פרקי דרבי אליעזר/יט
|
< הקודם · הבא > |
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ פי הבאר פי האתון הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף מזיקין וקבורתו של משה ואילו של יצחק וי"א אף הצבת. בשבע שעות ביום בערב שבת נכנס אדה"ר בגן עדן והיו מלאכי השרת מקלסין אותו ומכניסין אותו לג"ע ובין השמשות בע"ש גורש ויצא והיו מלאכי השרת קוראין עליו ואומרים ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמה כבהמה נדמו אין כתיב כאן אלא כבהמות נדמו שניהם. בא יום השבת ונעשה סניגור לאדה"ר אמר לפניו רבון העולמים בששת ימי בראשית לא נהרג הרג בעולם ובי אתה מתחיל זו היא קדושתי וזו היא ברכתי שנאמר (בראשית ב ג) ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו ובזכות יום השבת ניצל אדם מדינה של גיהנם וראה אדם כחה של שבת אמר לא לחנם ברך הקב"ה את השבת וקדש אותו התחיל משורר ומזמר ליום השבת שנאמר (תהלים צב א) מזמור שיר יום השבת. רבי ישמעאל אומר המזמור הזה אדה"ר אמרו ונשכח בכל הדורות עד שבא משה וחידשו שנאמר (שם) מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולם הבא. טוב להודות לה' (שם פסוק ב) אדה"ר אמר בי ילמדו כל הדורות שכל מי שיודה פשעיו ועוזב ניצול מדינה של גיהנם שנאמר טוב להודות לה'. להגיד בבקר חסדך (שם פסוק ג) לכל באי העולם רבא שהוא דומה לבקר ואמונתך בלילות (שם) לכל באי העולם הזה שהוא דומה ללילה יגידו ויאמרו אמונתו וחסדו של הקב"ה שעשה עמי והצילני מדינה של גיהנם. עלי עשור ועלי נבל (שם פסוק ד) כל עדות נאמנות לישראל בעשרה הכנור שהיה מנגן בו דוד בעשרה נימין עדות ברית מילה בעשרה עדות המת בעשרה עדות ברכת השם בעשרה עדות חליצה בי'[1] עדות ברכת נשואין בעשרה שנאמר (רות ד ב) ויקח בועז עשרה אנשים. אמר הקב"ה אני רוצה מישראל הגיון פיהם מנבל וכנור שנאמר (תהלים צב ד) עלי הגיון בכנור. כי שמחתני ה' בפעלך (שם פסוק ה) אמר אדם שמחני הקב"ה והכניסני בג"ע והראני ד' מלכיות מושלין ואובדין והראני דוד בן ישי מושל לעתיד לבא ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו שנאמר (שם סא ז) ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור ונתתי לאל רנן ושבח וזמר ממעשיו שנאמר (שם צב ה) במעשי ידיך ארנן. מה גדלו מעשיך ה' (שם פסוק ו) התחיל מפאר ומהלל לשם עליון ואומר מה גדלו מעשיך ה' אבל לעומק מחשבותיך תהום רבה למאד מאוד שנאמר (שם) מאד עמקו (איש) מחשבותיך. [איש] בער לא ידע (שם פסוק ז) אדם שהוא בער מישראל ולא למד בינה חכמי ישראל ילמדוהו בינה שנאמר (שם צד ח) בינו בוערים בעם אבל אדם בקי בעכומ"ז הוא כסיל למה שאינו יודע דברי תורה שנאמר (שם צב ז) וכסיל לא יבין את זאת. בפרוח רשעים כמו עשב (שם פסוק ח) בזמן שאתה רואה רשעים שרבו כמו עשב לכסות את פני הארץ והציצו כל עובדי עכומ"ז שהם ומעשיהם און רע לימות המשיח והרשעים שרבו כמו עשב לא הרבן הקב"ה אלא לאבדן מן העוה"ז ומן העולם הבא(.) להשמדם עדי עד (שם). ואתה מרום לעולם ה' (תהלים צב ט) ראה דוד שרבו רשעים כמו עשב לכסות את פני כל הארץ והציצו כל עובדי עכומ"ז שהם ומעשיהם און ולא אמר הללויה עד שראה שהן עתידין להשמד שנאמר (שם קד לה) יתמו חטאים מן הארץ ואז הקב"ה מלך מרומם בעליונים ובתחתונים שנאמר ואתה מרום לעולם ה'. כי הנה אויביך ה' (שם צב י) אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון כל העולמים נתנו אויביך עלינו עול קשה על צוארינו אבל אנו יודעין שהן לאבדן שנאמר (שם) כי הנה אויביך יאבדו וכל עכומ"ז יתפרדו כמוץ לפני רוח שנאמר (שם) יתפרדו כל פועלי און. ותרם כראם קרני (שם פסוק יא) מה ראם קרנותיו גבוהות מכל בהמה והוא מנגח לימינו ולשמאלו כך מנחם בן עמיאל בן יוסף קרנותיו גבוהות מכל בהמה ומנגח לד' רוחות העולם ועליו אמר משה (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו ועמו רבבות אפרים ואלפי מנשה שנאמר (שם) והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה ועליו יתיצבו מלכים להרגו שנאמר (תהלים ב ב) יתיצבו מלכי ארץ וישראל שבארץ בצרה גדולה אבל צרתן כזית רענן שנאמר (שם צב יא) בלותי בשמן רענן. ותבט עיני בשורי (שם פסוק יב) ישראל שבארץ רואין במפלתן של שונאיהם שנאמר ותבט עיני בשורי. צדיק כתמר יפרח (שם פסוק יג) מה תמרה זו נאה במראיה וכל פירותיה מתוקים וטובים כך בן דוד נאה במראהו וכבודו וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני הקב"ה. כארץ בלבנון ישגה (שם) מה הארץ שבלבנון שרשיו מרובים למטה בארץ ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו כך בן דוד כחו ומעשיו לפני הקב"ה מרובים אפילו כל העכומ"ז באין עליו אין מזיזין אותו ממקומו שנאמר כארז בלבנון ישגה. שתולים בבית ה' (שם פסוק יד) עתיד הקב"ה לקבץ כל ישראל מארבע כנפות הארץ כגון הגנן הזה שנוטע מערוגה לערוגה כך עתיד הקב"ה ליטע אותם מארץ טמאה לארץ טהורה שנאמר שתולים בבית ה' וכעשב השדה יפרחו ויצמחו בבהמ"ק שנאמר (שם) בחצרות אלהינו יפריחו. עוד ינובון בשיבה (שם פסוק טו) מה השיבה הזו הדר וכבוד לזקנים כך הם הדר וכבוד שנאמר (שם) דשנים ורעננים יהיו. להגיד כי ישר ה' (שם פסוק טז) כל אלו למה להגיד להלל ולשנן כח מעשיו של הקב"ה ולהגיד שהוא צדיק וישר ואין עול שנאמר (שם) צורי ולא עולתה בו:
- ↑ פירוש שהחליצה צריכה שתהא בפני עשרה, כן ביאר הראבי"ה (סימן תתצד, הובא בהגהות מיימוניות פ"ד מחליצה, וכן בסד"ח לראבי"ה בשו"ת מהר"מ מינץ סימן סא) ובסדר חליצה ליראים[השלם מקור]. והובאו דברי הפדר"א גם בספר הישר לר"ת (סימן ס), וכן הביא להלכה בשו"ת הרשב"א (ח"ז סימן שצח). אמנם תשובה זו גופא הובאה גם בחלק ד' (סימן לט) והעתיקה האורחות חיים (הלכות חליצה)[השלם מקור] ושם לא הוזכר דין זה. וכ"פ בשו"ע (סדר חליצה בקצרה סי"ג-י"ד) וע"ע ספר החינוך (מ' תקצט) שכתב וז"ל ויוסיפו עוד עמהם כדי שיהו חמשה כדי לפרסומי מילתא או עד עשרה, וכן נהגו העם. ובטעם הדבר כתב בסדר חליצה ליראים שהוא כדי לפרסם הדבר. ועי"ש עוד שכתב שצריך שיהיו כל העשרה דיינים כשרים, אך פשטות לשון הרשב"א מורה שסגי בכל אדם, וכן משמע מלשון החינוך הנ"ל, וכן מבואר בשו"ע. נמצא שדעת הרשב"א, היראים, הראבי"ה, והשו"ע לכתחילה יש לחלוץ בפני עשרה, ולדעת החינוך הוא מנהג [ועי' בראבי"ה שם שבדיעבד אנו סומכים על גמרא דידן, ומשמע מדבריו שלדעת הפדר"א הוא לעיכובא]. אמנם בספר הישר לר"ת כתב שאין אנו סומכים להלכה על הפדר"א, וכ"כ בסדר חליצה בד"מ.