פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/כב

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בעוף. הש"ך העתיק דברי הרא"ש ושאר פוסקים דעוף צריך חתיכת וורידין אף אם רוצה לנתחו א"א דלמא מימלך וילפי לה מדאמר רב חסדא הואיל וצולהו ולא אמר אם צולהו אלא כיון דדרך לצלות כא' אף מנתחה צריך כו' ולדידן אין נ"מ בזה דנוהגין להסיר הראש והוה כבהמה כמ"ש בט"ז. הן אמת שיש לומר שהש"ך ז"ל לדינא העתיק כן וסובר אף לדידן דלמא מימלך וצולהו עם הראש או דע"כ אמרינן הסרת הראש מהני היינו דיעבד סומכין על ר"ת אבל לכתחלה ראוי לחתכן בשעת שחיטה ומ"ש רמ"א נוהגין להסירו מעופות השלמים היינו אם ידוע שלא נחתכו הוורידין או ע"צ היותר טוב. ומ"ש רמ"א סתם עוף נשחטו וורידין קאי נמי לדידן דאין לסמוך על הסרת הראש וכאמור. ודע שהג"א והד"מ וכ"ה במרדכי והל"ח בר"פ השוחט דאנו סומכין על ר"ת ודי בהסרת הראש ואין צריכים כו' והט"ז אות ז' הוסיף ב' תיבות לחתיכ"ת וורידי"ן ויראה דפרושי קמפרש דא"צ לחתיכת וורידין היינו אף לכתחלה אבל הש"ך יפרש א"א צריכים לחתיכת אבר אבר וכדאמרן:

ב

הוורידין. עש"ך ולדידן דמסירין הראש א"צ לכל זה ומיהו מאן דבעי למיטווינהו בהדי רישיה כמו שעושין בסעודות גדולות עיין תב"ש שהחמיר ואומר דבעי למישחט לכוליה וורידין ולפי שאין מצוי לא רציתי להאריך בו:

ג

שעדיין. עש"ך ודבריו צ"ע. דע דהמחבר בסי' ע"ו ס"ג הביא אם לא חתך וורידים אסור לאכלו צלי כולו כאחד או בשר חי עד שיחתך א"א ויצלה או ימלח ואם ניקר הדם שרי וי"א כו' היינו דלא מהני ניקור. והמעיין בתה"א כ"ח וס"ח ובקצר בית שני שער ב' ובית שלישי ש"ש יראה לכאורה דכל חוטי הגוף צריך ניקור וגדולי המורים שהביא בדף ס"ה הם רבינו משולם והראב"ד ושלש מחלוקות בדבר. הרא"ש סובר דטעמא דוורידים הוא משום דם שבוורידין עצמן ואם ניקר וחותך קצת בשר שסביבותיהם מטעם דבלע קצת ולא כ"נ בעינן אלא קצת די והרשב"א סובר כפי הנראה דטעם הוא דכל חוטי הגוף שופכים דרך הוורידין ואי לא ניקב הוורידים בשעת חימום נשאר הדם בכל חוטי הגוף וצריך לנקר כל החוטים וראב"ד ורבינו משולם סוברים דאף ניקור כל החוטים לא מהני דדם נשאר בבשר הגוף ואסור אפילו באומצא דהוה דם שפירש ממקום למקום ואין תקנה אלא לחתוך א"א לצלי או א"א במליחה לקדירה והשתא המחבר בע"ו סתם כדעה א' כרשב"א א"כ אין מועיל ניקור הוורידין ובעי ניקור כל החוטין שבגוף ואיך כתב הש"ך כאן דעת הרא"ש ז"ל והרי הר"ב לא הגיה שם כלום וא"ת דהש"ך יפרש דמ"ש המחבר ניקור החוטים היינו וורידין לחוד א"כ היה לו להזכיר ההוא דסי' ע"ו ס"ג ולמה תלה ברא"ש דבריו' ודוחק לומר דהש"ך ספוקי מספקא ליה בהבנת המחבר שם. וראיה שהביא מהסרת הראש אינו מבין כלל דהא התם א"צ כלל חיתוך בשר סביב הוורידין אלמא דעדיף הוא מניקור הוורידין דכיון דהסיר הראש יש מקום רחב לדם לצאת ואין ראיה משם. וראיתי להתב"ש אות ג' וה' שהרגיש קצת במה שכתבנו וגם דבריו שם באות ה' צריכין ישוב קצת ועי' באות ד' הראה מקום לסי' ע"ו מדין חטיטת שאר חוטין הרי דהבין מדברי המחבר דניקר כל החוטין שבגוף ואיך הביא כאן דברי הרא"ש:

ד

ויחתוך. עש"ך דאף לדידן די בנטילה והיינו משום דחומרא בעלמא הוא דהוה דם פליטה וכבכ"פ כמו שיתבאר עוד ומה שהראה מקום לסימן ס"ה הוא דשאר חוטין א"צ כ"א כ"ק ומה שהראה מקום לסי' ע"ו לא ידענא מה ענין לכאן דשם קאמר אם לא חתך הוורידים צריך לנקר כל החוטין שבגוף וכבר נתבאר זה באות ג' ואין ענינו לכאן:

ה

עש"ך הראה מקום לסי' ס"ה דיש חילוק בין חוטים דעבים ואין פולטים כ"כ בבשר משא"כ וורידין צריך כ"ג והשיג על הב"ח:

ו

ואם. הש"ך האריך ותוכן כוונתו להקשות על הר"ב שהביא ב' דעות במליחה בוורידין והם האגור בשם מהרי"ל ואו"ה כלל י"ט כמ"ש בת"ה כלל ל"ד דין ג' ותמה הש"ך דלא פליגי דאגור מיירי בחוטי וורידין דבצלי כ"נ ובמליחה כ"ק ואו"ה בשאר חוטין מיירי דהם עבים ואין פולטין כ"כ ומש"ה כבכ"פ ותי' דסברת הר"ב היא דוודאי מדינא גם וורידין כבכ"פ אלא מטעם סברת הרשב"א דלאחר שהוסר מאש בולע ולא שייך כבכ"פ כיון שאין אצל האש ואף דאנן לא קיי"ל כן עי' סי' ע"ו סי"ד מ"מ חשש כאן לחומרת הרשב"א בצירוף סברא דם וורידין הוה קצת דם בעין אוסרין כ"נ וזה לא שייך במליחה. והאגור וודאי שהחמיר אף במליחה לדידיה אין חילוק בין שאר חוטין לוורידין דהא חומרא בעלמא וודאי יש להחמיר אף בשאר חוטין ומש"ה כתב הת"ה דפליגי האגור ואו"ה וא"ש דכתב הת"ח שם משמע באו"ה והלא להדיא מבואר אלא דל"ת דיש חילוק בין וורידין לשאר חוטין ועיין במנחת יעקב שם אות ד' כתב על דברי הש"ך דדוחק הם יע"ש. ולענין דינא בצלי' יש חילוק בוורידין בענין נטילה לחומרא לחוש לדעת הרשב"א שמא כשהוסר מאש בצירוף דהוה קצת דם בעין ודי בנטילה אף לדידן דמשערין בס' אף בדבר כחוש. ובשאר חוטין די בקליפה בצלי דעבים ואין פולטין כ"כ ובמליחה אין חילוק בין וורידין לחוטין ומדינא הכל שרי אלא לחומרא בעלמא בעינן קליפה בוורידין ובחוטין ואף שכאן לא גילה הר"ב דעתו מ"מ בת"ח כלל ל"ד ד"ג כתב דאף במליחה צריך קליפה ועי' ש"ך סי' ס"ה אות ה' ועי' בת"ח שם:

ז

לקלוף. הש"ך העלה דוודאי אין לאסור כאן במליחה כ"ג דלא כב"ח וכבר כתבנו באות הקדום דאפילו קליפה הוה חומרא בעלמא ועי' סי' ע"ב:

ח

בכל. עש"ך. והנה ראיתי להקדים הקדמה אחת והיא זו דבשאר איסורין יש דעות אי חנ"נ או לאו גם יש דעות אי אמרינן איסור דבוק אי לאו והנה מאן דסובר חנ"נ אפ"ה מצי סבר לא אמרינן איסור דבוק שהרי הר"ן בספכ"ה פסק כר"ת דחנ"נ בשאר איסורין ואפ"ה פסק בר"פ השוחט דכל הקדירה מצרף לבטל החוטין דלית ליה איסור דבוק שאין ממהר לבלוע יותר משאר חתיכות ומאן דאית ליה איסור דבוק מצי סבר כר' אפרים דאין חנ"נ בשאר איסורין ואפ"ה נ"מ בדבוק בשאר איסורין שאותה חתיכה נשארה באיסורה כמבואר במחבר סי' ק"ו. והנה באיסור דבוק יש ב' טעמים. א' דחתיכה זו ממהרת לבלוע יותר מאחרות ונאסרה ולדידן דקיי"ל חנ"נ צריך ס' אח"כ נגד כל החתיכה וטעם ב' דחיישינן שמא פ"א היה חתיכה זו חוץ לרוטב ונאסרה ואוסרת אחרים ועי' בסי' ע"ב אות יו"ד ושם אכתוב באורך בעזה"י דבאיסור דרבנן ליכא טעם השני דשמא היה חוץ לרוטב דלמה נחזיק איסור בדרבנן וספיקו להקל (ומיהו באיסור תורה כיון דחתיכה נאסרה מספק דאו' תו ע"י גלגול לא אמרי' ספק דרבנן להקל אף דחנ"נ מדרבנן). אבל טעם א' שייך דממהר לבלוע. ודם שבישלו הוה דרבנן ואף דבקצת ספיקותיו מחמירין ביה מ"מ כמה פעמים מקילין ביה ואמרי' ספק דרבנן להקל עסי' ס"ט בט"ז ס"ק כ"ד עובד כוכבים מל"ת ובשאר דוכתי. ועתה אבוא לבאר דברי הש"ך הנה הוא חולק עם הט"ז אות ה' דלדידן צדיך ס' בעוף גופא משום דבוק וכן פי' הפרישה דלטור מצטרף דלית ליה חנ"נ וה"ה דבוק לית ליה. ומיהו להר"ן ע"כ הטעם דלית ליה דבוק וכאמור. ויש להבין במ"ש הש"ך א"נ דסובר לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין הא עכ"פ אותה חתיכה נאסרה ומיהו דבריו כנים דהטור סימן ק"ו סובר חתיכה עצמה מותרת שהשיג על הרשב"א וכתב ואינו מבין כו' ובסי' צ"ב כתב דחתיכה חוזרת להיות מותרת יע"ש. ומ"מ לשונו דחוק שכתב דהפרישה כתב במ"ש הטור דכל הקדירה מצטרף דאזיל לטעמיה והמעיין בטור יראה דכתב אם יש בו משמע לכאורה אעוף קאי וע"ז קאמר הפרישה דע"כ אמה שיש בקדירה קאי דהא הטור כו' (ושייך לשון זכר בעוף ובקדירה הול"ל בה). ולא דהטור לשיטתיה כו'. אמנם לענין דינא כתב הש"ך מדסתם הר"ב כאן ש"מ דאודי אודי להמחבר והיינו דוורידין קשים ולא שייך ממהר לבלוע ומה שלא חש לטעם ב' שמא היה פ"א חוץ לרוטב דם שבישלו דרבנן לא מחזיקין איסור ולפ"ז היכא דידוע שהיה פ"א חוץ לרוטב יודה הש"ך דצריך ס' נגד כל העוף ועוף אסור ופשוט. והביא הש"ך ראיה מפסקי מהרא"י סי' צ"ח דכתב דלא סמכינן אשינויא דקרמא מפסיק א"נ שמא נקרע הא כאן דוודאי מפסיקין לא ממהר לבלוע. ועוד ראיה מלב סי' ע"ב אות ז' דאם בישל הלב בלי קריעה אסור הלב אף שיש ס' נגד הלב דדם מתיבש בתוכו כן כתב מהרא"י בהגהות ש"ד וקשיא למה לי האי טעמא תיפוק משום איסור דבוק ותי' מהרא"י דשיעתו של לב מהני דלא ממהר לבלוע ה"ה כאן דמפסיקין ומה דבעי ס' בעוף עצמו הוא משום דם שבלב עצמו כן הצעת דברי הש"ך כאן:

ודע דכפי הנראה הא דפסקינן בסי' ע"ב ס"ג דבעי ס' בעוף עצמו נגד הלב היינו בלא נמלח הלב שאז יש בבשרו דם אמרי' דחתיכה בולע תחלה מלב הא נמלח הלב מצד חוץ דאין בו דם ש"ע כמבואר בש"ך שם אות ה' דל"ד לחתיכה שנמלחה מצ"א דכיון שהלב אין פתוח די מצ"א עיין ת"ח כלל כ"ז דין ו' יע"ש א"כ א"צ בעוף גופא ס' דלב שיע ואין ממהר לבלוע יותר משאר כמ"ש הש"ך כאן להדיא אלא שיש לתמוה דאם כן איך כתב שם הש"ך באות ה"י דאף כי איכא ס' הלב אסור והא ע"כ בלא נמלח איירי ובלא"ה אסורה כדין חתיכה שנתבשלה בלי מליהה המבואד בס"ט סי"א וכ"ת שלכבוד אורהים מותר הא לב אין אוכלין כלל דקשה לשכחה. וכ"ת לענין אם נפל לקדירה אחרת דאף בשר שנתבשל בלי מליחה דמותר לעת צורך אם נפל לקדירה אחרת אוסר שמא תפלוט עתה ולאוכלה כך מותר ממ"נ אי לא פלטה הוה דם שלא פירש וי"ל דמלתא באנפי נפשה קאמר הש"ך התם דלב עצמו אסור אפילו נמלח ולא קאי אלא נמלח או דה"א לב דשיע עדיף משאר בשר ואמרי' מה שפירש ממקום למקום יצא לחוץ ואיך שיהיה צ"ע דלא נמצא מפורש דין זה בש"ך אם נמלח הלב מצד חוץ דאין בו דם בבשרו כ"א הכנוס בחללו כמבואר סי' ע"ב אות ה' אז א"צ ס' בעוף ושאר הקדירה מצטרף מטעם דלב שיע ואין ממהר לבלוע ובסי' ע"ב אבאר בעזה"י:

ט

הדם. עש"ך ולהבין דבריו אעתיק לך דברי הל"ח בפרק השוחט אות ט' וז"ל בסי' כ"ב לא הגיה הרב על המחבר ובסי' ס"ה כתב צריך ס' נגד כל החוטין ובת"ח כלל ט"ו סכ"א כתב צריך ס' נגד כל החוטין ובכלל ל"ד ס"ב כתב שפשוט דעת הטור כהר"ן דמשערין בכל דם שבחוטין דהא לא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה וסברא הפוכה היא דאדרבה כיון דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה צריך לשער נגד כל ההוטין עכ"ל והנך רואה שגירס' הל"ח והש"ך לא היה כמו שהיא כתובה לפנינו וז"ל נוסחת ת"ח שבידינו כלל ל"ד דין ג' וכתב הטור אם יש ס' נגד כל החוטין מותר והר"ן כתב דמשערין בכל דם שבחוטין ופשוט הוא שכן הוא דעת הטור אלא דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה ולפ"ז אין סתירה מכלל ט"ז לכאן אלא שבנוסחת הל"ח וש"ך היה כתוב ופשוט הוא שכן הוא דעת הטור דהא לא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה בלא מלת אל"א וירצה בזה שהטור סובר ג"כ דנגד כל דם חוטין משערין לא נגד היוצא דהא לא ידעינן כמה נפיק וע"ז הקשה הל"ח אדרבה א"כ צריך נגד כל החוטין ולא נגד דם לחוד והש"ך מגיה דכצ"ל ופשוט הוא שכדעת הטור הוא דהא לא כו' ר"ל דעת הר"מ כטור הוא דהא לא ידעינן כו' וסובר אף דם הכנוס בחללו א"א לעמוד עליו כמ"ש הש"ך בסי' ע"ב אות ה' ובמ"י שם אות ה' תמה על הש"ך למה הגיה כאן ואין מתישב על לשון הר"ב היינו כפי הנוסחא שבידינו אל"א אבל לפי נוסחתם שפיר עביד דהגיה אמנם כן בסימן ע"ב הניח בצ"ע וכאן ובסימן ס"ה כתב הר"ב בפשיטות צריך ס' נגד כל החוטין והיינו אף בחלל א"א לשער ומיהו חנ"נ לא שייך כאן דחוטים קשין ואין ממהרין לבלוע אלא שהתב"ש אות ו' כתב דבמליחה נאסרו החוטין ונ"נ יע"ש. והנה אף אם נאמר כן ושאני לב בסי' ע"ב דקורעו לאחר מליחה דיש טעם דמתיבש הדם משא"כ חוטין אם לא חתכן קודם מליחה אסורין החוטין והבשר כ"ק עיין בסימן ס"ה בש"ך מ"מ כ"ז הוה חומרא בעלמא ולא הוה צריך ס' נגד כל הוורידין אי לאו משום דלא ידעינן כמה נפיק ואפשר משום זה הגיה הש"ך בצ"ע בסימן ע"ב ובסימן ס"ה לא כתב כלום משום דבמליחה נאסרו:

י

שבכל. הש"ך האריך וכתב דיש כאן כמה צדדים להיתרא. וראוי שתדע דהלכה ודאי קי"ל חנ"נ אף כ"נ או כ"ק כמבואר בכמה דוכתי ובר"ס צ"ו דבעינן ס' נגד הנטילה בצנון ולא סגי בס' נגד הלהב בסכין של איסור וכן העלו הט"ז והש"ך שם ונהי דאיסור דבוק לא אמרינן באפשר כה"ג מ"מ חנ"נ אמרינן אלא לסניף אמרה דיש בלא"ה טעם דבמליחה לא אמרינן חנ"נ והקליפה לא הוה אלא חומרא בעלמא ולפ"ז יש לעיין אי נצלה מקודם ואח"כ נתבשלו אי בעינן ס' נגד הנטילה או בס' נגד הוורידין די דכאן ליכא טעמא משום לתא דבב"ח דבצלי' נמי יש איסור בב"ח כמבואר סימן פ"ז ועי' פר"ח שם גם נטילה זו משמעות דהוה מדינא עיין אות וי"ו ומכל מקום בה"מ יש לצדד ולהלכה צ"ע  :

כתב הכר"ו אות ה' שלא הבין דברי הש"ך והב"ח כיון שיש ס' נגד הוודידין א"כ יש ס' נגד הקליפה לחוד ואיסורין מבטלין זא"ז כמבואר סי' צ"ח הנה הרב ז"ל דבר גדול דיבר כי לפי דבריו א"כ עד"מ אם נפל כזית חלב לכזית בשר ונאסר ואח"כ נפלו שניהם לנ"ט זיתי ירקות הכל מותר דאין כאן לא טעם חלב ולא טעם בשר אסור. ואמאי ל"ק ליה על מ"ש התוס' חולין צ"ו ב' ד"ה אם שכתבו דבעינן בירך ס' נגד הגיד והקליפה (עיין צ"ה אי בשר וגיד טעמן שווין) ולזה י"ל דתוס' סוברים איסורין אין מבטלין זא"ז כמ"ש הכר"ו בסימן צ"ה אות י"ב דהר"מ בפח"י מהל' פה"מ סבור דאיסורין אין מבטלין זא"ז. ומ"מ לפי מ"ש התב"ש בסימן ל"ג היכא דחלוקין בטעמן ואיסורין שווין אין מבטלין זא"ז כמו כבד ובשר ושניהם נבילה יע"ש דלא כמשמעות או"ה כלל כ"ד א"כ י"ל ה"ה כאן כיון שכזית בשר הבלוע מחלב הוה כמו חלב דטעם כעיקר דאורייתא ולשיטת ר"ח כהן לוקה על כזית מבשר בחלב אם כן הוה איסורין שוה ואין א' מבטל חבירו אלא שהכר"ו בסימן צ"ח לשיטתיה דאיסורין שווין וטעמן חלוקין מבטלין זא"ז ולפי שהדברים ארוכים ומקומן בסימן צ"ה אבאר שם וזכור זה  :

יא

ואם. בבהמה צריך לחתוך הצוואר לב' חתיכות ש"ך בשם הפוסקים והיינו שצווארה עב וה"ה גדיים וטלאים אין חילוק בזה וצריך לחתוך הצוואר לב' עיין ב"י:

יב

הבהמה. אף גדיים וטלאים א"צ לחתוך וורידין כ"א ברוצה לצלות שלימים:

יג

אבל. הש"ך הביא דברי הרא"ה בב"ה דאף שלא יצא דם צריך לחתוך א"א ומיהו נראה דלבישול כ"ע מודים דבעינן א"א דבצלי' הטעם דם שלא פירש כיון שלא יצא דם משא"כ בבישול צריך חתיכת א"א ושוב מצאתי להתב"ש שהאריך ג"כ בזה יע"ש:

כתב הלה"פ דהלכה כש"ך דא"צ באותו העוף ס' כ"א כל הקדירה מצטרפה והמ"י כלל ט"ו אות נ' השיג על הש"ך ממוח סי' ס"ח עיין בל"י והתב"ש אות ו' העלה כט"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.