פתחי תשובה/חושן משפט/רעו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בנו יורשו. ע' בתשובות ח"ס חאה"ע ס"ב סי' קנ"ח ע"ד אחד שחבל באמו וממוני הקהל כפו אותו בדרך קנס עד שאמר רוצה אני לסלק עצמי מירושת אמי לכשתמות ונכתב בפנקס הקהל וחתם היא עצמו ועתה כשמתה טען שאין סילוקו מועיל כלום ורוצה לירד לנכסי אמו המגיע על חלקו והשיב אמת נכון שאין סילוק ולא שום קנין מועיל לסילוק עצמו מירושת מורישיו כמ"ש הר"ן ר"פ הכותב וכמ"ש הב"ש ס"ס צ"ב וכן הסכים בס' בית מאיר שם לאפוקי ממה דמשמע בתשובת חו"י סימן נ' כו' אמנם הכא דמטעם קנס אתינן עלה נ"ל דכופין לקיים ומכ"ש שלא לעבור על נדרו שלא לירד לנכסים ההמה כו' מ"מ נ"ל אע"ג דאין להורידו לנכסי אמו כי היכי דתהוי לי' כפר' אבל אם יש לו בני' יורדים בניו לנכסי' מכח אמא דאבוה כו' ע"ש:
(ב) ואפילו שתוקי כו'. ע' בתשובות מים חיים חח"מ סי' כ"ד אודות שבעיר אחת נפטרה אשה שלא נודע מי היה אביה מחמת שזה זמן כביר שבא אחד מרחוק ונשא אמה לאשה והוליד ממנה אשה זאת ואח"כ גירשה ונסע למקומו ולא נודע מי היה וזאת האשה היה לה בית והשכירה לאיש אחד ואחר פטירתה רצו משפחת אמה לירש הבית הנ"ל ולא הניחו אותם מחמת שמשפחת אם אינה קרויה משפחה לענין ירושה. אך נסתפק השואל אולי הוי כמו נכסי שתוקי שהוא הפקר. והשיב דנ"ד לא דמי לנכסי שתוקי דשאני שתוקי שאין למשפחת אביו שום חזקת קרוב ואין להם שום זכות בירושה ואף כשיבא אליהו ויגלה ממי נתעברה ואז יהיה שייך לאביו ולמשפחתו היורשים של השתוקי מ"מ קודם שיבא אליהו לא היה להם שום זכות דהא ירושה אע"פ שא"צ עדות מ"מ בעי חזקת קרוב כמ"ש בש"ע סי' רפ"ד וא"כ ממילא שהמחזיק בירושה של השתוקי בהיתרא אחי לידיה וזוכה מתורת הפקר אבל בנ"ד שהיה ידוע אבי האשה בשעה שנשא אמה והיה דר עמה בעירה עד שילדה זאת אף שעתה נשתכח מ"מ יכול לבא לידי בירור מי הוא וא"כ דמיא ממש להדין המבואר בסי' רס"ד ראה אבידה שנפלה משנים או משלשה כו' ואם לא ראה ממי מהם נפל ואין בו סי' יהא בידו עד שיבא אליהו עש"ך שם סק"ג כו' ובדין יהא מונח עד שיבא אליהו איתא בסימן ש' ס"א ב' דעות המחבר סובר דיהא מונח אצלו והרמ"א הביא י"א דיהא מונח ביד ב"ד ויראה דבנ"ד כ"ע מודו דיהא מונח ביד ב"ד דבשלמא התם אינהו אפסידו אנפשייהו שהפקידו בידו בכרך אחד כו' עכ"ד ע"ש ועמ"ש לעיל סי' רנ"ו ס"א סק"ב וגם עמ"ש לקמן סימן רפ"ה ס"ך סק"ג:
(ג) ונכסיו הפקר. ע' בתשובת חות יאיר ס"ס רל"א שכתב דצ"ע דיתכן טפי לומר יהא מונח עד שיבא אליהו וגר שאני שאין לו יורשים ע"ש ועמ"ש לעיל סימן רנ"ו ס"א סק"ב ועי' בס"ק הקודם:
(ד) את אמו בקבר. ע' בתשובת שב יעקב חח"מ סי' י"ז בעובדא ביעקב אלמון שהכניס לנדן בנו שמעון בק"ס החצי מכל ביתו ולבד זה כתב לו בשטר בזה"ל גם התחייב א"ע הר"ר יעקב הנ"ל אם ירצו שמעון ואשתו ליתן ליורשי הר"ר יעקב הנ"ל שעה אחת קודם מותו סך חמשה עשר מאות ר"ט אז שייך גם חצי הבית השנית עם כל חזקותיו וזכיותיו ג"כ להזוג הנ"ל כו' ועתה שמת הר"ר יעקב רוצה שמעון לסלק לשני אחיו ראובן ולוי בסך אלף ר"ט בטענה שהוא גם כן יורש מחצי בית השנית ויחולק הט"ו מאות הנ"ל לג' חלקים ועוד טען כי בעת שנעשה השטר היה לאביו יעקב עוד בן א' שהיה שמו יהודה ומת בחיי אביו וטען שמעון שעכ"פ יורש הוא גם כן מחלק יהודה אחיו שמת כו'. והשיב בדבר טענה הא' שטען שמעון שיש לו ג"כ חלק בסך אלף ות"ק ר"ט באשר הוא גם כן בכלל יירש יעקב לכאורה הדין עמו כיון דיש לשמעון הברירה לקנות החצי בית השנית או לא וא"כ אי לא היה קונה הוי שייך לו חלק ירושה באותו חצי בית כמו שאר אחיו אם כן לא יגרע כחו אם קנה הבית שלא יקח חלק ירושה בדמי שווי הבית כמו בבית עצמו אך י"ל דאין מזה הוכחה שמא בשביל זה כבר קצץ אביו דמי שוויו בפחות כדי לנכות לו חלקו שיש לו בלא"ה באותו בית רק איפכא נלע"ד שאין בדברי שמעון ממש דלשון השטר אם ירצו שמעון ואשתו ליתן יורשי הרר"י משמע שהוא יתן ליורשים שחוץ ממנו והוא אינו בכלל וראיה מהא דאיתא בש"ע סימן רמ"ח ס"ט האומר נכסי לאמי ואחריה ליורשיה והיתה לה בת כו'. ובדבר טענה הב' דשייך לו עכ"פ חלק מיהודה אחיו שמת בחיי אביהם לכאורה הדין עמו ממה דאיתא בש"ע סימן רע"ו ס"ה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב ובגמרא דב"ב קנ"ט ע"ב יליף מקרא נאמרה סיבה בבן ונאמרה סיבה בבעל מה סיבה האמורה בבעל כו' לפ"ז משמע דוקא מן האם אין הבן יורש בקבר להנחיל לאחין מן האב משום הסבת נחלה אבל מן האב יורש הבן את אבי בקבר להנחיל לשאר אחין מן האב אם יש איזה נ"מ בכך א"כ בנ"ד בשעת מיתת יעקב יורש בנו יהודה הנעדר בקבר את חלקו בחצי בית הנשאר לאביו א"כ השתא דשמעון קונה הבית בעד הסך הנ"ל יורש נמי בקבר חלקו בסך המעות להנחיל לאחין ויורש גם שמעון חלקו מה שהגיע לו מירושת אחיו. אך לשון השטר ליתן ליורשי הר"י שעה אחת קודם מותו לא משמע אלא ליתן ליורשי החיים בעת ההיא או נאמר דכתב לשון זה לפי דעתו אז דסבר גם בנו יהודה ישאר בחיים ולעולם השתא שלא היה חי בעת ההיא יורש בקבר להנחיל להאחין וצ"ע להכריע. אבל עכ"פ מצד הסברא נראה להכריע דיש לשמעון חלק במה שהגיע להם מאחיו שנעדר מהטעם שהיה פתח דברי דלכאורה הדין עם שמעון משום דהיה לו הברירה לקנות החצי בית או לא וכשם דאי לא היה קונה היה לו חלק באותו חצי בית כמו שאר אחיו כן ראוי להיות לי חלק בדמי שוויו של חצי הבית רק דחיתי סברא זו שמא במה שקצץ אביו ליתן עבור החצי בית ט"ו מאות כבר ניכה מה שהגיע על חלקו מדמי הבית א"כ לפ"ז הואיל דבשעת נתינת השטר הלז היה לו ד' בנים ומסתמא שיער חלקו בחצי בית כפי חלקו מה שמגיע עליו בד' בנים וא"כ לא ניכה מדמי שוויו רק רביעית דמיו דהיינו שהיה נראה לאביו דמי שוויו של חצי בית ההוא ב' אלפים ר"ט וכיון שהיה לו ד' בנים מגיע לשמעון חלקו ת"ק ר"ט לכך התנה שאם ירצה לקנות יתן ליורשיו ט"ו מאות אבל עכשיו שיש לו רק שלשה בנים מגיע לשמעון שליש הבית לא צריך ליתן לשני אחים רק דמי שני שלישים מן דמי שוויו של החצי בית ששוה ב' אלפים ר"ט (דהיינו י"ג מאות ול"ג ר"ט לשליש ומשתכר קס"ו ר"ט וב' שלישים) עכ"ד ע"ש וע' בתשובת כנ"י סי' ק"א הובא לעיל סימן מ"ב ס"י ס"ק י':
(ה) אפילו שעה אחת. ע' באר הגולה אות נ' ובקצה"ח ובנה"מ וע' בתשובת ח"ס חלק אה"ע ס"ב סימן קס"א מ"ש בענין זה:
(ו) אין היורשין כו' או טובת הנאה כו'. עבה"ט וע' בתשובת נו"ב תניינא סימן נ"א אודות גביר אחד שקודם מותו הניח סך מסויים להיות קרן קיימת והרוחים שייכים ללומדים בבהמ"ד שלו משפט הבחירה מי המה הלומדים שישבו בבהמ"ד שלו הוא לב"כ ויו"ח ונתקשרו אז מנהיגי העיר עם יחידי הגולה על תשלומי הרוחים ליד ב"כ של המנוח ועתה ברבות הימים יש יורשים דלא מעלי ובוחרים לומדים שאינם הגונים לזה ע"פ מחיר כסף אם יש כח ביד טובי העיר למחות בזה ולבחור לומדים הגונים ע"פ ראות עיניהם. וכתב דע"פ הדין אחר שאין להיורשים בזה רק טובת הנאה ומבואר בח"מ ס"ס רע"ו שאין היורשים יורשים טובת הנאה ובש"ך שם שאפילו הוא עצמו א"י להוציא מיד אחרים אם הוא תחת ידם וא"כ באיזה כח יכולים היורשים להוציא מיד הפרנסים ויכולים הפרנסים לשנות ולבחור לומדים לפי ראות עיניהם. ואמנם בכתב שניתן ביד הגביר באותו פעם נאמר שמנהיגים קבלו על עצמם לשמור ולעשות כל פרטי הדברים בח"ח ובשד"א וא"כ החיוב מוטל מצד החרם והשבועה אך זהו רק בדור הראשון כו' (וע' בפ"ת ליו"ד סימן רכ"ח ס"ק כ"ו) אלא שאין ראוי להיות כפוי טובה ולעשות נגד רצון המת אבל כיון שהיורשים עושים בערמה ובבצע כסף יכולין לקיים עם עקש תתפל ועכ"פ יכולים הפרנסים למחות ביורשים שלא יבחירו כ"א בההגון ע"פ מופלגי העיר ונכון שגם הפרנסים לא יבחרו בלי הסכמת היורשים ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |