פתחי תשובה/אבן העזר/ו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כהן אסור. עיין בתשובת חוט השני סימן י"ז באיש אחד שהיה מוחזק לכהן ט"ו שנה לכל דבר שבקדושה לישא כפיו (עבה"ט לעיל סימן ג' סק"א ומ"ש שם) ולפתוח ראשון ולקרוא ראשון ולפרוש מטומאת מת ועתה קידש גרושה אחת והכחיש את כהונתו לומר כי מעולם לא היה כהן ומה שאמר שהוא כהן לא היה אלא בשביל ליטול גדולה לעצמו לפתוח ראשון ולקרוא ראשון וכתוב הדבר פשוט שאין הכהן יכול להכחיש מה שהיה מוחזק בו זמן רב שהרי אפי' חזקת שלשים יום הוא חזקה אפילו להיות הורגין (וכדלקמן סי' י"ט ס"ב) וכ"ש חזקה של ט"ו שנים ואין לומר הרי נתן אמתלא לדבריו שעשה כן כדי ליטול גדולה ואמרינן בפ"ב דכתובות כו' (וכדלקמן סימן מ"ז ס"ד) זה אינו מכמה טעמים חדא שאין האמתלא מבוררת ועוד דכל דעשה מעשה ל"מ אמתלא והכא עשה מעשה במה שעלה לדוכן וכיוצא ואפי' למ"ד דמהני (ע' בי"ד סימן קפ"ה) היינו אם לא עשה המעשה רק זמן מועט וגם אם לא עשה המעשה כ"כ בגלוי לעיני כל דכולי האי לא מחציף אינש נפשיה וגם אם לא עשה רק דבר אחד אבל בנ"ד שעשה מעשים הרבה כ"כ שנשא כפיו וחתם עצמו כהן ונהג בכל דיני כהן כמה פעמים פשיטא שאין מועיל אמתלא ועוד דכל היכא שעושה איסור לאו כל כמיני' לתת אמתלא דמוקמינן ליה בחזקת שלא עשה איסור עד עתה שנכנסה בו רוח שטות ועוד דחזקה זו של נשיאת כפים אלימא טפי שאין האמתלא מועלת בה ועוד נראה דכל מקום שאמרו חכמים דמהני אמתלא היינו כשאמתלא הוא לסלק את ההיזק אבל אם אמר שעשה כן לשם תועלת לא מהני אמתלא וטעמו של דבר הוא משום כל אמתלא הוא בטענת אונס כאילו אמר שלא עשה מתחלה כן אלא מפני האונס ואם האונס הוא מפני ההפסד חשוב אונס דאתי ליה מעלמא ואם הוא מפני שירא שמא לא יגיע לו התועלת שהוא מבקש הוי אונסא דאתיא ליה מנפשי' (עיין בתשובת ברית אברהם סי' צ"ד אות ו' שפקפק עליו בזה ע"ש) ובזה מרווח לן למה לא הזכירו חז"ל שתועיל אמתלא גבי כל הני דשוי אנפשי' חד"א) עמ"ש לקמן סי' קט"ו ס"ו ס"ק כ"ט) ועוד דבזמן ארוך כ"כ כזה אין סברא שתועיל אמתלא (עב"ש לקמן סימן י"ט ומ"ש בפ"ת שם) ואע"פ שלא נתנו חכמים שיעור לדבר מ"מ ענין האמתלא הוא לפי ראות חכמי ישראל ומכל הני טעמי אמינא שאין יכול להכחיש כהונתו וכופין אותו לגרשה כמו בכהן דעלמא. ואין חילוק בין זמן הזה לדורות הראשונים מהיה להם כתב יחוס ואדרבא כיון שכל הכהנים בזה"ז הן בכהונתן מחמת חזקה א"כ הכהן הזה הוא כמו שאר כהנים כו' ע"ש ועמ"ש לקמן סי' מ"ז ס"ד:
ועיין בתשובת מנחת עני סי' מ"ח מכהן שעבר וקידש אשה פסולה לכהונה ואח"כ גירשה אם צריך תשובה וכפרה על הקידושין מי אמרינן כיון דקיי"ל כרבא בקידושין דף ע"ח דאמר קידש אינו לוקה אין כאן איסור כלל או דילמא נהי דאינו לוקה איסורא מיהא עביד וצריך כפרה. וכתב דלכאורה יש ללמוד מדברי התוס' ב"מ דף י' ע"ב דעכ"פ איסורא מיהא איכא. ושוב דחה זה דאין ראי' מדברי התוס' אלו והביא ראיה ברורה מסוגיא דסוטה דף מ"ד דבקידש לחודא אפי' איסור דרבנן ליכא וא"כ א"צ כפרה ע"ש ועיין בתוס' יבמות דף י' ע"א בד"ה לרבי יהודה מ"ש שם דשמא אסור לקדש מדרבנן שמא יבעול ע"ש ודו"ק: (כעת מצאתי בס' ב"מ לקמן סי' ט"ו ס"א שתופס בפשיטות דמ"מ איסור דרבנן מיהא איכא ומייתי נמי דברי התוס' דיבמות הנ"ל וכתב דא"ל מסוטה מ"ד דמוכח דמח"ל אין בקדושין אפי' איסור דרבנן כו' די"ל לר"י הגלילי הברייתא לא נאמרה לדינא אלא לפרש הקרא של ולא לקחה מקמי דאסרו חכמים הקדושין עכ"ל ע"ש)
(ב) מה"ת בגרושה. עיין בתשובת רד"בז ח"ב סי' תס"א על כהן שרצה לישא גרושה ואמרו קרובי האשה שאין האשה עוברת על לאו זה. והשיב מה זו שאלה כל העונשין האיש והאשה שוין בהן וכמו שהוא עובר כן הנשאת לו ג"כ עוברת כו' ע"ש. ועיין בס' בר"י שתמה עליו דביבמות דף פ"ד ע"ב מבואר דמהא ליכא למגמר רק יליף לה התם מלא יקחו יתירא ע"ש:
(ג) בחלוצה מדרבנן. עבה"ט מ"ש דבתשובת כנ"י חולק על שבו"י ועיין בתשובת זכרון יוסף סי' ג' שחולק ג"כ ע"ש וכן דעת הרב בר"י אות ג' ועמ"ש מזה בפ"ת לי"ד סימן שכ"ב סק"ג:
(ד) ספק חלוצה א"צ להוציא. עיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ג סי' ו' ובס' ישועות יעקב מ"ש בזה:
(ה) צריך להוציא. עבה"ט ומ"ש בשם הר"י הלוי נשא ספק שבוי' א"צ להוציא. עיין בס' שעה"מ פי"ט מהא"ב דין כ"ג שכ' עליו לכאורה הדין עמו כיון דס"ס הוא הו"ל כאלמנת עיסה שכתב הרמב"ם (ובש"ע לעיל סימן ב' ס"ה) דאם נשאת לא תצא מפני שהם ב' ספיקות אך באמת ז"א דהא כתב האו"ה הביאו הפר"ח בכללי ס"ס אות יו"ד (עש"ך שם אות י"ח) דגבינות של ישראל שהיו בבית הכותי וספק אם נחלפו לא מקרי ס"ס דמאחר שאסרו חכמים גבינות הכותים מחמת אותו ספק הרי הוא כודאי איסור וצריך ב' ספיקות מלבד הספק הראשון שאסרו חכמים והא דאיסור דרבנן ניתר בספק אחד היינו דוקא בדבר שעיקר איסורו מדרבנן משום גזירה כו' וה"נ דכוותא דמאחר שאסרו חכמים שבוי' מחמת ספק נטמאה חשיב כודאי איסור ואינו ניתר לא מטעם ס"ס ולא מטעם ספק דרבנן ומצאתי ראיה שאין עליה תשובה מהא דגרסינן פ' האומר דף ס"ו גבי ההיא דינאי כו' עכ"ד ע"ש וע' בב"ש לעיל סימן ב' ס"ק י"ד ועמ"ש לקמן סי' ז' ס"א סק"ב:
(ו) ורשאי הכהן לכתחלה עיין בתשובת ברית אברהם סימן ק"ט שהאריך בזה בפלפול עצום וגם במה שהביא שס מתשובת מהרי"ט ח"א סימן נ' ע"ש:
(ז) לאדם שהיא אסורה עב"ש סוס"ק ט"ז מה שתמה על הרמב"ם ועיין בת' נו"ב תניינא סימן ג' מ"ש בזה. (ועיין בתשובת חתם סופר סי' צ"ג אודות אלמנה אחת מהפורשים מדרכי ישראל לחלל שבת בפרהסיא ולא חסר לו כלום אלא שלא נטמע בין הישמעאלים ונשתדכה אלמנתו לכהן ונסתפק הרב השואל אי שריא ליה דאולי בעילת עוזב דת פוסל לכהונה כאשר נסתפק בזה בס' אבני מלואים סימן ז' ס"ק י"ג והניח בצ"ע אם להתירה לכהן ואולי עכ"פ יש לאסור מדרבנן והוא ז"ל האריך בזה ומסיק לדינא דשריא לכהונה ע"ש):
(ח) ולבהמה עבה"ט בשם מהר"ם לובלין ועיין בר"י שכ' דיש קצת סמך לזה מירושלמי פ"ק דשבת הלכה ג' אתא חדא רוחא כו' אמרה ליה לא תצוק רוחא אנא ע"ש
(ט) אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין. עיין בס' שעה"מ פ"י מהל' אישות בקונ' חופת חתנים ס"ה (לאחר שהאריך שם בענין אי חופה חשיבא כבעולה ממש לכל דבר ויובא קצת לקמן סימן מ"ו ס"ה סק"ד) כתב וז"ל ומכלל האמור נראה דלענין פסול זונה דקי"ל אם נבעלה לפסול לה נפסלה לכהונה ה"ה אם נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי נפסלה לכהונה שהרי ביבמות דף ס"ט פריך ואימא משעת הויה ומשני דומיא דכ"ג באלמנה מה ב"ג בביאה כו' וא"כ כי היכא דכ"ג באלמנה חופה פוסלת (כמבואר במשנה יבמות דף נ"ו וע"ל סימן ז' סי"ב ומ"ש שם ס"ק כ"ב) ה"נ בנכנסה לחופה לא' מן הפסולים ואף שהרמב"ם והטור לא הזכירו אלא נבעלה גם לא ראיתי לשום אחד מהמחברים ז"ל שכתבו כן מ"מ נראה שהדין דין אמת כמו שכתבתי ועיין בב"ש סימן ז' ס"ק ל"ו ודוק עכ"ל (ומה שנרשם שם ע"ז הגהת טעם המלך וכתב שם וז"ל לולי אי הרב ז"ל לא הוי רב גובריי כו' הייתי צועק ככרוכיא וכי יעלה על דעת לומר דדבר דבביאה תליא תהיה נפסלת ונעשית חללה בחופה לחוד כו' ע"ש נלע"ד דהגהה זו אין כאן מקומה ושייך על דף הקודם שם במ"ש דלהתוס' חופה חשיבא כביאה ממש מדאורייתא אפי' לענין חללה כו' וקאי התם אפי' בדאיכא עדים שלא נבעלה ע"ז שייך הגהה זו עש"ה ודו"ק)
(י) וכן יבמה עיין בס' שעה"מ פי"ח מהא"ב דין ג' מ"ש בזה:
(יא) שנאנסה. עבה"ט מ"ש כל שתחילת ביאה באונס כו' ועיין בתשובת נו"ב תניינא סי' ק"נ שהביא דברי הרש"ל בפ' הבע"י סימן ג' שכ' דגם האשה אם עושה מעשה בסוף ביאה היינו שמהדקת עצמה לא אמרינן יצר אלבשה והוא ז"ל כתב עליו שדינו תמוה בעיניו דמה בכך שהיא עושה מעשה כיון שיצר אלבשה ויצר אנסה גם המעשה היא באונס כו' ע"ש.
ועיין בנו"ב תניינא ס"ס כ"א שכ' וז"ל ומה שנסתפקת איך שייך להאמינה שנאנסה כיון שנבעלה בעיר ולמה לא צעקה. הנה אומר לך כלל גדול בזה היכא שעדים רואים מרחוק שהיא נבעלת ואינם יכולים להשיג בשכלם אם היא מתרצית או באונס ועכ"פ רואים שהיא אינה מתלחמת נגדו אז אעפ"כ בשדה אנו אומרים שהיתה באונס והא דלא נתלחמה נגדו לפי שהרגישה בחלושת כחה שאין בכחה להלחם ומתיראית שיהרגנה ולזעוק אין כאן שייכות שהרי היא בשדה אבל בעיר בודאי נתרצתה מדלא עמדה לנגדו בכל כחה שלא להניחו לבעול ואין מלמד זכות שידעה שהיא חלושה ולא תועיל במלחמתה דא"כ היה לה לזעוק אל אחרים שיושיעו לה אבל במקום שהיא אומרת שהיתה מתגברת נגדו בכל כחה מתחלה ועד סוף אף שהיה בעיר ולא צעקה אין ראיה שהיתה מפותה דמה שלא צעקה הוא מפני שהיתה סבורה שאינה צריכה תשועת אחרים שבטחה בכחה ואף שעל סוף ביאה אין זו אמתלא כיון שראתה שהוא גבר אלים ובא עליה היה לה לזעוק מ"מ אין זה מועיל לאסרה שאפי' אם נתרצית ממש הרי תחילתה באונס וסופה ברצון מותרת לבעלה ישראל דזה נחשב אונס ולכן אם האשה הזאת (בנדון דידיה) אומרת בברי שנתלחמה נגדו עד הכנסת האבר והיתה סבורה שיהיה בכחה למנעו עד שהכניס היא מותרת לבעלה ואינו מגרע מה שלא צעקה. ושוב מצאתי כן בפי' הרמב"ן על התורה פ' תצא ע"ש. וגם בס"ס י"א שם כתב כן בקצרה ע"ש (עיין בנ"צ מ"ש בזה) . אכן בתשובת מהר"ם אלשקר סימן צ"ד לא כתב כן. וקרוב לומר דהנו"ב כתב כל הנ"ל משום דלא שמיעא ליה דברי מהר"ם אלשקר (שהרי ספרו לא היה בידו כמו שכתב הוא בעצמו בסי' ט"ו) אבל אולי שמיע' ליה הוה מקבל דשם הביא מדברי כמה ראשונים ז"ל שכתבו להדיא דהנבעלת בעיר אין סומכין על דבריה שהיא אנוסה עד שתביא ראי' שנאנסה כגון שראו אותו ששלף חרב עליה או שסתם את פיה שלא תוכל לזעוק ע"ש. ועיין בזה בתשובת ח"צ סי' קמ"ה וקמ"ו ובתשובת אא"ז פמ"א ח"ג סימן כ"ב ובתשובת חמדת שלמה סימן סמ"ך:
ומ"ש הבה"ט בשם שבו"י אשה שהצילה את בעלה כו' עיין בס' בית מאיר לקמן סימן קע"ח ס"ג העתיק משמו דאפילו עשתה להצלת עצמה מיראתה פן יהרגנה נמי אסרה (היינו היכא שהאנס לא תבעה כלל רק רצה להורגה והיא שידלתו כדי שתנצל) . ומ"ש הבה"ט משמו דאם האונס הוא על הבעילה כו' כתב בס' בית מאיר שם דר"ל לא מבעיא שתקפה ובא עליה דזה פשיטא אלא אפי' דומיא דאסתר תחילה שהיתה באונס דהיינו שלא היתה מתרצית עד שתבעה אחשורוש שהיה לה אימת מלכות והיתה אנוסה על הביאה ממש ושריא לבעלה מרדכי וע"ש עוד. ועמ"ש בפ"ת ליו"ד סימן קנ"ז סק"ב ודוק:
ועיין בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סימן קס"א אחר שהביא שם דברי מהרי"ק המובא בב"ש סימן קמ"ח סק"ד כתב וז"ל ומ"מ גוף דין זה שיהיה מותר לא"א לזנות ברצון כדי להציל נפשות אינו תורה ולא ישר בעיני מה שראיתי באיזה תשובה וכדומה שהיא ת' בית יעקב באנשים ונשים שהלכו בדרך כו' ופסק בתשובה ההיא ששפיר עבדה ומצוה רבה עבדה ששדלתו לזה להציל נפשות רק שאעפ"כ נאסרה על בעלה והביא ראיה מאסתר ואני אומר כשם שאין מתרפאין בגילוי עריות כך אין מצילין בה נפשות כו' ואסתר שאני שהיה להצלת כלל ישראל והיה בהוראת מרדכי ובית דינו ואולי ברוח הקודש ע"ש:
(יב) כחתיכה דאיסורא. עבה"ט מ"ש ואם נותנת אמתלא כו' עד אף המגיד מודה דמהני. ובב"ש כתב עוד וז"ל ואפשר לדייק מראב"ד שכ' דין זה באשת כהן דמהני אמתל' ולא באשת ישראל בפכ"ד מהל' אישות דס"ל דלא מהני מדהפסידה הכתובה לפי דבריו הראשונים כמ"ש בסי' קט"ו עכ"ל ועיין בתשובת נו"ב סימן ח' וסימן י"א שכ' דאין ראית הב"ש מכרעת כלל ואעפ"כ דינו אמת ולא מטעם הוכחתו מ"ש באורך. והנה בגוף סברת הנו"ב שם דהיכא שנוגע לאיסיר ולממון אחר שיצאה מב"ד כיון שאינו מועיל אמתלא לממון גם לאיסור לא מהני וכתב דכבר ביאר בתשובה אחרת ראיה לסברא זו מדברי הרא"ה ע"ש הנה התשובה אחרת הלא היא בספרו סימן סמ"ך (ויובא לקמן סי' מ"ז ס"ד סק"ג) וכפי הנראה שם תופס יותר לעיקר פירוש האחרון בדברי הרא"ה (שהובא בהגהת רמ"א ס"ס מ"ז באמרה נתקדשתי לפלוני ל"מ אמתלא) דקאי על האמתל' שאמרו בגמרא שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים ולכן ל"מ באמרה לפלוני משום דנגד זכותו שהודית לית לה אמתלא אבל היכא שהאמתלא הוא גם על זכותו מודה הרא"ה. וקצת נראה שגם דברי הב"ש כאן שכ' דבאשת ישראל ל"מ אמתלא. קאי ג"כ על אמתלא שהזכיר הראב"ד וכיון שאינה טובה כ"כ שהרי הה"מ פקפק עלה ל"מ היכא דהפסידה כתובתה דכולי האי לא עבדה אבל באמתלא אחרת טובה שכדאי היה לה גם להפסיד הכתובה אפשר דמהני. ובזה א"ש שלא יהיו דברי הב"ש סותרים זא"ז ממ"ש כאן למ"ש בסי' קט"ו ס"ק ל"א ע"ש ודו"ק:
(יג) שקינא לה בעלה. כ' בר"י דוקא קינוי הראוי אבל אם קינא לה דרך אברים נעשה כאומר איני חושדך אלא דרך אברים ואף אם נסתרה אינה אסורה וכמ"ש רבינו ירוחם נתיב כ"ג ח"ב והרב משנה למלך סוף הלכות סוטה:
(יד) או ב"ד וכמ"ש לקמן סי' קע"ח סי"ג ועמ"ש הה"מ פי"ח מהא"ב:
(טו) שם מזנה (עיין בתשובת חתם סופר סי' ח' ע"ד ישראל שדר בין האומות יחידי ובתו נתקשרה בשידוכין לכהן א' ויצא קול שהרתה לזנות ושילדה והיא ואבותיה מכחישים ואומרים שמחמת חולי נתעכב וסתה איזה חדשים ועי"ז הוציאה ערלית א' שם רע הנ"ל ומעולם לא זנתה ועתה הגיע תור נישואין לכהן ונשאל אי מותרת לו והאריך שם בענין קושיית האחרונים שדין דהכא סותר למ"ש לעיל סי' ד' סעיף ט"ו ומסיק דודאי דברי הב"ח נכונים דהתם בא"א והכא מיירי בפנויה ודברי הב"ש סי' ד' שם תמוהים כו' והחילוק שמחלקים הח"מ וב"ש דרינון הוה טפי מקול לפע"ד נתנו דבריהם לשיעורין ומי ישער זה. והשתא בנ"ד אע"ג דבפנויה היא ואי יצא שם מזנה היינו תולין בפריצות בעלמ' ולא היינו חוששין אי היה רינון או קול דלא כח"מ וב"ש הנ"ל מ"מ היינו ביצא קול שזינתה אך הכא שהקול היא שנתעברה וילדה א"א לפרש בפריצותא ומש"ה אי היה קול שנתחזק בב"ד היה ברור שאסור' לכהן ובפרט לכתחלה ואע"ג די"ל ספק הקול אמת ספק שקר ואת"ל אמת דילמא מהכשרים לכהונה הכא בדרה בכפר של אה"ע ואפילו ישנים בבית אביה ג"כ יהודי' שאינם באיסור ערוה לה וה"ל קבוע כמע"מ מ"מ הא כתב הטור דמסתמא הולך הבועל אצלה ומרובא פריש ומכ"ש הכא שאינה נבדקת לומר לכשר נבעלתי כו' אך הכא ראוי לב"ד לחקור אם אמת הוא שקול הלידה יצא ע"י ערלית א' ואז מותרת להנשא אפי' לכתחלה דאפי' לפרש"י דדומה לא יקח אא"כ א"א לו בענין אחר ולרש"י אפשר דדומה הוא דיימא בעלמא בלי שום התחזקת קול מ"מ הכא שכבר נתקשרה בשידוכין וקנסות וגדולה בושה הוה כמו א"א בענין אחר מ"מ נ"ל דצריך להזהיר את הכהן באיום גדול שאם ימצא פ"פ יוציא דלפע"ד פ"פ ע"י לידה אפי' פנוי בקי ולהודיע גם לה שתחוש לעצמה אם נפשה יודעת דלא מטוהרה ומה טוב להטיל חרם סתם בפני אבותיה על מי שמכשיל הכהן הזה כו' עכ"ד ע"ש עוד בסי' כ"ב):
(טו) שראוה שנבעלה. עב"ש באמצע ס"ק ל"א שכ' וז"ל גם נראה כשידוע שזנתה עם כשר אלא דיש חשש שמא זנתה עם אחרים ג"כ כמ"ש בסי' ד' ואיכא חד רוב כשרים מותרת לכהן כו' ועיין בתשו' נו"ב תניינא ס"ס כ"ז שהעתיק מ"ש בגליון הב"ש שלו וז"ל ולי נראה דבזה אפילו ליכא רובא כלל גם כן מותרת דממה שהחמיר הרמב"ם לענין יבום (לקמן סי' קנ"ו ס"ט) אין ראיה דכאן איכא ס"ס שמא לא נבעלה לאחר כלל ואת"ל שנבעלה שמא גם האחר שבעל' כשר היה ואמנם ממה שמבואר בסי' ד' סכ"ו שאפי' מודה אותו פלוני כו' והרי גם שם יש ס"ס שמא לא נבעלה לאחר כלל ואת"ל שנבעלה שמא גם האחר ממזר הוא ואפ"ה אין הולד אלא ספק ממזר היה קצת ראיה דלא מהני ס"ס ונראה דשאני ס"ס להכשיר דמסייע ליה חזקה דאשה בודקת ומזנ' ועוד דשם הולד אין לו חזקת ממזרות אבל הכא האשה יש לה חזקת כשרות לכהונה ואולי דגם הב"ש דבעי עכ"פ חד רובא היינו להכשיר גם את בתה עכ"ל. ושם בסי' כ"ח העתיק ג"כ זה בתוספת ביאור קצת ע"ש ובס"ס כ"ט. וכ' עוד ואמנם כל זה אם יש עדים על הבעילה כו' (יובא לקמן ס"ק שאח"ז) . ועיין בס' קהלת יעקב מהגאון מליסא שגם הוא ז"ל השיג על הב"ש בזה (ואיהו מיקל טפי מהנו"ב הנ"ל דגם ברוב פסולים מותרת) וכתב וז"ל מדברי הב"ש משמע דבר"פ פסולה אף דידוע שזינתה עם כשר והא ודאי א"א לומר דבהדיא תנן במשנה דאף לר"י דמחמיר ופוסל מ"מ קאמר עד שתביא ראיה לדבריה מוכח בהדיא דכשמביאה ראיה שפלוני שנבעלה לו כשר היה אף לר"י כשר וכ"כ בס' הפלאה וזה פשוט מאד ועוד דהא על ביאה אחרת איכא ס"ס גמור שמא לא נבעלה ושמא נכשר ואיכא ברי וס"ס כו' (גם בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' פ"ה האריך בזה ודעתו גם כן דאפילו ברוב פסולים מותרת עש"ב):
וכתב עוד ולפ"ז נראה אם הבועל מוד' שממנו נתעברה והוא כהן שיכול לישא אותה אפי' בר"פ דהא הודעת הבועל מהני כדמוכח בסי' ד' סכ"ו שכתוב הטעם גבי הודעת הבועל שמ"מ הולד ספק רק מטעם מדאפקרה אלמא דהודעת הבועל מהני והוי כידוע שנבעלה ממנו וכיון שהוא כשר ול"ח לבעילות יותר כשר' לכהונה וכ"כ בס' הפלאה דף נ"ג ובת"י דלא חיישינן להא דאפקר'. ודלא כת' כנ"י סי' נ"ו שאוסר מטעם מדאפקרה ומביא ראיה מהרמב"ם גבי יבום וז"א ראיה כו'. וכתב עוד אמנם בס' הפלאה כ' דאף דלענין להנשא לכהן אחר מהני הודאת הבועל אבל להנשא לכהן עצמו שמעיד שממנו נתעברה או בא עליה אינו נאמן כמו גבי שבויה דמעיד בה לא ישאנה ולי נראה דשאני שבויה דבלא הודאת הבועל היה הדין אפי' בנשאת תצא ע"כ לא מהני הודעת העד לענין להנשא לו מחמת שנחשד שהעיד בשקר ויהיה כל ימיו באיסור אבל הכא אפי' בלא הודאת העד היה הדין אם נשאת לא תצא דאיכא ברי וחזקה רק חומרא בעלמא לכתחילה לא תנשא לכהן ודאי מהני הודאת הבועל וגדולה מזו מצינו דמהני הודאת הבועל לענין מעוברת חבירו אף דשם חמירא דאפי' אם נשאת תצא מכ"ש כאן דאם הבועל מודה דמהני הדאתו אף להנשא לו אם הוא כהן עכ"ד ע"ש. והנ' דעת הגאון בעל נו"ב בכמה תשובות אינו כן אך דעת הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל כדעת קהלת יעקב הנ"ל. ודברי שניהם יובא בס"ק שאח"ז באריכות. עוד כתב הב"ש דלתירוץ ב' של תוס' שכתבו דבעינן תרי רובי ומיגו ש"מ דכשנאנסה וליכא מיגו אסורה לכתחיל' אפי' איכא תרי רובי וע' בס' קהלת יעקב שם שכ' עליו לא ידעתי שום הוכחה מדברי התוס' ואי אפשר לומר כן כלל ע"ש (ועי' בזה בס' ב"מ ובתשו' חתם סופר סי' ט' וי"ח):
עוד כתב הב"ש וז"ל גם איירי כל זאת להכשיר אותה אבל להכשיר הולד הוי כדיעבד לכן אפי' ברוב פסולים נאמנת להכשיר כו' וכשהולד כשר לקהל כשר ג"כ לכהן וא"א לחלק ביניהם כגון אפי' ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אפי' לכהונה. מיהו אם היא גרושה אז שייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד כי שמא כהן בא עליה והולד חלל עכ"ל. ועיין בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' צ"א בעובדא בפנויה שהרתה לזנונים ונשאת לאיש וילדה בת ובעלה היה מחזיק אותו לבתו בכל עניינים וכשגדלה שדכו אותה לכהן ונשאל אם מותרת לכהן. והשיב דהיינו דברי הב"ש שכ' כשהולד כשר לקהל כשר גם לכהן וא"א לחלק ביניהם. וכתב דלכאורה טעמו בזה דאם באת להחמיר שלא להאמין לדבריה ממילא תצטרך לפסלה מקהל כדין שתוקי שלא נבדקה האם וזה הוי דיעבד. אף דאפשר דאסורה לכהונה וכשיר' לקהל כגון דזינתה עם ערבי מ"מ לא פלגינן דבור' להאמינה לחצאין ומה דהיא לא תנשא לכהן ולא אמרינן כיון דמאמינים לדבריה לגבי בתה ממילא גם היא כשרה לכהונ' צ"ל דלגבי תרי גופי פלגינן דבורה. אמנם לפ"ז יקשה מ"ש הב"ש עוד מיהו אם היא גרושה שייך בולד ג"כ תחיל' ודיעבד כי שמא כהן בא עליה. ונימא ג"כ דלא פלגינן כו'. ולזה נראה דכוונת הב"ש כך דלגבי חשש נכרי י"ל דבתה תנשא לכתחלה כיון דמדינא מועיל ברי דידה לגבי הבת אלא דלכתחלה לא תעביד עובדא. בזה כיון דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דערבי הבא עב"י אין הולד פגום לכהונה כדמשמע מסתימת הרמב"ם גם הרמב"ן במלחמות כתב דאם נישאת לכהן לא תצא וכ"כ הב"ש סי' ד' סק"ב להלכה ואף להפוסקים דסברי דהולד פגום לכהונה י"ל דהוא רק דרבנן כו' בזה י"ל דאף לכתחיל' עבדינן עובדא. אבל בגרושה דהוי לכהונה חשש דאורייתא דשמא נבעל' לכהן מש"ה גבי ולד נמי מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד כו' ומסיק וז"ל היוצא לנו מזה דבנ"ד לדע' הב"ש מהני ברי דהאם לחוד להכשיר הבת לכתחיל' והכי משמע מדברי הברטנורא ספ"ק דכתובות וזהו דעת השואל בשו"ת רמ"א סי' כ"ד אלא דמ"מ אחרי דהרמ"א השיב שם לחומרא מאן ספין ומאן רקיע להקל. אך בנ"ד דהוה אומר ברי ג"כ דמיניה הוא ובז' י"ל דאף ר"י מתיר כדאמרינן חדא דהא קמוד' בזה יש לסמוך להקל אפילו לכתחילה עכ"ל:
וע"ש עוד שכ' דמ"ש הב"ש מיהו אם היא גרושה שייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד כו' דבריו תמוהים דמשמע דאם נישאת לא תצא וצ"ע טובא דהא מה דמקילין דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה היינו דחזקת האם מהני לבתה וזהו שייך אם הנ"מ גם על האם משא"כ בגרושה כו' ואולי י"ל דס"ל כי היכא דברי וחזקת כשרות מהני ה"נ ברי ורוב כשירים ולגבי ממזרים וכהנים הוי רובא כשרים ומצד נכרי כיון דבתה פגום רק מדרבנן מהני הברי לחוד. ואך עדיין קשה מלישנא והב"ש משמע דאפילו ברוב ממזרים הדין כן ובזה לכאורה גם בדיעבד תצא כיון דליכ' חזקת כשרות דמסייע וצ"ע לדינא עכ"ד ע"ש וע' בס' ב"מ מ"ש בזה:
(טז) ראוה מעוברת. עי' בתשו' נו"ב תניינא סי' כ"ח שנשאל אודות בתולה שזינתה והרתה לזנונים ואמרה מאיש פלוני הכהן וגם הוא הודה לדבריה רק שאמר שהיתה דיימא גם מפלוני שראה שנוהגת פריצות וחבה יתירה עמו וגם אותו פ' כשר הוא אצלה אבל הוא מסופק אם לא זינתה ג"כ עם א' מבני ביתה הפסולים לה ועתה נתקשר הכהן עמה בתנאים לישא אותה באופן אם היא מותרת לו. ונסתפק הרב השואל אם יש לחוש לכהונה אף ששניהם מודים כמו שאינו מועיל לפטור מיבום לדעת הרמב"ם (הובא לקמן סי' קנ"ו ס"פ) או דילמ' שאני יבום שאין לה חזקה להיתר משא"כ לכהונה יש לה ח"כ ומדברי הב"ש ס"ק ל"א משמע דאין חילוק. והוא ז"ל השיב לו מה דחזינ' דמספק' ליה אליב' דהרמב"ם ולדידי להפוך הוא דאפי' לדברי הרא"ש דמיקל לענין יבום כאן מודה דלא מהני הודאתו שהרי אין הכהן נאמן להעיד על השבויה שהיא טהורה כדי שישאנה דחיישי' שמא עיניו נתן בה כמבואר בכתובות ל"ו ובש"ע סי' ז' ס"ג וא"כ למה יהיה כאן נאמן כיון שרוצה לישאנה. ואם היה מודה שבא עליה והיתה רוצה להנשא לכהן אחר היה מקום לפלפל אם זה תלוי במחלוקת הרא"ש והרמב"ם וכבר כתבתי בתשובה אחרת (הוא בסי' ל"ג יובא לקמן סי' קנ"ו ס"ט ס"ק ס"ג שאף הרא"ש אינו מאמינו לענין יבום אלא במודה שבא על הפנויה ואינו נושאה כו' וא"כ ק"ו כאן. ואין לומר כשם דבשבויה אם פדאה ומעיד בה ישאנה דלא שדי זוזי בכדי ה"נ כיון שאומר על עצמו שבא על נדה שהרי כל פנויה בזמנינו נדות הם אי לאו שאמת אמר לא היה משים עצמו רשע אני אומר אדרב' משום זה ראוי שלא להאמינו דאין אדם מע"ר ושקר הוא אומר כו' ועפ"ז נראה דמ"ש הב"ש ס"ק ל"א דבכה"ג מודה הרמב"ם דסגי בחד רוב' היינו שם דמיירי בידוע שנבעלה לכשר ומיירי שידוע ע"פ עדים או ע"פ הבועל ואינו כהן אבל כאן שאין אנו יודעים רק מפיה ומפי הבועל שהוא כהן והוא עצמו רוצה ליש' אותה דיבור' דידיה אינו מועיל מאומה אפי' להרא"ש וא"כ דינה של ריבה זו תלי' בכל הני פלוגת' שבס"ס ו' ואמנם לפי מה שהזכיר הרב השואל שרוב בני ביתה כשרים אצלה וגם רוב הבאים לביתה ארחי ופרחי הם כשרים אצלה א"כ אפשר דהוי כתרי רובי (עיין בתשובת חתם סופר סי' י"ח שכ' דמ"ש בנו"ב תניינ' סי' כ"ח דבית מיוחד ליהודים הוי כעיר בפ"ע אע"ג שנראה דבר חידוש מ"מ כן הוא בפר"ח יו"ד סי' ס"ג כו' ע"ש עוד) . אלא דאכתי כיון שיש בביתה בני בית הפסולים לה א"כ קבוע כמחצה ע"מ דמי ותלי' בפלוגת' שבין הרמב"ם והטור שהוב' בש"ע ס"ס ו' אי חיישי' דלמ' אזל' איהי לגביה ועוד כי לפי הנראה בני ביתה הפסולים אצלה היינו קרובים וא"כ ח"כ הם ויש כאן ס"ס להחמיר שמא לקרובים נבעלה והיא פסולה והעובר ממזר ואת"ל לא נבעלה לקרובים שמא לערבי נבעלה והולד כשר והיא פסולה (ע' בתשו' ברית אברהם סי' ט"ו אות ד' בנדון דידיה שלא נמצ' לה פרוצה בעירה שום קרוב הפסול לה רק אביה לבד וכתב דבזה לא הוי ס"ס להחמיר כיון דקיי"ל דמותרת להתיחד עמו כדאי' ר"ס כ"ב לא נכנס כלל לספק דאין יצרו תקפו כלל והגם דבנ"י ס"פ אלמנה לכה"ג הזכיר בתוך הפסולים אביה ואחיה מ"מ בנ"ד כיון שאביה הוא מוחזק בכשרות עכ"פ הוא דבר שאינו מצוי ולא נכנס לספק ואפשר דהנ"י אגב שיטפא נקט אביה. וגם י"ל כיון שאביה בפנינו מהימן ע"ז שאין העובר ממנו לסלק מהעובר חשש ספק ממזר וא"כ תו ליכ' ס"ס להחמיר לגבי דידה ע"ש): ואמנם ראיתי במכתבו דלפעמים שכבה שם גם בחולה אחת משרתת היודעת מגוף המעשה הנה אם המשרתת תעיד שיודעת בודאי שנבעלה להכהן נאמנת כי עד א' הנאמן באיסורין היכ' דלא איתחזק איסור' אין חילוק בין עד כשר או אשה וא"כ שוב הוי כמו שמיירי הב"ש שידוע בודאי שזה בא עליה ובזה שפיר איכ' למימר דלא חיישי' שמא גם אחר בא עליה אפי' להרמב"ם ואף דהב"ש כתב שחוששין (ובעי' עכ"פ חד רובא) כבר כתבתי בגליון הב"ש דלי נראה דבזה אפי' ליכא חד רובא ג"כ מותרת כו' (הובא בס"ק הקודם) וא"כ גם כאן אם המשרתת תעיד כנ"ל יש להתירה לכהן הזה. וכל זה לענין היתר נישואין אבל העובר הזה לכשיולד ויהיה זכר אם להחזיקו לכהן הגמור עי' בב"ש סי' ד' סק"מ (ועמ"ש לעיל ס"ס ג' מזה) עכ"ד. וע"ש בסי' כ"ט שפלפל בכל הנ"ל (ותוכן הדברים שנתבאר שם מבואר בקצרה בתשובה הקודמת שם שיובא לקמן בסמוך: וע' עוד בתשו' הקודמת שם שנשאל על מעשה כיוצא בזה בפנוי' משודכת לכהן שהרתה לזנונים ואמרה שמהחתן נתעברה וגם הוא הודה שהוא אבי העובר ואינו חושד את הכלה שנבעלה ג"כ לאחר ומקום הכלה אין לישראל שכונה בפ"ע ורוב העיר א"י אם מותרת להנשא לו. והזכיר הרב השואל כי יש חששא גדולה אם לא יתירו להם לישא זא"ז והוא כי חק הממשלה שם שאם פנוי' הרה ויולדת קודם שתנשא לזה שנבעלה לו לוקחים הילד לעבודה: והשיב ע"ז באריכות ותורף דבריו דלפום ריהטא תליא בפלוגת' שבין הרמב"ם והרא"ש לענין יבום אך כבר כתבתי בתשו' אחרת דלדעתי כהן שאו' שזינה עם פנויה שכריסה בין שיניה ואומר שממנו היא הרה ורוצה לישא אותה אפי' הרא"ש מודה שאינו נאמן דחיישי' שעיניו נתן בה כו' והא דאמרי' בכתובות י"ד למאי ניחוש לה חדא דקא מודה כו' ולא חיישי' שעיניו נתן בה ואם לא יודה לא יוכל לישאנה שאני ארוס שאם זינתה תחתיו מאוסה היא בעיניו כמבואר בסי' קי"ז ס"א בהגה ולדעת הב"ש סק"ה אפילו בלי עדים מותר להתיחד עמה מטעם זה משא"כ בזונה דעלמ' שאינה ארוסתו אינה מאוסה בעיניו וא"כ גם כאן חיישי' שמא עיניו נתן בה. אף דגם בלי דיבור דידיה עכ"פ ע"פ דיבורה לחוד אם נשאת לא תצא רק לכתחלה לא תנשא משום דמעלה עשו ביוחסין וא"כ אין כאן איסור תורה נראה דגם באיסור דרבנן חיישי' שהרי שבוי' שאסורה לכהן ע"פ פשטן של דברי הראשונים הוא רק דרבנן ואעפ"כ חיישי' (ובסי' כ"ט שם כתב עוד בזה דאף דלענין מעוברת חבירו לא חיישי' כמ"ש הב"ש סי' י"ג סק"י שאני התם דעיקר האיסור דרבנן אבל כאן חכמים אסרוה מחשש איסור תורה ולכן חיישי' גם בשבוי' ע"ש) . ואמנם יש לחלק דשאני שבוי' דבלי עדותו ודאי אם נשאת תצא אבל כאן שאפי' בלי דיבורא דידיה ע"פ ברי שלה לחוד ג"כ אם נשאת לא תצא. ומ"מ אף שאין לנו ראיה מכרעת לאיסור הרי גם להיתר אין לנו ראיה שלא נחוש שמא עיניו נתן בה. ואף דכאן איכא ס"ס להתיר שמא לא נבעלה לאחר כלל ושמא גם האחר כשר היה וכבר כתבתי בגליון הב"ש דבזה אפי' ליכא רובא כלל כו' (ולפ"ז איכא למימר דבנ"ד גם להרמב"ם אין חשש) ז"א דכל זה אם יש עדים על הבעילה אבל כאן הרי אנו חוששין שמא ענ"ב ומשקר ואומר שבעל כו' וא"כ בנ"ד אפי' לדעת הרא"ש אסורה. אמנם כיון שכל עיקר סמיכות שלו לחוש שמא ענ"ב הוא ממה שאמרו בכהן המעיד על השבוי' א"כ הבו דלא לוסיף והרי שם אם פדאה ישאנה דלא שדי זוזי בכדי וא"כ כאן שהודה שהיא מעוברת ממנו וא"כ מתחייב עצמו בכל חיובי האב לזרעו כמבואר בש"ע ר"ס ע"א וכתב שם הח"מ דיורדין לנכסיו א"כ אפשר דמחשב כמו פדאה. אלא שאין סברא זו ברירא לי (ע' בתשו' ברית אברהם סי' ט"ו ג' מ"ש בזה) ועוד הרי להב"ש אפי' בודאי בא עליה צריך עכ"פ חד רובא וכאן אדרבא רוב פסולין אצלה ועוד דודאי יש שם כמה מהקרובים שהם ח"כ ויש כאן ס"ס להחמיר שמא נתעברה מח"כ והולד אפי' ממזר ואת"ל שלא מח"כ והולד כשר שמא מפסול לה והיא פסולה לכהונה ורוב פסולים מסייע לס"ס להחמיר. אלא שאם היה נודע לנו שהמשודך בא עליה א"כ מתחילה צריכין אנו להתחיל בספק שמא לא זינתה עם אחר כלל אבל כאן שלא נודע רק מפיו ושמא משקר לפי שעיניו נתן בה וסברא זו שיהיה חיוב צרכי הולד כמו פדאה לא ברירא לי אין עלינו לעיין בתקנת הזונות. אך אחרי שהזכיר הרב השואל דיש כאן חששא גדולה כו' אמרתי כיון שעכ"פ אין כאן איסור תורה שהרי בדיעבד לא תצא שרינן ליה איסור' זוטא ולא גרע מהמבואר בא"ח ס"ס ש"ו במי שהגידו לו שרוצים לאנוס בתו כו'. ואמנס לפי שתמיד אני מחפש להנצל מכל חשש ספק איסור תורה בכל מה דאפשר לכן לדעתי כשיכנסנה לחופה יקדשנה בתנאי אם לא נבעלה לפסול ומעתה אם לא נבעלה לפסול הרי היא מותרת לו ואם נבעלה לפסול לה א"כ בטלו הקידושין ויש לנו תנא דמסייע להנצל מאיסור תורה הרמב"ם בפי"ז מא"ב דין ב' ובאיסורי כהונה הסכים עמו המ"מ שם ומשום איסור קדשה שאסור להרמב"ם ג"כ ליכא שכל זה בבא עליה בלא קידושין ונישואין לגמרי אבל בקידושין ונישואין על תנאי אינו אסור אפילו להרמב"ם. ואופני קידושין על תנאי יראה בחבורי נו"ב סי' נ"ו ויסדר עניינו כאן לפי ענין התנאי. ואמנם לענין העובר כשיולד אם להחזיקו בכהן ודאי לכשתלד נחכם בדבר עכ"ד ע"ש.
והנה כל טצדקי הנ"ל סובב הולך הכל ע"פ החשש שהמציא הגאון ז"ל לחוש דהודאתו לאו כלום הוא דשמא ענ"ב. ובגוף סברא זאת אין כן דעת הגאון מליסא בס' קהלת יעקב כמובא בש"ק הקודם. ]וכן בתשו' חתם סופר ס"ס ט' חולק על סברת הנו"ב וכתב דאין להמציא דברים חדשים מלבינו אשר לא שערום ראשונים ז"ל כו' עש"ה ואולם הוא עצמו כתב סברא זאת בס"ס י"ח שם בענין פנויה שנשתדכה לכהן וידוע שזה כעשר שנים התרתה לזנונים ובדקוה עתה ואמרה פלוני כשר כו' ומסיים שם דכל זה אי נבדקה כבר קודם שנשתדכה לזה הכהן שאז ברי שלה מהני אבל אי לא נבדקה מעולם רק עתה בשעת מעשה בודאי חיישי' שמא עיניה נתנה בו וכמו שהאריך בנו"ב כו' וכיון דאפי' ברי אין כאן אפי' נשאת תצא ע"ש הן אמת דיש לחלק בין דידיה לדידה אך סתימת לשונו לא משמע כן וצ"ע[ גם בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' פ"ה האריך בדברי הנו"ב הנ"ל ודעתו ג"כ דהודאת הבועל מהני אף להנשא לו ואין ללמוד זה משבויה רק שפלפל בנדון דידיה שכיחש מתחלה ולסוף הודה ונתן אמתלא על הכחשתו בתחילה וכתב דיש לדון בזה ע"פ דברי תוס' יבמות דף קי"ח ד"ה סד"א ובמהרש"א שם דמבואר דאמתלא מהני רק רק לדונו בשתיקה מתחילה ועד סוף אבל לא להתיר ע"י דבור השני וא"כ הכא דבעינן דבורו והודאתו להתיר לא מהני אמתלא אמנם לזה י"ל דסברת מהרש"א הוא רק היכא דצריכין לדבורו השני מדין עדות משא"כ הכא דמדין ברי וברי הוא כו' ועוד י"ל דנ"ד עדיף כיון דעד א' העיד דמיד א"ל שא"י להכחיש מה שגלוי לשמים דממנו נתעברה רק אחיו כופין אותו להכחישה בב"ד א"כ מעולם לא שויא אנפשיה חד"א וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קע"ה ואף דהט"ז כתב שם ב' עדים י"ל דוקא התם דהוי דבר שבערוה אבל בנ"ד לענין חללות כהונה י"ל דלא מקרי דבר שבערוה ואף עד א' נאמן (ובסוף הספר בהשמטות כתב בזה דעדיין יש מקום עיון בזה אי חללות אינו בכלל דבר שבערוה אך מ"מ י"ל דבנ"ד דלא הוי רק מחמת שויא אנפשיה חד"א ודאי לא הוי דבר שבערוה ע"ש) אולם עוד יש לפקפק וגדולה היא אצלי דנהי דלענין שויא אנפשיה חד"א מהני אמתלא מ"מ הכא דהכחשתו היה ענין עדות אינו בני דהתורה האמינתו וכיון דאמר בפני ב"ד הוי כהעיד בב"ד דאינו חוזר ומגיד אף באמתלא וכמ"ש ההפלאה בכתובות דף ב"ב כו' ומסיים דצ"ע לדינא ע"ש. ושם בסי' ק"י האריך יותר בפרט הזה וצדד שם להקל ויובא קצת לקמן סי' י"ג סי"א סקי"ח:
שוב ראיתי בתשו' ברית אברהם שנשאל ג"כ על מעשה כיוצא בו ודעתו נוטה ג"כ דהודאת הבועל מהני אף להנשא לו (ולפי דבנדון דידיה היה כמה שינויים מעובדא דהנו"ב הל"ל וגם מבואר שם הערות חדשות וסברות אחרות בענין זה וכן אעתיק יסוד דבריו בשלימות) וז"ל השאלה שם נער פלוני הכהן היה משרת במלאכת העבדנות אצל ר' פלוני ואחר חג הסוכות גילה הנער לבעה"ב שלו ואשתו איך שבתו הבתולה נבעלה לו והיא הרה ממנו אח"כ בא הבתולה הנ"ל והודית ג"כ בפני אביה ואמה שהיא הרה מנער הנ"ל (ועדיין לא הוכר עוברה) ויהי כאשר נתפרסם זאת בעיר והגיע לאזני הב"ד שלחו אחריהם וחקרו ודרשו אותם זה שלא בפני זה והגידו שניהם שנבעלה לו ד' פעמים והיא מעוברת ממנו וגם חקרו את הנער אם אינו חושדה שבעלה ג"כ לאחר ואולי אין העובר ממנו והשיב שברור לו שלא היה לה שום קרבות עם אדם אחר רק עמו וגם היא הגידה כן היות שלנו ביחד בחדר א' עם עוד נער משרת וכעת שהרגישו שהנער השני ישן נבעלה אליו ד"פ ואיימו הב"ד עליהם לפסוק להם שבועה חמורה בבה"כ בפני שמשי הקהל והיו מוכנים לישבע וכבר התחילו להגיד נוסח השבועה אך שהב"ד הזהירו לשמשים בחשאי שכאשר יראו שהמה מוכנים לישבע לא יניחו אותם לבא לידי שבועת חנם כי אין נ"מ לדינא בזה עמש"ל סי' י"ג סי"א סקי"ח בשם ת' פני אריה) ועם כ"ז נתנו ת"כ על כל הנ"ל ועתה הפרוצים הנ"ל רוצים לישא זא"ז ונשאל אם היא מותרת לו באשר הוא כהן (ובגוף התשובה שם סי' י"א מבואר דהעיר הזאת היא רוב פסולים כי העיר גדולה רוב ערביים אך בית הבעה"ב העבדן הוא בשכונת ישראל בפ"ע. ובסי' י"ב שם מבואר דבשכינה זו היא דרך ערביים מפסיק לילך לבית המטבחים של היהודים לקנות בשר ובסי' ט"ו שם מבואר שלא נמצא שם שום קרוב להפרוצה האסור לה רק אביה לבד והוא מוחזק בכשרות):
והאריך הרבה בזה. מתחילה בס"י כ' לפלפל כיון דעדיין לא הוכר עוברה כאשר הגידו במה נשים לכאורה יש להאמינה במגו דלא נבעלתי כלל והיו שניהם שותקים ובשני בעלי דברים לא הוי מגו דבי תרי ובפרטיות במגו דאי בעי שתקו ואף שהיה נתברר אחר הנישואין שהיא הרה מקודם הלא אחר הנישואין היתה מהימנא שהיא ממנו לענין דלא תצא גם ברוב פסולים ע"פ ברי דידה וא"כ אפשר להתיר שתנשא לו מיד ע"פ המגו הנ"ל כדאי' רפ"ב דכתובות בהא דראוה מדברת. לזעירי כו'. אמנם ז"א כיון שהקול נשמע קודם בואם לב"ד שהיא מעוברת לא הוי מגו דירא לשנות הידוע כמ"ש רמ"א בח"מ סי' ע"ב סי"ח באם שהוא מפורסם שהוא בידו כו' אף דהכא הקול יצא ע"פ דבריהם ואית להו מיגו שלא היו מוציאים הקול כלל מ"מ זה הוי מגו למפרע דאף שאמרו מיד קודם בואם לב"ד שממנו היא הרה מבואר ברמ"א שם דאפי' אמר בשעה שראוהו עדים שחייב לו כך וכך כמו שטוען עכשיו בב"ד לא מהימן. ואף דהש"ך שם סקצ"א חילק בזה דדוקא באם טען תחילה ממושכן כו' ומה דהתומים השיג עליו דבריו תמוהים וא"כ בנ"ד י"ל כיון דבשעה שהוציאו הקול בעצמם מהימני לומר שממנו היא הרה במגו הנ"ל ואח"ז כשבאו לפני הב"ד עומדים בטענתם הנ"ל מהני שפיר כמ"ש הש"ך שם בעומד בטענת לקוח. ז"א דעיקר החילוק של הש"ך הוא כיון דבטענת ממושכן לא היה יכול לזכות רק ע"פ גביה בב"ד משא"כ בטענת לקוח לפי דבריו ממיל' הוא שלו ולא היה צריך ב"ד ולפ"ז גם בנ"ד במה שאמרו מיד בשעת הוצאת הקול שממנו היא מעוברת היה בלתי אפשר שתנשא לו מבלי פסק ב"ד דשמא נבעלה גם לפסול לה וגם היו צריכים ב"ד לקבל הודאתו בכדי שלא יוכל הנער לחזור בו וא"כ אף שאח"ז עומדים בטענתם בב"ד מ"מ לא הוי מגו למפרע דכבר משוי ליה ראה שהיא מעוברת ע"פ הקול וליכא עכשיו מגו (ע' בזה בסוף ס' מחנה אפרים וגם בתשו' נו"ב תניינא ס"ס י"ח ויובא קצת לקמן סי' קע"ח ס"ג סקי"ד. ועוד יש לדון לדון קצת בעיקר המגו בנ"ד כי אולי יודעת בעצמה שמעוברת מאחר ומתיראת שיתברר הדבר אחר שתנשא לו ואולי תמאס בעיני הבעל ויאמר אח"ז שאינו ממנו ונוח לה לטעון כן דמיד בכ"ד לקבל הודאת הנער עכשיו כו' וגם דהמעיין בתוס' דף ט"ו ע"א ד"ה כמאן לפי' האי נמי מבואר גם היכא דאיכא מגו לא מקילין רק דיעבד וא"כ אין להקל בנ"ד לכתחלה ע"פ המגו ועוד דבנ"ד שהנער משודך עם כלה אחרת והיא משודכת עם חתן אחר ולפי הנשמע כבר היו רוצים לישא זא"ז אך שאביה ואמה לא התרצו עד עתה ע"פ הכרח וא"כ בע"כ היו צריכים לגלות הדבר שהיא מעוברת בכדי שיוכלו עי"ז לבטל קשרי שדוכין שהיה להם עם אחרים וליכא מגו. והביא דשוב מנא בתשו' כנ"י סי' נ"ו עובדא כיוצא בזו ממש שהיה אך ידוע לאמה שהיא מעוברת והפילה וכתב ג"כ קצת סברות הנ"ל דאין להתיר ע"פ המגו:
ושוב אח"ז בסימן י"א האריך ואף דליכא מגו בנ"ד וכן אפילו היכא שידוע שהיא מעוברת מ"מ מאחר דאיהו מודה ג"כ שנבעלה לו אין לחוש שמא זינתה עם אחרים ג"כ ונבעלה לפסול לה. והאריך שם בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש לענין יבום שהובא בטור סימן קנ"ו ובדברי הח"מ וב"ש סימן ד' סכ"ו וסכ"ח ובסימן קנ"ו ס"ט ומסיק לחלק דאף הרמב"ם לא חייש אלא בזינתה עם פסול ומדאפקרה עצמה כ"כ שזינתה עם פסול לה ודאי יש לחוש שמא זנתה עם אחר ג"כ (עמ"ש בזה בסימן קנ"ו שם ס"ק כ"א ולכן בנ"ד אין לחוש שנבעלה גם לערבי רק לזה שידעינן שבא עליה ע"פ הודאתו ודלא כתשו' כנ"י שהחמיר לדינא בכיוצא בזה. אך לפי חילוק הב"ח והב"ש דבדאוריית' חיישינן לשמא זינתה עם אחרים ממילא גם בנ"ד הוי איסור דאורייתא. ומ"מ י"ל לפי דמחלקו הפוסקים בעובדא דארוס וארוסתו דלא חיישינן לשמא זנתה עם אחרים משום שבא עליה כמה פעמים א"כ בנ"ד לפי הודאתה שבא עליה ד' פעמי' י"ל דלא חיישינן ומכ"ש דאפשר לדמות לעובדא דתשו' הרא"ש כו' אך אין זה ברור דשם יחדה לפלגש וכמו שחילק בת' חוט השני סי' י"ח דמיוחדת היינו שרגילה אצלו בפרסום ואינו בוש אם יתפסו ורוב בעילות בתר דידיה משא"כ בכה"ג שלא היו יכולים לקלקל רק לפרקים ובהצנע בעת שהיה הנער השני ישן ע"כ מצד זה אין ההיתר ברור: ושוב בסי' י"ב כתב לבאר דיש היתר מרווח בנ"ד דאף הכנ"י לא החמיר רק בעובדא דידיה דהיה רוב פסולים אבל בנ"ד שבית הבעה"ב העבדן הוא בשכונת ישראל בפ"ע והב"ש כתב להדיא בס"ק ל"א דבכה"ג הוי כעיר בפ"ע שאין הכותים דרים בה ואף שאין דברי הב"ש בזה ברורים כ"כ (עיין בס' ב"מ שהאריך לפקפק על דינו של הב"ש הנ"ל אך בתשו' חתם סופר סי' ט' וי"ח מקיים דברי הב"ש בענין חשש אינו יהודי משא"כ בעכין פסול ישראל נתין או ממזר עש"ה) וגם בנ"ד חקרנו ודרשנו דיש דרך א"י מפסיק מ"מ הרי גם בזה כתב הב"ש דהוי עכ"פ רוב ישראל שכיחי דלא מהני חד רובא לכתחלה מ"מ זה לא הוי רק דרבנן וממילא בידוע בזנתה עם כשר לכ"ע ל"ח לשמא זנתה עם אחרים כמ"ש הב"ש סי' ד' סק"מ ובסי' ו' ס"ק ל"א. והאריך שם לפלפל בדברי הב"ש בזה: ואח"כ בסי' י"ג כ' לבאר ספק מחודש בנ"ד דכל מה שהעלה בסי' הקדום להקל שלא לחוש לזנתה עם אחר היינו בידוע שנבעלה לזה הכשר כמ"ש הב"ש אבל בנ"ד דאינו ידוע רק ע"פ דבריהם אף דמהב"ש סי' ד' ס"ק מ"ח מבואר דהוא מודה שוה לידוע שבא עליה י"ל דהכא בנ"ד אינו נאמן בהודאתו כלום דהא סתם פניות נדות הם וא"כ אין אדם מע"ר שבעל פנויה בנידתה כו' אך דיש לדון ע"ז מעובדא דארוס וארוסתו דאמר חדא דהא קמודה אף די"ל שאומרת שטבלה לנדתה מ"מ הא כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה והא ודאי דאף באיסור דרבנן אין אדם מע"ר (והאריך שם להביא ראיות ע"ז ודלא כהתומים בכללי מגו אות ק"ה) ומהא דמקילין לענין חשש מעוברת חבירו לא קשה די"ל כיון דבלא"ה קצת פוסקים מתירין בזמנה וגוף האיסור אינו רק דרבנן לא מחמירינן כ"כ ע"פ חזקה דאין אמע"ר אך בהא דארוס וארוסתו יקשה כהנ"ל וע"כ נ"ל דהתם הטעם כמ"ש בחידושי הרשב"א פ' האומר דס"ו ע"א דהיכא דהבעלי דברים אומרים ברי אין הב"ד נזקקים להם ולא מהני חזקת איסור כלל הובא בס' פ"י פ"ב דכתובות דכ"ב ולפ"ז י"ל דה"ה בחזקה דאין אמע"ר אינו מועיל להוציאה בששניהם אומרים ברי ואין הב"ד נזקקים להם וא"ש עובדא דארוס ואריסתו ולפ"ז גם בנ"ד דהוא לכתחלה מ"מ י"ל דכיון שקודם שנולד הספק היה להם חז"ה שהיא מותרת לו אך מחמת שנולד הספק דשמא היא מעוברת מאחר ובשניהם אומרי' ברי לא מועיל חזקה דאין מעיר ליאסור עליהם מה שהיה מוחזק להם בהיתר וכמו שהאריך בתשו' הראנ"ח ח"ב סי' מ"א כו'. ואף דהנער אינו יודע שמא נבעלה לאחר ג"כ וזה לא מצי למיטען בברי מ"מ כיון דע"פ ברי דידיה מחזקינן שבא עליה בודאי ממילא לא חיישינן שמא זינתה עם אחר מחמת הס"ס ושכונה ישראל כנזכר בסי' הקדום ועוד אפ"ל כיון שהנער אומר אינו חושדה ואין לבו נוקפו כי ברור לו שלא זנתה עם שום אחר אפשר דזה נחשב לברי ממש כו' ועוד דכיון שכ' הב"ש דבשכונה ישראל ליכא רק איסור דרבנן ממילא דמי ממש להא דמעוברת חבירו שמקילין בשניהם מודים דלא מחמרינן משום אין אמע"ר וכמ"ש כיון דהוא דרבנן וקצת פוסקים מקילין במזנה וה"ה הכא לפ"ד בעל המאור מהני רוב ישראל גם בלא ברי דידה אף לכתחלה כמובא בב"ש ס"ק ל"א ואליבא דכ"ע לא תצא בברי דידה ורוב כשרים וא"כ גם להמחמירין עכ"פ אין להחמיר משום חזקה דאין אמע"ר כו' ועוד בנ"ד לא שייך אאמע"ר די"ל פלגינן דיבורא דלאו איהו בעל רק שיודע שנבעלה לכשר אחר ואף דא"כ אסורה לו משום מעוברת חבירו ז"א דהא לגבי הך איסור דרבנן מהימנינן ליה שאיהו הבועל כו': ושוב אח"ז בסי' י"ד כ' דיש להעיר להחמיר בנ"ד ובכיוצא בזה עפמ"ש בס' הפלאה כתובות די"ג שהעלה דלכהן זה שנבעלה לו לפי דבריו גם הוא אינו נאמן משום דחיישינן שמא עיניו נתן בה כמו דקיי"ל בשבוי' כו' והוא ז"ל כתב להשיב על דבריו חדא דאפשר לחלק דבאמת לא חיישינן דמשקר לגמרי בכדי שישאנה רק דחיישי' דאולי מאמין להאשה שאמרה לו טהורה אני או ששמע משפחתה או מקטן והמה נאמנים אצלו לזה אלבשי' יצרי' להעיד בשקר שהוא יודע וזה לא שייך בנ"ד דהיא אמרה שהוא ממנו וידוע לו אי משקרת (עב"ש לקמן סי' קל"ב ס"ק י"ב ודוק) עוד דהתם בשבוי' לולא עדותו אפי' דיעבד תצא כו' ועוד אפ"ל כיון דלענין הולד מהימנינן ליה בודאי שבא עליה והוא בנו ממילא גם לענין זה להנשא לו הוי דיעבד כיון דבמפתה אף דליכא מ"ע דולו תהיה לאשה מ"מ מצוה לכונסה כמבואר ברמ"א סי' קע"ז ס"ה וא"כ אם לא ישאנה ידעו כולם שמחמת איסור הוא ויהא לב אדם נוקפו על הולד ולא יוכל הולד לישא והולד באמת שרי דלפסולי קהל הוי דיעבד וקצת ראיה לסברא זו מדברי הר"ן בעובדא דארוס וארוסתו כו' והאריך בזה. ומסיים והגם שאין מהראוי לכנוס בדוחק בשביל תקנת הפרוצות אך לפי הנראה יוכל לבא כמה מכשולים להולד שאם לא ישאנה ירחיק הנער נדוד וישאר הולד כיתום מהאב וגם בתשו' צ"צ ס"ס נ"ה כתב דזונות עבידי דחנקי בניהו וקרוב הדבר להיות פ"נ כו' מכל הלין טעמים נלע"ד דאפשר להתיר שתנשא הפנוי' להנער הכהן הנ"ל (ומ"ש עוד שם בענין דיש חשש שנתבטל נאמנותה על הראי' וספירת ז"נ אכתוב בזה לקמן סי' י"ג סי"א סוס"ק י"ח):
ושוב בסימן ט"ו כתב שמצא בת' נו"ב תניינא שהעיר להחמיר בענין כזה. והביא שם קצת מדברי הנו"ב שהזכרתי למעלה ופלפל קצת בדבריו וכתב שלא מצא בדברי הנ"ב שום השגה לסתור מה שהעלה הוא בזה דמה שהחמיר הנו"ב בנדון דידיה הוא משום הס"ס להחמיר מאחר שנמצא בביתה כמה מהקרובים שהם ח"כ וגם בעובדא דידיה היה רוב פסולים דלא היה שכונה ישראל משא"כ בנ"ד דשכונה ישראל ולא נמצא שם שום קרוב האסור לה כולי וליכא ס"ס להחמיר רק להקל. שפיר אפשר להתיר:
ושוב פלפול עוד במה שהמציא הנו"ב הנ"ל להקל ע"פ קדושי תנאי (באמת נראה דהנו"ב ז"ל לא סמך כלל ע"ז להקל רק אמר לעשות כן עצהיו"ט וכל מה דאפשר לתקוני מתקנינן ובזה נסתלקו כל תמיהותיו) והעיר בזה דלפ"ז ממילא גם באם ימות הבועל הלזה אחר הנישואין לא תוכל להנשא לכהן אחר רק ע"פ תנאי ואף לפ"ד הח"מ בסימן ד' ס"ק כ"ח בעובדא דארוס וארוסתו דגם לאחר מיתת הארוס מותרת לכהן כיון דהותרה הותרה מ"מ בנ"ד לא הותר מעולם כו' וגם העיר עוד דלפ"ז יש לדון על הבנות שיוולדו לו מאשה זאת אחר שיוולד העובר הלז אם יהיו מותרות לכהן ולזה אין מועיל קידושי תנאי דאף דלגבי עצמו מהימני דביאה בלא קדושין הוא דרבנן מ"מ הא לגבי אותן הבנות הוי איסור דאורייתא חללה לכהן אם לא דגם אותן הבנות יתקדשו לכהן על תנאי והוא דבר רחוק ובדידהו גרע טפי האיסור מהאיסור של העובר של עכשיו דהוא דיעבד לפסולי קהל וכשר גם לכהונה וגם בלא דיעבד הא כל החשש מכותי הבא עב"י אינו פגום לכהונה רק מדרבנן ולזה מהימני משא"כ באותן הבנות לכהן הוי חשש דאורייתא ואף דכל היכא דדיעבד לא תצא ודאי גם הולדות שיוולדו אח"ז כשרים דכי נימא דלא תצא וירבו פסולים וע"כ כיון דהותרה הותרה לגמרי משא"כ ע"פ תנאי לא הותרו מעולם האיסור דאורייתא. ועוד העיר דא"כ בכל הני דמחמרינן ס"ס ו' דבעי תרי רובי ניקל בקידושי תנאי דלגבי איסור דרבנן הוא בעילה בלא קדושין ראוי להאמינה. וגם מה דפשיטא ליה להנו"ב. דלהרמב"ם בעילה בלא קדושין ליכא איסור דאורייתא אינו ברור כ"כ ואפ"ל דגם להרמב"ם הוי איסור דאורייתא רק דאינו לוקה וגם י"ל דכל היכא דהוא דרך קיחה אף דע"פ התנאי ליכא תפיסת קדושין מ"מ עובר דהכי קפיד קרא באם הביאה הוא דרך קיחה וכעין מ"ש הרמב"ן בע"מ שלא תינשאי לפלוני כו' (עב"ש לקמן סי' קמ"ג ס"ק ל"א) . וגם בגוף דבר זה אם מועיל כאן תנאי יש לפקפק לפ"ד הנו"ב בתשובה אחרת (הוא בנו"ב קמא סי' ע"ה יובא לקמן סי' קי"ט סק"ו) דמבואר מדבריו דבקדושי עבירה לא מהני ע"י שליח כיון דאין שליח לדבר עבירה לפ"ז הא בתנאי בעינן אפשר לקיים ע"י שליח וכאן דהקדושין בלא תנאי א"א לקיים ע"י שליח לא מהני ביה תנאי כו' אך לזה י"ל עפ"מ שפלפל המל"מ בפ"ר מהלכו' אישות סוף פ"א דלא בעינן משפטי התנאי רק בתנאי דלהבא והכא הוי תנאי דלשעבר אם לא נבעלה לפסול לה וא"כ י"ל דלא בעינן ג"כ אפשר לקיים ע"י שליח (עמ"ש בזה לזמן סי' קס"ט סכ"ה ס"ק כ"ד) . ואחר כל הפלפולים הנ"ל כתב מאחר דתנאי הלזה יש עיקולי ופשורי לדעתי ראוי ונכון בנ"ד להתיר מבלי תנאי כי גם עובדא דנו"ב היה ברוב פסולים משא"כ בנ"ד בשכונת ישראל וכנ"ל אך מחמת דבלא"ה ראוי לפרסם קלונם ברבים למגדר מלתא והדבר יצא מפי הגאון נו"ב ז"ל אמרתי יהי כן שיקדש בפרסום תחת החופה בתנאי מפורש אם לא נבעלה לפסול לה ובאריכות לשון התנאי ובאם לא יועיל לא יזיק כו' ואלופי הקהל יראו לקיים עוד למגדר מלתא כפי אשר יראו בעיניהם עכת"ד:
וכתב עוד כל זה ראיתי להקל להתיר להפירוצים שישאו זא"ז אך לענין חליצה כו' (זה יובא לקמן סי' קנ"ו ס"ט) . ולענין העובר הזה אם יהיה זכר לענין נשיאות כפיים מבואר בב"ש סי' ד' סק"מ כו' וגם בתשובת עה"ג סי' א' מפרש דברי הרמ"א בס"ס ג' דרק לכל דבר דרבנן ודברי הכנ"י סי' נ"ו תמוהים בזה: והגם דהעליתי למעלה לחלק דבזינתה עם כשר לא חיישינן כלום מ"מ קשה לסמוך על דעתי להקל בדאורייתא. אך אם תלד בת לענין אם היא פגומה לכהונה הלא בכותי ועבד הבא עב"י נחלקו הפוסקים אם הולד פגום לכהונה ודיעבד ודאי לא תצא לכן ע"ז ודאי יש להאמינם רק שתהיה פגומה קצת כדין ולד שבא מן הנדה. ובאם יהיה העובר זכר לענין פדיון הנה האב א"צ לפדותו דהוא טוען בודאי שהוא ממנו אך לכשיגדל הבן יפדה עצמו בלא ברכה וממעות יוכל ליתן לאביו ממ"נ ולענין לטמאות אם ימות אחד מהם האב להבן הוי איסור דאורייתא ואין רצוני לסמוך על דעתי להקל אבל הבן להאב מותר לטמאות עצמו ממ"נ. ובת' רדב"ז ח"ג סי' תקכ"ו מבואר עוד חילוקי דינים בזה במקום דנהיגי ביבום אך דאיהו לא החמיר בדאורייתא רק בדיימא מעלמא ומיני' יש ללמוד לנ"ד גם בדלא דיימא מעלמא עכ"ד ע"ש. ועיין עוד בתשובת חמדת שלמה סי' ע"ח מ"ש בזה:
(יז) כשהיה המקום שנבעלה. ולפ"ז במעוברת אסורה עד שיתברר ע"פ עדים שראוה אפי' פעם אחת שנבעלה בקרונות. קהלת יעקב ועמ"ש בס"ק הקודם:
(יח) ורוב העיר. עיין בחידושי רבינו עקיבא איגר ז"ל בגליון המשניות פ"ק דכתובות משנה י' שכ' נראה דאם הרוב עודף על המיעוט רק באחד דיש למשל ך' פסולים ואח' ועשרים עשרים דבזה אסורה לכהן מאותו העיר דהא הוא יודע בעצמו שהוא לא בא עליה ואם כן הוא אינו בכלל הספיקות ולגבי דידיה נשאר רק מחצה ע"מ שעומדים בספק ואינו יכול לתלות ברוב. וחידוש שלא נמצא מפורש מי שדיבר מזה עכ"ל:
(יט) שני ריבות. עבה"ט מ"ש בשם כנ"י פנויה שעיברה כולי ועיין מזה בתשובת שבו"י ח"ג סימן קט"ו ועמש"ל ס"ק ט"ז:
(כ) ובדיעבד אפי' ברוב פסולים. עיין בתשובת נו"ב סימן ח' שנשאל אודות אלמנה אחת שהיתה דרה בכפר מלא ערביים ואין שם רק ב' או ג' בתי יהודים ובתוכם חמיה ואחי בעלה ונשאת לכהן ותיכף אחר החתונה היה כריסה בין שיניה וילדה באופן שזינתה בעודה בכפר הנ"ל ואמרה שעם אחי בעלה הראשון זינתה ומינתה מורשה לתבוע אותו ממון והוציאה ממנו איזה סך ואח"כ מת הילד וחזרה מדבריה ואומרת לכשר נבעלתי ומה שאמר' על גיסה היה מחמת שנאה וקטטה שהיה לו עמו הוציאה שם רע עליו להוציא ממנו ממון. מהו דינה אם מותרת לבעלה הכהן אם נסמוך על דבריה הראשונים או על האחרונים. והשיב הא ודאי שאם לא היתה אומרת כלל עם מי זינתה שהיה הדין שתצא כיון דרוב פסולים אצלה בכפר הנ"ל וא"כ שוב אנו אומרים שאמירה דידה קושטא הוא ושויתה כפשה חד"א שאם עיניה היתה נותנת באחר די היה לה לשתוק ולמה אמר' על נפשה שזינתה עם הפסול. ורק צריכין אנו לדון אם תהא נאמנת לחזור וליתן אמתלא הנ"ל ולסמוך שוב על דבריה האחרונים ולכאורה דבר זה תליא בפלוגתא שבין הראב"ד והה"מ שהובא בב"ש ס"ק כ"ו ואפשר דכאן גם לדעת הראב"ד לא מהני למ"ש הב"ש שם דמודה הראב"ד באשת ישראל מדהפסידה הכתובה לפי דבריה הראשונים וא"כ גם כאן הפסידה הכתוב' כו' והאריך בזה (והובא קצת לעיל סי"ג ס"ק י"ב) ומסיק דבאמת נ"ד אינו ענין לפלוגתא של הראב"ד והה"מ הנ"ל וכאן אף אי נימא דמועיל אמתלא שלה להסיר דברים הראשונים מ"מ ע"פ הדין אינ' נאמנת בדבור האחרון דע"כ לא קאמר ר"ג דאלים ברי אפי' ברוב פסולים אלא מטעם שיש לה חזקת כשרות לכהונה וברי דידה מסייע לחזקה וא"כ בנ"ד שתבעה את אחי בעלה ולקח' ממנו ממון נסתר חזקה זו חדא דחזקות ממון סותר לחזקת הגוף דאמרי' אוקי ממונא בחזקתה שא"צ להחזיר לו שבדין נתן לה לפי שממנו נטמאה ועוד דאוקמא בחזקת כשרות שאינה גוזלת ולא לקחה ממון מאחי בעלה שלא כדין ועוד דאיך נאמין לאמת לא דידה והלא אין אדם מע"ר ואיך נאמינה שהיתה רשעה וגזלה ממון מאחי בעל' ואף שעכ"פ היא רשעה מחמת הזנות ז"א דאולי באונס אף דלא שכיח אבל בגזל היא בודאי רשעה במזיד ולכן אומר אני שאשה זו אסורה בודאי לבעלה הכהן ע"ש. ולכאורה יש לתמוה דמדבריו משמע דאילו תבעה ולא לקחה ממון מגיסה שפיר היה אפשר לומר דמועיל אמתלא והיינו מקבלים דבריה האחרונים. ומדוע לא הזכיר דברי התוס' ביבמות דף קי"ח ובמהרש"א שם דמבואר דאמתלא לא מהני רק להסיר דבריה הראשונים אבל לא להתיר ע"י דבור השני ע"ש אמנם באמת לק"מ לפמ"ש רבינו עקיבא איגר ז"ל בתשובה סי' פ"ה (והובא קצת לעיל ס"ק ט"ז ולקמן סי' מ"ז ס"ד) דסברת מהרש"א הוא רק דא"א לדון לשויא דבורו השני לעדות כההיא דמת בעלך דהימנוהו רבנן מדין עדות כו' אבל בנ"ד מה דמהימנינן ברי דידה לאו מדין עדות הוא ודו"ק: (ועיין בתשובת חתם סופר סי' ר"ט ע"ד אשת כהן שנמצאת מעוברת וילדה מיד אחר חתונתה והיא אומרת מיניה והוא מכחיש' דעכ"פ לאו מיניה אך רוצה בקיומ' (ובאופן דליכא משום מניקת חבירו) והביא שם דברי מורו הגאון בהפלאה דף י"ג במשנ' איש פלוני וכהן הוא שכ' דכשהוא מכחיש' הו"ל ברי וברי דלא אמר ר"ג כמ"ש הרא"ש גבי ארוס וארוסתו ולכן כ' שדברי הטור בזה צ"ע. והיינו מ"ש הטור (בסי' ד' ובש"ע שם סכ"ז) גבי ארוס' דנאמנת לומר לארוס נבעלתי אפי הוא מכחיש' ואם נשאת לכהן לא תצא כו' דזהו שלא כדברי אביו הרא"ש ז"ל. והוא ז"ל תמה עליו שדברי הרא"ש הנ"ל הוא גבי עובר שהיא מעידה עליו והוא מעיד להיפך בברי ובכי הא לא אמר ר"ג אבל כשהיא טוענת על עצמה כשר' אני ולכשר נבעלתי ואינו עד א' דעלמא מעיד על כשרה שהיא פסולה א"נ בהכחשת בע"ד ה"ה הבעל אינו נאמן יותר מע"א דעלמא ובזה ל"ש ברי וברי וכ"כ להדיא בנ"י ס"פ אלמנה לכה"ג בשם הריטב"א כו' (גם בביאור רבינו הגר"א ז"ל שם ס"ק ס"ז מחלק כן ע"ש) . ובנדון השאלה מסיק אף דגבי ארוסה פסקינן (לעיל סי' ד' סכ"ז) דלארוס גופיה אסורה היינו דשם בודאי שויא אנח"ד כיון דכ"ע פסולים אללה אך הכא דאינו מכחישה שלא נבעל' לכשר אלא שאינו ממנו אין לכופו להוציא מכמה טעמים עש"ה):
(כא) הית' אלמת כו'. עיין בתשובת נו"ב ס"ס ז' שכתב הדבר תמוה דמה בכך שהיא אלמת והלא בת דעת היא ויכולה לרמוז רמוזי וכן מ"ש או שהיתה קטנה שאינה מכרת כו' מה בכך שאינה מכרת הרי אם אומרת לפלוני הזה נבעלתי אנן מכירין את פלוני אם כשר הוא או פסול ואם כוונתו שאין סומכין על דבריה לא היה לו לתלות הטעם במה שאינ' מכרת. והנראה בזה שהרמב"ם סובר דהא דסומכין על דבריה באומרת לכשר נבעלתי הוא מפני שיש סיוע לדבריה דאשה מזנ' בודקת ומזנה כו' אבל באומרת איני יודע הרי חזינן שלא בדקה או בחרשת שאינה בת דעת לא שייך בה בודקת וגם לא שייך בה אמירה ולא רמיזה וכן בקטנה שאינה מכרת בין כשר לפסול ל"ש בודקת ובאלמת י"ל ג"כ שכיון שהיא אלמת אינה רגילה כ"כ עם בני אדם ואינ' בקיאה באנשים לידע מי כשר כו' ע"ש:
(כב) ויש מי שאומר כו' (עיין בס' ב"מ ועיין בתשו' חתם סופר ר"ס י"ח שכ' על נדון השאל' דידיה וז"ל אך באמת לדינא אי היה כאן תרי רובא משום הך דנבעלה בעיר היה ראוי להכריע כהטור להקל וכ"כ בית מאיר במסקנא בסוף הסי' כו' עכ"ל ע"ש):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |