ביאור הגר"א/אבן העזר/ו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לפיכך כו'. אבל כו' שם ובגיטין כ"ח א' דלמא:
(ב) בין כו'. שם נ"ט א':
(ג) וכופין אותו להוציא בגיטין פ"ב מ' דדרשה גמורה ונפסלה מן התורה כמ"ש ורי"א טעמים כו' ואף להרמב"ם בפ"י מה"ג שכ' שהיא מדרבנן מ"מ כופין כמו בכל איסורי דרבנן כנ"ל סי' ד' וכמ"ש ברפ"ט דיבמות שניות כו' ריב"ש סי' שמ"ח:
(ד) ואפילו לא כו'. אע"פ כו'. כמש"ש ל"ו א' דלמא איכא אונס כו' ואף על גב דאיכא ולד חיישינן כ"ש כאן דליכ' הוכחה ובקדושין ס"ה א' אלא כופין אמאי אמר כו' והא התם דאומר לא קדשתיך ומותר בקרובותיה כ"ז שלא גירש והכל יודעין שאין נותן גט רק בשבילה ופטור מכתובה אפ"ה נאסר בגט בקרובותיה:
(ה) ורשאי הכהן. הרא"ש כלל מ"ה וכמ"ש ביומא י"ג א' דמגרש לה על תנאי כו':
(ו) ואם אמר כו'. רמב"ם וכמ"ש במתני' וגמ' דאתי מיאון ומבטל לגט:
(ז) ואם כו'. כמש"ש ומ"ש מיאון דחבריה כו' משא"כ לכהן עור:
(ח) או דבתר כו'. שם פ"ט ב':
(ט) יצא קול כו'. אע"ג דמוקים בגמ' להתירה לישא מ"מ עיקר הענין לאוסרה לכהן ממ"ש ובלבד שלא כו':
(י) ואם יש כו'. שם במתני' איזהו היא אמתלא גירש כו' וע"כ בשאין בקדושין אמתלא דאל"כ א"צ לגרושין:
(יא) ודוקא. שם פ"ט א' א"ר בב"ח אר"י כו':
(יב) ואם אח"כ כו'. דר' יוחנן סבר בירושלמי כמ"ד מבטלין שאמר נבדק השם ונמצא מפי נשים ומפי פסולים בעל השם ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל ועוד דסוריא אתרא דרב נהרדע' אתריה דשמואל וקי"ל כרב באיסור' ורב ששת משום דאתריה נהרדעא כמ"ש בפ"ד דמגילה דיתיב בבי כנישתא כו' עבד כשמואל וע"ל סי' מ"ו ס"ד בהג"ה:
(יג) יצא עליה כו'. רמב"ם וכגי' הרי"ף ורא"ש ת"ר בעולה אין חוששין לה חלוצה אין חוששין לה והראב"ד שם נראה שהיה גורס כגי' שלנו נשואה כו':
(יד) כהן כו'. יבמות פ"ט ב' ושם ס' ב' וערש"י שם ד"ה מפיקנא כו' ובמ"ק ט"ז א' מנלן דשמתינן כו' ודאכיל ושתי כו':
(טו) לאדם שהוא כו'. וכן פרש"י שם ד"ה ושנבעלה כו' וכמש"ש ה"א א' כיון שנבעלה לפסול כו' ואמר לאדם לאפוקי בהמה אע"ג שהיא בעילת איסור כמש"ל
(טז) השוה לכל. ר"ל לאפוקי מאסור כהונה כמ"ש למטה דאינו לוקה עליה משום זונה אלא משום חללה כמ"ש בקדושין ע"ז וברש"י שם ד"ה כסדר כו' דמפסולי כהונה כו' וכמש"ל סי' ז' סי"ב:
(יז) או שנבעלה לחלל. עבה"ג והיא מתני' שם פ"ד א' חלל שנשא ויש כו':
(יח) לפיכך. קאי אלעיל שאמר לאדם דוקא כמ"ש.
(יט) הבא כו'. ממ"ש ס' א' מאלה כו' ואם איתא ה"ה בכלל אלה כיון דזונה היא ואמרינן בתמורה נ"ט ב' והא לאו זונה היא.
(כ) וכן כו' שם ס' א' ב' איפסיק הלכה דלא כר"א:
(כא) אפילו כו'. דלא כר"א שם.
(כב) שהיא במלקות. כשיטתו דס"ל במלקות ועמ"ש בסי' כ"ו ס"א:
(כג) אבל הנבעלת כו'. או כו'. יבמות ע' א' ושם ס"ח א' בן תשע כו' ומצרי ואדומי ס"ל כן כמ"ש בכתובות ל' א"צ ובמש"ש בגמרא מנה"מ אר"י א"ר א"ק ובת כהן כיון שנבעלה לפסול לה פסלה כו' אשכחן כהנת כו' אשכחן לתרומה לכהונה מנ"ל כו' ולא מפיק שם מן הכלל רק מחזיר גרושתו והכלל דבכל איסור של תורה נאסר לכהונה בין איסור של תורה בין השוה בכל רק שזה זונה וזה חללה חוץ מנדה ופנוים ולבהמה וכ"ה לס' י"א רק שאינם נקראת זונה לסברתם אבל לדינא מודים מיהו נ"מ לדברי התוס' וס' אחרונה בכ"ז לולד דאינו פגום דמח"כ כיון שנעשית זונה הולד פגום אפי' לר' יהושע כמ"ש מ"ד ב' אלא אי איתמר כו' ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה וא"כ ה"ה לח"ל לדידן אם היתה זונה אלא דלהרמב"ם אף בח"כ הולד אינו חלל כמש"ל סי' ה' סי"ד ועמ"ש שם שכל הסוגיות אינן מוכיחין כדבריו ועוד קשה ממ"ש שם ס' אלה מאלה לאפוקי נדה משום דאינו עושה זונה הא לדבריו בכל ח"כ כן אף דעשאה זונה ונ"ל שסמך על ירושלמי פ"ד הלכה י"ג ר' חייא בשם ר' יוחנן המחזיר גרושתו משנשאת פסלה מן הכהונה בלא כך אינה פסולה מן הכהונ' אלא פסולה לאכול בתרומה ר' חייא בשם ר' יוחנן המחזיר גרושתו משנשאת בתה כשרה לכהונה מ"ט כי תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין אלמא דאינה תליא זה בזה ומזה הטעם כלל מחזיר גרושתו ג"כ בכל חייבי לאוין דנפסלת כדברי הירושלמי הנ"ל אבל אינו מוכרח דשאני התם דהתורה מיעטה היא תועבה ואף בזה דהיא עצמה פסולה פליג בגמ' דידן כנ"ל מה לאלמנה כו' ושם ס"ט א' ואימא כו' מחזיר גרושתו וכ"כ רש"י ע"ו ב' בד"ה היא כו' וכ"כ רש"י ביבמתו לשוק דכשירה לכהונה ג"כ מהאי טעמא משום דאינו זר אצלה מעיקרא דח"ל אינן פסולין אלא בזר אצלה מעיקרא משא"כ בח"כ דלא בעינן זר מעיקרא ועיין רש"י שם ותוס' ס"ח ב' ד"ה נכרי כו' והכלל דמדברי כל הפוסקים משמע דיבמה לשוק ומחזיר גרושתו אינן נפסלין לכהונה דלא כהרמב"ם ושאר ח"ל נפסלין אבל זונה לא מיקריא אבל ח"כ נעשית זונה ובניהם נפסלין אבל אחר העיון דברי הרמב"ם שכ' בס"ז סי"ד דאין הולד חלל נכונים דהכי אמרינן בפ"ד דקדושין בהדיא דאין חללה אלא מאיסורי כהונה וכן שם איזהו חללה שנולדה מפסולי כהונה משמע אפי' מח"כ לא אלא שדבריו צריכין תיקון דודאי בתו פגומה מכהונה מח"כ כמ"ש ביבמו' וכן נ"ל בכל ח"ל לבד משתים הנ"ל יבמה וגרושה ומאותו הק"ו מאלמנה כמו בח"כ ונכרי ועבד כיון שגם בח"ל נפסלה כנ"ל וכמ"ש מ"ה א' ה"נ כיון שבעלה פסלה ואף שאינה נעשית חללה אלא שדוק' בבתה כמ"ש רש"י שם בד"ה שבנה כו' ושם מ"ד א' ד"ה שהולד כו' אלא שאינה חללה וז"ש פגום ונ"מ בזכר שאינו חלל ואשתו כשירה לכהונה וכן בנותיו וז"ש הרמב"ם וש"ע שם אין הולד חלל וז"ש בגמ' הולד פגום ול"ק חלל ולא ילפינן מק"ו ג"כ שיהא חלל דהתורה מיעטה דאין חלל כו' והא דאגריפס שכתב שם מלך שאני שצריך שיהא כשר מכל צד מובחר שבאחיך ואם נאמר דמ"ש בקדושין שם ואין חללה אלא מאיסורי כהונה היינו הכתובים בצדה גרושה זונה וחללה דוקא נ"מ במחלוקת הס' אחרונה דאין זונה מח"ל דאין בנים חללים וז"ש בקדושין שם הלכך כהן שבא על אחותו זונה כו' דוקא אחותו אבל פשטא דגמרא לא משמע כן דקאמר אלא מאיסור כהונ' משמע כל איסורי כהונה ולפ"ז אין נ"מ האידנא בין שני הסברות אלו וצ"ע:
(כד) ואצ"ל כו'. כמ"ש במתני' שם ל"ב ב' ושם ל"ה א' ובמתני' שם י"ג ב' ע"ט ב' פ"ז ב' ושם מ"ד ב' ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה ובקדושין ע"ד ב' הבא על אחותו כו' ובתמורה שם וערש"י ביבמות ט"ו ב' ד"ה היא עצמה כו' ושם ס"ח ב' ד"ה עבד כנעני כו' תוספת שם ד"ה נכרי כו' ונראה לר"י כו':
(כה) או לנכרי כו'. יבמו' מ"ה א' ס"ח ב'. ושם בגמ' א"ה נכרי כו' ובכמה מקומו' בקדושין וסוטה.
(כו) וכן כו'. מתני' הנ"ל
(כז) אפילו נתגיירה כו' ה"ז זונה. ומש"ש סופה להיות זונה כו' והראב"ד ורשב"א השיגו עליו מהא דקדושין ע"ח א' וכולן מקרא א' כו' אלמא לאו משום זונה והאי דיבמות ישבה הרשב"א שם ע"ש אבל הרמב"ם מפ' דקרא דיחזקאל גלי דגם היא בכלל זונה ועמ"מ שם וכ"כ שם ס"ח א' ד"ה אין זונה כו':
(כח) וכן יבמה כו'. ממ"ש י"ד ב' הולד פגום לדברי ב"ש אע"ג דבולד מחזיר גרושתו כשר כמש"ש מ"ד ב' וקדושין ע"ז א' משום דהיא עצמה אין מתחללת כמש"ש דלא בסוגיא דשם ט"ו ב' למאי נ"מ כו' ורש"י שם ד"ה היא כו' ותוס' ד"ה מה כו' וכמש"ש ס"ט א' ואימא נבעלה כו' ול"ק יבמה לשוק וכן בקדושין שם אבל רש"י ותוספת לא ס"ל כן במש"ש אבל צ"ע דהא פי' בפי"ט שם דהולד כשר אפי' מכהן וע"ל סי' ז' סי"ד וי"ל דפ"ק הולד פגום אותן שנולדו מביאה שניה ואילך כמ"ש שם בש"ע וע"כ בביאה ראשונה נעשית זונה ולפ"ז ל"פ אהא דר' יהושע דשם בביאה ראשונה או בישראל אבל צ"ע כמש"ש:
(כט) אבל הנבעלת כו' וי"א כו'. ליקט מתניתין ערוכה היא במופסלת בח"ל ר"ע הערל פצוע דכל כו' נשיהן כו' ועיין רש"י שם ודברי רש"י מגומגמין שכ' דשוויה חללה וכ"כ בפ"ו נ"ז א' ד"ה הואיל כו' וליתא דאין חללה כו' אלא זונה ולס' תוספות וי"א דלמטה אף זונה אינה אלא נפסלת לבד אבל אינה חייב עליה בל"ת דזונה וחללה וכמ"ש ע"ש עד כאן
כט) וי"א כו'. טור והוא מדברי תוס' שם ס"א א' ד"ה שנבעלה כו' ורא"ש שם ואין ר"ל דלא נפסלה דא"כ קשה כל הני ורא"ש הביאו בפסקיו אלא דאין לוקה משום זונה אלא אסורה משום ובת כהן וכו' וכמ"ש תוספות שם מ"ד ב' ד"ה ה"נ ונראה לר"י כו' והא דבעינן בפ' אלמנה כו' ומכל הנהו דלא תפסי כו' ול"פ על רש"י שם ס"א והרמב"ם אלא כפירש דמתני' דרש"י מפ' דאיפסלי ח"ל משום זונה וכן כתב הראב"ד בהשגות וכ"ד הרמב"ן וכב"ש ואינה לוקה משום ובת כהן וכו' ומשום דגילוי מילתא בעלמא הוא לכהונה מתרומה כמש"ש ואין עונשין עליהם לרבא בסנהדרין ע"ו א' נ"ד א' וסוגי' דיבמות כאביי וא"צ לזה דלא אמרו שם שלוקה אלא שנפסלה גם הקשה על הרמב"ם מההיא דרבא ול"ק דהא להרמב"ם אינה לוקה משום ובת כהן אלא משום זונה דס"ל דהן בכלל זונה ואנן ילפינן ק"ו מתרומה להבין פי' של זונה האמורה בתורה ול"ד להא דסנהדרין ובזה מתורץ קושיו' תוס' הנ"ל וא"ל ל"ל דכ' רחמנא זונה כו':
(ל) אפי' ח"ל דשאר. ר"ל דלא כר"ע דלדידיה בכלל זונה הן כמ"ש תוספות שם מהא דתמורה שם וקידושין ע"ה ב' השתא ממזר כו' וע"ש (ביבמות) מט"א דדוקא בח"ל דשאר ס"ל לר"ע דמתני' שם ועי' גמרא שם:
(לא) חוץ כו'. ואע"ג דקי"ל כשמואל דתפסי קידושין היינו לחומרא אבל מעיקר דינא קי"ל כרב ור' ינאי משמיה דחבורה וכר' יוחנן שם:
(לב) כל כו'. מתני' ר"פ הבע"י וכן הבא כו' ופשטא דמתני' בשוה לכל הנהו מילי דיבמה שם וכ"כ הרמב"ם שם בפי' וכמ"ש בגמ' שם נ"ו ב' מאי וכן מאי לאו כו' ואע"ג דדחי שם דחויה בעלמ' למידחי הא דרב עמרם אבל כיון דקי"ל כר"ע ליתא להאי דחויה ואע"ג דאיפליג שם תרי לישנא דרבא באשת כהן אם לוקה משום זונה בשאר פסולים מודי דהא מתני' היא ספ"ק דכתובות י"ד ב' אר"י מעשה כו' ואף באשת איש קי"ל כלישנא קמא דרבא דאף באונס זונה היא דרב עמרם ע"כ כוותיה ס"ל דהא באשת ישראל לא שייך באונס משום טומאה וקי"ל כר"ע וכמ"ש בסימן נ"א וכ' הרמב"ם בפ"א כלישנא קמא ועמ"ש שם וספ"א וכ"כ הרז"ה אבל הראב"ד והרמב"ן כתב דכל באונס לא מיקריא זונה וכלי' בתרא אלא דאף ללישנ' בתרא פסולה לכהונה משום ובת כהן כנ"ל אלא דאינו לוקה משום זונה והילכך אתא מתני' הנ"ל שפיר וכן הא דרב עמרם ס"ל כלישנ' בתרא ולכך הוצרך להשמיענו דללי' קמא פשיטא כיון דנעשית זונה וכן בכל הפסולים ובזה ניחא דבסוף פ"ד אחין ס"ל לרבא כר"ע וק' ללישנ' בתרא דרבא:
(לג) בין כדרכה כו'. מתני' שם ולא חלק כו' וכפירוש תוספת שם.
(לד) משהערה. וכן הבא הנ"ל וכמ"ש בגמ' לא מאי וכן כו' אלא דפריך משום הא לא איצטריך ועתוס' שם ד"ה ובן כו'.
(לה) אשת כהן כו'. פשוט בכמה מקומות ואמרינן היא לא נתפשה כו'.
(לו) אשת ישראל כו'. דסוגיין דספ"ג שם כוותיה וכן ברפ"ב דכתובות ט"ז א' וקאמרה נאנסה דפסלה כו'.
(לז) נאנסתי. מתני' בנדרים צ' ב' וכמש"ש צ"א א' אלא באשת כהן כו' אלא כו':
(לח) או שגגתי. שם בעובדא דארלויי ופטויי ובאשת כהן איירי כמ"ש הרא"ש והר"ן שם וכמ"ש בסי' רע"ח ס"ג בהגה גדולה כו' וכמ"ש בסוטה כ"ח א':
(לט) או שבא כו'. קידושין ס"ו א' וזינתה מ' ברצון וז"ש בין כו':
(מ) ואם כו' או כו'. שם וה"ה בדידה דאין עדות ע"א כלום ובנדרים שם אר"נ עיניה כו' מ' הלא"ה שנאמנת לו אסורה וע"ל סי' קט"ו וסי' קע"ח:
(מא) אשת כו'. כמ"ש בנדרים שם ומודה ר"ש כו'. וה"ה לכהונה וכמ"ש בכתובות ט"ז א' וקאמר' נאנסה כו' אע"ג דבעלה אין מאמינה וגם יכולה ליתן אמתלא משום כתובה אמרה כן:
(מב) או קטנה ואחר כו'. סתם אפילו בעודה קטנה וכשיטתו שפ' בפ"ב מה' סוטה ובפ"ג מהא"ב דאף קטנה שזינתה אסורה וכ' המ"מ וראיה מקושית תוס' בכתובות כאן ד"ה ואב"א וא"ת ואכתי כו' והקשה המ"מ עליו מירושלמי דסוטה פ"א ופ"ב קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה אבל הרמב"ם נזהר מזה וכ' אבל קטנה בת מיאון אין מקנין לה שאין לה רצון להאסר על בעלה ואפילו היה כהן לא נאסרה עליו וכ"כ בהא"ב שם ומפ' להירושלמי בקטנה בת מיאון וכמ"ש בנדה נ"ב א' וערש"י שם ד"ה והיא כו' וכגון קטנה כו' אבל פירוש אינו מכוון בירושלמי דה"ק התם בפ"א שאלו את בן זומא מפני מה ספק רה"י טמא א"ל סוטה מהו רה"י א"ל מצינו שהיא אסורה לביתה ועיליהון דרבנן פליגין דאר"ז א"ר ייסא בשם ר' יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה והא תנינן כל שאין בו דעת לשאול ספיקו טהור הא יש בו דעת לשאול ספיקו טמא ברם הכא אע"פ שיש בו דעת לשאל ספיקו טהור ואם כפיר' הא בקטנה הטעם מפני שאין קידושי' כלום ואם קדשה אביה ה"נ דנאסרת וכן ברפ"ב שם בעלה מהו שיפרש עלי' חוץ מדעתה כו' ייבא כהדא דר"י ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן שלא מדעת ואלו הן הזב והזבה והמצורע והיולדות שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה ניחא זב וזבה ומצורע ויולדות ויש קטנה יולדת כו' אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת וכאן סוטה קטנה אין אתה יכול דאמר ר"ז ור"י בשם ר"י קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה וחרשת אין אתה יכול דכתי' ואמרה האשה אמן אמן כו' ואם אית' משכחת לה בקידשה אביה ועוד ק' מגמ' דפ"ד אחין ל"ג ב' הל"ק פיתוי כו' ושם בקידושין גמורין איירי דקאמר במתני' חייבין כו' ועוד דקאמר בישראל משרא כו' ולדבריו אף בכהן וכן אמרינן בפ' הבע"י ס"א ב' וע"ל סי' קע"ח ס"ג וסי' ס"ח ס"ז בהג"ה וי"א עוד כו' וקושית תוספת הנ"ל עתוס' שם ונ"כ המ"מ עצמו בשם המפרשים:
(מג) דרוסת איש. לשון הירושלמי שם דתנינן תמן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר דרוסת איש את הדא דתימ' בכתובות מנה ומאתים אבל לקיומא אינו יכול משום ספק סוטה מן הדא דא' ר' אילא בשם רבי אלעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימא משום ספק סוטה וכתב המ"מ ואמר הרמב"ם דרוסת איש שכולל ב' הטענות של בתולים וכמש"ל סי' ע"ח ס"ג וס"ז וכמ"ש ט' ב' אמר אביי אף אנן כו' דלא דקטעין כו' וכ' עוד שדעת הרמב"ם שאפילו במתרצת עצמה ואומרת נאנסתי או קודם אירוסין או מוכת עץ אינה נאמנת וי"ח ע"ז וע"ל סימן ס"ח ס"ז בהג"ה ושם ית' בע"ה וז"ש גדולה או קטנה שבטענת פ"פ חילוק בין בוגרת דאין לה טענת פ"פ כמש"ש ס"ג ואמר דרוסת איש את כנ"ל:
(מד) אבל כו' לפיכך כו'. שם:
(מה) וספק לאיסור כו'. ל' הירושלמי שם:
(מו) כל אשה כו'. מתני' ריש סוטה אסורה לביתה כו' ואמר כו' ר"ל כל הני דמתני' שם ו' א' וכ"כ הרמב"ם להדיא ובש"ע השמיטה לפי דלא שייכין בזה"ז:
(מז) או ב"ד. רמב"ם וטור וכמש"ש במתני' כ"ד א' ואלו שב"ד מקנין כו' ועגמ' שם כ"ה א' איבעי להו עוברת על דת ורצה כו' ת"ש ואלו כו':
(מח) ואם מת כו'. שם כ"ח כ"ט אר"י כו':
(מט) ואפילו הוציאה כו'. עתוס' שם ד"ה אכלה כו' דאל"כ לקלא בתר נישואין לא חיישינן וע"ש פ"א א' מאי תצא נמי כו':
(נ) פנויה כו'. כמש"ש מאי מדברת כו' ואף זעירי מודה לרב אסי אלא דר"א פליג על זעירי ע"ש:
(נא) ותהי כו'. כר' יוחנן שם ב' וכמ"ש בקידושין ע"ד א' ע"הא' דהלכה כאב' שאול:
(נב) בד"א כו'. לשון הרמב"ם ושיטתו דהא דמתרצה בקרונות של ציפורי באומרת לכשר מדפריך אי ר"ג כו' ור"ג דוק' בברי כמש"ש א"ל לר"ג אלים ליה ברי כו' וקיל ליה בו' וה"ק בקרנות כו' עד מעלה עשו ביוחסין ולא סיים למילת' ול"ק הא דר"ג דנאמנת אף ברוב פסולין דוק' דיעבד אבל לכתחילה עד דאיכ' ב' רובא כשרים ופליג על שמואל דמתיב אף לכתחילה ברוב אחד באינה אומרת אפילו דיעבד צריך ב' רובי מדאמרינן שם אבל פירש א' מציפורי כו' ושם וליוחסין לא בעינן כו' מצא בה תינוק בו' ועוד דר"ג לא פליג על ר"י אלא בברי אבל בשמ' מחמיר טפי מר"י כמש"ש שם י"ד א' ור"י פוסל ברוב אחד במש"ש אי ר"י כו' ושם י"ג ב' לדברי הפוסל כו' ושיטת הרמב"ן ורשב"א ורא"ש והטור וש"פ דבאינה אומרת מיירי ולכך בעינן תרי רובי אף בדיעבד אבל באומרת סגי בחד רוב' אף לכתחילה כדשמואל ובדיעבד אף ברוב פסולי' וגם הרמב"ם מודה בזה כמ"ש שמואל שם וריב"ל ואבא שאול וקי"ל כוותיה כמ"ש בקידושין ע"ד ע"ה וכפירש הרמב"ם פט"ו וכמש"ל סי' ד' סכ"ז וכן תרי רובי אף באינה אומרת אף לכתחילה דהא מתני' תנש' לכתחילה קאמר ואף בזה מודה הרמב"ם כמ"ש שם נבעלת בשעת קרנות כפירה לכהונה ומ' אף לכתחילה ושם באינה אומרת איירי אף להרמב"ם מדקאמר אבל פי' כו' כנ"ל וכמ"ש המ"מ אלא שדברי הרמב"ם סתומי' דלא ככ"מ אף שלכאור' דברי הרמב"ם מ' כדבריו אבל אינו כן שהרמב"ם סתם כדרכו שלא לכתוב אלא המוזכר בגמ' ונמצ' שאין חילוק בין הב' שיטות אלא באומר' דלהרמב"ם צריך ב' רובי לכתב ולדידהו סגי בחד רובא ושיטתם יותר נכונה מדמביא ראיה מר' ינאי ושם באינה אומרת וכן דפריך ממצא תינוק וכן כל הסוגי' ועוד דמ' דלר"ג צריך ב' רובי לכתחילה ור"ג קאמר במתני' נאמנת מ' אף לכתב וכמש"ש י"ד א' וליטעמיך כו' ועוד דפריך אף ברוב פסולים ומשני דאף ברוב כשרים לא ועיקר חסר מן הספר וגם לא משני אי כר"ג אי כר"י אבל לשיטתם משני דלא שייך כלל בדר"ג ור"י דכה"ג ל"פ ובעינן ב' רובי כצ"ל.
(נג) ובדיעבד כו'. כבר כתבתי דאף להרמב"ם צ"ל כן ולית מאן דפליג
(נד) ראוהו כו'. אפילו בדאיכ' ב' רובי לא כמ"ש בקרונות כו' דוקא בפרשת דרכים אבל בעיר לא גזירה דילמ' אזל' איהי כו' וכגי' רש"י ותוספת דלמא אזל' כו':
(נה) ואם נשאת כו' הואיל כו'. ל"ד דאפילו ברוב פסולים אלא דקמ"ל דאפילו בכה"ג דוק' שאומרת:
(נו) היתה כו'. כנ"ל וכמ"ש בירושלמי שם ר' שמואל בר רב יצחק בעי מעתה אין שתוקי כר"ג ור"א אלא כר"י חזר לאמר יש שתוקי כר"ג ור"א בשותקת ואפ"ה במדברת באומרת איני יודעת:
(נז) ויש מי כו'. כ"ב הטור וכ' ב"י דגי' בגמ' כגי' שלנו צ"ל דאזל' כו' ודבריו תמוהין דהא אף ברוב סיעה פסלינן גזירה משום עיר כו' בעיר גופ' וכ"ש למסקנ' דמעלה עשו ביוחסין אלא דהטור ס"ל דמ"ש בקרונות ל"ד ה"ה בעיר כל שיש תרי רובי ול"ק ורוב העיר אלא בדליכ' רוב סיעה בעיר אבל בתרי רוב מסתמא כשרה ולא גזרינן כולי האי דשמ' מרוב העיר ודלמ' אזל' וז"ש כיון כו' וסתמ' כו'
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |