פתחי תשובה/אבן העזר/הקדמה

פתחי תשובה ‏ אבן העזר הקדמה

הקדמת בעל המחבר פתחי תשובה

יתברך הבורא וישתבח היוצר כל הוא אלקינו. אשר לכבודו בראנו. ותורת אמת זו תורה שבכתב נתן לנו. וחיי עולם זו תורה שבעל פה נטע בתוכינו. ובעבורה כרת בריתו עמנו. אל יעזבנו ואל יטשנו. תורה חתימה ניתנה. עמוק עמוק מי ימצאנה. מיעוטה בכתב ורובה על פה בכללה ובפרטה ניתנה למנה. מפי צור ישראל שוכן מעונה. למשה רבינו ע"ה רעיא מהימנא. משה מסרה ליהושע ויהושע לזקנים. והם לנביאים והם לאנשי כנה"ג קדושי עליונים. ומהם לחכמים ונבונים. וכן נמסר על פה דור אחר דור מאבות לבנים. עד זמן רבינו הקדוש שראה בעין חכמתו. כי השכחה גוברת בין חכמי עדתו. ראה ויתר לכתוב תורה שבעל פה הלא בספרתו. וקבעה בשיתא סדרי משנתו. משום עת לעשות לד' הפרו תורתו. והחכמים הבאים אחריו כולם נשאו ונתנו בלשון המשנה ופירשו טעמים נכונים. וחידשו בה ענינים. יקרים מפז ופנינים. וגם הטמינו ברמז סודות צפונים. ונקבצו דבריהם ובאו כאחד מכוונים. בחבור הגדול זה התלמוד ע"י רבינא ורב אשי גדולי האמוראים אחרונים. ונתפשט הים הגדול זה התלמוד בכל ישראל לדורותם. ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. כי נגלה לעין כל אור תורתם. ברוך שבחר בהם ובמשנתם:

ברוך שומר הבטחתו לישראל כי לא תשכח עדות מפי זרעינו. והוא חפץ למען צדקו לזכותינו. ולזאת גם אחר חתימת התלמוד שנסתמו מעינות החכמה. באפס דעת ומזימה. ונתמעטו מאד הלבות. מפאת צרות רבות וכמה סבות. ונסתם החזון בפירושי השמועות. וגם נולדו ספיקות בדינים והוראות. שצריך לדמות מלתא למלתא ולהוציא מהם הלכות קבועות. אבינו בוראינו. הי' בעזרינו. להאיר מאפלינו. ויקם לנו מושיעים. אבירי הרועים. חכמי דור ודור אשר לנו טעמי תורה מודיעים. אלו גדולי הראשונים עמודי עולם. העולים במעלות הסולם. מפענחי כל צפון ונעלם. לבן של ראשונים כפתחו של אולם. עלינו להודות לאל אב הרחמן. על פירושי רש"י ותו' ורבי' משה בר נחמן. והלכות גדולות וקבועות שנו לנו בה"ג ורב אלפסי ורבינו משה בר מיימון. ואשר אור חדש על ציון האיר. בפסקי הרא"ש והרשב"א והר"ן ובעל המאור. ואותנו ממעשינו ועצבון ידינו ניחם. בהלכות הסמ"ג וסמ"ק והמרדכי ורבי' ירוחם. לתת גדולה ליוצר אורים. המאיר לארץ ולדרים. שהאיר עיני המורים. בחבורו של רבינו יעקב בעל הטורים. ובהפירושים היקרים. שעליו נאמרים. הראשון הוא היסוד דרגא דיוסף. עמודיו עשה כסף. פשט בעה"ב את ידו תחלה. לבנות הבית לשם ה' ספרו בית יוסף לשם ולתהילה. הוא הגאון המשביר רבי' יוסף קארו. כולם ישבחו ויפארו. לעומתו ברוך יאמרו. כי הוא שר וגדול ליהודים. כולו מחמדים. משנתו משנת חסידים. והשני בדומה לו. זך וישר פעלו. זה משה האיש הרב הדומה למלאך ד' צבאות. המפליא פלאות. בספרו הנחמד דרכי משה. דרכו והילוכו בקדושה. והשלישי גם הוא נכבד ה"ה בוצינא קדישא. בארבעה עביד פרישה ודרישה. מבאר כל דבר הקשה. והרביעי בקודש. רבינו הגדול בעל בית חדש. כל העם עונין אחריו מקודש מקודש:

ובחמלת ד' על עמו השקיף ממעונה. דורות אחרונים כי לא רבים יחכמו בדעת ובתבונה. לשאוב מים חיים מבריכה העליונה. המוציא להם חנינה. ויהי ד' את יוסף והשפיע עלימו שפע חכמה ובינה. ורוח ממרום עליו הערה. ללמד לעם עוד בדרך קצרה. ערוכה בכל ושמורה. להאיר עיניהם. ולהעריך שלחן לפניהם. למען יטב להם ולבניהם. ואחר כן כן נגש משה. ה"ה הגאון רבי' משה איסרלס. מיני' ומיניה עילאה יתקלס. פריס מפה וקידש את השלחן ערוך. מקורו מקור ברוך. מספרו הגדול דרכי משה הארוך. עשה הגהות נכונות. צרופות ובחונות. על כל הארבעה שלחנות. ויצא שמו בכל המדינות. וכל ישראל יוצאים ביד רמ"א. פני משה כפני חמה:

גם לחכמי הדורות הבאים אחריהם. היתה יד ה' עליהם. להפיץ מעינותיהם. חיים הם למוצאיהם. מתוקים ועריבים לכל שומעיהם. ברוך שבחר בהם ובדבריהם. מה מאד יערב לפני הדורשי'. ומקובל הוא על הפרושים. חבורי הרב בעל הלבושים. זה הדור בלבושו. בטעמו וממשו. גאון אחרונים. אשר סביבות הש"ע חונים. המה בני עליה. כוונתם רצויה. משמרות כהונה ולויה. קבעו משמרות זקני הדורות. ויעטרו את השלחנות הטהורות. מקצה מזה ומקצה מזה חוברות. ויהי למאורות. להאיר לנו הדרך אורח חיים למעלה. אשר לולא פירושם היינו מגששים ח"ו כעיור באפילה. הלא המה הגאונים הט"ז והמג"א מיישרי המסילה. מגיני ארץ מאד נעלה. והני כהני שלוחי דרחמנא. להחזיר עטרה ליושנה. בפלפולים עמוקים אמתיים להבין אמרי בינה. אחרי בלותי היתה לה עדנה. ישוע הכהן הגדול נטל חלק בראש מנה יפה. ונשא את חושן המשפט (המשפט) על לבו בירר וניפה. פירושו מנופה בי"ג נפה. אמרותיו צרופה. פריו למאכל ועליהו לתרופה. משלחן גבוה קא זכי ליה מן השמים. ברוחו פי שנים. בספרו הנחמד מאירות עינים. ועל ידו החזיק כהן הראש השני. שפתותיו כחוט השני. שלח ידו ואחז בעץ הדעת. בינה גדולה נתנו לו מן השמים לעקור ולטעת. בין גדולי הראשונים דעתו הגדולה מכרעת. בראיות עצומות כפי שידו החזקה מגעת. שפתי כהן ישמרו דעת. עוד רצה הקב"ה לזכות את ישראל. וישלח לפניהם את משה ואת שמואל. המה שני המאורות הגדולים. בקנה אחד עולים. ויבואו החכמים לעשות מלאכת הקודש באמונה. בחכמה בדעת ובתבונה. ויטב בעיניהם. סביבות ש"ע אבן העזר להעמיד דבריהם. כי עד ימיהם. לא מצאו בו אנשי חיל ידיהם. ויהיו פורשי כנפים סוככים בכנפיהם. כנפיהם ישרות. שלחו פארות. ויעשו בדים. ונשא בם את השלחן ועליו כל מיני מגדים. וירא העם וירונו ויודו לאל. כי לא השבית להם גואל. זה משה האיש גדול מאד בארץ. דבריו הקדושים משמח אלקים ואנשים נבחר מזהב חרוץ. כסף צרוף מזוקק. ספרו הנכבד חלקת מחוקק. ומה מאד יטב ויערב ויועיל. מכל דבר טוב ערב ומועיל. ספר הנפלא בית שמואל. הן הנה היו לבני ישראל גדולי החכמים. שבעת שרי הפרתמים. היו למאורות. להבין ולהורות. בהלכות ברורות. לשעה ולדורות. אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הם האירו מאור התורה אל עבר פנינו. כל יומא שמעתייהו בפומינו. וזכרם לא יסוף מזרעינו:

וגם אחריהם קמו גדולי ישראל. ראשי גולת אריאל. דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו וחיברו ספרים יקרים. מאירים כספירים. כזוהר הרקיע מזהירים. אמרתי אספרם מחול ירביון. לא יספיק הגליון ולא יכילם הרעיון. ובפרט ספרי שאלות ותשובות. נעימות ועריבות. מליאות וטובות. ספונות וחשובות. כי בכל דור ודור כשנולד איזה ספק בבי מדרשא. בין דם לדם בין דין לדין כל דבר הקשה. יכתבו וישאלו אל הרבנים הגדולים להורות הלכה למעשה. והם משיבים באריכות בטעמים ונימוקים. צרופים וזקוקים. מדבש מתוקים. ואחר זמן בספר נחקקים. ומחמת זה רבו שו"ת עצמו משערות. אין למו ספורות. מבואר בדבריהם כל הקורות. במשפטי החוקים והתורות. דברי חכמים כדרבנות וכמסמרות. וגם בדורינו זה ישראל לא אלמן. הודות לאל הנאמן. כי נמצא בקהל קדושים. כמה חכמים גדולים וישישים. אשר משנתם בפיהם שגורה. ועליהם תופע נהרה. בפלפול וסברא ישרה. וכמה מהם חברו ספרים נכבדים. ערבים מנופת וכל מגדי'. חומה הם לנו בתורתם. ולאור חכמתם. הולכים כל בית ישראל במושבותם. הלא המה גאוני ארץ. גודרי גדר ועומדי בפרץ. ברוך מרחם על הארץ:

ברוך אשר לא עזב חסדו גם ממני העני. וכל טוב גמלני. ובחלק מועט מתורתו הקדושה חנני. עוד מימי קדם. בזה ספר תולדות אדם. ובעת מעמד הקדוש הנבחר. אשר מכל עם בנו בחר. ובמצותיו קדשנו. ומימינו אש דת הנחילנו. וישא משאת מאת פניו. חכמת חכמיו ובינת נבוניו. ויחלק לכל העם מנת חלקם בדעת ובתבונה. ריבה לאחד ומיעט לא' כאשר גזרה חכמתו העליונה. גם בגורלי עלה מנה אחת קטנה. להבין מעט באמרי בינה. והגם שלא זכיתי שיהא בי היכולת. לילך בגדולות. לשמוע בלמודים. במעשה חדודים. לחדש מדעתי דברים חמודים. ולבנות מגדלים בפלפולים גדולים. אני במיעוט חלקי שמח ומשתעשע. שזכיתי בחסד אל כל היום בתורתו הקדושה אני עמל ויגע. ובפוסקים ראשונים ואחרונים להיות קצת יודע. ובדבריהם הנעימים בפשטיותן להשכיל לשמוע. וערבה לי לייגע להבין דבריהם הקדושים הישרים והנכוחים. מאילו הייתי מחדש חדושים ציצים ופרחים. ובכן אודה לאל הודאה על העבר אביעה רננות. ששם חלקי מיושבי בהמ"ד ולא מיושבי קרנות. ואני תפילה על העתיד לטהר רעיונות. ויצילני משגיונות. יחנני וילמדני. ויודיעני דרך תבונות:

אברך את ד' אשר יעצני. ובדרך אמת הנחני. כי מיום עמדי על דעתי. חמודי התבל מאסתי. הבלי הזמן והצלחותיו פגעיו ומלחמותיו אחרי גיווי השלכתי. ובצל החכמה חמדתי וישבתי. בד' אמות של הלכה הלכתי. ובהרבה ספרי שאלות ותשובות קריתי. ובהם בעיון נמרץ עיינתי. מצאתי וראיתי בדבריהם הרבה חדושי דינים וחקירות נפלאו'. לאלפים ולרבואו'. להלכה למעשה נקבעו'. והם נחוצים מאד לפני מורי הוראות. הן מצד הנמצא בה דינים מחודשים. אשר בדברי מפרשי הש"ע אינם מפורשים. ואף באלו הדברים שכבר הם נזכרים בדברי גדולי האחרונים. עוטרי הש"ע והמגינים. טוב יותר לסמוך על הגדולים בעלי תשובות. באשר דבריהם להלכ' למעשה מחוטבות. ומאד לפני המורה יערב כאשר איזה שאלה לפניו יקרב. וימצא אותו הנדון בעצמו או ענין קרוב. כבר בא באיזה תשובה ונפסק הלכה למעשה מפי גדול ורב. כי יהיה לו עמוד גדול לסמוך עליו דמעשה רב. אפס כי הדינים שנתחדשו בספרי השו"ת אינם מסודרים. והמה באו מפוזרים. בתוך כמה וכמה ספרים. ולעת המצטרך ילאה המעיין. למצוא מבוקשו ולבא אל הענין. ע"כ חשק ורצון נפלא נתעורר בקרבי. ודברתי אני אל לבי. כי טוב הדבר ללקט אורות ללקוט שושנים. ששונים הלכות ודינים. ולקרבם אחד אל אחד לעשותו אחת חטיבה. ולסמכו אל הש"ע פתורא דדהבא. והאמת הוא שאין זה דבר חדש וכבר היה לעולמים. שכבר נתעוררו ע"ז גדולי החכמים. הלא המה ספר כנסת הגדולה. חיבור נחמד ויקר לפז לא יסולה. ואחריו הלכו הנמושות. אלו הזקנים שקנו חכמה ופרישות. בס' באר היטב ללקט הקמח ופנים חדשות. אך ידוע ומפורסם כי מימיהם של גאונים אלו ועד עכשיו איתוספו כמה ספסלי בבי מדרשא. גדולי דור ודור שניתן להם חכמה במדה גדושה. ויצאו לאור הרבה ספרי שו"ת מגדולי ישראל. היודעים להשיב לכל שואל. כולם מחמדים. על קוטב האמת מיוסדים. וזה לבד די לפני לסדר קיצור פסקי דינים היוצאי' מתוך דבריהם. לקחת ראשית בכורי פרי החבורים ההם ומבחר שמניהם. לסדר אותם יחד דבר דבור על אופניהם. והיו הדברים קרובים. נכוחים וטובים. אל המתאוים לשנות דרך קצרה. ונקל עוד מזאת על המורה. כי יפתחו לו שערי אורה. וכי יפלא ממנו דבר בעתו. יהי' הנקל לכתו. דרך פתחי למצוא דברי חפץ ודיו שעתו. ומי האיש החפץ להבין ולהשכיל. מוצא הדברים ומקורם. ולחפש ולחקור איזה דרך ישכון אורם. בקל יבא דרך הפתח הזה. ובאורם יחזה. והגם שכבר קדמוני והחלו לעשות מלאכה זו האהובה. הני תרי אחי גדולי הדור חכמי ישיבה. הרב הגדול מהר"ח מרדכי ז"ל מדובנ' ואחיו הגאון מהרא"ז מרגליות ז"ל בספר שערי תשובה. אך לא הספיק' להם השעה על כל חלקי הש"ע לגמור ולסיים. ולא חברו ספרם רק על ש"ע אורח חיים. ע"כ אמרתי אולי מקום הניחו לי מן השמים. והגדולים האלה הראו לי דרך. לחבר גם על שארי חלקי השולחן ערוך. בעזרת השם יתברך:

ברוך הנותן ליעף כח. וינח עליו הרוח. פתח גדול לפתוח. בתוך שער ההלכה שער המזרח. והתחלתי לחבר על הש"ע יו"ד לסדר אמרי שפר. ועליתי השערה שערי קרית ספר. וירדתי לגנים. ללקוט שושנים. משו"ת ראשונים ואחרונים. וגם מהרבה ספרים שונים. ובעומק דבריהם העמקתי. ובמים אדירים צללתי. ואשכחנא מרגניתא ובידי העליתי. ומנחת "אומר מן הבא מן החדש הקרבתי. ואם כי אז צעיר לימים הייתי. משנתי כ"ב ונקי שניתי. ובעיני ראיתי. אשר חסד השי"ת גבר עלי ואימץ זרועי. והי' לי למושיעי. להוציאו לאור כיד ד' הטובה. ונקרא בשם פתחי תשובה. וזכיתי לסדר פ"ת על השלחן הטהור פתורא דדהבא. ות"ל נתקבל בעיני חכמי הדור באהבה וחבה. ופתי פת עני ערבה להם כלחם חשוב הראוי לעלות על שלחן שרים. כאשר עין רואה ואוזן שומעת גם שניהם יעידו במישרים. כי גדולי ישראל שקטנם עבה ממתני והם ראשי המורים. משכימים "לפתחי לשמוע אלה הדברים. אשר בספרי סדורים. ובודאי לא מצד חכמתי. כי ידעתי מך ערכי וקוצר השגתי. אשר הדברים הנצרכים לקנין התורה הם אצלי חסרי'. ואני צעיר התלמידים והחברים. אין בי לא טעם ולא ריח ניחוח. ואיך הארז אשר בלבנון שלח אל החוח. רק הבורא ית"ש הקרוב לנשברי לב ויושיע את דכאי רוחי ברחמיו ורוב חסדיו המשיך חוט של חסד על בריה קלה וצעירה כמוני. ויתן את חיני. בעיני גדולי זמני. ויחזקני ויאמצני. וידריכני על במות. ברוך נותן עוז ותעצומות:

ברוך אשר לא הסיר תפלתי. ושמע בקול תחינתי. אשר מאז ועד עתה קראתי. לבוראי צורי וקוני. יתמוך את ימיני. ואשאלה ממני עזר. לסדר כתבנית הלז על ש"ע אבן העזר. וזכיתי לברך על המוגמר. בעזר האל עלי גומר. ואופן החיבור הזה ומעשיהו. כמעשה הספר הראשון בטוב טעמיהו. מבואר בו כל הדינים המחודשים. הנמצאים בהרבה שו"ת מגדולי חכמי חרשים. ובכמה ספרים קדושים. אשר דברי הרמב"ם וש"ע המה מפרשים. שיצאו לאור לעיני כל ישראל. אחר זמן החלקת מחוקק והבית שמואל. והוא מסודר על כל הש"ע אה"ע מראשיתו ועד סופו. נוטה למקום טהרה עיקרו ונופו. אפס כי לא נהגתי עצמי במחברת הזאת לקצר כ"כ בלשון. כדרך שעשיתי בחבורי הראשון. וטעמי ונימוקי בזה ידוע ליודעים ומבינים. שגם דרך הגדולים בעלי תשובות הראשונים והאחרונים. בעת שהשיבו הלכה בדינים הנוגעים לחלק יורה דעה. להורות הלכה או להבין שמועה. לא התהלכו ברחבה. רק בקיצור השיבו תשובה. כאשר עם לבב החכם המשיב ישר. אם מצאו לאלתר כשר. אבל בהגיע תור פסק הלכה בדינים השייכים לחלק אה"ע האריכו למעניתם. בכמה טעמים וכמה צדדים שעליהם תמכו יסודתם. כי לחומר הענינים לא רצו לסמוך על דעתם וסברתם. ולא הספיקו עצמם לחתך הדין ע"פ טעם אחד. רק בהצטרף כל הצדדים יחד. ולזאת גם אנכי בהעתקת דבריהם. הוכרחתי להעתיק כל צדדיהם. וע"כ עם מה דנקטינא נפשאי בקצרה כל מה דאפשר. אעפ"כ בא הענין ברוב דברים גזירה שמא יטה מנתיב הישר. ובמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר (כמבואר בתשו' ח"צ סי' ע"ג הבאתיו בפנים בסי' קנ"ז סק"ד כשהפוסק מביא הרבה צדדים להתיר אין לסמוך על כל א' מהצדדים אף דקאמר ועוד כו' ע"ש). ובטחתי בחסד עליון ית"ש שגם חבורי זה ימצא חן בעיני חכמי תעודה. כאשר גלוי וידוע לפני מביני מדע. אשר בחלק אהע"ז דברי הש"ות מאד נצרכים. וכמעט א"א לפסוק שום דין מתוך הש"ע לבד אם לא יעיינו ויעמיקו בספרי שו"ת השייכים. וכל הגדולים שבכל דור ודור בחלק אה"ע העמיקו עצה הגדילו תושיה. אך בחלק הלזה הראו כחם הגדול וזרועם הנטויה. ובחבורי הקטן ימצא בכל סי' וסי' הכל מבואר כסולת נקיה. מה שאמרו הגדולים בתשובותיהם. ואשר המציאו בפילפוליהם. כיוונו האמת לאמיתה של תורה. ליהודים היתה אורה. ומילתא אלבישייהו יקירא. ואם כי ידעתי שלא הגעתי לשלימות מלאכה זאת התשובה. כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. ארוכה מארץ מדה ומני ים רחבה. הלא שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט שוים לטובה:

אמת תפסי' להאי גברא להודיע מה ראה על ככה. להכניס עצמו בזאת המלאכה. ופן יחשדוני שדעתי זחה. שאני כדאי והגון בעניני קדושין וגיטין לסדר מערכה. ובדיני חליצה ויבום להורות הלכה. לזאת אני מודיע. לכל אשר ספרי זה אליו יגיע. שגם לפני עלתה זאת במחשבה. וידעתי גם ידעתי שמלאכה זו ממני נשגבה. וקודם שמצאתי את לבבי אל מלאכה זו לקרבה. ראיתי כי כגון דא צריכה רבה. וחרדה גדולה נפלה עלי ומאד יראתי. כי ידעתי שדבר זה הוא למעלה ממחיצתי. ומאמר רב יהודה אמר שמואל (קידושין ו') יבעתני. וענין הכתוב בש"ע זה בסי' מ"ט ס"ג ובסי' קנ"ד סעי' ק"א יבהלני. ולכן כמעט קל קולמסי וקל מגילתי אחור השיבותי. אך אחרי שובי נחמתי. ובדברי החסיד בהקדמת ס' חובת הלבבות נזכרתי. שכ' שאין לישב במושב העצלות. ואין לירא ולא לפחוד לעלות. כי כמה סכלים בעבור המורא אבדו טובה. וכבר אמר חכם אחד מן הזהירות שלא להזהר הרבה. ובפרט כי כל מה שאנו מגדילים בחומר הענין. היא הנותנת לבל לשוב ממלאכתי ולעזוב הבנין. כי מחמת זה כל השאלות וספיקות המאורעים. אשר בדינים השייכים לחלק אה"ע פוגעים ונוגעים. אין עסק בהם לרבנים הצעירים. רק להגדולים שבדור הם מסורים. הבקיאין בחליטי וידעי למיחלט הדין ע"פ הפוסקים הראשונים. ואף גם באלו לא אחד בהם שיסמוך על דעתו לבד כ"א ע"פ שנים או שלשה שבהלכה מצויינים. כמו שראינו בכל ספרי תשובות מהאחרונים. שעשו סייג לדבריהם בזה. וקרא זה אל זה. להצטרף עמו בכח דהתירא. אם בשביל שיצא הדין לאמיתו כהוגן וכשורה. או כי היכי דלימטי שיבא מכשורא. וכן הוא גם עתה אצל גדולי דורינו תופסי התורה. שמעולם לא נמשך הדין באיסור ערוה או איסור מצוה ואיסור קדושה. כ"א ע"פ ב"ד של שלשה. והם מעיינים ומעמיקים בדבר כל הצורך. בחלקי הסותר והבונה לרוחב ולאורך. ומעתה לא יעלה בלבבי שום מורך. כי אינני רק כמראה מקום ומורה דרך. בעזרת האל יתברך:

ובכן נתחזקתי ונתעודדתי ואחור לא נסוגותי. וקסת הסופר במתני לקחתי. ובספרים הראשונים והאחרונים בינותי. (ברם זכור אותו האיש לטוב ה"ה כבוד ידידי הרב המאוה"ג המפורסים. ערוגת הבושם. כש"ת מו"ה יוסף נ"י אב"ד דק"ק זבלודאווא אשר לו ספרים הרבה יותר מלכל הרבנים שבגבולינו וכל אשר שאלו עיני לא אצל ממני. לכן בכל לבי אברכהו. ולעד אזכרהו.) ותמצית דבריהם מציתי. וכל הדינים מחודשים שמצאתי בדבריהם לקטתי. ואת הכל על הספר בדיו העליתי. ובסדר נכון אותם סדרתי. גם קצת נופך משלי הוספתי. כמה הערות נכונות לפי קוצר דעתי. אשר עלה במצודתי. בעת שעברתי בין בתריהם. וצללתי בתוך יאוריהם. אמנם לא ב[א]תי לסתור או לבנות כ"א לעורר לב המעיין עליהם. ואף במקום שעמדתי בתימה על דבריהם. לא היה כוונתי להשיג ולפרוץ חומת אבניהם. כי ידעתי שלא הגעתי לערך אחד מקטני תלמידי תלמידיהם. והדבר אשר יקשה אלי ממני הוא שלא זכיתי להבין עומק פילפוליהם. ולא עלתה על דעתי ח"ו כוונה אחרת. ליקח לעצמי עטרת. לגבי תפארה לגפן אדרת. ולדמות בנפשי שדברי נגדם מצודקים. כמושלי משלים ננס על גבי ענקים. אך היסוד המוסד אצלי כי דבריהם בודאי צרופים וחזקים. רק הודעתי שלפי קוצר דעתי לא הבנתי דבריהם העמוקים. כאשר כבר צוו חז"ל באזהרה. שלא יאמר התלמיד הבנתי באם לא הבין כשורה. רק יאמר תורה היא וללמוד אני צריך ודעתי קצרה. (כמ"ש ביו"ד סימן רמ"ו סעיף י') וזו היא הדרך הישרה. וגם בחלק הזה חדשתי בעזה"י כמה חידושים וביאורים. בביאור דברי רבותינו ז"ל הראשונים או על האחרונים באיזה מקומות החמורים. כתבנית הספר נחלת צבי אשר על הש"ע יו"ד כבר אמורים. אמנם לא עלתה בידי עתה שיהיו לבית הדפוס נמסרים. מפאת כמה טרדות הפתוחות לקודש ולחול וכמה סבות שבלבי עצורים. ואי"ה עוד חזון למועד. בעזר התומך וסועד. והוא ית' בחסדו יהי' לי למושיעי. לסדר כתבני' הלז גם על שלחן הרביעי. ה' יגמור בעדי. כי הוא הרועה אותי מעודי. ברוך ה' צורי המלמד ידי:

וטרם אשים קנצי למלין אחת שאלתי אותה אבקש מאת כל מעין. כאשר יקשה בעיניו בחבורי זה איזה ענין. לבל יהא נבהל להשיב ולדחות באמת הבנין. שאין זו מדת חכמים. השלימי' והתמימים. אך יעיין היטב מקודם בכל המקומות שרמזתי לעיין עליהם. אולי מהם יתברר לו טוב טעמיהם. כי בחוט של מתון ארגתים. חברתים וצרפתים. אולם אם אחר העיון יראה שהדין עמו. אז לו משפט הבחירה בטוב טעמו. כי בודאי א"א להנצל משגיאה. וא"א לפעלות אנושי שתהא בשלימותו נאה. ואף אם יכוון האדם פעולתו. לא תשיג ידו בטהרתו. וכבר נלכדו ברשת השגיאה כמה גדולים וטובים. ואם בנחל שוטף כו' מה יעשו מי גבים. וגם האמת אגיד בלי כחד. שלא היו אצלי כל החבורים כאחד יחד. רק קצתם האידנא וקצתם בזימנא אחרינא. ואנא קמא קמא דמטי לידי נקיטנא ומייתינא. וע"ד שדרשו חז"ל בפי' הכתוב לא יחרוך רמיה. וכמה פעמים הוצרכתי לחזור ולעיין בספר שכבר הבאתי ולא השגתיו פעם שניה. והדן אותי לכף זכות ידונו אותו כמו כן מן השמים. ועליו יאמר למד ולימד וקיים. ומשיב דברים נכוחים ישק שפתים. ועתה אפרוש כפי בתפילה. לאל נורא עלילה. אשר לו דומיה תהילה. ישגיח עלי בעין חמלה. יצילני מכל מכשול ותקלה. ויזכני ללמוד וללמד תורתו לשמה בלי שום פנויה. וישיב בלבבי אהבתו ויראתו לעבדו בכוונה רצויה. וזכות אלה הצדיקים שהזכרתי בזו החוברת. יעמוד לי ולזרעי למשמרת. ויקויים בי מקרא שכתוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם: ברוך ה' לעולם. אמן ואמן:

אלה דברי המחבר הבא עה"ח בשנת הליכות עולם: אברהם צבי הירש באמ"ו הרב מהור"ר יעקב אייזנשטאט זלה"ה החופ"ק אוטייאן. מעבר לתחילת הדף ·