פתחי תשובה/חושן משפט/קפה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שליח הוא. עבה"ט עד ויש נ"מ בזה דמי שנתן לא' דבר למוכרו כו' ועי' בפנים בש"ך דקודם הך נ"מ כתב וז"ל אע"ג דלענין ממונא לא נ"מ בהא גבי הולך לפלוני דבמלוה ופקדון הוי כזכי אפי' בלא קבלת הלוה או שלוחו ובמתנה לא הוי כזכי אפילו עשאו המקבל שליח וכמו שנתבאר סי' קכ"ה מ"מ נ"מ במי שנתן לפלוני דבר למוכרו כו' עכ"ל ועיין בדגמ"ר שכתב עליו וז"ל דבריו נ"ע דשסי' קכ"ה מיירי שהמקבל עשאו תחלה שליח לקבלה ואח"כ אמר הנותן הולך בזה עקר שליחותו לקבלה ועשאו שליח להולכה וגם בגט הדין כן כמבואר באה"ע סי' ק"מ ס"ו אבל אם מתחלה אמר הנותן הולך חפץ זה לפלוני ואח"כ א"ל המקבל תהא שלוחי לזכות לי כשם שהוא ספק בגט כך הוא ספק במתנה ודברי הש"ך צ"ע עכ"ל וכן הקשה בס' נה"מ וגם על תחלת דברי הש"ך במ"ש דבמלוה ופקדון הוי כזכי כו' הקשה גם כן דנהי דבמלוה אף הולך הוי כזכי מ"מ איכא לשונית דלא הוי כזכי וגם נ"מ אם אמר בפירוש שאינו רוצה שיזכה לו ואח"כ כ' ליישב קצת דברי הש"ך בזה ע"ש אולם הוא ז"ל חולק בעיקר הדין וכתב דלא דמי לגט דהתם הטעם משום דפסול טלי גיטך מעג"ק ולא כלתה שליחותו עד שנותן לידה כו' עש"ב. ומ"ש שם בפשיטות דגבי עבד כשר טלי שחרורך מעג"ק אף דאיתקש לאשה היינו בגוף כתובת השטר כו'. הנה גם בט"ז יו"ד סימן רס"ז ס"ק מ"ד משמע כן אך בתשובת חתם סופר אה"ע סימן פ"ב פשיטא ליה דפסול וכתב שם ליישב דברי הט"ז ע"ש והובא קצת בפ"ת לא"ה סימן קמ"א ס"ק ל"ה ע"ש ועיין בתשובת באר יצחק סי' א' הביא גם כן בשם הריטב"א קדושין דף כ"ג שכ' דגם גבי שחרור לא מהני טלי מעג"ק ע"ש:
(ב) ואם ידע הלוקח כו'. עיין בתשובת עשאת בנימין בחידושי דינים שבסוף הספר סי' ז' שכתב ז"ל כתוב בתשובת הגאונים סי' קנ"ב ראובן נתן סחורה לשמעון למכור ושמעון מכר בלא דמים להודיע שהסחורה של ראובן אחר כך לקח המעות מהל וקח או שהחזיר הלוקח הסחורה לשמעון וראובן חוזר על הלוקח שיתן לו הדמים בעד הסחורה ולוקח אמר שנתן לשמעון וראובן אומר כבר היית יודע שהסחורה היא שלי ולא היה לך ליתן לשמעון ופסק הדין עם ראובן עכ"ל וצ"ע. שוב מצאתי בתשובת ושב הכהן סי' י"ז עובדא כעין זה ולא פסק כן ע"ש ויובא לקמן סי' רצ"א סכ"ו ס"ק ט"ז ע"ש:
(ג) ואח"כ מכרו ללוי ע"י אחר. עיין בתשובת נו"ב תניינא סי' ל"ו שכתב דבתשובת הרא"ש מקור האי דינא לא הוזכר שמכרו ע"י אחר רק מבואר שם שמכרו אח"כ ללוי ע"י עצמו ומעתה מה שהוסיף רמ"א ע"י אחר יש לדון על זה דבשלמא אם מכרו אחר כך ללוי בלא שום סרסור שפיר מוכח דברמאות דחאו להסרסור אבל אם מכרו אח"כ ע"י סרסור אחר יוכל להיות שהסרסור החדש הטעים לו טעמים נכונים שלא יעכב המכר עבור השנאה ועכ"פ נראה שגם רמ"א שכתב שמכרו ע"י אחר חייב ליתן לשמעון סרסרותו כוונתו כפי חלקו שלא תאמר כיון שמתחלה לא נכנסו דברי הסרסור באזני הסוחר שוב אין לו שום זכות קמ"ל שלא איבד זכותו אבל ודאי שגם השני הוא שותף בסרסרות הזה. ואם יטעון הסרסור הראשון על המוכר שגם באותו פעם היית מרוצה ודחיתני לומר שאינך רוצה למכור ללוי כדי להפסידני ואתה הכנסת בזרוע את הסרסור השני אין בכח טענה זו אפילו לחייב את המוכר שבועה על זה כיון שאינו אומר בזה טענת ברי וגם אם היה הכוונה ברמאות גם כן אני מסופק אם חייב המוכר להשלים לסרסור הראשון ההפסד שגרם לו ויותר קרוב בעיני שפטור עכ"ד. וכתב עוד שם בדבר שדכן שדחה הבעל דבר אותו ולקח שדכן אחר לגמור השידוך הדבר ידוע שהפרש גדול יש בין שידוך למקח כי בעסק המקח אין שם דברים אמצעים והמקח תלוי רק בדמים וכיון שהסרסור הביא אותם לעמק השוה בסך הדמים כבר נגמר הדבר ולא חסר רק הקנין ולכך אם המוכר דחאו להסרסור בדברים ואחר כך הכלים עוד סרסור בזה נסתפקתי קצת אם רמאות הזה מחייב להמוכר לשלם לסרסור הראשון הפסדו אבל בשידוכים יש הרבה פרטים לבד סך הנדן כמו התחייבות מזונות ודירה ובגדים ומתנות וכמה פעמים בשביל דבר קטן מתפרדת החבילה ונתבטל השידוך ולכן כל זמן שלא השוה אותם השדכן הראשון בכל הפרטים עד שלא נשאר שום דבר גדול או קטן שצריך לדבר בזה עדיין לא נגמר השידוך ע"י השדכן ואם אחד מהצדדים מכניס את אוהבו או קרובו לגמור הדבר אפילו היה ביכולת של השדכן הראשון להשוותם גם כן בפרטים הללו אין כאן רמאות כלל וכזה נעשו מעשים בכל עת ואין להשדכן הראשון על הצדדים רק תרעומת אבל לא שום דין ומשפט כלל (נ"ל כוונתו שא"י לתבוע כלל חלק הגומר אבל ודאי שצריך לשלם לו חלק המגיע למתחיל כפי תקנת המדינה שם) עכ"ד ע"ש עוד. ועיין בעט"צ ס"ק י"ז שכתב מצאתי כתוב בפנקס ארצות דהמתחיל והגומר יחלוקו ביניהם בשוה והמתחיל לא נקרא אלא מי שאמר כמה אתה נותן (פי' שידבר אודות נתינות) ואמצעי לא יקח כלום אבל ראיתי נוהגים שמחלקים לג' חלקים שליש למתחיל ושליש לאמצעי ושליש להגומר והבעלים יניחו השדכנות בב"ד ואח"כ נאמנים לומר מי המתחיל ומי האמצעי ומי הגומר ויגידו בחרם ואם א' מהם קרוב או פסול יגיד צד השני ואם שני הצדדים הם פסולים אין נאמנים אלא בשבועה כו' ואם המתחילין הם רחוקים ובשעת הגמר לקחו הבע"ד קרובים שלהם לגמור השידוך אין להקרובים כלום בשדכנות (ומשמע דר"ל שינתן גם חלקם להמתחילין ולפ"ז מ"ש הנו"ב הנ"ל ואם א' מהצדדים מכניס את קרובו לגמור כו' אין להשדכן הראשון שום דין ומשפט כלל היינו מצד הדין וכאן מצד התקנה ועי' בס' חוקי דרך הבאתי. בפ"ת לאה"ע ס"ס נ' שכתב ולקרובים פסולי עדות אין נותנים רק בניכר לפי ראות עיני הדיין שעשו פעולה) ע"ש עוד. ועיין בתשובת שב יעקב סי' י"ג בנידון דו"ד שהיה בעסק שדכנות בין המתחיל וגומרים והשיב דבר זה תליא במנה לי המדינות ואני כאשר ראיתי המנהג בעיר מולדתי ק"ק פראג ליתן להמתחיל חלק שליש כן נהגתי פה במדינה זו ואם היה מתחיל רק אצל צד אחד יש לו החציה היינו חלק ששית. ואף דמשמע מתשובת הרא"ש שהביא הב"י סי' קפ"ה בסרסור [דדוקא בהיה רמאות אבל באין רמאות בדבר מה שלא נגמר ע"י המתחיל ונגמר ע"י אחר אין להמתחיל כלום נ"ל לחלק בענין המתחיל כאשר כבר פסקתי כמה פעמים. דאם המתחיל אף שלא היה יכול לגמור מ"מ הוא היה הממציא לשידוך הלז שע"י נתגלה הדבר ובאו שדכנים אחרים או אותו צד שהיה מרוצה להשידוך מעמיד אחרים אשר דבריהם נשמעין יותר לצד השני הן על ידו הן ע"י שום גרמא בודאי דודאי דיש לו דין מתחיל וזה הכלל באופן שאפשר לומר אילולי שהיה זה המתחיל אשר התעורר לזה לא היה עולה ע"ד אחרים לדבר שידוך הלז אם כן ודאי מחוייב ליתן להמתחיל כפי המנהג משא"כ אם הגומרים נתעוררו מעצמם לאותו שידוך וסוברים לפי דעתם שהם הראשונים (נראה דר"ל שניכר גם כן לב"ד כן כגון שהם ממקום רחוק וכה"ג) אם כן המתחיל לא עשה שום פעולה טובה בזה הואיל שבע"ד אינו מרוצה על ידו ואלולי שבאו האחרים היה נשתקע הדבר והשדכנים האחרים באו מעצמם ולא יודעים שום דבר מהמתחיל אם כן אין שום טעם ליתן לו דבר כו' וראיה לחילוק זה מגמרא ספ"ק דסוטה כו' (דאיתא התם כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם אמר ר' חמא ברבי חנינא כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מע"ה על שגמרו כאילו עשאו וקשה על זה ממדרש ילקוט תהלים מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו אלא אמר הקב"ה הואיל וחשבת לבנותו כו' וע"פ חילוק הנ"ל א"ש דגבי עצמות יוסף בלא התחלה דמשה היה גם כן נתקיים ודאי אותו מצוה ע"י אחרים משום השבועה רק דאמרו הניחו לו כבודו בגדולים כדאיתא התם לכן נקרא על שם הגומר כיון דאי לאו שקדם המתחיל היה הגומר נמי מתחיל משא"כ בבנין בהמ"ק דלא נקבע זמן קבוע לבנין ואי לאו דהתעורר דוד אפשר לא היה מתעורר מלך אחר כמו שלא התעורר שאול לכך נקרא על שמו כו') ומזה ראיה לנ"ד בדין המתחיל בשדכנות דאם המתחיל היה הממציא לדבר ואי לאו המצאתו אפשר דלא היו הגומרים מסקי אדעתייהו ודאי ראוי לו שכר המתחיל עכ"ד ע"ש. ועיין בפ"ת לא"ה סימן נ' ס"ק ט"ז כמה פרטי דינים בענין שדכנות:
(ד) חייב הסרסור עיין בספר שער משפט מ"ש בזה ומסיים דקשה להוציא ממון ע"פ פסק זה דהש"ע בכאן עש"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |