פתחי תשובה/חושן משפט/שמח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אפי' דרך שחוק. כתוב וספר שער משפט ז"ל ובשמ"ק סי' רסא כתב בשם רבינו יונה וכן אסור לגנוב את שלו מאחר הגנב שלא יראה כגנב והוא ש"ס ערוך בר"פ המניח בן בג בג אומר אל תכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות כו' אך במקום דאיכא פסידא מותר אף ליכנס לחצר חבירו כמ"ש התוספות והג"א שם ותמיהני מה שהשמיטו הרמב"ם והט"ו דין זה עכ"ל:
(ב) או כדי לצערו. עיין בש"מ ר"פ א"נ שכתב וז"ל ע"מ למיקט י"מ דאיירי שהוא אינו רוצה לעכב הגנבה בידו אלא גונב כדי לנערו ולא נראה דהא מעשים בכל יום שעושים כך. לכך י"מ דודאי בדעתו לעכב הגנבה בידו אבל אינו גונב בשביל שום הנאה אלא כדי לצערו עכ"ל ועיין בקצה"ח שכתב דמלשון הרמב"ם בס' המצות מצוה רס"ד נראה דאפי' רצונו להשיב הגניבה נמי הוי ע"מ למיקט כו' וא"כ מ"ש דמעשים בכל יום ראוי ליזהר בזה. וכתב עוד ונסתפקתי בגונב ע"מ למיקט אם ה"ל דין גנב ממש להתחייב באונסין ומדברי הש"מ ס"פ המפקיד בסוגיא דשליחות יד נראה דגוזל ע"מ לשלם אינו חייב באונסין כו' ומכ"ש גונב ע"מ למיקט ולהשיבו בעינא אח"כ ואכתי צ"ע ע"ש:
(ג) של עובד כוכבים. עבה"ט עד וקשה מכאן עמ"ש הרמ"א בא"ע סימן כח כו' ועיין בתשובת נו"ב חיו"ד סי' פא מ"ש בזה:
(ד) דאסור להטעותו. עבה"ט ועיין בספר שער משפט שכ' דאף לשיטת מהרש"ל נראה אם עובד כוכבים נותן לישראל שיקנה לו סחורה והישראל נשתכר בו אף דלכתחלה אסור לעשו' כן דלא גרע מגניבת דעת העובד כוכבים דאסור מ"מ א"צ להחזיר לו דכיון דאין שליחות לעובד כוכבי' א"כ הוי כאילו קנה ישראל הסחור' לעצמו ושלו הוא ומשתכר בשל עצמו וראי' ממ"ש בא"ח סי' ת"ן ס"ו כו' ע"ש:
(ה) אימת גנב חייב ע' סמ"ע סק"י עד אבל אם לא אמר שגנב קודם שבאו העדים כו' ועיין במל"מ פ"ג מה' גניב' ובתשוב' שמן רוקח ח"א סי' פ"א מ"ש בזה:
(ו) תשלומי גניבה כו'. עיין בש"ג פ"ק דב"ב דף ק"ס סוף ע"ב שכתב דמהא דאיתא בגמ' ב"ק ע"ח ע"ב דהאומר הרי עני עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו מצי גנב פטר נפשיה בכבש כו' יש ללמוד מכאן דהגונב דבר מחבירו שאותו דבר היה שאול ביד הנגנב ונתפשר הנגנב עם השואל לו בדבר מועט דאינו חייב הגנב לשלם לו רק כפי מה שנתפשר ואפשר דאם היה אותו דבר מעובד כוכבים כו' עש"ב ועיין במל"מ פט"ז מה' מעשה הקרבנות שרצה ללמוד מגמרא הנ"ל דמי שגנב אתרוג מחבירו קודם החג שקנה אותו בדמים יקרים מפני חשיבותו מצי גנב פטר נפשיה בנתינת אתרוג אחר כשר לצאת ידי חובה אף שאינו חשוב כמו האחר ושוב דחה זה דשאני התם דשור זה שהפריש אין לו דמים דהא קיי"ל (פסחים פ"ט ע"ב) דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום נמצא שאין חיובו של הגנב אלא משום תשלומו של הנודר ומש"ה פטר נפשיה בכבש כו' אבל הכא גבי אתרוג מצי למימר אלא הוה זבינא ליה כו' (וכיוצא בזה ממש כתב בתשובת ח"צ סימן ק"כ ע"ש ועיין בתשובת ב"ש אחרון חח"מ בסופו סימן ה' גם כן מזה) ומסיים וכתב שדברי שלטי הגבורים פ"ק דב"ב הם דברים מתמיהים וצ"ע ע"ש גם בספר שער משפט לעיל סימן ע"ב פ"ק י"ב הזכיר ג"כ דברי הש"ג הנ"ל וחולק עליו דאף אם היה אותו דבר מישראל צריך הגנב לשלם כל דמי שוויו כו' ע"ש:
(ז) השליח חייב לשלם. עיין בתשובת חות יאיר סי' רי"ב שכתב אודות שני גנבים שאחד עלה בסולם ונכנס דרך חלון וגנב מהבית והשני עמד ברחוב וזה זרקו לתוך חיקו וברח. פשוט שזה השני עיקר הגנב ויכול הנגנב להוציא כל גניבתו ממנו אע"פ שנתנה לגנב הראשון וזה מוכח מהגה בח"מ ס"ס שמ"ח ומ"מ גם שם גם כאן אם אי אפשר להוציא משני מצי לתבוע לראשון שגנב בפועל ממש אך צ"ע בסי' ת"י סל"ז ויש חולקין וס"ל דמן הדין שנים שהזיקו ואי אפשר להפרע מאחד השני אינו משלם רק החצי וא"כ ה"ה שנים שגנבו כו' ע"ש עוד. ועיין בתשובת שבו"י ח"א סימן קע"ח חולק על החו"י בזה שמדמה שנים שגנבו לשנים שהזיקו ובאמת לא דמי כלל דשנים שהזיקו שלא עשו משום הנאת עצמן לא היו ערבים זה לזה אבל שנים שגנבו בשותפות להנאת עצמן והתעסקו בשותפות לגנוב ודאי נעשו אחראין וערבאין זה לזה כמו בשנים שלוו כאחד בסימן ע"ז כו' וא"כ פשוט דשנים שגנבו ביחד וברח א' מהם השני חייב לשלם הכל עש"ה. ועיין עוד בתשובת חו"י שם שכתב דאם נפרע מאחד הכל וזה תובע מחבירו הגנב החצי אינו יכול להוציא מידו אפי' כל הגניבה בידו וכן אם לא נתפסו על הגניבה וזה שבא לידו הגניבה לא רצה ליתן לחבירו כלום אינו יכול להוציא ממנו בדין שהרי אין הממון שלו כו' ואפי' בדין שמים אינו מתחייב לזה הגנב רק לזה שממנו נגנב משא"כ בשעשו שותפות בשטר כו' ע"ש וע' בתשובת חתם סופר חח"מ סימן קל"א בעובדא בא' שהודה מתוך תשובה שהוא ופלוני גנבו מפלוני שק צמר מחמת דוחק ועכשיו שהעשיר רוצה לשלם חציה וכששאלו לחבירו הודה גם הוא אלא שאין לו מה לשלם ועכשיו תובע הבע"ד דמי כל השק צמר מזה שיש לו. והשיב וז"ל קיצורו של דברים אם א' מהם הוציא השק מרשות בעלים או הגביהו (ר"ל והוא באופן שהוא לבדו יכול להוליכה בלי סיוע השני) אע"פ שנשתתפו בתחלה לילך ולגנוב וגם חלקו בסוף מ"מ כיון שאין שליח לד"ע אין כאן גנב אלא זה שקנאו בהגבהה או בהוצאה מרשות בעלים ואם שניהם כא' הגביהו או הוציאו מרשות בעלים שניהם קנאו בשותפות כשנים אוחזין בטלית כמבואר בכל הראשונים בב"מ ח' ע"א דלא כפירש"י שם (דפי' שותפין שגנבו האחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו ולדעת חבירו כו' רק כהתוספות שם דפירשו שהגביהו שניהם) וע' בה"ה פ"ב מגניבה הלכה י"ד (דכתב ג"כ פי' שגנבו שניהם כאחד) וכל זה ברגע הקנין ואם אז מיד חלקו באותו מעמד אזי אם בשותפות גנבו אינן אחראין וערבאין זה לזה וכל א' ישלם חלקו (משמע שדעתו כדעת החו"י דלעיל שמדמה שנים שגנבו לשנים שהזיקו ולא כהשבו"י הנ"ל) אך אם אחד הוציאו ונתן החצי לחבירו נמצ' ה"ל כגזל ולא נתיאשו הבעלי' ובא אחר ונטלו ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה נמצא אם אותו שאין לו לשלם הוציא כל השק ונתן לאידך החצי אין לו (ר"ל זה שיש לו) לשלם אלא החצי שקיבל מהגנב אך אם זה שיש לו הוציא וחלק עם אידך גובה כולו משל זה שיש לו ועיין בטוח"מ ודרכי משה סי' שמ"ט (צ"ל שמ"ח) וכתב עוד וכל מה שאמרנו שצריך הגנב לשלם היינו אם נשארה הגנבה בידו ונהנה ממנה או מחליפי הגנבה דמה לי הן מה לי דמיהן אבל אם נאבד הצמר אפי' בפשיעה או אפשר אפי' הזיקה בידים אין להוציא מהגנב אם אינו בא לצאת ידי שמים אלא רוצה בעיקר הדין מצי למימר קים לי כהרמב"ם פ"ט מגניבה מהלכה י"ג ואילך. אך אם שהה הגניבה ביד א' מהם לבדו זמן מה (ר"ל היכא שהגביהו שניהם כא' רק לא חלקו אז מיד באותו מעמד אלא שהה כל הגניבה ביד א' מהם קודם שחלקו) וא"כ היה לו להשיב אבידה לבעלים (כמ"ש לעיל ס"ז בהגה) נמצא על חלקו אינו חייב אלא כגנב ופטור מפשיעה מפני דקלב"מ ואמנם על חלק חבירו חייב כשומר אבידה נמצא חמור חלק חבירו מחלק של עצמו. ואם יש הכחשה בין הגנבים בכל דכתוב מהלעיל א"כ החצי ישלם זה שיש לו לשלם והנגנב יתן חרם סתם על זה משום אידך החצי אם לא נתחייב בו גם הוא אבל חבירו אינו עליו כעד אחד אע"ג דאינם נפסלין ע"פ עצמן וגם לא איכפת ליה הואיל ועכ"פ מחוייב לשלם או להנגנב או לחבירו הגנב שישלם עתה עבורו חלקו (משמע שדעתו דלא כהחו"י הנ"ל) מ"מ הוי נוגע בעדות אפי' לא קאמר בעלמא השני נוח לי כו' (ע"ל סי' לז סי"א) הכא נוח לי להיות חייב לזה שגנב עמו בשותפות שזה לא יפקיע שמו ויתבייש להשיא לעצמו ש"ר שגנבו בשותפות משא"כ אם יתחייב להנגנב הוא יבזהו ויקרא לו שם גנב וגרע מלוה רשע ולא ישלם עכ"ל ע"ש ויען כי דברי הגאון ז"ל נאמרו מאד בקיצור לכן אבאר קצת. מ"ש וכל מה שאמרנו כו' עד מני למימר קים לי כהרמב"ם פ"ט מגניבה מהלכה י"ג ואילך. הנה מ"ש מהלכה יג ט"ס הוא וצ"ל מהלכה ח' ואילך וכוונתי דהרמב"ם שם פסק אחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתוך גגו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפיפו בין ביום בין בלילה אין לו דמים אלא הכח במחתרת לתוך גינתו או לתוך שדהו או לתוך הדיר והסהר יש לו דמים ע"ש והיינו שפסק כברייתא קמייתא בסנהדרין דף עב ע"ב או שמפרש ברייתא השניה שם בפנים אחרים דלא כפירש"י כמ"ש ה"ה שם והטור בסי' תכ"ה הביא דברי הרמב"ם ודברי הראב"ד שחולק עליו ע"ש ומבואר בגמ' שם דהבא במחתרת פטור מתשלומין כששובר הכלים שגנב דליתנהו או דשדינהו בנהרא משום דקלב"מ ופסקו הטור סי' שי"א ורמזו מרן המחבר שם סוף הסי' במ"ש וכן כל כיו"ב וכמ"ש הסמ"ע שם אך לצאת ידי שמים מחייב כמ"ש התוס' שם בד"ה לא קבלינהו ובב"ח דף צח וא"כ בנדון השאלה מן הסתם היה הצמר מונח בתוך גגו או חצירו יכול הגנב לומר קים לו כהרמב"ם דזה נקרא בא במחתרת ופטור מעיקר הדין מתשלומין אם נאבד הצמר רק בבא לצאת ידי שמים ואף שדעת ה"ר ישעיה והרמ"ה והרמב"ן דאם אבדו אח"כ חייב מ"מ הא דעת הרמב"ם ורש"י אינו כן עי' בטור וברמ"א שם. ומ"ש ואם יש הכחשה בין הגנבים כו' והנגנב יתן ח"ס ע"ז משום אידך החצי אם לא נתחייב בו גם הוא. ר"ל דשמא לא חלקו מיד אלא שהה כל הגניבה בידו קודם שחלקו דא"כ חייב בחלק חבירו כשומר אבידה כמש"ל וגם שמא הוציא הוא לבדו ונתן החצי לחבירו דחייב ג"כ בכולו מטעם גזל ולא נתייאשו הבעלים כו' כמש"ל. והגם דלכאורה בכה"ג יש לפטור אותו על חלק שנתן לחבירו כיון שהוא בא במחתרת על כל הגניבה ולא גרע מה שמסר לחבירו מאילו שדינהו בנהרא דפטור צ"ל דס"ל דזה גרע כיון שהיה מתחלה הגניבה בעין ביד חבירו ודוק. ובזה א"ש מה דהחו"י ושבו"י הנ"ל לא הזכירו בנידון שאלתם מענין בא במחחרת דהא גם בנידון שלהם לא נשאר הגניבה בעין ביד הגנב ולא נהנה ממנו כי השני ברח עם הגניבה אלא ודאי כיון שהיה ביד השני בעין דיינינן ליה כאילו היה ביד הראשון מטעם רצה מזה גובה כו' ואכתי צ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |