פר אחד על פרקי דרבי אליעזר/יב
|
< הקודם · הבא > |
ומאיזה מקום לקחו ממקום בית המקדש. עיין מ"ש הרב נחלת בנימין במצוה קמ"ז בטעם הקרבנות דהאדם נברא ממקום המזבח. ועוד תמצא בספר לקט יוסף (ערך פו"ר) ע"מ שנברא האדם ממקום המזבח דאשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסף עליו ולכך ב' זכרים וב' נקבות והאדם ואשתו גוף אחד הרי חמישיתו. ועיין בספר ברך את אברהם ס' משפטים דרוש ב'. אלא דבפרק הקודם אמרו דמד' פינות קיבץ עפרו ועיין בסנהדרין ולמורנו הרב 'ולא עוד אלא' (דף ע"ה ע"א).
לעובדה ולשומרה. מ"ש מורנו הרב 'ולא עוד אלא' הכרח לדרשה דבלא"ה את להט החרב המתהפכת, דבריו נפלאו ממני דזה אחר שחטא כמפורש בכתוב כדי שלא יכנס כפי' רש"י בחומש שם אך מקודם לא היה להט החרב. ומר ניהו שם תוכ"ד מקשה דקודם החטא מה היה צריך לתורה דהוה ליה כמלאכי השרת ואיך כתב דהיה להט החרב קודם החטא וצ"ע. ועיין לבני חכם הי"ו בספר אבות הראש בשני (ד"ג ע"ג):
מה עשה הקב"ה ברא שנת חיים ואדם שוכב וישן והוא מזונו ורפואתו וחיים לו ומנוחה לו שנאמר ישנתי אז ינוח לי. עיין בחידושי על הזוה"ק ס' תרומה (דעק"ד ע"ב) מה שכתבתי שם והוא ביסוד מאמר זה ע"ש (וזה נשמט מלהביאו בס' וישכם אברהם (סימן ק"ט) ובא שם בקצרה מדבר אל הידוע כי האי שביעה לחוד משביעו רעב תקון כרת בתענית הסיגוף גדול עיין נפש חיים מע' תיו אות ט"ז). אלא דזה לא יכון עם מאמרם על פסוק דאדם ביקר בל ילין. ואפשר דהארץ שדברה כן הוא אחר חטא אדם הראשון דתשש כחה ואה"ן [-אין הכי נמי] אם לא היה אוכל מעץ הדעת היתה לה כח לזון כל כ"ד שעות בלי שינה וברור. ועיין בחידושי על המדרש רבה ס' בראשית פי"ט:
ומרקדים כנקבות שנא' (יחזקאל כח יג) מלאכת תופיך ונקביך היו בך. לפי מה שהבאתי בקונטרסי זכירה לחיים ח"ב בזכרונות (דקכ"ז ע"ב) דיש במלאכים זכרים ונקבות אתי שפיר קרא דמביא ולא בכף הדמיון. ועיין להרב המפרש בתנחומא סדר במדבר מה שכתב בזה ודוק.
עשה לו עשר חופות בגן עדן. ונראה דהמקום גורם נמי לפי כבוד המקום ושהוא על יד הקב"ה עלית על כולנה הם עשר אלא דלצדיקים גמורים בגן עדן איתא בבבא בתרא (דף ע"ה ע"א) דעושה להם ז' חופות מדכתיב (ישעיה ד ה) כי על כל כבוד חופה וכו' יע"ש.
וצ"ל דלזה דייק הכא לומר ולחלוק כבוד לאדם הראשון עשה הקב"ה עשר חופות דזה הוא כבודו על כי הוא יציר כפיו אע"ג דלצדיקים בגן עדן ז' חופות הנה היינו רביתיה דאדם הראשון דפליג ליה יקריה.
וראיתי למורנו הרב 'ולא עוד אלא' בפרק זה שהקשה דאיך היה בדעתו שהיה אדם הראשון לבד הרי אמרו דמעיקרא בשביל ישר[אל] היה העולם ועתה נמי בשביל אברהם בשביל משה ונמלך בנשמות הצדיקים יע"ש.
ולי הפעוט נראה דהתירוץ פשוט כחקירת הרב נ"ב [-נחלת בנימין] ויתר מפרשים ומני"ר[1] בספריו היקרים דאיך כל הנבראים לא נבראו כאדם הראשון מפרי האדמה. ורבו התי[רוצים]. ואם כן היו ישראל והיה אברהם ומשה והצדיקים כמו אדם הראשון רבבה כצמח השדה. ועוד אופן אחר כמ"ש מני"ר (שם דף ע"ו ע"ג) כהולדת נשמות הצדיקים ניצוצות יע"ש ועוד לו פרק כ"א (דפ"ב) בזה ודוק:
- ↑ הכוונה כאן לרב 'ולא עוד אלא' וכדמפרש ואזיל.