פתחי תשובה/חושן משפט/רעב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) גייס לטרפה בהגמיי' פי"ב מה' גזילה אות ט' כתב וז"ל בירושלמי ל"ג לטרפה כדגרס הכא בברייתא וכ' בא"ז מדלא קתני בירושלמי לטורפם כדתני הכא בברייתא משמע דבטרפה גייס עסקינן כו' עכ"ל וכן הוא במרדכי פ"י דב"ק סימן קע"ה וכתב שם על הגליון בחידושי אנשי שם לפרש, דאם כבר התחילו לטרוף א"כ נתברר שבאו על עסקי ממון הוא דמחשבין ההוצאה לפי ממון אבל עומד לטרפה שעדיין עומדין בספק נפשות אין מחשבין לפי ממון לבד ע"ש ועיין בתשובת חתם סופר חח"מ סי' ק' שהזכיר פירוש זה וכתב עליו שזה דוחק ונראה לו לפרש דלאו לענין הוצאה שנתפשרו עסקי' רק דמיירי בעירבו המעות וטרפו קצת מהם דההיזק לפי ערך המעות וכבסימן רצ"ב ס"י בהג"ה ע"ש בש"ך ס"ק כ"ד. ועיין ביש"ש פ"י דב"ק סי' מ"ב (שרמז עליו הש"ך הובא בבה"ט) שהביא ג"כ דברי המרדכי בשם אור זרוע הנ"ל (ומבואר מדבריו שמפרש ג"כ דלא בנתפשרו עסקינן רק לענין מה שטרפו ממקצתן) וכתב וז"ל ולא ידעתי איך לפרש בעמד עליהם גייס וטרף מהם אי מיירי שיכולין להציל ע"י הדחק ואין מצילין א"כ למה חולקין לפי ממון הלא כל א' אייאש מה שנטל ואי אין יכולין להציל פשיטא שהפקר הוא כו' ונ"ל לפרש דאיירי לעולם ביכולין להציל ע"י הדחק וא"כ מה שאינם רוצים לדחוק ולטרוח ולהציל כל אחד חבירו אדעתא דהכי שיחלקו ביניהם לפי סך הממון כאילו לא טרפו כלל וכן מסתבר דהא כל אחד מחוייב להציל את חבירו ואדעתא דהכי מסתמא לא הצילו שיהא היזק לכולם לפי ערך הממון, וגם הברייתא שלנו ג"כ יכולה לסבור כהירושלמי וכן הירושלמי כהברייתא ושניהם אמת עכ"ל [ע' בתשובת ח"צ סי' קל"ב שכ' דמה שהוצרך רש"ל לאוקמי ביכולין להציל ע"י הדחק דוקא משום דביכולין להציל אפילו שלא ע"י הדחק פשיטא דפטורים דל"ש לומר סברתו דודאי דעתו לשלם ולכן לא הלך והציל, אדרבה אם היתה דעתו לשלם לפי ערך הממון היה הולך ומציל דאין אדם מאבד את שלו מדעת בלי שום דחק כו' ע"ש) גם הב"ח סי"ט מייתי דברי המרדכי בשם א"ז הנ"ל וכתב וז"ל נראה דמסקנתו דאע"פ שכבר טרפו מזה הרבה ומזה מעט אי נמי טרפו ממקצתן בלבד אפ"ה מחשבין אח"כ לפי ממונם, ולא דמי למ"ש מהר"ם במושל שמעליל וברחו מקצתן דפטורין כדלעיל בסימן קס"ג (ס"ו בהג"ה) דהתם ודאי הבורחין אינן בסכנה, אבל בגייס שעמד לטרוף את השיירא כולם בסכנה (ר"ל סכנת ממון) שאין יכולין לברוח מפניהם הלכך חייבים ליתן כפי החשבון אף על פי שלא טרפו אלא ממקצתן והכי נקטינן עכ"ל ומשמע מדבריו דאפילו באין יכולין להציל ושלא כדברי מהרש"ל הנ"ל. וע' בתשובת ח"צ סימן קל"ב בעובדא כיוצא בזה. והאריך שם לסתור דברי מהרש"ל ודברי הב"ח הנ"ל בראיות עצומות, ומסיק וכתב דבגזלנים ושודדים הרגילים בזמנים הללו שהם מזוינים גם מהרש"ל מודה שאין האחרים אשר לא שלטה יד הלסטים בממונם צריכים לסייע להם כלל דטעמא מאי קאמר ר"ל דמחשבין לפי ממון, משום שהם יכולים להציל ע"י הדחק ובלסטים הללו שהם מזויינים אונס מקרי ובכלל אין יכול להציל הוא וכדאיתא בסוף הפועלים כו' לא פש גבן זולתו סברת הב"ח שהוא יחיד בדבר זה ואפילו אם היה הדבר מפורש בירושלמי לא היינו סומכין עליו דבתלמודן מבואר הפכו כ"ש דאפילו מכללא לא איתמר כו' ונודע מ"ש מהרי"ק דאפילו בדיני ממונות אין לומר קים לי כפלוני יחיד במקום שכל חכמי ישראל חולקין עליו ועל ידו החזיקו אחרוני הפוסקים ז"ל (עב"ש באה"ע סימן נ"ג ס"ק י' ועמ"ש לעיל ס"ה כ"ה בדיני תפיסה) והרדב"ז הוסיף שאפילו בשנים אין לנו לומר קי"ל במקום שכל חכמי ישראל חולקים עליהם וא"כ בנ"ד אפילו בעל הממון מוחזק מעיקרא אין אומר קים לי בכה"ג ק"ו באינו מוחזק מעיקרא אלא ע"י תפיסה דאין בתפיסתו כלום דהו"ל תרתי לריעותא סברת יחיד ותפיסה לאחר שנולד הספק אעכ"ו בבא להוציא מיד המוחזק הראשון בסברת יחיד דאין ב"ד נזקקין לו באופן שהדבר ברור בעיני שכל בני השיירא פטורין מלסייע להנגזל וכאשר גזר אומר בנ"ד הרב הפוסק כו' (שהזכיר שם בתחלת התשובה) ואפריון נמטייה עכ"ד ע"ש:
(ב) והקילו ממשאה כו'. ע' בתשובת צ"צ ס"ס י"ח שכתב דדוקא קתני והקילו ממשאה שכבר הקילו דהיינו אם כבר השליך זה מאה לטרין זהב היא דא"צ זה להשליך אלא מאה לטרין של ברזל אבל לכתחלה יכול זה של זהב לכוף לאידך שישליך מאתים לטרין של ברזל וזה ישלם לו מאה לטרין של ברזל מתוך הזהב כדאיתא סוף מרובה ר' ישמעאל בנו של ריב"ב אומר תנאי ב"ד הוא שיהיה זה שופך יינו ומציל דובשנו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו כו' (ע' לעיל סימן רס"ד ר"ה דיש בזה ב' דעות) אבל בשיירא (לעיל סט"ו) לא קתני (בברייתא) ונתפשרו משום דלא תלי מידי בשכבר נתפשרו אלא אפילו לכתחלה הדין כן שצריכין להתפשר ואין שום א' יכול לעכב עכ"ד ע"ש [ויש לעיין לפי דבריו למה שינו הרמב"ם והטור והש"ע גבי שיירא לכתוב ופסקו כו'. גם א"י דלפ"ז יהיה קשה מכאן על שיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דאין הלכה כר' ישמעאל בזה עי' באה"ג ס"ס ער"ד וצ"ע) ועמ"ש לעיל סימן קנ"ה סכ"ב ס"ק ו':
(ג) ממנהג הספנים. ע' בתשובת הרב מו"ה משה רוטנבורג (ס"ס כ') שכתב דדוקא אם נהגו שבעל הזהב יתן יותר מזה מועיל מנהגן לפי שיש לקרב קצת שהוא דומה כמו ע"פ ד"ת [עמ"ש לעיל סימן קס"ג ס"ג ס"ק ט"ז] אבל אם נהגו שבעל הזהב יתן פחות מבעל הברזל בזה לא מועיל מנהגן ע"ש ואין דבריו נראין וכבר תמה עליו הרב המגיה בהשמטה שבסוף הספר ע"ש וע' בנחלת צבי מזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |