צל"ח/חולין/ו/א
בגמ' ור"ג וב"ד נמי כר' מאיר ס"ל קשה לי לפי מה שהקשה הרא"ש לקמן (דף יב) למה סמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאינו מומחין לחזקה דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת ואתרע ליה רובא ותירץ הרא"ש ז"ל דמיעוט דאינו מומחין לא שכיח ואפי' ר"מ דחייש למיעוט למיעוט דלא שכיח לא חייש עכ"ל ע"ש ברא"ש ולפ"ז קשה לי למה צריך הגמרא לומר דר"ג וב"ד כר"מ ס"ל הא אף אי לא סברי כר"מ ולא חיישי למיעוט אפ"ה שפיר גזרו על שחיטת כותי משום דסמוך מיעוט כותים שהם מומרים לע"ז לחזקה ואתרע ליה רובא כקושית הרא"ש והכא ליכא למימר כתירוץ הרא"ש דהא ע"כ האי מיעוט גבי כותים הוי מיעוט דשכיח דהרי באמת ר"מ חייש לאותו מיעוט:
ויש לומר דכאן לא שייך לומר חזקה כלל די"ל דאסרו שחיטת כותים משום חשש שמא מחשבתו לע"ז ולפ"ז דוקא לר"מ דחייש למיעוטא אסרינן שחיטת כותים משום האי מיעוט שהם עובדי ע"ז כדאמרינן דמות יונה מצאו להם וכו' אבל לדידן דלא חיישינן למיעוט לא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה הואיל ובהמה בחייה לא היתה כלל בחזקת איסור תקרובות ע"ז רק בחזקת איסור אינה זבוחה וכאן לא משום איסור אינה זבוחה נגעו בה הואיל ונשחטה כהוגן רק משום איסור ע"ז ולזה לא הוחזקה הך בהמה מעולם:
אמנם אני אומר דאפ"ה הקושיא במק"ע דהנה לקמן על המתני' דשחיטת נכרי נבילה כתבו התוספות והרא"ש טעמא הואיל וכתיב וזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה אכול מזבחו ומי שאינו בר זביחה אין אתה אוכל מזבחו וכן כתב הרא"ש אחר זה גבי מומר להכעיס אסור לאכול משחיטתו אפי' בדק לו סכין וראה ששחט יפה אפי' הכי אסורה הואיל ואינו חושש לזבוח הוי ככותי שאינו בר זביחה עכ"ל. ולפ"ז אני אומר שיש עוד טעם מלבד הך טעמא שמחשבתו לע"ז עוד טעם אחר אפי' לא היה מחשבתו לע"ז ג"כ אסור מטעם שאינו בר זביחה הואיל ומומר לע"ז הוי מומר לכל התורה כולה כדמסקינן לעיל (דף ה' ע"ב) וא"כ הנך כותים שעובדים ע"ז לא הוי בר זביחה הואיל והוא מומר לכל התורה כולה וכמו שאמר האי סבא לר' אבוהו לקמן לית כאן שומרי תורה. היוצא מזה דכל שחיטות כותי שאינו מקיים מצות לא הוי כלל שחיטה מעליא ולא נקרא כלל בשם שחיטה רק כנהרגה ועיין בת"ש ריש סי' ב' ולפ"ז הקושיא במק"ע למאי צריך הגמרא לומר דר"ג וב"ד כר"מ ס"ל דחייש למיעוט הא אפי' אם לא חייש למיעוטי אפ"ה שפיר גזר על שחיטת כותים שאסורה ולא מטעם שמחשבתו לע"ז אלא מטעם הואיל והך מיעוט שהם עובדי ע"ז אינן כלל בעלי זביחה ושחיטתן לא מקרי כלל שחיטה הואיל ואינן בכלל וזבחת וא"כ אף שרובם אינן עובדי ע"ז והם בכלל בעלי זביחה מ"מ אמרינן סמוך מיעוטא שאינן בעלי זביחה לחזקה שבהמה בחי' בחזקת איסור אינה זבוחה ואיתרע לה רובא ואמרינן דגם השתא לאו זבוחה היא הואיל וכותי שחטה וחיישינן שמא אותו כותי הוא ממיעוט שאינן בעלי זביחה ושחיטתן נבילה וא"כ למאי צריכין לומר דר"ג וב"ד כר"מ ס"ל:
ומכח קושיא זו אמרתי להוכיח כדעת הרמב"ם בפרק ד' מהלכות שחיטה הלכה י"ב שכתב דנכרי שאינו עובד ע"ז ששחט שחיטתו אינו אסורה הגהת נכד המחבר עיין בש"ע סי' ב' ובט"ז ס"ק א' ע"ש:
אלא רק מדרבנן ולית ליה לרמב"ם הך דרשא שמביא הרא"ש דוזבחת אלא ס"ל להרמב"ם דאף שאינו בר זביחה נמי שחיטתו כשרה מדאורייתא ולפ"ז שפיר קאמר הגמרא ר"ג וב"ד כר"מ ס"ל דע"כ טעמא דר"ג וב"ד שאסרו שחיטת כותים הוא משום דחיישינן שמא מחשבתו לע"ז אבל משום חשש שאינו בר זביחה בודאי לא גזר על כל הכותים הואיל והוא רק איסור דרבנן וכיון שע"כ טעמא דר"ג הוא לאסור שחיטת כותים משום שמחשבתם לע"ז שפיר צ"ל דר"ג וב"ד כר"מ ס"ל דחייש למיעוט הואיל ואלו כותים שעובדים ע"ז המה מיעוט אבל משום סמוך מיעוטא לחזקה ליכא למימר הואיל ובהמה בחי' מעולם לא היה בחזקת איסור ע"ז ודוק אבל להרא"ש לשיטתו דסובר דהאי דרשא וזבחת ואכלת הוא דרשא גמורה ומי שאינו בר זביחה שחיטתו אסור מן התורה א"כ שפיר י"ל דאסרו שחיטת כותים לאו משום חשש שמחשבתו לע"ז אלא משום חשש שהם אינן במצות ואינן בעלי זביחה שפיר קשה דה"ל טעמא דר"ג וב"ד משום שבהמה בחי' בחזקת איסור אינה זבוחה עומדת וסמוך מיעוט שאינן בעלי זביחה לחזקת איסור אינה זבוחה. וצ"ל דלהרא"ש באמת הגמרא דהכא קאי אליבא דרב ענן לעיל דמומר לע"ז לא הוי מומר לכל התורה והאי סבא שאמר לר"ש בר' אליעזר ושמת סכין בלועיך לא אמר אלא שהם עובדי ע"ז משום שמצאו דמות יונה אבל שאר מצות מקיימים וא"כ כל הכותים אף אלו שעובדים להך דמות יונה הם בעלי זביחה ולא אסר ר"ג וב"ד וגם ר"מ שחיטת כותים אלא משום שמא מחשבתו לע"ז ושפיר צ"ל דר"ג וב"ד כר"מ ס"ל דחייש למיעוט הואיל ולענין איסור שחיטת ע"ז לא שייך למימר סמוך מיעוט לחזקה דהא הבהמה לא הוחזקה מעולם לע"ז ועפ"ז אמרתי נמי ליישב מה שיש לדקדק על הגמרא לקמן דקאמר אינהו גזרו ולא קבלו מינייהו אתי ר"א ור"א גזרו וקבלו מינייהו ולכאורה קשה למה לא קבלו מר"מ ומר"ג וב"ד ומר"א ור"א קבלו ובאמת רש"י בד"ה וקבלו מינייהו הרגיש בזה וכתב לפי שהיו רגילים בהם ובדורו של ר"א ור"א היה אפשר להם לפרוש ודבר זה הוא דוחק מאד ועוד קשה על ר' אבוהו איך שלח לאתויי יין מבי כותאי ולא חש לגזירת ר"מ ור"ג וב"ד ואף שכל הדור היו רגילים והיה דור פרוץ ולא חשו לגזירת רבנן למה לא חש ר' אבוהו שהיה ת"ח [ודוחק לומר שלא היה ידע מהך גזירה] אבל לפי מ"ש אתי שפיר דגבי ר"מ לא אמר האי סבא אלא ושמת סכין בלועיך והיינו משום שדמות יונה מצאו להם בהר גריזים ובאמת לא אמר עליהם אלא שהם חשודים לעובדי ע"ז וא"כ גזרת ר"מ ובית דינו לא היה אלא משום שחיישי למיעוט ולכך לא קבלו מהם הואיל והלכה כחכמים דלא חיישינן למיעוט וא"כ שחיטתן מותרת וגם יינם מותר הואיל ורוב מהם לאו עובדי ע"ז ולכך שדר ר' אבוהו לקנות מהם יין הואיל וגם ר"א ס"ל כחכמים דלא חיישינן למיעוט אבל לבתר הכי דקאמר האי סבא לר"י בן יוסף לית כאן שומרי תורה היינו שהכותים שבכאן אינן מקיימים התורה וא"כ גם מצות שחיטה אינן מקיימין וא"כ בלאו הך טעמא דשחיטתו הוא לע"ז נמי שחיטתן אסורה הואיל ואינן בר זביחה ולפ"ז שפיר גזר ר"א ור"א על שחיטתן אף דלא חיישינן למיעוט מ"מ מטעם סמוך מיעוטא לחזקה שבהמה בחי' בחזקת איסור אינה זבוחה עומדת וסמוך מיעוט שאינן בר זביחה להך חזקה ואתרע ליה רובא ולכך קבלו מינייהו הך גזרה הואיל ואף לרבנן דלא חיישי למיעוטא נמי שחיטתן אסורה וזהו שמתרץ אינהו גזרו ולא קבלו מנייהו הואיל וגזרתם היה רק משום ע"ז ולא משום שאינן בעלי זביחה ולכך לא קבלו מנייהו אבל ר"א ור"א גזרו משום שאינן שומרי תורה שפיר קבלו מנייהו ונכון הוא:
וזה שאמרתי רק לחדודי בעלמא אבל האמת יורה דרכו דבדורו של ר' אמי ור' אסי ע"כ קבלו מטעם שבדורם היו רוב כותים מזלזלים במצות ועובדים ע"ז דאי משום טעם דסמוך מיעוטא לחזקה כנ"ל א"כ הא תינח שגזרו על שחיטתן דאיכא למימר הך חזקה אבל יין שלהם וגם לבטל רשותם לענין שבת למה גזרו ולמה לא אזלינן בתר רוב כותים שאינן מזלזלין במצות א"ו דבדורם של ר"א ור"א רוב כותים היו מזלזלין במצות:
ואפשר ג"כ כיון שהיו רוצים לחזק לאסור שחיטתן הגהת נכד המחבר גזרו גם על יינם ולענין רשות[1] שבת משום מגדר מלתא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |
- ↑ *) הגהת נכד המחבר: עיין לקמן דף צ"א: