פתחי תשובה/אבן העזר/קכח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) עומדים שם. עבה"ט מ"ש ואם מגרש תוך עיבורו של העיר כותבין העומד כאן כו' והוא לשון הב"ש: ומשמעות דבריו דר"ל שכותבין הגט מחוץ לעיר בתוך עיבורו. אך במהרי"ו עצמו ראיתי שהיה המעשה שהגט נכתב בתוך העיר רק שהאשה לא היתה בעת כתיבת הגט בתוך העיר אלא היתה אצל שער העיר וכתבו העומדת היום במתא פ' וע"ז השיב דאין כאן בית מיחוש דעיבורה של עיר הוי כמו עיר ממש יעו"ש אמנם מכלל דבריו מבואר דה"ה אם הגט נכתב מחוץ לעיר בתוך עיבורו יכולין לכתוב שם העיר (ואפשר דט"ס הוא כאן בב"ש וצ"ל ואם המגר' כו' בה"א) ועיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' פ"ב שנשאל יהודים הדרים חוץ לעיר המוקפת חומה ויש להם רחוב בפני עצמם כשרוצים לכתוב גט אם מותרים לכתוב שם העיר אף שכותבים ברחוב שלהם או מחוייבים לכתוב וליתן בתוך העיר. והשיב דאם המקום אשר דרים היהודים חוץ לעיר אין לו שם בפני עצמו והם דרים בתוך עיבורה של העיר ואף שהרחיב היהודים אינו קרוב כ"כ להיות בתוך עיבורה של עיר מ"מ כיון שבתי נכרים סמוכים להם והם בתוך עיבורה של עיר המוקפת חומה הוי כאילו הם ג"כ בתוך עיבורה ורשאים לכתוב ברחיב של היהודים שם העיר כו' ואף דבקראקא כותבים ברחוב היהודים קאזמר התם יש להעיר שמחוץ לחומה שם אחר אבל אם אין לו שם אחר שפיר כותבין שם העיר אף מחוץ לעיר כיון שהוא בתוך עיבורה עכ"ד ע"ש. ומבואר מזה דאם הוא חוץ לעיבורה אין יכולין לכתוב שם העיר ואפשר דאף בדיעבד פסול: ועיין בס' ג"פ ספ"ק כ"ו האריך בזה וכתב וז"ל ואם נכתב הגט חוץ לעיבורה של עיר אבל הוא תוך התחום וכתב במתא פ' משמע לכאורה דהגט פסול דתוך התחום חוץ לעיבורה לא מקרי בשם העיר בלשון הכתוב ובלשון בני אדם כדמוכח מההיא דנדרים דהנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה כו' אמנם רבינו שמשון כתב בתשו' לסדר נשים סי' כ"ב הביאה מרן הב"י בסי' זה דנהר שהוא חוץ לעיבורה של עיר בתוך התחום כותבין אותו דחשיב כעיר מדאשכחן פ' בתרא דר"ה גבי ירושלים קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום דמשמע דיושבת תוך התחום כוותיה חשוב ואמרי' בפ' כל הבשר גבי רמי בר תמרי דאכל כחלי חוץ לתחום אכלתינהו ובפ' בתרא דמכות כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט מכל הני משמע דתוך התחום חשיב כעיר עצמה יעו"ש והובא דבריו במהרי"ו סי' ע"ח וכתב דלא קשה מההיא דנדרים דבנדרים הלך אחר לשון ב"א כו' וכ"כ בס' בנימין זאב סי' ק"ה להקל בגט שנכתב בכפרים הסמוכים לעיר וכתב שם העיר דכשר יעו"ש ועוד הפריזו על המדה רבינו שמשון ומהרי"ו ובנימין זאב להביא דאות ראיות דאפי' חוץ לתחום מיקרי על שם העיר אמנם מדברי המרדכי פ' מי שאחזו משמע דאית ליה עיקר לענין גיטין כמו בנדרים דדוקא תוך עיבורה הוי כמו העיר ויש לחוש לדבריו ובדיעבד יש לסמוך על תשו' ר"ש ומהרי"ו וב"ז דתוך התחום איקרי ע"ש העיר אבל חוץ לתחום אין להקל ובשעת הדחק אפשר דגם בזה יש להקל דלא חשיב שינה אפי' חוץ לתחום ענ"ל ע"ש: ועיין בתשו' הגאון מהרי"מ מבריסק סי' כ"ח שהזכיר דברי הג"פ הנ"ל וכ' עליו ד"נ דהא דאמרי' חוץ לעיבורה של עיר אינו בכלל העיר היינו דוקא כשנכתב בשדה חוץ לעיבורה של עיר אבל כשנבנה איזה בתים מחוץ לעיר אף חוץ לעיבורה של עיר איזה מחוז נקרא על שם העיר וראי' לסברא זו מהא דמכות ט' ע"ב דפריך הש"ס וחברון עיר מקלט הוא והא כתיב ויתנו לכלב את חברון אמר אביי פרוודהא דכתיב ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב ופרש"י פרוידהא כפרים וחצרות הסמוכות לה נקראות על שמה נתנו לכלב עכ"ל ובודאי שדה העיר וחצריה לא הי' בתוך עיבורה של עיר מדקרי לי' שדה העיר וחצריה והכתוב קרי לי' סתם חברון ויתנו לכלב את חברון א"כ מוכח אף חוץ לעיבורה נקרא ע"ש העיר עכ"ד ע"ש. ולע"ד תמה אני מ"ש דמוכח מגמ' דמכות הנ"ל דאף חוץ לעיבורה נקרא ע"ש העיר. יותר הי"ל לומר דמוכח משם דאף חוץ לתחומה נקרא ע"ש העיר דהרי גמ' זו איתא ג"כ בב"ב דף קכ"ב ע"ב ושם פי' הרשב"ם פרוודהא כפרים ושדות שסביב להעיר חוץ למגרש. מבואר דאף חוץ למגרש שהוא חוץ לתחום נקרא ג"כ בשם העיר. וע' בת' גאוני בתראי סי' כ"ז אודות שאמר העד שההרוג הי' מהוראדנא ובעלה של זו אינו מהוראדנא ולא הי' דר שם אלא בסביבות וכתב חכם א' שכל הסביבה נקרא ע"ש הוראדנא ובהגה שם הביא ראי' מגמ' דמכות הנ"ל דכל פרוודהא דחברון נקרא על שם חברון ע"ש מבואר שהבין ג"כ דאף חוץ לתחום נקרא על שם העיר. ושוב ראיתי בגוף התשובה של מהר"א סי' ע"א דמהרי"ו עצמו מביא ראי' זו מגמ' דמכות הנ"ל למה שמצדד שם דאפי' חוץ לתחום איקרי על שם העיר. וכפי הנראה מדבריו שם לא ניחא לי' לחלק כחילוקו של הגאון מהרי"מ הנ"ל לומר דאם נבנה איזה בתים מתקרי טפי על שם העיר. ואדרבה החכם השואל שם רצה לומר דאם נבנה איזה בתים גרע טפי דאפי' הכי בתוך עיבורם של עיר לא הוו כעיר (וקנה לו שם לעצמו) ומהרי"ו השיב לו דז"א דהא בית העומד בעיבורה של עיר מיני' משחינן תחום שבת אפיל' לרבנן דפליגי אר"מ כו' ע"ש אבל לומר דאם נבנה בתים מחוץ לעיר עדיף טפי להיות נקרא יותר על שם העיר משמע מדבר הם דאין זו סברא כלל. גם מדברי אא"ז בתש' פמ"א שהבאתי לעיל מבואר דלא ס"ל לחלק בכך וצ"ע. ולענין הלכה נראה כדברי הג"פ שהבאתי לעיל (שם)
(ב) ואם שינה. עב"ש סק"א דדוקא שינה אבל לא כתבו כלל אין קפידא בדיעבד וכשר ע"ש וכן פסק בשו"ר. שבס' גבורת אנשים סו' א' בתשיבת אא"ז הגאון מהר"ם כ"ץ ז"ל דאם לא כתב מקום עמידת העדים הוא כשר ונותנין אותו הגט ולכתחלה וגם הגאון מהר"ר יושע שם הסכים עמו בזה ע"ש גם בס' ג"פ סק"ח מסיק ג"כ להכשיר אלא דמסיים בזה"נ דאם אירע כה"ג שלא כתב למנין שאנו מנין כאן במתא פ' יש להקל בשעת הדחק ומקום עיגון ע"ש. וכ' עוד הג"פ בס"ק ה' וז"ל ואם נכתב הגט בלוד וכתב למנין שמנין בירושלים יראה לי דהגט כשר ולא חשיב שינוי מקום עמידת העדים כיון דלא כתבו שאנו מנין כאן. ואפי' לא דילגו תיבת שאנו אלא דילגו תיבת כאן כו' ע"ש ונ"ע בזה:
(ג) והזכיר שם מקום אחר. כ' בס' ג"פ סק"ג יראה דלאו דוקא דכתב וחתם את הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד אלא דאפי' טעה בשם העיר מקרי שינה כדאשכחן בפ' התקבל ההיא דהוו קרי לה נפתא אזול סהדי כתבו טפתא כו' ומרן הב"י כתב בשם הרשב"ץ אם כ' שם עירו ושם עירה בבלבול כגון תנס במקום תונס פסול כו' ע"ש באריכות. ועיין בס' בית מאיר שכ' דצ"ע בזה כי באמת לשון המשנה והרמב"ם והטור בתחילת לשונו והש"ע אינם משמעים אלא דוקא לשינה לשם מקום אחר אבל שינה מקום העמידה לתיבה שאינו שם מקום אחר י"ל דאינו אלא כאילו לא נכתב כלל שמסקנת הג"פ וב"ש סק"א דכשר כו' ומן הרשב"ץ שבב"י אין ראי' חדא דכבר כ' הרא"ש הובא בג"פ דהי' נודע שהי' עיר אחרת ששמה תנס ועוד דהתם איירי בשם דירה כו' והאריך בזה ומסיים וז"ל הנה לא באתי להקל להלכה ומכ"ש למעשה אך הריני כנושא ונותן לידע יסוד ראי' לדין זה דצ"ע. ובפרט היכא דאותיות שם המקום כולם כתובים על הסדר אלא שחסר אות א' באמצע ועם חסרון זה אכתי לא נקרא בשם זה מקום אחר ואינו נקרא אלא לשם עיר זו רק שלא בדיוק כמו בעובדא דתשו' נו"ב סי' ע"ז שהי' ראוי לכתוב פילטץ וכתבו פולץ דזה לע"ד אף לדעת הג"פ לאו שינה מקרי אלא חסרון מבפנים ולא שמי' חסרון די"ל דלא גרע מחניכה הניכרת זה ודאי צ"ע לפסול בדיעבד עכ"ד ע"ש גם בס' גט מקושר בסג"ר אות ק"ח חולק על הנו"ב הנ"ל בענין פילטץ או פילץ ומסיק דאין להחמיר כלל בכיוצא בזה מאחר שאין אנו כותבין מקום דירה רק מקום עמידה וכל שיש לפרט השם כפשוטו אין להחמיר ע"ש גם בס' תורת גיטין חולק על הנו"ב בזה כמו שיובא לקמן ס"ק י"ח ע"ש.
(ד) ואם נשאת לא תצא. עב"ש סק"ג שהביא כל הדיעות בזה ומסיים ולמעשה צ"ע אם תצא. ועיין בג"פ סק"ד והא דמסיק דהעיקר כפסק מרן ז"ל דלכתחילה לא תנשא ואפי' במקום עיגון ושעת הדחק דא"א להשיג גט אחר אין להקל דתנשא לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא. ועיין בס' גט מקושר אות ק"ח האריך בזה ומסיק לענין דינא נראה שאין ללמוד קולא להקל בהי' במזרח טפי משאר פסולי דרבנן אלא דמ"מ כפי מה שסתם בש"ע סי' ק"ן דבפסולי דרבנן לא תצא וגם הב"ח שם פסק כן אפשר להקל אם נשאת ע"ש. וכ' עוד בג"פ שם דאין להקל בזה אם בא גט זה ע"י שליח ממדה"י כי היכי דמכשרינן גט מוקדם שע"י שליח מטעמא דקלא אית לי' כדלעיל סי' קכ"ז ס"ד כי יש לחלק שפיר בין הזמן לענין שינה מקום עמידת העדים כו' וכן מבואר מדברי הריב"ש סי' נ"ז ומדברי הרא"ם ח"א סי' ס"ו ומהרי"ט ומהרח"ש סי' ג' ע"ש.
(ה) וי"א שגם כו' עיין בג"פ סק"ז דמסיק דבשעת הדחק ומקום עיגון יכולים אנו לסמוך ע"ד הפוסקים דעל מקום עמידת הסופר אין לחוש ואם נתגרשה תנשא לכתחילה ע"ש וע' בס' גט מקושר בסג"ר אות ק"ח מ"ש בזה.
(ו) אין כותבין שם מקום הדירה. עב"ש סק"ה שהביא כל הדיעות בזה ועיין בג"פ סק"י שהאריך ליישב מנהגינו בזה אף כי לב האדם מהסס בו לפום ריהטא וכתב שם שדעת ריא"ז (שהובא בב"ש בשם ש"ג פ' הזורק) דס"ל דאם לא כתב מקום דירה הגט בטל מה"ת בטילה דעתו כי יחיד הוא בדבר זה ואין לחוש לזה כלל ע"ש. ועיין בס' גט מקושר בסג"ר אות קי"ח הזכיר דברי הג"פ הנ"ל וכתב עליו שאין דבריו מספיקים ליישב מנהגינו בזה וגם לא הרגיש כלל בעיקר המבוכה שיש בזה מחמת חששת הראב"ד והר"ן בתשו' שהובא בב"י ס"ס זה שיש לחוש שיגרש אשת חבירו שהרי בכל העולם ודאי הוחזקו יוסף בן שמעון טובי (ושם באות י"ח האריך יותר לבאר החשש בזה וכתב שם דביותר תמוה בגט הנשלח ממקום למקום ע"י שליח שאין כותבים מקום עמידה של האשה ולפעמים גם מקום עמידה של בעל אין כותבין א"כ אין יודעים כלל שבעלה של זו שלח הגט ועל השמות אין לסמוך כי כמה יב"ש איכא בעלמא) וכתב הוא ז"ל באופן אחר ליישב מנהגינו על נכון ומסיק לצאת מחששת הראב"ד ז"ל הנה למנהגינו שקורעין הגט אחר הנתינה ממילא כיון שאין הגט בידה צריך ליתן לה מעשה ב"ד שנתגרשה כדת יש לבאר במעשה ב"ד לפרש מקומות דירת הזוג באופן שיהא נודע ע"פ שם עירן שנתגרשה מבעלה לא מצד השמות לחוד ולא תוכל למסור לאשה אחרת ובגט הנשלח צריכין לפרש בכתב הרשאה או פרטי שמות המקומות שהיו דרים הזוג באופן שיצא ספק מלבינו ונדע בבירור שלאשה זו שהיא אשתו באמת נשלח הגט וכן ראוי לנהוג ע"ש. וע' בס' תו"ג שכ' דאף שאין כותבין מקום הדירה מ"מ אם האשה מוציאה גט על בעלה שנכתב מקום עמידתו והוא ג"כ מקום דירתו והוא טוען שלא גירשה רק איש אחר ממקום אחר נתן לה גט זה היא נאמנת דאמרי' כאן נמצא כאן היה והוא האיש שממקום זה. ולכן אם בא איש ממקום אחר לגרש כאן אזי אם יש גם במקום העומד ג"כ איש ששמו כך אסור לכתוב לו גט בלא שילוש משום חשש דדילמא ממטי גיטא לאשת הדר כאן דכאן אין מועיל התקנה דאין מגרשין אלא זה בפני זה דשם התיקון הוא וכמ"ש התוס' דכי תבוא להנשא צריכה להביא ע"מ לפנינו וישאלו הב"ד להעדים אם היה במעמד שניהם (וכמ"ש הרמ"א לקמן סי' קל"ו ס"ו' משא"כ בגוונא דהכא כשימסור בצנעה לאשת הדר כאן תוכל להוציא עצמה מבעלה בלא ע"מ כלל כיון שלא הוחזקו כאן ולזה אסר לגרש ע"י הכרת שמותם בלא סי' ושידעו הסי' מפי אחרים או שיכירו שזאת אשתו דוקא. ואם האשה שנתגרשה שלא במקום דירתה באה להנשא א"א לה להנשא עד שתביא ע"מ לפנינו ויכירו שזאת אשת המגרש שנתגרשה ע"ש. ועי' בס' ג"מ אות קי"ח שנשא ונתן בענין זה עם הגאון מליסא ז"ל בעל תו"ג הנ"ל והנראה מדבריו שם שחולק על עיקר סברת התו"ג הנ"ל במ"ש שהאשה נאמנת שהבעל ממקום עמידה משום כאן נמצא כאן היה וכתב שהוא דחוק ורחוק דא"כ איך כותבין מקום עמידה כשהוא ממקום אחר כיון דמחזקינן ליה שהוא ממקום עמידה יהיה בו חשש שינוי שם העיר ועוד דסברא זו כאן נמצא כ"ה לא אמרי' רק באשה שמת בעלה ולא בגירושין ע"ש עוד.
(ז) ואם שינה מקום העמידה. ע' בס' תו"ג שתמה ע"ז דהפוסקים שהכשירו שינוי מקום העמידה היינו בזמן הש"ס שהיו כותבין מקום דירה כו' ולכן כתב דנראה דדוקא כשכתב מקום דירה או שידוע שאין בהמקום שנכתב בגט איש ששמו כשם זה אבל אם יש במקום השינוי שנכתב בהגט איש ששמו כשם זה ולא נכתב מקום דירה פסול דעיקר תקנת כתיבת שם עירו לא נתקן רק בשביל חשש זה כמבואר בב"י ע"ש. ולכאורה נראה שנמשך בזה לשיטתו לעיל שהובא בס"ק הקודם אבל לדברי הגט מקושר שם גם זה אינו ע' בגמ' שם באריכות:
(ח) ובמקום הדחק. ע' בג"פ סקי"א דכן נראה לו עיקר להקל בשעת הדחק. וכ' עוד בסקי"ז דבתשו' הרא"ם ח"א סי' ס"ו כתב דגם להדא"ש וטור דס"ל כדברי ר"י להכשיר מודים הם דאם שינה מקום עמידתו ולא היה לו מקום דירה אחרת שאז נקרא בשם מקום עמידתו שהוא פסול והביא דבריו הרא"ש בתשובה דף ק"ד ויראה לי דיש לחוש לחילוק זה דהרא"ם ואם שינה מקום עמידת' ולא הי' לו דירה אחרת אין להקל להכשיר אפי' במקום עיגון ושעת הדחק אך אפשר דיש להקל שלא תצא ע"ש וע"ל סק"ו. ועיין בת' נו"ב תניינא סי' ק"ט יובא לקמן סי' קכ"ט ס"ק כ"א.
(ט) אלא מתא עלונית. בסדר הגט לקמן ס"ס קנ"ד סעיף ק"ח מבואר דאנו כותבין בפלונית מתא. וראיתי בס' ג"פ ס"ק כ"ד שכ' דודאי דאין קפידא בזה דהרי חזינן בתלמודא דקאמר מתא מחסיא וקאמר שורא מתא ע"כ. ובב"ש סק"ז מבואר שדברי הרמ"א בכאן היינו היכא דאין כותבין דיתבא כו' וכ' בס' תו"ג לפרש דהיינו כשאין כותבין שם הנהר והטעם דמלת מתא צריך להיות דבוק לתיבה של אחריו ולזה כשכותבין דיתבא על נהר פ' תיבת מתא דבוק לדיתבא וכשאין כותבין דיתבא כותבין מתא פלונית שיהי' דבוק לשם של העיר (ועיין בתשו' פרי תבואה סי' נ"ז מבואר זה בהסבר יותר) . וכ' עוד ואם העיר נקרא על שם כל המדינה כותבין מדינה פ' ואז אף כותבין דיתבא כותבין מדינה פ' דיתבא שלא נטעה לומר שכל המדינה יושבת על הנהר כשיכתוב מדינה פ' דיתבא ע"ש.
(י) וה"ה אם יש לנהר. עיין בס' ג"פ ס"ק כ"ט שכ' ויש לחקור איך יכתוב דמתקרי או דמתקריא כו' ע"ש ועיין בתשו' נו"ב תניינא שהתרעם מאד על מסדר אחד שכתב על נהר ראב דמתקריא ראבא והי' לו לכתוב דמתקרי כי נהר הוא ל' זכר כדכתיב ונהר יוצא כו' הנהר הרביעי הוא פרת ע"ש גם בתשו' ברית אברהם ס"ס קי"ד כתב כן בענין שם הנהר ווארט דמתקריא ווארטא בזה טעית דנהר הוא לשון זכר וצריך לכתוב דמתקרי בלא אל"ף לבסוף ע"ש ועיין בתשו' שיבת ציון סי' פ"ג ופ"ד דרב אחד רצה לחלק דאולי לא נאמר רק בנהר שקורין בלשון זכר כמו דער ריין וכהנה אבל נהרות שקורין בלשון נקבה כמי די עלבע וכהנה יש לכתיב ג"כ בלשון נקבה דמתקריא וסמך לזה מדברי ד"מ סי' קכ"ט בשם הר"ם פדוא גבי נהר הוא שכ' פואה הוי שינוי דיש נהרות נקראים לשון זכר ויש בל' נקבה משמע ג"כ דיש לחלק בזה (גם בס' ג"פ שם שרמז לעיין בת' הרא"ם פדואה סי' י"א נראה שכיוון לזה) והרב המחבר ז"ל השיב דחילוק זה אינו נכון דבד"מ כתב על שם העצם של הנהר פיא דהוי שינוי אם כתב פואה דה"א הנוספת מורה ללשון נקבה אבל אם כותבין דיתבא על נהר פלו' דמתקרי פ' הך מתקרי אינו סובב על שם הראשון אלא על מלת נהר ונהר הוא תמיד ל' זכר ואף שבל' רבים מצינו גם ל' נקבה נהרות מ"מ בל' יחיד לא מצינו נהר בל' נקבה אמנם ידוע ליהוי דכל זה הוא לכתחלה אבל בדיעבד אם כתבו דמתקריא אין קפידא וכן בא מעשה לידינו בגט שנשלח לכאן והיה מקים עיגון קצת והכשרנו את הגט למסרו מיד השליח ליד האשה ענ"ד. ודבר זה נאמר ונשנה יותר באריכות שם בסי' צ"א ע"ש. אמנם אף שהרב בעל שיבת ציון דחה לחילוק זה בשתי ידים הנה בס' טוב גיטין בשמות עיירות ונהרות א"ת ל' הביא תשובת הגאון רבי משה סופר זצ"ל שכתב חילוק זה בענין עיר פרטשבורג שבכל גיטין שנמצא שם מגאוני עולם כחבו מתא דיתבא על נהר דונא דמתקריא דונאי וכתב דאין ספק שטעמם הואיל ושם הפרטי דינא הוא לשון נקבה ויוצדק יותר דמתקריא כמ"ש רש"י על עלה זית טרף בפיה כו' והאריך בזה. וגם הגאון בטל ט"ג שם הסכים עמו והוסיף ביאור דאף דודאי מלת נהר הנחתו בל' הקודש לשון זכר כאשר הכתובים מוכיחים וכן בל' אשכנז דער טייך או דער פלוס אך זה בנהר שאין לו שם רק נהר סתם אבל אחר שנקרא בשם הכל הולך אחר השם כו' ובנהר דינא וכיוצא בו שאומרים די דונא כשרוצים לומר ששפכה ושטפה סביבותיה וכיוצא הכל בל' נקבה ושפיר יש לכתוב דמתקריא ע"ש וכ"כ עוד שם באות ל"ב ול"ג ובפירושו לשמות עיירות מהב"ש אות ט' ע"ש וגם אני ראיתי כמה גיטין שנכתב בהם שם הנהר הנקרא בל' נקבה דמתקריא. ולענ"ד נראה דיש כלל בזה לידע אם הנהר נקרא בל' נקבה או לא והוא כשסוף התיבה משם הנהר הוא בלא נראה הוא ל' זכר כמו דער בוג או דער נומין או דער נעפר אבל אם הוא בלא נסתר הוא ל' נקבה כמו די וילייא די ביסטריצא די שטשארא וכיוצא. אמנם זה כמה שנים בא לידינו גט אחד שהובא מלונדון והי' כתוב בו מתא דיתבא על נהר טאמש דמתקריא טאמישיש: והרי הוא בלא נראה אעפ"כ כתבו דמתקריא: ואפשר אין ראי' מלשון המדינה ההיא אבל בל' מדינתינו ודאי כן הוא:
(יא) שם א' במקום הכתיבה. עב"ש סק"ח שכ' וז"ל ואם שינה שם מקום הדירה דינו כמו בשמות הבעל מיהו שינוי כזה לכ"ע מדרבנן הוא כו' ואם יש למקום עמידה שני שמות ושינה וכ' שם מקום הכתיבה לא גרע משינוי ממש וכשר במקום דחק עכ"ל. מבואר דכוונתי לפרש דברי הרמ"א ז"ל שסיים דינו כמו בשמות הבעל דמשמע דאם כתב מקום הכתיבה פסול זה קאי באם איתרמי דכרב מקום הדירה אבל לפי הנהוג בכל הגיטין לדידן שאין כותבין רק מקום עמידה באמת אין דינו כבשמות הבעל וכשר במקום דחק כדלעיל ס"ב. ועיין בג"פ סק"ל כ' בזה על דברי הרמ"א הנ"ל וז"ל ומ"מ יראה לי דאע"ג דגבי שם הבעל כתב מור"ם סי' קכ"ט ס"ד דאם עשה שם מקום הכתיבה עיקר וכתב ע"ש מקום הנתינה דמתקרי או וכל שום דהגט פסיל היינו דוקא בשם הבעל אבל גבי שם העיר של עמידה או שם הנהר דאפי' שינה ממש יש מכשירין משום דס"ל דכל דבר שא"צ לכותבו אף אם שינה כשר כמ"ש לעיל ס"ב אע"ג דיש חולקים וס"ל דאם שינה פסול בכה"ג דלאו שינוי גמור הוא אלא שכ' שם הכתיבה לעיקר ושם הנתינה לטפל יש להכשיר בשעת הדחק ובפרט כדי שלא להוציאה מתחת בעלה עכ"ל. וסיום לשונו צ"ע במ"ש דיש להכשיר בשעת הדחק כו' דא"כ מה הועיל לנו במה דקאמר מקודם דכה"ג לאו שינוי גמור היא דהא גם בשינוי גמור כשר בשעת הדחק כהכרעת הרמ"א ז"ל לעיל ס"ב והוא ז"ל שם הסכים ג"כ לזה כמ"ש בשמו לעיל סק"ח. ואיכא לספוקי איך הדין באם הי' שינוי זה דכתבו מקום הכתיבה במקום עמידת העדים כי דברי הב"ש והג"פ הנ"ל שהזכירו בדבריהם אם שינה במקום עמידה היינו מקום עמידת הבעל דבהא יש מכשירין והכריע הרמ"א להקל במקים דחק אבל במקום עמידת העדים (היינו אצל למנין שאנו מנין כאן במתא) דבהא אם שינה ממש לא הוזכר בש"ע שום דיעה להכשיר ופסיל אפי' במקום דחק אלא דאם נשאת ל"ת דלעיל ס"א אפשר דגם בשינוי זה דכתב מקום הכתיבה ולא מקום הנתינה או שכתב שם מקום הכתיבה עיקר ועל שם מקום הנתינה דמתקרי ג"כ הדין כן ומיהו כבר כתבתי לעיל סק"ג דבס' ב"מ מצדד להכשיר במקום עמידת עדים אף בשינה ממש כל שלא שינה לשם עיר אחרת (ומשמע מדבריו שם שדעתו נוטה דלענין זה קול מקום עמידת עדים אף ממקום לידה ועמידת הבעל) א"כ כ"ש בזה דכתב מקום הכתיבה דלאו שינוי גמור הוא יש לצדד להכשיר טפי וקצת משמע כן מדברי הרמ"א ז"ל מדלא כתב דין זה דאם יש לעיר שם א' במקום הכתיבה כי' לעיל ס"א רק בכאן דמיירי במקום הבעל וצ"ע. שוב ראיתי בס' גט מקושר אות ק"ח סק"ד שדעתו בפשיטות דאף אם טעות הזה דכרב שם מקום הכתיבה הי' גם אצל עמידת עדים כשר וכתב דאין סברא כלל לפסול אם כ' שם המקום כאשר נקרא במקים כתיבה דבשינה ממש מקום עמידת העדים דפסול כתבו הטעם שנראה כמזוייף מאחר שכתוב בו מקום אחר וברא"ש פ' הזורק הטעם שלא יוזמו העדים אבל נכתב שם מקום כתיבה ליכא למיחש למידי דהא לא מצינו שום תקנה לזה (כדמצינו בשם עירו ועירה התקין ר' גמליאל כו' ע' בר"ן שם) דלא שייך לעז כלל שאפי' יחשבו בני מקום נתינה שנכתב במקום אחר אין הגט נגרע בשביל זה ומי שיידע שהין העדים וסופר שם במקום כתיבה יודע ג"כ שנכתב מקום זה כאשר נקרא שם וכ"מ לפי פי' התוספות שפירשו הך שינה שמו דאיתא בפ' הזורק לא איירי בשינוי ממש רק שיש לו או לעיר שני שמות וא"כ כיון דעל שינוי מקום כתיבה נקט הי' במזרח וכתב במערב דהוא שינוי גמור משמע אבל בשני שמות לא איכפת לן כלל וסגי במה שכותב השם כמו שנקרא במקום הכתיבה כו' ואפי' אם כתב ג"כ הכי במקום עמידת הבעל אין שום חשש לפוסלו דדוקא בשינה הוא דיש פוסלין לפי דשקר כתיב בגט אבל כשנכתב המקום כאשר נקרא שם במקום כתיבה מה לבני נתינה במקום שעמד הבעל כו' וא"כ נראה שאם כתוב בו שם של מקום כתיבה אף שיש למקום ההוא שם אחר במקום נתינה יוכלו לסדרו במקום נתינה וכ"ש בלא איתחזק במקום כתיבה שיש למקום זה שם אחר במקום נתינה דאפי' בשמות הזוג רוב הפוסקים מקילין בזה. ואם כתב שם של מקום נתינה יש לחוש יותר אם אין נודע שם שיש לעיר שם זה במקום נתינה מיהו גם בכה"ג אין לחוש כיון שמתברר שהשם כן הוא במקום נתינה עי"ד ע"ש שהאריך עוד בזה ומסיים דכל הדברים האלה הם ברורים כשמש לכל מודה על האמת (אמנם מה דבתחילת דבריו שם קא מתמה בזה על הרמ"א ז"ל וכתב וז"ל ולענ"ד תיוהא קא חזינא הכא דהרא"ש והר"ן לא כתבו כן רק על שם דירה של הבעל כפי שהיא מדין הש"ס לכותבו כו' אבל לפום מנהגא דידן דאין כותבין מקום דירה כי' עכ"ל כמדומה דבאותה שטה לא ראה דברי הב"ש סק"ח שהבאתי לעיל דמפרש באמת דברי הרמ"א ז"ל על מקום דירה. גם לא ראה בזה דברי הד"מ בסי' זה אות ח' דהרמ"א ז"ל בעצמו הזכיר חילוק זה בשם מהרא"י סי' ט' ע"ש) מיהו זה פשוט דאף הג"מ לא קאמר רק בדיעבד אבל לכתחילה ודאי גם הוא ז"ל מודה דאף לפום מנהגא דידן שאין כותבין רק מקום עמידה מ"מ היכא דאיתחזק במקום כתיבה שיש לעיר זו שם אחר במקום נתינה צריך לכתוב שם העיר תחילה כפי השם שקורין בני מקום נתינה ודמתקרי על שם שקורין בני מקום הכתיבה וכן מבואר מדברי הד"מ אות ח' הנ"ל דאחר שהביא דברי מהרא"י סי' ט' דמשמע מדבריו דאם כותבין רק מקום העמידה אין לחוש סיים הד"מ ואין נוהגין כדבריו. לפ"ז אכתי קשה לי על שלא ראינו נוהגין כן דבכמה קהילות כותבין בגיטין שם העיר בשינוי ממה שקורין אותן בכל העולם כמו בפראג שכותבין פרגא (כמ"ש ביש"ש גיטין פ"ד סי' ל"ב ובנו"ב תניינא סי' קט"ז ובריסק הישינה היו כותבין ברסטי (כמ"ש ביש"ש שם ובט"ג אות ב') ובקארלין כותבין קראלין (כמ"ש בתשו' מהרי"מ סי' ל"א) וטעמם ונימוקם עמם והא תינח על גיטין הניתנין במקומן אבל בגיטין ששולחים לעיירות רחוקות עכ"פ לכתחילה הי' לחוש בדבר וחפשתי ומצאתי בשו"ת גבורת אנשים סי' א' בתשובת אא"ז הגאון מהר"מ כ"ץ ז"ל בענין שם ברזיסטא וברישטי מבואר שם דאם הלשונות קרובות זו לזו אין לחוש וכתב כן ראיתי גיטין דמשדרי רבנן מארצות רחוקות ווינאי פראגי ולא כותבין רק מקום הכתיבה ולא מקום הנתינה והיינו טעמא ששם א' הוא רק שאחד היא קיצור ל' כו' ע"ש ואכתי לא הונח לי כי בכמה עיירות השינוי גדול עד שאין הלשונות קרובות כלל ובפרט לפי המבואר באחרונים ז"ל דאם חיסר אות שהוא לסימן נקודה ומחמת זה יקראו בנקודה אחרת הוי שינוי שם העיר א"כ גם בזה אמאי אין נזהרין אפילו לכתחלה להזכיר כפי מה שקורין במקום נתינה עד שמצאתי בתשו' כנ"י סימן ס"ט (יובא לקמן סי' קכ"ט סל"ד סקנ"ט וע"ש) אודות הגט שנשלח מפפד"מ למדינת פולין ונכתב שם האשה וראדי בוי"ו וכמנהג מקום הכתיבה ובמקום נתינה כותבין פראדי בפ' וכתב דאף שמסקנת רוב הפוסקים דמקום הנתינה עיקר אולי לא דיברו כ"א בדידעינן בודאי שהשליח ימצאנה במקומה משא"כ עתה שכותבין הרשאה בכל מקום שתמצאנה כו' ע"ש ובסברא זו נתיישב מנהגינו על נכון. וע"ל סקי"ג. ומ"ש עוד הב"ש ואם נקרא שמה תינס פסול כו' ועמ"ש בזה לעיל סק"ג בשם הב"מ. ועיין עוד כזה בס' תו"ג שהאריך קצת ומסיק דכל שחיסר אות שהוא לסימן נקודה ומחמת זה יקראו בנקודה אחרת פסול אבל כל שאין חסרון ניכר במבטא כגון ארדא בד' וכ' ארטא בט' וכן בחילוף בין ז' לס' כיון שהן מאותיות המתחלפין כשר בשם העיר וכ"ש לדידן שאין כותבין רק שם מקום העמידה ואפילו בקושטאנטינא שכתב קושטאנטין מכשירים הפוסקים מחמת שידוע שהעיר נקרא ע"ש קושטאנטין שבנאה כו' וכתב דלפ"ז בעיר פילץ החמיר הרב נו"ב שלא כדין כיון שאינו נרגש במבטא כו'. וע"ש עוד שהביא בשם הג"פ דבשם העיר כל שאין הכרח לומר שהיא עיר אחרת ויש לפרט שהיא אותה העיר לא פסלינן דלא גרע מלא נכתב כלל כמו בתיבת הדרה דכשר (כמ"ש בבה"ט סק"ב) משום שיש לפרש היתה דרה כבר אבל בשמו ושמה כל שיש לפרט שינוי אף שאין השינוי מוכרח הוי כלא כתבו ופסול ע"ש:
(יב) ואם יש לעיר ב' שמות. עיין בשו"ת גבורת אנשים סי' א' בשם בריסטא וברזיסטא ובתשו' אא"ז פנים מאירות ח"א סי' י"ח בענין פרוסטיץ או פרוסניץ ובח"ב סי' י"ט בעיר טעמשאוו אם בשני ווין או בבית. ובתשו' נו"ב סי' פ"ז ופ"ח בענין שם עיר פילץ. ובנו"ב תניינא סי' ק"ה בענין שם עיר גירמענד בארץ הגר ובסי' קט"ו בשם עיר מאדע ובסי' קט"ז בשם עיר ראדוויל ובסי' קי"ז בשם עיר אוסטרליץ (ע' בס' ט"ג בשמות עיירות אות ח' דט"ס יש בסוף תשובה זאת) ובסי' קי"ח בשם עיר באנהרט. ובתשו' ברית אברהם סימן קי"ד בשם עיר טשענסטחוב ע"ש דבכמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מדבריהם ולהתלמד במקום אחר:
(יג) שקורים לו ישראל עיקר. עיין בשו"ת הגאון החסיד מהר"ש זלמן זצ"ל מלאדי אודות הגט שהובא לידו מעיר אמטשיסלאוו והיה כתוב בו שם העיר מסטיסלאוו כפי שנקראת בין הא"י. והתרעם מאוד ע"ז כי היה ראוי לכתוב אמטשיסלאוו דמתקריא מסטיסלאוו כי שם ישראל עיקר ושם הא"י טפל נלפ"ד הב"ש סי' קכ"ט סק"ג אפי' בדיעבד פסול אם כ' שם הטפל לבד דלא כרמ"א וכ"פ הט"ז שם אלא דהתם מיירי בשם האיש והאשה אבל בשם העיר יש לצדד להקל בדיעבד משום דמסתמא נתייסדה העיר שנים רבות קודם שנתיישב ישראל בתוכה ואז היה שמה מסתמא מסטיסלאוו לחוד ומאחר שזהו שמה הראשון יש להכשיר בדיעבד כמו בגר בא"י בשם העכו"ם דכשר בדיעבד משום שזהו שמו הראשון כמ"ש הלבוש כו' וכל זה בדיעבד אבל לכתחלה ודאי לכ"ע צריך לכתוב שם העיקר שהוא של ישראל. ואת"ל דמסטיסלאו הוא קיצור השם והכל שם א' וכמו הרעדיש ורעדיש א"כ א"צ לכתוב כאן דמתקריא מסעיסלאוו וכמו אילו היה עיקר השם שהיא של ישראל הרעדיש והא"י היו קורין בקיצור רעדיש דאתי במכ"ש לכתוב שם של ישראל לבדו לכתחלה עכ"פ אבל באמת אפשר דל"ד כלל להרעדיש שהה' בחטף וסמיכה ורהיטה להרי"ש כו' והלכך מאחר דמדינא בעינן לכתוב שם של ישראל לכ"ע אין לחוש ללעז על גיטין הראשונים כמ"ש בב"ש סי' קכ"ה סק"י דאין לחוש ללעז אלא בדבר שהוא חומרא בעלמא ולא מדינא. ובפרט בגיטין הנשלחים מעיר הנ"ל לעיירות הרחוקות דבזה יש קפידא אפי' בדיעבד דשם אין מכירים ויודעים כלל בשם מסטיסלאוו שנקראת בכתבי הא"י רק נודעת ומפורסמת בשם אמטשיסלאוו וררי זה מבואר בסי' קכ"ח ס"ג בהג"ה בלי שום חולק דאם יש לעיר שם אחר במקום הנתינה דינה כשם הבעל בסי' קכ"ט ושם מבואר היטב דאם כתב מקום הכתיבה לחודא פסול לכ"ע אפי' בדיעבד ואם ניסת תצא והולד ממזר מדרבנן כמבואר שם בטור ובב"ש עכ"ד ע"ש. והנה מה דסיים ובפרט בגיטין הנשלחים כו' ושם מבואר היטב כו' ואם ניסת תצא כו' משמעות לשונו דכוונתו דגם בנדון זה הדין כן ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים עמ"ש בזה לעיל סקי"א. וע' עוד בתשו' ברית אברהם סי' קי"ד אות יו"ד:
(יד) כפי משמעות לשונם. ע' בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' י"ט ע"ד הגט הנכתב וניתן בטעמשוואר וכתב הסופר טימשבאר כמו שכותבים הספרדים על שם העיר הזאת. והשיב להכשיר כיון שרוב הקהל הם ספרדים והם כותבים שם המקום כך אנן בתרייהו גרירן שלא לשנות שם העיר שלא להוציא לעז כו' ע"ש עוד בסי' מ"ה אודות עיר אובן שיש ג"כ חילוק בין אשכנזים לספרדים שכותבים הספרדים בודן דמתקרי אובן והאשכנזים קורין אובן ע"ש:
(טו) רק שם ישראל. עבה"ט וע' בתשו' משכנות יעקב סי' כ"ד אודות הגט שנכתב בכפר סמוך לאנפאליא ופקפקו לפוסלו מטעם שנכתב שם הכפר פאזירקא כפי שנקראת בין היהודים ובלשונם נקרא פאזערקי. והשיב דבדיעבד אין מקום להחמיר כלל בנכתב בשם שקורין היהודים אף אם היה שינוי גמור בין שם ישראל לשם של הא"י ומכ"ש בנ"ד אין שינוי כלל ודמיא ממש להרעדיש ורעדיש כו' וגם שינוי זה בא מחמת הרגל הל' שלשון פוליש דרך לשנות קצת באותיות המשמשות תחת נקודה כו' ומסיים וז"ל כללו של דבר נראה ברור דאין לפקפק כלל לפסול הגט בדיעבד לדעת כל הפוסקים בפרט דאין כאן רק חששא דרבנן דאפי' בכותב שם הטפל לבד וכתב וכל שום ע"ש העיקר לדעת הרמב"ם שפוסל בזה הוא רק פסולא דרבנן דכללא כייל הרמב"ם כ"מ שהזכיר בחבירו שהגט פסול הוא רק דרבנן ואם נשאת ל"ת וכ"ש בנ"ד שאין מקום כלל לקרותו טפל. ומה גם לדידן דאין כותבין רק מקים העמידה והרבה דיעות מהפוסקים סוברים דאין לפסול כלל בשינה מקים עמידה והרמ"א ז"ל קבע להל' בשעת הדחק מכ"ש בנ"ד שאין בו שינוי כלל עכ"ל ע"ש. והנה מה דמסיים ומה גם לדידן שאין כותבין רק מקום העמידה וכו' צ"ע קצת דבנ"ד שטעו בשם הכפר מסתמא כתבו כן גם בתחילת הגט אצל למנין שאנו מנין כאן כו' שהוא מקום עמידת העדים ובזה אי נימא דמקרי שינוי אין שום סניף וצד קולא מדברי הפוסקים והרמ"א הנ"ל אולם עמ"ש לעיל סק"ג ומ"ש הבה"ט בשם הלבוש אם כתב פוזנן ולא כ' דמתקרי פוזננא כשר. ע' בג"פ סקל"ב שהביא דבריו וכ' עליו ומיהו יראה נהי דמדינא אם שני הלשונות קרובים זה לזה א"צ לכתוב בגט שני השמות מ"מ כיון שהורגלו לכתוב בכל הגיטין שני השמות אם ישנה ולא יכתוב רק שם אחד מיחזי כשינה ולכן אם לא כתב בגט שני השמות כפי מנהג העיר אין לגרש בגט זה עד שיכתוב גט אחר בשני השמות עכ"ד:
(טז) כותבים שניהם. ע' בספר ג"מ אות ק"ט שכ' ונ"ל דאם יש ספק כיצד כותבין שם של הא"י יש לכתוב רק שם של ישראל בלא מתקרי כלל דאפי' בשמו כשר חניכה אפילו לכתחלה וכמ"ש הב"ש ר"ס קכ"ט וא"כ בשם מקום אין להחמיר כלל כו' ואין חייב לכתוב דמתקרי להכניס עצמו בספק קריאת שם הא"י ע"ש:
(יז) דמתקריא. עבה"ט שכ' וע' בסי' קכ"ט כו' ועיין ברשי' מהר"מ מבריסק סי' כ"ט שכ' דאין זה תימה כלל דהא הב"ש עצמו בסי' קכ"ט סקכ"ה כתב דהא דכותבין המכונה על לשון לעז היינו היכא דשם הראשון הוא לשון קודש אבל אם גם הראשון הוא לעז כותבין גם על השנ דמתקרי והרי שמות מקומות כולן ל' לעז הם וכמעט לא תמצא שם עיר דהוא לשון קודש ואם תמצא אין לה עוד שם אחר א"כ כולהו חד דינא אית להו עכ"ד וכבר קדמוהו בזה בס' ט"ג בשמות עיירות ונהרות אות ך"ו. ומ"ש הבה"ט עיר שנשתקע כו' א"צ לכתוב כו' עיין בס' ג"מ בסג"ר אות ק"י שהניח בצ"ע איך הדין לענין דיעבד אם כתב שם העיר בשם שנשתקע (ע' בבה"ט ס"ס זה בשם מקור ברוך) ובפרט לדידן דאין כותבין מקום דירה ע"ש ועיין בס' ג"פ ס"ק ך"ו שכ' דמדברי מרן ז"ל בתשו' הב"י דף ס"ה מבואר דהא דבנשתקע שם הראשון כותבין שם השני היינו דוקא היכא דנתגרשו היהודים מאותה העיר בין שם ראשון לשם אחרון אבל אם לא נתגרשו היהודים בין שני השמות אף ע"ג דבהמשך הזמן נשתנה שמה בפי העולם לשם אחר א"צ לשנות בגיטין ממה שהיו רגילין לכתוב דלא נקרא נשתקע שם ראשון כיון דבכל הגיטין וכתובות ושטרות כיתבין שם הראשון וכדאשכחן בסיני וצובא כו' ע"ש ועיי' בתשו' מהרי"מ סי' ך"ח וסי' ל"א שהביאו בקצרה וכתב דבזה הונח לו מה שהיה קשה לו הרבה על מה שאנו כותבין שם העיירות כפי שהונח בראשונה כמו בעיר בריסק כותבין ברסטי וכן קארלין כותבין קראלין וכן כמה מקומות דהא כיון שנשתקע שם הראשון היה ראוי לכתוב שם שקורין עתה כדאמרי' בס"פ במה מדליקין בבל בורסיף למאי נ"מ לגיטי נשים אמנם על פי דברי הב"י והג"פ הנ"ל מבואר לנו הטעם כיון דמעולם אם נתגרשו היהודים מהעיר ולא נשתקע שם הראשון שהרי נכתב שם זה בגיטין וכתובות אף שבפי ההמון נשתנה שם העיר אזלינן בתר שם דמעיקרא. וע"ש עוד בענין האיך לכתוב בגט בעיר החדשה דבריסק שנתייסדה מחדש אשר ע"פ פקודת הממשלה נהרס העיר הישינה ונעתקו יושביה משם ליישב העיר במקום רחוק תחום שבת. וכתב דבודאי א"א לכתוב שם ברעסט כיון דעתה היא עיר חדשה א"כ לא הוקבע מעולם על עיר הזאת שם ברעסט והאריך בזה ומסיק לפסק הלכה דיש לכתוב בריסק ולרווחא דמלתא טוב לעשות כמ"ש הנו"ב (תניינא סי' קי"ז) דבעיר חדשה שרוצין לסדר גיטין ויש ספק קצת בשם העיר יכריזו שלשים יום ערב ובוקר דיוכתב שם העיר כך בנוסח גיטין וכתובות דכמו דמהני הוחזק שלשים יום לשם אדם כמו כן מועיל לשם עיר. אך לחומר הענין לא רצה לעשות מעשה עד שיסכימו חכמי העיר ואחר החקירה נתברר שבלשונם שם המובהק מעיר הזאת ברעסט לכן עלה במוסכם לכתוב בריסק דמתקריא ברעסט ע"ש:
(יח) כותבין כולם. כ' בג"פ סקל"ה לכתחלה יש לכתוב סדר הנהרות כסדר שנהגו ראשון ראשון ואחרון אחרון ובדיעבד ששינה סדרן אין להקפיד ומסתברא דנהר שמסתפקין בו ביותר יזכירנו קודם:
(יט) על נהר פלוני ופלוני. כ' בג"פ סקל"ו משמע דא"צ לכתוב על נהר רק בראשונה אמנם יש טופסי גיטין כותבין על נהר פ' ועל נהר פ' כמ"ש הרמ"א בסוף סדר הגט וכ"כ בטופס גט שבסמ"ק כו' ויש כותבין על נהרי פ' ופ' ביוד בסוף תיבת נהר כו' ונ"ל דהני טופסי דייקי טפי אבל לכתוב על נהר פ' ופ' בלא יוד כדמוכח מל' מרן יש לגמגם דאפשר שיטעה האדם לומר דנהר א' הוא שיש לו שמות הרבה עכ"ד. וע' בתשו' שארית יהודה סימן ט' בגט שבא ע"י שליח מעיר שיש בו ב' נהרות ונכתב בו מתא דיתבא על נהר פ' פ' בלא ו' דמשמעותו שאין שם אלא נהר א' שנקרא בב' שמות וא"כ הוי שינוי בשם הנהר והשואל רצה להחמיר ע"פ דברי ס' מכתב מאליהו שער ג' סי' י"ג שהחמיר בשינה שם הנהר אף במקום עיגון. והוא ז"ל האריך בזה ומסיק להכשיר הגט במקום עיגון אף שהיה זה הטעות גם במקום עמידת העדים אצל למנין שאנו מנין כאן כו' ע"ש:
(כ) ואם לא כתב שם הנהר. ע' בב"י שכ' בזה בשם הר"ן בתשובה וז"ל ואע"פ שמקצת ראשונים ז"ל הזכירו בטופסי גיטין שלהם לרווחא דמלתא תקנו כך מפני קצת מקומות שוין בשמותיהן והנהרות מבדילין אותן אבל בשאר מקומות שאין ידועין בכך אם לא נכתב לא עיכב עכ"ל וכ' על זה בס' הג"פ סקל"ג משמע דאם יש שני מקומות שוים בשמותיהם צריך לכתוב שם הנהר שלא יטעו שהגט נכתב בעיר אחרת ששמה כשמה ואם לא כתבו יש חשש לפסול הגט ומיהו אם הוא מקום עיגון יראה לי דיש להכשיר וכ' עוד ואם נהגו לכתוב בעיר שם הנהר בגט ואירע שכתבו גט שם ולא כתבו דיתבא על נהר כו' מסתפקא לי שמא פסול דהרואה גט זה שלא נכתב שם הנהר כפי המנהג אפשר שיחשוב שהגט נכתב בעיר אחרת ששמה כשמה שאין בה נהר ודעתי נוטה להכשיר במקום עיגון עכ"ד (לדברי הב"ש שהובא בבה"ט סק"ז אין כאן ספק כלל ובודאי דכשר אפילו שלא במקום עיגון דפשיטא דלא גרע זה משינה ממש שם הנהר אלא שהוצרך לזה לפי פירושו בדברי הרמ"א ז"ל שיובא לקמן ס"ק ך"ג) . וכ' עוד בסקל"ד בשם הרד"ך בית ד' אם נהגו לכתוב שם הנהר וכתב דיתבא על נהרא סתם הגט כשר. וכ' עוד שם יש טופסי גיטין שכותבין שם הנהר ג"פ א' גבי הזמן למנין שאנו מנין כאן בפלונית מתא דיתבא על נהר פ' וכן גבי עמידת האיש וכן גבי עמידת האשה כמ"ש בטופס גט דהרמ"א ז"ל בסוף סדר הגט אמנם פה עה"ק ירושלים אין כותבין סימני העיר דיתבא על מי שלח רק בתחלה אצל הזמן ואח"כ גבי עמידת האיש כותב העומד היום בירושלים הנזכרת וכן כותב גבי עמידת האשה וכן ראיתי הרבה טופסי גיטין מרבני הספרדים וע"ז נאמר נהרא נהרא ופשטיה עכ"ל:
(כא) שם הנהר כלל. ע' בס' טיב גיטין בשמות עיירות באמצע סקכ"ח מ"ש שם ואפילו בנהרות גופייהו דא יש כמה נהרות כותבין כולם כו' ואמנם לא נתבאר בדיעבד אם לא הזכיר אחד מהם מה דינו כו' גם בסוף ס"ק ההוא כתב וז"ל ואם יש שם שני נהרות או ג' ולאחד או ב' אין שם ידוע צ"ע ונראה דטפי יש לכתוב על מי נהרות סתם מלכתוב דיתבא על נהר פ' ותו לא דמיחזי כאילו אין שם נהר אחר דהא כשאין מזכיר שם הנהרות ג"כ כשר ובדיעבד יש להכשיר כשכתב הנהר שיש לו שם לבד שי"ל שלא יטעו ויתלו לו' דלכך לא כתבה לפי שלא נודע שמם עכ"ל. ולכאורה צ"ע מדוע לא הזכיר בזה מדברי הרמ"א בהגה ס"ס זה שתי נהרות כו' ואם יש ספק בדבר אין כותבין אלא אחד כו' ואפשר לחלק:
(כב) או ששינה בו. ע' בתשו' אא"ז פמ"א ח"ב סי' י"ט שכ' וז"ל ופשיטא שאין לפקפק בשינוי הנהר בפגי שכתבו ביגיי דהא הכריע רמ"א בסי' קכ"ח ס"ד אם לא כתב שם הנהר או ששינה בו כשר ומי יבא אחריו לסתור דבריו ובעיגונא הקילו ופשיטא כאן דהספרדים קורין לנהר כן דיש להכשיר עכ"ל וע' בס"ק שאח"ז:
(כג) כשר. עבה"ט בשם ב"ש שכ' אע"ג בשינוי מקום עמידה הביא דעת הפוסלים שאני שינוי נהר כו' וע' בג"פ סקט"ל דלא ניחא ליה לחלק בכך ודעתי דכמחלוקת בשינה מקום לידה או עמידה כך מחלוקת בשינה שם הנהר והרמ"א ז"ל רמז בכאן ב' הדיעות דעת המכשירין בשינה ודעת הפוסלים בכתב נהר דחוץ לתחום וכ"ש בשינה ממש ולהל' יש להקל בשעת הדחק וכדלעיל ס"ב וע"ש עוד שהביא דבס' מקור ברוך סי' ט"ו כ' דאע"ג דבשינה מקום לידה או עמידה נחלקו הפוסקים בשינה שם הנהר יש לפסול אליבא דכ"ע דשאני לידה ועמידה דאין אדם נקרא על שם לידתו וליכא לעז אבל שינה שם הנהר יאמרו שעיר אחרת היא דהדבר ידוע דעיר פ' יש לה נהר פ' ודמי לשינה מקום הדירה דכ"ע מודו דפסול ע"ש והוא ז"ל כתב עליו דכבר קדמו בחילוק זה הרד"ך בית ד' לצדד להחמיר אך לא החליט הדבר אמנם לע"ד דאם היו כותבין בגט עיר הדירה ושינה בנהר של עיר הדירה יש מקום לחילוק זה אבל אם לא נכתב רק שם עיר הלידה או העמידה ובנהר של עיר הלידה או העמידה בא השינוי אין טעם לזה כלל כו' וא"כ דיינו שנא' דכמחלוקת בשינה מקום לידה או עמידה כך מחלוקת בשינה שם הנהר של לידה או עמידה ולא להחמיר ביותר לומר דבשינה שם הנהר של עיר לידה ועמידה פסול לכ"ע וכן יראה ברור מתשו' הר"מ פדוא סי' ה' וי"א דבשינה שם הנהר דמי ממש לשינה מקום לידה ויש לסמוך ולהקל כדעת המכשירין בשעת הדחק ובתשו' הרא"ם ר"ס ס"ו יראה מדבריו דאם שינה בסימני העיר דכתב דיתבא על מי בורות במקום בארות הוא יותר קל משינה שם העיר עכ"ד. ולכאורה יראה מדברי הג"פ הנ"ל דלפ"ז אם היה שינוי הנהר במקום עמידת העדים יש לפסול אפילו בשעת הדחק דהא בשינה עיר עמידת העדים פסול לכ"ע כדלעיל ס"א ושינה שם הנהר דמי לשינה שם העיר. אמנם מדבריו בסוף ס"ק ההוא במ"ש דטעם הא' של הר"ם פדוא סימן י"א הוא טעם מספיק להכשיר הגט ששינו שם הנהר פו שכתבו פואה כי בשעת הדחק יש לסמוך ע"ד המכשירין בשינה מקום לידה ע"ש מבואר מזה דאפי' אם הי' השינוי אצל עמידת העדים יש להכשיר בשעת הדחק דהרי מתשו' הרמ"פ שם משמע שהי' השינוי גם אצל הזמן ואפ"ה הכשירו מטעם זה כיון דשינה בדבר שא"צ לכותבו כשר וכן מוכח מדבריו בס"ק נ"ב שם. וצ"ל הטעם משום דחילוקו של הס' מקור ברוך הנ"ל לא ברירא ליה להג"פ ובפרט אחרי דכת' הרא"ם מבואר להיפך ולכן דיינו להחמיר במקום דירה ולא במקום עמידה אף במקום עמידת העדים עכ"פ קיל הוא ממקום דירה דהא אף בשינוי מקום ממש לעיר אחרת אם נשאת לא תצא וצ"ע וע"ל סק"ג וי"א:
(כד) וכל נהר שהוא חוץ לתחום. עיין בתשו' משכנות יעקב סי' כ"ד אודות הגט שנכתב בכפר פאזירקא סמוך לעיר אנטפאליא ופקפקו לפוסלו מחמת שהוא רחוק מן העיר יותר מן תחום שבת. והשיב דאין שום חשש בזה דבאמת מצינו כמה מקומות בש"ס דנקרא סמוך אפי' כמה פרסאות והעיקר בזה דלפי גודל הענין ולפי ערך הדבר הנסמך או הסומך ההוא יקרא סמוך לפי לשון בני אדם והא דאמרינן בש"ס דמגיל' בר"ה דסמוך הוא עד תחום שבת היינו דוקא התם לענין דנחשוב אותם עם העיר ממש כו' ודברי הרשב"א ז"ל בתשו' מיימוני שהחמיר בגט שנכתב בו נהר שהוא חוץ לתחום העיר היינו דוקא בלשון דיתבא על כו' דס"ל להלכה כמ"ד על ממש ובעינן שהנהר יהי' תוך העיר ממש כו' ואין זה ענין לנ"ד בתיבת סמוך כיון דלא בעינן שיחשב על שם העיר וכאילו הוא בתוך העיר דאדרבה קובע לו שם בפ"ע ואינו נקרא ע"ש העיר רק סמוך להעיר שפיר יש לקרות סמוך אף ברחוק פרסה כו' ומצורף לזה גם בעיקר דין הרשב"א בתיבת על הא הכל בו חולק ומכשיר אף מחוץ לתחום וגם הרשב"א שם הכשיר בנראה עם העיר ופסק כן בס' גט פשוט בשם כמה אחרונים כו' ע"ש:
(כה) ואפי' בדיעבד. עבה"ט סק"ח מ"ש לחלק בין אם שינה שם הנהר. ועי' בס' תו"ג שכ' דהעיקר בזה כמ"ש הג"פ (ס"ק מ"ב) דודאי גם בזה שכתב הנהר שהוא חוץ לתחום כשר. והא דכתב הרמ"א דיש פוסלין נראה דלא כתב זה רק לטעם הא דאין כותבין אותו בגט ע"ז כ' הטעם כיון דיש פוסלין לכן יותר טוב שלא לכותבו אבל בודאי דס"ל להרמ"א שבדיעבד כשר עכ"ד ועיין בג"פ שם מבואר דאינו כשר אלא בעת הדחק וע' לעיל ס"ק כ"ג. וכ' עוד הג"פ בס"ק מ"א דבדיעבד אם כתב הנהר שהוא חוץ לתחום והוא נראה מן העיר יש לסמוך ע"ד הרשב"א שבב"י ומהרי"ו סי' ע"א ומהריק"ש דלא חשיב שינוי ובפרט דיש לצרף דהכלבו ס"ל דצריך לכותבו לכתחלה גם יש לצרף דאפי' בשינוי גמור שם הנהר לגמר יש מכשירין כו' ע"ש ונ"ל דכוונתו דבזה יש להכשיר אפי' שלא בשעת הדחק:
(כו) יש פוסלין עבה"ט ועיין בתשו' נו"ב תניינא סי' קכ"ה בגט שהובא ע"י שליח ומחמת חימום הדרך נפרד קצת דיו מאיזה אות ונדבק באות יו"ד של מעינות ונעשה כעין ז' בכתב משיטא ונקרא מעזנות. וכתב לדעתי לא נפסל הגט כי אין כאן שינוי העיר כלל ואין זה דומה לעיר דיתבא על נהר שחשוב שינוי העיר רק זה דומה לכתב דיתבא על נהר פלוני והיא יושבת על נהר אחר שהוא כשר והיינו שהרי מה שכ' דיתבא על נהר הוא אמת וגם כאן דיתבא על מי הוא אמת כו' וסיים דאם אירע טשטוש זה במעינות השני כשכותב העומד היום ודאי יש להקל שהרי אפי' נימא דמקרי שינוי העיר הרי בשינוי מקום עמידת הבעל כ' הרמ"א בס"ב להקל בשעת הדחק ואף אם טשטוש זה הוא במעינות הראשון כשכותבים שאנו מנין כאן כו' שזהו מקום עמידת העדים והוא חמור יותר מ"מ אם הוא שעת הדחק גדול ומקום עיגון אני מכשיר והיינו שיתקנו קודם הנתינה ליד האשה ע"י גרירה שיגרור תחתית הז' וישאר יוד עכ"ד ע"ש:
(כז) כל תשמישי העיר. עבה"ט ועיין בג"פ ס"ק מ"ג שכ' דמ"מ אם כבר נהגו לכותבו אע"ג דאין מסתפקין ממנו רק למקצת תשמישין אין מוחין בידם שלא לכותבו וע"ש עוד דאם הוא נראה מן העיר אע"ג דאין מסתפקין רק לצורך בית השלחין והוא חוץ לעיבור רק בתוך התחום כותבין אותו לכתחילה ע"ש:
(כח) חוף הים. עבה"ט ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' רפ"ב:
(כט) מי מעינות. כ' הג"פ סק"ן אם אין בעיר רק מעין א' שמסתפקין ממנו לא יכתוב מי מעינות בלשון רבים (וכ"כ בסדר מהר"ם אות קי"ד ע"ש) ואם כתב מעינות הוי גט פסול לדעת הפוסלים שינה שם הנהר ושם עיר הלידה כן יש להוכיח מתוך דברי מרן הב"י ז"ל.
(ל) מי בורות כשר. עיין בג"פ ס"ק נ"ב דאינו מכשיר רק בדיעבד שכבר ניתן הגט. וכ' עוד יש לחקור אם יש בעיר בורות מכונסין מי גשמים דכותבין דיתבא על מי בורות כמו שכותבין פה עה"ק ירושלים אם במקום בורות כתב בארות מהו והנה מהגמ' פ' עושין פסין מוכח דבורות לא מקרי בארות כו' ומ"מ יראה דבמקום עיגון ושעת הדחק יש להכשיר מטעם פסק ר"י וחבריו כיון דשינה בדבר שא"צ לכותבו ע"ש. וכ' עוד וז"ל ומה נקרא נהר ומה נקרא מעין יש לדקדק מל' רש"י ז"ל פ' משילין דאם יש לו משך להלאה ממקום מקור נביעתו נקר' נהר ואם אינו מושך להלאה ממקור מקו' נביעתו נקר' מעין ולי יראה דגם אם נמשך המעין ע"י בני אדם שעושין צינור מבנין ממקום נביעת המעין וממשיכין מי המעין ע"י צנור תוך העיר ובונין לפני הצינור שוקת לקבל המים נקרא מעין. ואם מתערבים עם מי המעין מי גשמים אם רובא הוי מי מעין יכולים לכתוב דיתבא על מי מעין אבל אם מחצית המים הם מי גשמים צ"ע. וגומות הנובעים ובונים ע"פ הגומא בנין כמו פי הבורות הם נקראים בארות. ואם במקום בארות כתב מעינות הוי שינוי כמ"ש מהרי"ק שורש ק"ו הובא בב"י כו' וגומות וחפירות הנובעים דנקראים מעין אם כתב בארות הוי שינוי כו' ומ"מ כבר כתבתי דבמקום עיגון ושעת הדחק אם שינה בנהרות ומעינות ובארות ובורות יש להקל מטעם פסק ר"י וחבריו דכ"ד שא"צ לכותבו אם שינה כשר עכ"ל וע' בס"ק שאח"ז:
(לא) כל סיפוקי העיר. עבה"ט בשם ב"ש טעם המנהג. דאין כותבין בארות אפשר משום לפעמים מתקלקלים כו' ובב"ש כתב עוד בזה וז"ל ואפשר דנכלל בכלל מי מעינות כי בארות ג"כ מעינות אלא שחופרין עד שנמצא המעין עכ"ל. ומזה משמע דאף בעיר שאין בה רק בארות אם כתב מעינות במקום דהו"ל לכתוב בארת כשר משום דבארות הם גם כן מעינות ואין זה שינוי. ולכאורה קשה דהא מדברי מהרי"ק סוף שורש ק"ו שהובא בב"י מבואר דאם כתב מעינות במקום דהו"ל לכתוב בארת הוי גט פסול לדברי פוסקים גדולים ע"ש וראיתי בתשו' נו"ב תניינא סי' קט"ו שעמד ע"ז וכ' דהב"ש לא קאמר דבארות בכלל מעינות אלא במקום שיש נהר והמנהג שכותבין כל סיפוקי העיר וכותבין מעינות ולא בארות בזה כ' דכיון שכבר כתבו מעינות ויש מקום לקרות גם לבארות מעינות מצד שחופרים עד המעין לכן סומכין על זה שלא להזכיר בארות לפי שבלא"ה אין צורך להזכיר כיון שהוזכר הנהר אבל אם אין שם רק בארות לחוד וכתב מעינות ודאי פסול עכ"ד. ובס' גט מקושר אות קי"ג נסתפק בזה בכוונת הב"ש אי כוונתו דוקא כשיש בעיר מעינות ובארת בזה קאמר דחסרון בארות אינו מזיק דיש לפרש דגם בארות בכלל מעינות אבל היכא שאין שם רק בארות אין לכתוב כלל מעינות. או אפשר דגם בכה"ג שפיר דמי ולזה דעתו נוטה ונדחק שם לפרש דברי מהרי"ק הנ"ל באופן אחר ע"ש. ולא ראה דברי הנו"ב הנ"ל דהחליט בכוונתו הב"ש הצד הראשון וגם בס' ג"פ ס"ק נ"ב כתב בהחלט דאם במקום בארות כתב מעינות הוי שינוי כמ"ש מהר"ק כו' (הובא קצת בס"ק הקודם) אמנם דברי מהרי"ק הנ"ל אינם מובנים לכאורה למה יוחשב שינוי בכתב מעינות על בארות דהא דברי הב"ש הנ"ל ברורים דבארות הם ג"כ מעינות כמבואר במשנה עירובין דף כ"ב ע"ב ובגמ' שם ובמשנה פ"ח דפרה מבואר דמי באר כשרים למי חטאת א"כ פשיטא דנחשב מעין גמור ומצאתי קצת טעם לזה במהרי"ק עצמו שורש נ"ו דשם האריך דבאר יש לו דין מעין גמור דמטהר בכ"ש ואינו נפסל בשאובין וכתב שם בריש דבריו וז"ל דאע"ג דבלשון בני אדם תרי מינים נינהו ולכן כותבים בגיטין על מי בארות ועל מי מעינות מ"מ לענין זה אין חלק כלל כו' עכ"ל. ומ"מ אכתי צ"ע אם מחמת זה יופסל בדיעבד (אף אם כתב כן אצל עמידת העדים ע' לעיל ס"ק כ"ו) דהא כבר כתבתי לעיל סק"א בשם הג"פ באם היו חוץ לעיבורה של עיר ובתוך התחום אף דבלשון ב"א לא מקרי עיר כדאשכחן גבי נדרים מ"מ כיון דלענין דינא כל שהוא תוך התחום חשיב כעיר לא מיפסל בדיעבד ע"ש א"כ ה"ה בזה בכתב על בארות מעינות כיון דדין מעין יש לו לא מיפסל בדיעבד מחמת לשון בני אדם ומדברי מהרי"ק דסוף שורש ק"ו הנ"ל אין הכרח לפסול כי אותה תשובה חסירה ולא נמצא סיום התשובה שם ע"כ אין ללמוד ממנה. ומיהו יש לדקדק בזה אם הבארות האלו יש להם דין מעין גמור לפמ"ש בתשו' משכנות יעקב חיו"ד סי' מ"ג הבאתיו בפ"ת ליו"ד סי' ר"א ס"ק כ"ח דבאר שעומד בצד הנהר ובין בצעי המים יש לספק אם יש לו דין מעין א"כ גם בזה יש לדקדק הרבה וצ"ע. ועיין בתשובת מהרי"מ מבריסק סי' כ"ח בענין עיר החדשה דבריסק שנתיסדה מקרוב ואין שם מעינות אפשר נמצא מעין א' או ב' אשר לא נודע מהם ורוב העיר מסתפקים מן הבארות דבכל חצר יש באר והעלה דאין להזכיר מעינות רק יש לכתוב בארות דאף שהב"ש כתב דהמנהג דאין כותבין בארות מ"מ אין לסמוך על מנהג שאין בו טעם כ"כ ולהכניס עצמינו בספק פסול בדיעבד. והביא שם דברי הנו"ב הנ"ל שכ' דהב"ש לא קאמר דבארות בכלל מעינות אלא במקום שיש נהר כו' וכתב עליו דנראה דזהו דוקא אם הנהר אין לו שם כלל ונכלל רק בלשון מעינות אבל היכא דהנהר יש לו שם בפ"ע כמו בבריסק דהנהר נקרא מוכוויטץ ומעינות אין בנמצא כלל א"כ בוודאי קשה מאד לכתוב מעינות דהא א"א לומר דמעינות קאי על הנהר כיון דהנהר יש לו שם בפ"ע והאיך נכתוב מעינות על בארות ע"כ דעתי מסכמת לכתוב דיתבא על נהר מוכוויטץ ועל מי בארת (כי בארת כותבין חסר) ע"ש: ומ"ש הבה"ט בשם משפטי שמואל נהר שלפעמים נפסקו כו' עיין בג"פ ס"ק ל"ז שכ' דדוקא אם בשעת כתיבת הגט המים לים מכסים אבל אם בשעת כתיבת הגט פסק נהרא אינו כותב דיתבא על נהר. וע"ש עוד בס"ק נ"ג שכ' זכורני דגם מי השלח אירע פ"א ע"י כישוף פסקו גבורת המים כמו ב' שנים ושוב החזירו המים ולא אתברר לי אם באותו זמן כתבו בגיטין דיתבא על מי שלח ומסתברא שלא נמנעו מלהזכירו כיון דלא נתייבש הנחל לגמרי והי' בו מים אף שלא הי' עולה ומשקה ב' פעמים ביום כמנהגו עכ"ל.
(לב) לא יזכירם כלל. עבה"ט שכ' ע' בלבוש שהביא תשובת מהרי"ל כו' הנה תשובת מהרי"ל זו הביאה גם מרן הב"י והביא שם ראי' מהא דס"כ. במה מדליקין בבל בורסיף למאי נ"מ לגיטי נשים ופרש"י בחד דוכתא לענין שינה שם עירו ושם עירה ע"ש אלא דהלבוש כתב טעם החילוק כיון דיש לו פרסים. וע' בג"פ ס"ק נ"ד:
(לג) שמו. עבה"ט שכ' בשם הד"מ נשתרבב המנהג לכתוב בגט ב' נהרות כו' ועיין בתשו' נו"ב סי' פ"ו דמדהשמיט הרמ"א ז"ל ולא הביאו בהגהת ש"ע מכלל דלא הוה ברור לי' מנהג זה כ"כ והאריך בהביא ראיה דא"צ לחוש לחומרא זו ומסיק אמנם חלילה לנו להורות כ"כ בנקל נגד תורת משה הוא הרב רמ"א ז"ל היכא שיש להמציא תקנה אחרת לכן נראה שעיקר הטעם שיהי' שני סימנים וא"כ אם יש נהר א' וגם שאר מעינות ג"כ מיחשב ב' סימנים וכותבין דיתבא על נהר פ' ועל מי מעינות וכן אם ימצא עיר שיש בה רק נהר א' ולא שום מעינות (וה"ה כשאין שם שום נהר רק שיש שם מעינות ובארות. כן מבואר בנו"ב תניינא ס"ס קט"ז) רק שיש להעיר שם אחר בל' האומות באופן שצריך לכתוב מתא פ' דמתקריא פ' אף שיש נהר א' סגי דמה דמתקרי בשם האחר הוא סימן והנהר הוי סימן הב' והעלה כן הלכה למעשה ע"ש. גם בתשו' רבינו עקיבא איגר ס ' קט"ו כתב דיסוד הדין דאין לכתיב גט בעיר שיש לו רק נהר אחד היא חומרא גדולה והרמ"א בהגהותיו השמיטו א"כ הרשות נתונה לומר דדברי הד"מ רק בעיר שאין לה מעינות ובארות וא"א לסמן רק בנהר בזה בעי ב' נהרות אבל בנ"ד שיש ג"כ מעינות ובארות יש לומר דמספיק בסימן נהר א' ומעינות ע"ש. ועי' בס' בית מאיר ס"ד שכ' ואני מעיד שראיתי מסדרי גיטין בכל יום בק"ק ליסא ואין שם שום נהר כ"א מי מעינות ובלי ספק משום דכל שעת הדחק כדיעבד ואם בקהילה תמיד יצטרכו ללכת אל עיר אחרת לסדר גיטין אין לך שעת הדחק גדול מזה וגם לפעמים יתרמי ע"י זה עיגון והוי כדיעבד גמור ע"ש גם בס' גט מקושר אות ק"ח דעתו להקל בזה ע"ש:
(לד) ואם יש ספק. עיין בתשו' נו"ב תניינא ס"ס קט"ז שכ' וע"ד הנהר שאין שם רק נהר א' ואין לו שם ידוע כלל ויש שם בארות ומעינות כו' יכתוב מתא דיתבא על מי מעינות ועל מי בארת ע"ש ועיין בס' ט"ג בשמות עיירות אות כ"ח שתמה עליו דראוי לכתיב דיתבא על מי נהר ועל מי מעינות כו' דכיון דשביק רברבי שהוא הנהר ושקיל זוטרי דהיינו מעינות ובארות מגרע גרע. והביא שם בשם ת' אא"ז פמ"א ח"א סי' י"ח בענין פרוסטיץ שכ' ג"כ כיון שאין שם להנהר אין להזכירו כלל אך כפי הנראה שם היה הנהר שקורין טייך קטן עד שיש מקום לכלול אותו במי מעינות אבל אם הנהר גדול כו' ומ"מ בעיירות שכבר נהנו להשמיט הנהר שאין לו שם אין לשנות שלא להוציא לעז כו' אך אם יקרה עיר חדשה שיש בה נהר גדול ואין לו שם ידוע ומעינות ובארות נכון לנהוג כמ"ש לכתוב דיתבא על מי נהר ועל מי מעינות ומי בארת עכ"ד ע"ש באריכות. ומ"ש הבה"ט בשם מקור ברוך נהר שמקדמת דנא כו' ואם נשתקע שם הראשון פסול. עמ"ש בזה לעיל ס"ק י"ז וס"ק כ"ג:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |