צל"ח/פסחים/קז/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף מראי מקומות |
אמר ר' יצחק אבל מטביל הוא במיני תרגימא. וזה לשון הטור סימן תע"א כל אדם אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה וכו' אבל בשר וירק ומיני תבשיל שרי וז"ל הב"י ומ"ש אבל בשר וירק ומיני תבשיל שרי שם אבל מטבל הוא במיני תרגימא ופירש הרי"ף מיני תרגימא כגון פירות וכיוצא בהן כן פירוש רשב"ם עיני תרגימא כגון פירות ובשר וכתב הרא"ש ולא נהירא דהא אמרינן בתוספתא דמברכין על מיני תרגימא בורא מ"מ ואמרינן התם אין מברכין במ"מ אלא על חמשת המינין אלמא מיני תרגימא לאו פירות נינהו וכן כתב בתשובה מיני תרגימא דהיינו מיני תבשיל העשוי מה' מינין או פירות וירק מותר לאכול ורבינו סתם דבריו כדברי הרי"ף ורשב"ם משום דמשמע לי' דה' מינין משבעין את האדם איך יאכל מבה לתיאבון וכו' עיין שם בב"י ואני תמה שאין זה דרכו של רבינו לסתור נגד דברי אביו ורבו הרא"ש ואם מצאנו במיעוט מקומות שהחליט הדין שלא כדברי אביו אבל עכ"פ לא השמיט דברי אביו לגמרי ואיך ישמיט כאן הטור דברי הרא"ש לגמרי ועוד שהרי רבינו התחיל אסור לאכול פת משמע דוקא פת אסור ולא שאר דברים אף שהן מחמשת המינין שהרי"ף והרמב"ם ושום פוסק לא הזכיר פת רק סתם אסור לאכול וכו' רק הטור ועוד דשום פוסק לא הזכיר מיני תבשיל רק הרא"ש בתשובה הזכיר מיני תבשיל של חמשת המינין וא"כ הטור שפתח דבריו באיסו' פת דוקא פת אסור ומה שהתיר מיני תבשיל היינו כל מיני תבשיל יהי' מה שיהי' וגם חמשת המינין בכלל והא דהזכיר בשר וירק כיון שהתיר כל מיני תבשיל משום שהביא אחר כך דברי הרמב"ם שאפי' מאלו לא יאכל רק מעט זהו הנלע"ד ברור בדברי הטור שסתם כדברי הרא"ש ממש ולא כב"י:
ועפ"י זה נלע"ד מה שכתב הטור אחר זה ויין מותר לשתות הן רב או מעט כי הוא גורר תאות המאכל והקש הב"י הא אמרינן בפ' כיצד מברכין חמר' מיסעיד סעיד והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגררי' לליבי' וניכול מצה טפי ומשני טובא מיגרר גריר פורתא מסעיד סעיד וכתבו התוס' שהכאן משמע שאסור לשתות יין בע"פ מן המנחה ולמעלה ואם רוצ' לשתות צריך לשתות הרבה וא"כ איך כתב רבינו דבין רב ובין מעט מותר:
והנה בחידושי לפרק כיצד מברכין בסוגי' ההיא מבואר אצלי דמה דמשני שם אלא חמרא סעיד ומשחא לא סעיד והנה סעיד הוא יותר ממזון כמבו' שם בפירש"י והקשיתי והא שמן אפי' מזון אינו דהרי אין מברכין במ"מ על השמן ודי הי' באמרו חמרא הוא מזון והא דאין מברכין במ"מ היינו משום דיש לו ברכה ליין בפ"ע בפה"ג ואמרתי דא"כ היא גופי' קשי' כיון שיין אינו רק מזון למה יחשב עוד יותר מחמשת המינין ודי שיברכו עליו ג"כ במ"מ ואף שמתחל' הי' משני חמרא זיין היינו שהוא רק זיין ולא מזון ולכך אי אפשר לברך במ"מ ולקבוע לו ברכ' עכ"פ צריך לפי שאשתני לעלויי לכן הוצרכו לקבוע בפה"ג אבל עתה שגם שמן זיין שוב לא סגי למימר דחמרא מזון דא"כ יהי' כחמשת המינין ולא יותר וגם חמשת המינין אשתנו לעלויי דהרי אפי' קימחא דחיטי אשתני לעלויי כדמוכח שם בדף ל"ו ע"א דאמר רבא לרב נחמן שמן זית אע"ג דאשתני במלת' קאי ה"ה קימחא דחיטי א"כ מכלל דגם קימחא אשתני לעלויי דאם לא כן מה ראי' משמן זית שהרי שמן אשתני לעלויי ובלא"ה ג"כ ודאי דחמשת המינין אישתנו לעלויי ואם כן למה יעדיף יין במעלה יתר על חמשת המינין לכך הוצרך לומר חמרא סעיד ועדיף ממזון אלא דאכתי קשה האר"י באמרו חמרא איקרי מזון והא דעדיף מחמש המינין הוא משום דחמשת המינין אית להו עלויי אחרינא בפת משא"כ חמרא אשתני לעלוי ולית לי' עלוי אחרינ' אמנם משום דסוגיא זו בפ' כיצד מברכין מפלפל על ר' יהודה אמר שמואל ש"ז מברכין בפה"ע והקשה מ"ש יין משמן ולרב יהודה לית לי' סברא זו כדאיתא שם בדף ל"ו ע"א דסבר ר"י בקמחא דחיטי בפה"א אבל לדידן דקיי"ל לרב נחמן דס"ל קמחא דחיטי שהכל אשום דאית לי' עלוי אחרינא פסח א"כ שוב אין לנו הכרח לומר דחמרא סעיד וצריך לדחוקי בקרא דיין ישמח ולחם יסעד ודי לנו דחמרא אקרי מזון ואז ממילא לא קשי' מרבא דשתי חמרא במעלי יומא דפסחא משום דדוקא פת דסעיד אסור בע"פ אבל מה דלא סעיד מותר והתוס' לשטתם דמסקי כאן דביומא איכא שינויי חדא דמיני תרגימא היינו פירי ואם כן חמשת המינין ג"כ אסורים בע"פ לכן אסרו לשתות יין מעט בע"פ ובן הרב בית יוסף לשטתו שסובר שהטור סתם שלא כדעת הרא"ש }}וא"כ ס"ל להטור דחמשת המינין אסורים בע"פ לכן שפיר תמה למה התיר יין מעט.
אבל לפי מ"ש אני לעיל דהטור סתם כדעת הרא"ש ומותר חמשת המינין לכן התיר ג"כ יין ואף דאף אם חמרא הוא רק מזון אעפ"כ קשה מרבא דשתי כי היכי דנגרריה לליבי' ואם כן ש"מ שהיין מרעיב ואם הוא מזון איך ירעיב:
אך לזה מהני שנוייא לומר טובא מגריר גריר פורתא הוא מזון ואעפ"כ מותר הוא בע"פ אלא שטובא הוא אפי' מצוה כדי שיגרור להביא תאות המאכל יותר ופורתא הוא רשות: