פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/ל

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שנתרוצץ. הש"ך כתב פרש"י דהיינו שלא נפתחה כלל ואין בו שבירה אלא שנתרועע כ"כ וקרוב לשבירה הוא ומש"ה כתב באות ז' דנחבסה אין חילוק בין בהמה לעוף הא בנסדק אף כ"ש ואין בו חסרון כלל ודאי טריפה אף בעוף דיבשה שא"א בקיאין בבדיקת המוח ולענין דינא יש להחמיר אף בנסדק לבד בין ברוב גובהה או רוב היקפה עיין תב"ש אות א' ולקמן באות ז' אבאר מה שיש חילוק בין בהמה לעוף המים:

ב

אע"פ שהקרום קיים. אפילו קרום העליון ש"ך ור"ל להמחבר לקמן סי' ל"א דניקב העליון לבד כשירה וכאן טריפה דנחבסה לאו משום קרום הוא אלא טריפות בפ"ע וכן מוכח מתוס' דיש א"ט ד"ה והאמר שמואל וכ"כ התב"ש אות ה' על מ"ש מהרש"ל ביש"ש פא"ט סימן פ' יע"ש ועיין בכה"ג בהגהות הטור אות ו' מ"ש על היש"ש ולקמן אבאר. ובתוך הדברים כתב דמ"ש רש"ל בשמוטה כתב או בשבורה למאן דמטריף. וז"א דבשבורת הגף לא מהני י"ב חודש שמא אחר כך ניקבה כמו שיתבאר בסי' נ"ד יע"ש. ואני תמה על הלבוש ס"א כתב דנחבסה הגולגלת משום סוף הקדום ליפסק ומתוס' חולין לא משמע כן וכן מ"ש בס"ב דנפחתה כסלע הטעם דסוף הקרום לפסוק אין הכרע ולקמן יבואר עוד בזה:

ג

כסלע. עש"ך דבסלע מצומצם הוה טריפה יראה דה"ק דל"ת דמה שאמר כסלע היינו שיכנוס לתוך הקדירה סלע וא"כ הוה יותר מכסלע דאמתא באמתא היכי יתיב לז"א דגוף הקדירה יהיה כסלע:

ד

נקבים. עש"ך והפר"ח והתב"ש אות ה' תמהו עליו דהא הוא פירש נחבסה היינו הוכתה מכות רבות ולזה יש לומר דה"ה נסדק ברוב גובהה או רוב היקפה נמי טריפה ואף דיש לומר דוקא נחבסה דכאיב לה טפי מ"מ לענין דינא יש להחמיר כשני הפירושים. אמנם מ"ש הש"ך דלד"ת שפירש הטעם דסוף הקרום ליפסוק א"כ באין חסרון אין להטריף לא ידענא דאם נאמר דאין חסרון מצטרפין לרובא היינו בכלל נחבסה יהיה לפירוש השני כל שיש סדק א"כ אדרבה נחבסה אין הטעם משום סוף הקרום לפסוק וא"כ אי ביש חסרון דמצרפין לסלע דהתם יש לומר הטעם משום הקרום כ"ש שאין חסרון דמצרפין לרובא וצ"ע. כתב הפר"ח ביש חסרון מצרפין לרובא אם אין בין נקב לנקב כמלא נקב מצטרף השלם שביניהן כמו בגרגרת דמצטרף השלם ביניהן וכן הסכים התב"ש אות ה' להחמיר וחומרא הוה יע"ש:

ה

כשליש טפח. הש"ך הקשה דברי המחבר אהדדי יע"ש ובנה"ך תי' דודאי הקדירה צריך להיות יותר מסלע דאי יכנס בו סלע אמתא באמתא היכי יתיב וא"כ התם נמי דקאמר יתר מכסלע היינו הקדירה יהיה יותר עסי' מ"ה בכרס. ואם מותחין בחוט בפנים בתוך הקדירה לא יהיה בחוט כ"א סלע מצומצם וא"כ ודאי כל סלע אורכו ורוחבו בעיגול הוא שליש טפח וחוט מקיפו טפח ולפ"ז בכל הא דאמרינן כל שיש ברחבו טפה יש בהיקפו שלשה טפחים בדבר עגול היינו אם תניח החוט על אותו דבר עליו סמוך לשפתו ממש לא שתקיף הגשם ההוא שיש ברחבו טפח דא"כ יצטרף החוט להיות יותר ארוך וכן בים של שלמה דכתיב וחוט שלשים באמה יסוב אותו היינו כשמניח החוט על שפתו ממש לא שתקיף אותו דא"כ יהיה יותר. ולפ"ז יש קולא דאם נפחתה כסלע היינו שיכנס בו סלע ובגוף הקדירה יותר והרא"ש קאי שם ג"כ על כסלע שהוא שליש טפח לא איותר מכסלע כפירוש הפרישה וכאמור:

ודע דיש לחקור הא דטריפות נפחתה גולגלת כסלע דמשמע הטעם סוף הקדום לפסוק וכן נחבסה יש דעות כן כמ"ש הלבוש וכמ"ש לקמן בשם יש"ש פא"ט סי' פ' הא ודאי דאם שחטו מיד וראינו שהקרוב קיים אפ"ה טריפה וכן בהא דניקב חצר הכבד בסי' מ"א סוף הכבד לינטל ובסי' ל"ט בסירכות הריאה יש טעם דסופו להתפרק ודאי אם נשחטו מיד טריפה אף שהקרום והריאה והכבד קיימין ולא נחסר כלום שא"א שיהיה י"ב חודש והוה טריפה. אמנם הא מבעיא לי אם נאמר שבתוך י"ב חודש ודאי תמות מיום שנולד המכה בעצם והנקב בחצר הכבד והסירכה בריאה א"ד דודאי תוך י"ב חודש סופו ליסתר הקרום ומשם ואילך לא יחיה י"ב חודש ונ"מ בספק טריפות כי הא אם מהני י"ב חודש מיום שספק לנו שנולד הכאה בעצם או בעינן כ"ד חודש. וראיתי שיש לומר ודאי למנות י"ב חודש מיום שנולד הספק בעצם דמהאי שעתא א"א להיות י"ב חודש מהא דכתב יש"ש בא"ט סי' פ' וז"ל ומ"מ שמוטת הגף בעוף או נחבסה הגולגלת שסוף הקרום לפסוק אם היה י"ב חודש יצא מכלל הטריפות וחז"ל שהטריפו על הרוב דברו עכ"ל. הנה סובר בפי' כי הטריפות אף שאין מחמת עצמו אלא שמא סוף הקרום ליפסוק אפ"ה מהני לה שהיות י"ב חודש א"כ ה"ה בנשחט ונמצא ניקב טרפשא דכבדא וכדומה כל החלב שנחלב קודם י"ב חודש שרי ומיהו לדידן בלא"ה שרי כל שיש לומר עתה סמיך לשחיטה נטרפה ואפילו הוגלד פי המכה אין לאסור קודם ג"י כמבואר בסי' פ"א:

אמנם כן דברי יש"ש לא זכיתי להבינם במ"ש אם נחבסה הגולגלת אם היה יותר מי"ב חודש כשירה אפילו אם נגיה בדבריו נפחתה במקום נחבסה כמ"ש הכה"ג בהגהות הטור אות ו' והתב"ש אות' ה' מ"מ הא כתב שם רש"ל באותו סימן דטריפה אינה חיה הוא על הרוב ומיעוטא חיה יחיה א"כ אמאי אמרינן בחיה י"ב חודש דממיעוטא דאין טריפות הוא בנפחתה הגולגלת ולא נפסק הקרום נימא ממיעוטא דחיות י"ב חודש הן דע"כ אתה מוכרח לומר מן המיעוט הוא ואם היינו אומרים דמיעוטא דמיעוטא הוא שחיין י"ב חודש ומש"ה לא חיישינן לה כלל ומש"ה אמרינן דמן המיעוט שאין נפסק הקרום הוא אף שנפחתה הגולגלת. ובזה א"ש מה שמקשין התוס' חולין י"א הא דיליף מפרה דלמא מטעם חזקה דחי י"ב חודש והיינו מיעוטא דמיעוטא לא חיישינן לה יע"ש. ומ"מ אין זה מספיק להתיר ולפי דבריו ה"ה ניקב חצר הכבד וכדומה דמטריפין מחמת שסופו לינטל הכבד מהני שהיות י"ב חודש. ואם לומר דה"ק כיון דפלוגתא הוא אי חיה י"ב חודש איתברר דהלכה כמאן דמכשיר נפחתה גולגלת א"כ איך סיים דחז"ל לא דיברו כ"א על הרוב ועיין כה"ג בהגהות הטור אות ו'. ומ"מ לענין דינא ודאי יש לאסור בנפחתה הגולגלת כשיעור ואף שהיות י"ב חודש לא מהני. ומיהו בעוף היבשה דאנו מטריפין בניקב כל שהוא דא"א בקיאין בבדיקה בזה ודאי אם שהה י"ב חודש או כ"א יום יצא מכלל ספק. ומיניה בעוף המים דקרומן רך הוא ודאי לא מהני שהיות י"ב חודש דכל שהוא ודאי לו חיה יחיה אלף שנים לא מהני ועי' בסי' נ"ז בכר"ו שתי' על הא דמקשין על תוס' חולין דלמא לא אזלינן בתר רובא ופרה מטעם חזקח שחיה י"ב חודש ומקשין אי לא אזלינן בתר רובא ליכא חזקה דמיעוטא חיות הנה ותי' דמקרא דזאת החיה דהתורה כתבה לומר טריפה אינה חיה ונ"מ לספק טריפות ואי לא אזלינן בתר רובא אין נ"מ וע"כ דהוה אמינא אפילו מיעוטא אין חיין יע"ש ואני אומר אי לא אזלינן בתר רובא א"א לאכול חלב מן הבהמה אם לא לאחר שחיטה שבדק מכל ח"י טריפות ואז החלב מותר והתורה כתבה דלאחר י"ב חודש מותר החלב דנחלב קודם י"ב חודש דהוה תרי רובא רוב אין טריפות ורוב טריפות אין חיין י"ב הודש וכל כה"ג אפשר דאזלינן בתר רובא ומנלן לומר לפי ה"א דטריפה אין חיה כלל אפילו מיעוטא ובסי' נ"ז אבאר עוד וכאן אין להאריך:

ו

שנשכה חולדה בשיניה דאלו ביד יש דרוסה לחולדה בעופות וצריך בדיקה נגד כל החלל כמבואר סי' נ"ז סט"ו דאף ודאי דרוסה מהני בדיקה להמחבר ולדידן אין נ"מ דאף אם הכתה בשיניה א"א בקיאין בבדיקה וטריפה מספק:

ז

ולכן כו'. ובנחבסה אין חילוק בין עוף לבהמה ש"ך והיינו לפרושו אות א' דפי' נחבסה היינו שנתרוצץ ולא נסדקה דאין שבר כלל וכפי הנראה דאף עוף המים דינא הכי כל שנתרועע ואין הנקב מפולש דכשר וכ"כ התב"ש אות ב' ותמה על הפר"ח אות א' שכתב בשם הריק"ש דוקא עוף יבשה יע"ש. כללא דמלתא לפירוש הש"ך ז"ל נחבסה היינו שהוכתה מכות רבות אין חילוק בין בהמה ועוף אפילו של מים דכשירה אף לדידן אם אין כשיעור ומיהו רוב גובהה או רוב היקפה יש לעיין בו ונפחתה כל שהוא בבהמה כשירה ועוף יבשה מספק טריפה ומהני שהייה י"ב חודש ועוף המים לא מהני שהייה דודאי הוא. ואם הוא לערך שיעור סלע בעוף יש להטריף הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו עי' פר"ח אות ד' ותב"ש אות ג' וא"כ שהייה לא מהני אא"כ אין בו כשיעור ערך סלע אז מהני שהייה וע"י חולי בעוף יבשה אף שהייה אין צריך אם אין בו כשיעור ערך סלע דע"י חולי לא חיישינן לנקיבת הקרום כל זה מתבאר יפה מדברי הפוסקים להמעיין בתוכם וכדכתיבנא. אלא שראיתי להבית לחם יהודה שהחמיר בנחבסה והביא ראיה ממעשה דריק"ש ואין ענינו לכאן דהתם נשבר וניקב העצם ונחבסה היינו שהוכתה ולא ניקב העצם כמ"ש הש"ך אות ג' ומי לא ידע בניקב דטריפה מספק. גם אין ראיה ממ"ש הרש"ל הביאו הט"ז דאם נקרע העור ודם שותת דכשר דמעשה כך היה וה"ה נפוח ונחבסה אין לחלק ובבהמה אף ניקב בדבר עב כל שאין כסלע בקיאין אנו דמסתמא אין דרך דבר דק לנקוב עצם הבהמה שהוא קשה ומיהו אם ניקב בחץ וכדומה אף בבהמה א"א בקיאין כמ"ש הרב:

כתב הריק"ש מעשה עוף שנשבר עצם גולגלת וחזר ונקשר יש להכשיר דאלו היה ניקב הקרום א"א להתקשר להתרפאות והפר"ח השיגו כיון דאין הטריפות מחמת עצמו כמו בסי' ג"ה ונ"ו בקוליות ובצ"ה אף שנקשר שמא איעכול ניביה יע"ש באות ח'. ונראה בבהמה שניקב עצם גולגלת וספק יש בה כשיעור סלע או לאו ולא הספיק לבודקה ואח"כ נתחבר ונקשר יפה כבראשונה כמעשה דריק"ש נמי אין להכשיר ולומר כיון דניקב גולגלת כסלע הוה טריפות מחמת עצמו מסתמא אי הוה כסלע לא היה יכול לחזור ולהתרפאות דשמא חסרון גולגלת מטעם סוף הקרום לפסוק כמ"ש התוס' חולין דיש א"ט וא"כ אין ראיה מה שנתרפא וכדאמרן:

ודע באווזות ובר אווזות שיש להם נוצות גדולות על ראשיהן והעצם ניקב שם הירא וחרד אין לאכול מהם דעוף המים ניקב כ"ש הוה וודאי ולא מהני שהייה י"ב חודש ועוף יבשה דטעם שמא יש כשיעור הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו כיון דחי י"ב חודש איגלאי מילתא דלא הוה חסרון כשיעור עיין פר"ח ותב"ש כאן ובסי' נ"ז. ומ"מ אין למחות ביד הנוהגין היתר אף בעוף המים כי יש לומר אווזות דידן לאו וודאי עוף המים אלא כעוף המים דמיין וספיקא הוה עיין כר"ו ומ"מ צ"ע ויש לאסור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.