ליה דלא ילך ואשתו יכולה לעכב עליו שלא ילך לכך לאו שפיר דמי לגרש בכי האי גונא שיתקשרו תחלה לישא זה את זה, אבל היכא דאיכא חשש עגונא כמו בנדון דידן והוא אינו רוצה להשאר אצל אשתו, דכבר נשתרש בזה וקשה לו לפרוש ואין אשתו יכולה לעכב עליו, ודאי דשפיר דמי למיעבד כך כדרך שתיקן ר"י מפארי"ז שיגרשנה לגמרי בלא תנאי, רק שקודם לכן יתקשרו בחרם ובשבועה ובטחונות שאם יבא תוך שנתים יחזרו וישאו זה את זה בחופה וקידושין הנלע"ד כתבתי: הרב המופלא הגאון מהר"ר מן ר"מ ואב"ד דק"ק ווינא הסכים על הפסק הנ"ל וגירש הבעל לאשה ההיא בדרך זה כאשר תיקן ר"י מפארי"ז על פי הסכמותינו והסכמת שאר רבנים שהיו עמנו, והלך למלחמה ולא חזר וכארבע שנים אחרי כן נשאת היא לאיש אחר על סמך אותו גט שנתן לה תחלה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |