פרקי דרבי אליעזר/ב
|
< הקודם · הבא > |
אמרו[1] בניו של הורקנוס לאביהם עלה לירושלים ונדה את בנך אליעזר מנכסיך. ועלה לירושלים לנדותו ומצא שם יום טוב לרבן יוחנן בן זכאי. והיו כל גדולי המדינה סועדין אצלו. בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע. ולמה נקרא שמו בן ציצית הכסת שהיה מוסב למעלה מגדולי ירושלים[2]. אמרו על נקדימון בן גוריון שהיה לו מזון שלשה סאים קמח לכל אחד ואחד שהיו בירושלים. אמרו עליו על בן כלבא שבוע שהיה לו בית ארבע כורין של גנות טוחנין בזהב. אמרו לו הרי אביו של רבי אליעזר בא. אמר להם עשו לו מקום ועשו לו מקום והושיבו אותו אצלו. ונתן עיניו ברבי אליעזר אמר לו אמור לנו דבר אחד מן התורה. אמר לו רבי אמשול לך משל למה הדבר דומה לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהיה מוציא, כך אני איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקיבלתי ממך. אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה למעין זה שהוא נובע ומוציא מים ויש בכוחו להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס. כך אתה יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקבלו מסיני. אמר לו שמא ממני אתה מתבייש הריני עומד מאצלך. עמד רבן יוחנן והלך לו לחוץ[3] והיה רבי אליעזר יושב ודורש ופניו מאירות באור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה[4], ואין אדם יודע אם יום ואם לילה. בא רבן יוחנן בן זכאי מאחוריו ונשקו על ראשו. אמר לו אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם. אמר הורקנוס למי אמר כך. אמרו לו לאליעזר בנך. אמר להם לא כך היה לומר אלא אשרי אני שיצא זה מחלצי. היה רבי אליעזר יושב ודורש ואביו עומד על רגליו. כיון שראה אביו עומד על רגליו נבהל אמר לו אבא שב שאיני יכול לומר דברי תורה ואתה עומד על רגליך. אמר לו בני לא על כך באתי אלא לנדותך מנכסי. עתה שבאתי לראותך וראיתי כל השבח הזה, הרי אחיך מנודים מהם והם נתונים לך במתנה. אמר לו והרי איני שוה כאחד מהם אלו קרקעות בקשתי מלפני הקב"ה היה לפניו ליתן לי שנאמר (תהלים כד א) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. ואלו כסף וזהב בקשתי היה נותן לי שנאמר (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות אלא לא בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא אלא תורה בלבד שנאמר (תהלים קיט קכח) על כן כל פקודי כל ישרתי כל אורח שקר שנאתי:
- ↑ באבות דרבי נתן (פרק ו) איתא: שמע עליו הורקנוס אביו שהיה לומד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי אמר אלך ואדיר אליעזר בני מנכסי. אמרו אותו היום רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו. שמע עליו שבא הושיב לו שומרין אמר להם אם בא לישב אל תניחוהו. בא לישב ולא הניחוהו. היה מדלג ועולה עד שהגיע אצל בן ציצית הכסת ואצל נקדימון בן גוריון ואצל בן כלבא שבוע היה יושב ביניהם ומרתת. אמרו אותו היום נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר ואמר ליה פתח ודרוש. א"ל איני יכול לפתוח. דחק עליו ודחקו עליו התלמידים עמד ופתח ודרש בדברים שלא שמעתן אזן מעולם. כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי על רגליו ונשקו על ראשו ואמר לו רבי אליעזר רבי אמת למדתני. עד שלא הגיע לצאת עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר רבותי אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסיי עכשיו כל נכסיי יהיו נתונין לאליעזר בני וכל אחיו פטורין ואין להן בהן כלום.
- ↑ בגמרא בגיטין (נו.) אמרו: שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות (שלא היה מהלך אלא על גבי מילת. רש"י), איכא דאמרי שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי (בן ציצית שמו ולמה נקרא שמו הכסת שהיתה כסתו, כסא שלו, מוטלת בין גדולי רומי, כשהיה הולך ברומי להקביל פני קיסר. רש"י). ובאבות דרבי נתן (פרק ו) איתא: ולמה נקרא שמו ציצית הכסת שהיה מוסב על מטה של כסף בראש כל גדולי ישראל. והנה בדברי הפדר"א כאן לא נתבאר מפני מה נקרא שמם כלבא שבוע ונקדימון בן גוריון, והדבר מבואר בגמרא בגיטין (שם) ובאבות דר"נ (שם).
- ↑ באדר"נ המובא לעיל משמע שהיה שם בכל עת הדרשה.
- ↑ עיין שער הגמול לרמב"ן (פרק ט) בביאור ענין זה.