פתח עינים/ברכות/מז/א

פתח עינים ברכות מז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוס' ד"ה ואין המסובין רשאין לטעום וכו' ותימא מההוא סבא דע"פ וכו' א"נ יש לומר דלא שתה אלא להראות לו מעשה שלא היה צריך לומר יותר עכ"ל. ולכאורה תירוץ זה דחוק דההוא סבא לא יחשוד דרב אשי גדול הדור לא ידע סדר הקדוש דאע"ג דחזייה דאגיד הוא רחוק לומר דלא ידע. ויש לישב דהאי סבא שמע כי אמרי ליה לקדש קדושא רבא וחזייה דאגיד והבין דנסתפק שיש להם מנהג אחר ולהכי הראה עצמו כאלו שותה לרמוז לרב אשי דאין מנהגם חלוק ובתוספות ישנים כ"י (וכנראה שהם תוס' רבינו יהודה דמייתו הפוסקים) תירצו לחד שינוייא שהוא היה מהרהר לשתות אבל לא שתה עכ"ל שוב ראיתי שכך תירץ הרא"ש בפסקיו דהיה מסרהב ומכין עצמו לשתות אבל לא שותה עכ"ל:

יתיב רב ספרא וקאמר לטעום אתמר למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו. מהכא מוכח דאין חילוק בין טעימה לאכילה וקשה על הרב ט"ז בא"ח סי' קס"ז בדין אסור לאכול קודם שיתן לבהמתו דכתב אכילה אבל טעימה מותר ע"ש והרי תלמוד ערוך דמוכח בהדיא דגם כשאמר לאכול היינו לטעום נמי דהא קאמר דלא נפקא [מינה] אלא שחייב לומר בלשון רבו ש"מ דאי לא"ה היינו לאכול היינו לטעום. ואולי שאני הכא דקאמר לאכול כלום והאי לישנא הוי כאלו אמר לטעום. אבל פשטן ועיקרן של דברים שבלשונם קרו לאכילה טעימה וכמ"ש התוספות בשבועות דף כ"ב והריטב"א בחידושיו שם. וקצת יש להרגיש על התוס' שם דאפיקוה בלשון שמא בלשונם הוו קרו לאכילה טעימה. וספיקות שלהם ודאות הן דהכי מוכח משמעתין ועמ"ש הרשב"א בחידושיו פ' תפלת השחר (ברכות דף כ"ח) משם הראב"ד גבי מותר לטעום קודם מוסף די"א טעימה ולא אכילה וכו' ע"ש ועמ"ש אני בעניי על דברי הט"ז הנז' בס' הקטנים ברכי יוסף ומחזיק ברכה שם סי' קס"ז:

אילו מייתי ליה ארדלייא וגוזליא לאבא וכו' פי' רש"י ושמואל היה קורא לרב אבא לכבודו. וק"ק דרב שמו אבא כמ"ש רב שרירא ורב האיי גאונים הביאם בערוך ערך אביי. ותו קשה ממ"ש בחולין קל"ז דאמר רבי יוחנן לאיסי בר היני אבא אריכא קרית ליה ופירש"י ולא אמרת רבינו בלשון כבוד:
וראיתי בתוספות ביבמות דף נ"ז ע"ב אהא דאמר שמואל התם ומודה לי אבא ופירש"י משום דקשיש מיניה קרי ליה אבא כמו נשיאי ורבי דחו פירש"י משום דכך שמו אבא ומייתו ההיא דחולין להוכיח ששמו אבא אבל לא הקשו דאי כפירש"י מאי קאמר אבא אריכא קרית ליה. ועוד יש להעיר על רש"י דבשבת דף נ"ג ע"א דאמר שמואל אי הכי אמר אבא וכו' פירש"י חבירי. ורשב"ם בבתרא דף נ"ב ע"א על מה שאמר שמואל ומודה לי אבא פירש כך שמו והביא מההיא דחולין הנז' ושכ"כ בערוך:
שוב ראיתי בתוס' חולין דף ל"ח שהאריכו בזה וכתבו דההיא דחולין דאמר אבא אריכ' קרית ליה היינו משום דאמר אריכא דהוא לשון גנאי ע"ש אמנם בתוספות ישנים כ"י בשילהי מכילתין אשר תחילת דבריהם העתיק הרב יד מלאכי אות תקנ"ג שם דחו דאינו גנאי לומר אבא אריכא ע"ש. והתוס' שם בחולין דף ל"ח הקשו מסוף יומא אבא אזיל למקטל גברא וכתבו דלרש"י דאבא לשון חשיבות ניחא. וכן כתבו בתוס' ישנים כ"י סוף מכילתין ובתוספות ישנים סוף יומא דשמא אבא דרך כבוד כמו אבי קוראו כן. וק"ק על תוס' יבמות הנז' דלא נרגשו מההיא דיומא. וגם מההיא דיומא ק"ק על מהר"י קולון שרש ק"ע דף קפ"ה ע"א דמוכרח לומר דאבא הוא דרך כבוד כמ"ש התוס' בחולין דף ל"ח ותוס' ישנים סוף יומא וסוף מכילתין כמדובר. אחר זמן נדפס סדר הדורות ובתחילת סדר תנאים ואמוראים דף ס"ה ע"ג ראיתי שהזכיר רוב המקומות הנז' ויותר מהמה ע"ש:
ומתוך הדברים הרי הוא כמבואר דעת עליון רש"י ז"ל ובחכמה יסד אר"ש כמדתו לכל רוח חכמה דלא נעלם מרש"י ששם גדול רב הוא אבא ומה גם דהכי מוכח בחולין דף קל"ז אבא אריכא קרית ליה אמנם עינינו הרואות דתלמידי רב קרו ליה אבא כההיא דרב כהנא דמי פומיה דאבא כפי נסחת התו' ורב הונא סוף יומא אזיל אבא למקטל גברא. ומוכרח דהקריאה שלהם היתה אבא כלומר אבי המביאני לחיי העה"ב ולא שהזכירו את שמו ח"ו וכן פירש רש"י בסוף יומא אזל אבא רבי (כצ"ל). ועם כל זה דאבא מתפרש נמי משמעותו רבי איסי דאמר אבא אריכא אע"ג דאריכא אינו גנאי כמ"ש התוס' ישנים בשילהי מכילתין. מ"מ באומרו אבא אריכא אינו מורה החשיבות כמו אם היה אבא סתם ומשו"ה אמר לו אבא אריכא קרית ליה. אי נמי דאבא נהי דהוא לשון חשיבות אמנם יצדק לשון זה לחבירו או גברא רבא. אבל איסי הי"ל לקרותו רבינו. אמנם אי היה תלמידו הגם שיאמר אבא ניכר שכונתו ר' אבי המביאני לעה"ב. ומשו"ה בשמעתין ודכוותה דאמר שמואל לרב אבא פירש דהוא לשון חשיבות וכבוד. אך כי חזינן דשמואל אמר אבא בענין שהוא חולק על רב לפי הענין פירש חבירי כמ"ש בשבת דף נ"ג ודכוותיה בתעניות דף ד' ברם בחולין דף מ"ה ודף פ"ד גבי רבי יוחנן אפשר לפרש דכונת רש"י היינו שקורין דרך חשיבות כמ"ש ביבמות דף נ"ז ודוק הטב:
והנה לפום ריהטא מדברי התוס' ישנים דיומא ודסוף מכילתין כ"י ותוס' דידן בחולין דך. ל"ח יש ללמוד דין דמי ששמו אבא בנו ותלמידו יכולין לקרותו בשמו אבא שהוא כמו אבי כדרך שרב הונא קרא לרבו רב אבא ואין בזה משום אסור לקרוא לאביו ולרבו בשמו שנענש. איברא דיש לדחות חדא דראינו שהתוס' ביומא ובמכילתין כתבוהו בלשון שמא. ועוד יש לחלק דרב דכ"ע קרו ליה רב כמו שהיו קורין רבי לרבינו הקדוש בא"י ומיעוטא דמיעוטא היו קורין לו אבא. כאשר הבן או התלמיד קורין לו אבא ניכר מאד שר"ל אבי דכ"ע קרו ליה רב ומשו"ה שרי דנודע דאין כונת התלמיד לקרות בשמו ח"ו אלא אבי וכונתו ניכרת אמנם באדם הנקרא אבא וכ"ע קורין אותו אבא. אז אסור לתלמיד ובן לקרותו אבא דנראה דקוראו בשמו כדרך שקורין לו הכל ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף