כף החיים/יורה דעה/כב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
א) [סעיף א'] בעוף צריך לשחוט הורידין וכו' דתנן במס' חולין (דף כ"ז ע"א) השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו ר' יהודה אומר עד שישחוט את הורידין ואמרינן בגמ' (דף כ"ח ע"ב) לא אמר ר' יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בהמה כיון דמנתחא אבר אבר לא צריך. וכתבו התו' והרשב"א והרא"ש והר"ן דכר"י ק"ל כדאמרינן בפ"ק דברכות (דף ח' ע"ב) הזהרו בורידין כר' יהודה. והטעם כתב הרא"ש משום דאם לא שחט הורידין היה דם נשאר ואינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צלי כל זמן שהעוף שלם. ב"י יעו"ש. וע"כ פסק כן בש"ע.
ב[עריכה]
ב) שם. בעוף צריך לשחוט הורידין וכו' ואפי' דעתו בשעת שחיטה לנתחו אבר אבר הואיל ודרכו לצלותו שלם חיישינן דילמא מימלך עלויה ויצלנו שלם. כ"כ הפו' ש"ך סק"א. פר"ח או' א' כריתי או' א' חכ"א כלל ו' או' י"ב.
ג[עריכה]
ג) ומשמע דבמקום שאין נוהגין לצלות העוף שלם א"צ ליזהר בכל זה דהדם יוצא ע"י מליחה או צלייה ואפי' אם לא הסירו ממנו רק הראש לא מקרי עוד שלם כמ"ש בהגה סוף סעי' זה. וכ"כ השמ"ח או' א' דלא נהגו האידנא לשחוט או לנקוב הורידין בשעת שחיטה דתמיד מסירין הראש מהגוף בעוף ומנתחין אבר אבר בבהמה קודם מליחה או צלייה אפי' בגדיים וטלאים הדקים עכ"ל וכ"כ הכריתי שם לדידן דלא שכיח שצילהו עם הראש אין לחוש לכתחלה לשחוט ורידין. וכ"כ השפ"ד או' ב' חכ"א שם. זבחי צדק או' א'.
ד[עריכה]
ד) גם לגבי בשול מנהגינו להסיר הראש ולנקר כל החוטים של הדם שבצואר ואח"כ מבשלים אותו שלם ובזה אין פקפוק כלל. זבחי צדק או' ב' והיינו לחומרא בעלמא כי כיון שהסירו הראש קודם מליחה או צלייה א"צ עוד לזה כמ"ש באו' הקודם. ועיין לקמן סי' ס"ה סעי' ג' בהגה.
ה[עריכה]
ה) מיהו מה שנהגו במדינתנו בכל נשואין שיהיה שמביאין תרנגול ותרנגולת שלמים לצירך חתן וכלה שיש להם סי' טוב בזה (עיין גיטין נ"ז ע"א) ומנקרין הורידין וחוטי הדם של הצור מהם ומולחים אותם ומבשלים אותם עם הראש שלמים זה המנהג לא יכון לפי' השמ"ח או' א' ותב"ש או' ה' יעו"ש והיינו משום דחושש לסברא יחידאה שהביא בש"ע סי' ע"ו סעי' ג' וז"ל ויש שהחמירו שלא לאכלו כולו כאחד בצלי אלא לאחר חתיכת הורידין וכו' יעו"ש ומשו"ה כתב השמ"ח שלא למלוח ולבשל העוף עם הראש שלם אפי' בניקור החוטים אבל אנן בדידן ק"ל כסתם הש"ע שם שכתב קודם לזה וז"ל לא ניקב הורידין וכו' ואם ניקר הבשר מחוטי הדם אוכל אפי' בלא מליחה חי או צלי ואפי' כולו כאחד וכו' וע"ז נתייסד המנהג ואין לפקפק. זבחי צדק או' ג' ומיהו צריך לנקוב עצם הראש כנגד הקרום וינקוב גם הקרום עד המוח וימלח ויניח הנקב למטה כדי שיזוב הדם ואם לא עשה כן אז הקרום והמוח אסורים והשאר מותר כמ"ש לקמן סי' ע"א יעו"ש.
ו[עריכה]
ו) שם. בעוף צריך לשחוט הורידין. וצריך לשחוט לפחות ב' ורידין. ש"כ סק"ב בשם כמה פו' פר"ח או' ב' לה"פ או' א' והרמב"ם בפי' המשנה כתב ורידין הם ב' גידין דופקים בצואר על שני צידי קנה הצואר וכו' ולכן אנן דלא בקיאין בהו כ"כ צריך לשחוט כולם. כו"פ או' א' תב"ש או' ב' ובשמ"ח או' ב' שפ"ד או' ב' רק מה שבתוך העצם אינו בכלל זה. מנ"י או' א'.
ז[עריכה]
ז) ולכן כששוחט יטה הסכין מעט לצדדין כדי לשחוט הורידין. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י או' א' או לשחוט מעט יותר כדי שישחטו הורידין.
ח[עריכה]
ח) שם. או לנקבם בשעה שהוא מפרכס וכו' בב"י (סוף הסי') הביא דעת קצת פו' שאם לא שחט כל הסימנים אלא רובן ורוצם לצלות שלם שצריך לחתוך אותם ג"כ כמו הורידין ודחה אותם שא"צ לעשות כן ובד"מ או' ה' כתב שיש איסור בדבר דנראה כשהייה בשחיטה כמו לקמן סי' כ"ג סעי' ה' ואפי' בדרך שאין שייך לומר כן כגון לנקבן בקוץ לא ראיתי לשום אדם לחוש לזה ואפשר משום שגם בורידין לא נהגו כן יעו"ש. ט"ז סק"א. ומיהו מ"ש שגם בורידין לא נהגו כן היינו משום דנוהגין לחתוך הראש קודם מליחה או קודם צלייה כמ"ש לעיל או ג' יעו"ש וכ"כ המש"ז או' א' וכתב שם המש"ז דכל שלא חתך השנים בעוף אף שחתך הורידין צריך להסיר הרא"ש יעו"ש והיינו קודם מליחה או קודם צלייה כנז'.
ט[עריכה]
ט) שם. ויחתוך סביבם כדי נטילה. וא"צ ס' שאינו מפעפע בכולו בצלי. כ"כ הרא"ש והטור ורי"ו נתיב ט"ו ריש או' כ"ה והרשב"א בתה"ב. ואף לדידן דק"ל דצלי מפעפע בכולו עד ס' סגי בנטילה. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' זב"ת או' ז' ועיין לקמן סי' ס"ה בהגה סוף סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
י[עריכה]
י) שם. כדי נטילה. דוקא באלו הורידין שבצואר אמרינן הכי דבעי נטילה אבצ בחוטין שבצואר הרי כתב הרב בהגה לקמן סי' ס"ה סוף סעי' א' דסגי בקליפה. ש"ך סק"ה. לה"פ או' ב' בל"י או' ב' כריתי או' ה' וטעם החילוק שיש ביניהם ית' שם בס"ד.
יא[עריכה]
יא) שם. שהוא כעובי אצבע. פי' רוחב אצבע כמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' ד' ט"ז סק"ג. לה"פ או' ג' בל"י או' ג' זב"ת או' ז' ור"ל רוחב אגודל דכ"מ שנזכר בפו' אצבע הוא אגודל. מש"ז שם. ועיין בדברינו לאו"ח סי' י"א או' י"ד ואו' ט"ו.
יב[עריכה]
יב) שם הגה. ואם נמלח כך מסירין אח"כ החוטין ושרי. דאמרינן כבולעו כך פולטו ויש מחמירין ס"ל דהוי כמו דם בעין ולא מיקרי דם פליטה. ט"ז סק"ד. ור"ל דעה קמייתא סוברת דמליחה קל מצלי ואמרינן כבכ"פ ויש מחמירין סוברים דהוי דם בעין ובבעין לא אמרינן כבכ"פ כמבואר בסי' ס"ט ומ"מ אף לדידן די בקליפה אף דאנחנו אוסרים מליחה בס' כיון דהוי רק חומרא בעלמא. מש"ז או' ד' ומיהו מ"ש דאנחנו אוסרים מליחה בס' היינו דעת מור"ם ז"ל לקמן בהגה סי' ע' סעי' ב' וסי' ק"ה סעי' ט' יעו"ש. ובדברינו לשם בס"ד.
יג[עריכה]
יג) שם בהגה. ויש מחמירין לקלוף ואף קליפה זו אינה אלא חומרא בעלמא דלא כהב"ח שאסר במליחה כדי נטילה. ש"ך סק"ז. לה"פ או' ד' בל"י או' ד' והפליתי או' ג' כתב דהחוטין או הורידין בעצמן הם הקליפה. וכ"כ בכריתי או' ו' חידושי רע"ק.
יד[עריכה]
יד) שם. ואם בשלו שלם מחטט ומנקר החוטים והשאר אם יש בכל מה שבקדרה כדי לבטל הדם וכו' ולפי מה דק"ל בסי' צ"ב חתיכה עצמה נעשית נבילה אפי' בשאר איסורים הכא צריך שיהיה ס' באותו עוף לבד ואם לאו צריך ס' נגד כל העוף. ט"ז סק"ה. אבל הש"ך סק"ח כתב דאע"ג דגבי !ל הדבוק בעוף בסי' ע"ב בעינן ס' מן העוף עצמו היינו משום דיש דם בבשר הלב עצמו ג"כ משא"כ בורידין דאין בהם דם בעצמן רק בתוכם יעו"ש בל"י או' ה' וכתב דלא כמנחת יעקב שחולק על הש"ך יעו"ש. וכ"ה דעת הפליתי או' ד' ובכריתי או' ז' דלא בעינן הכא ס' בעוף לבד יעו"ש.
טו[עריכה]
טו) שם. כדי לבטל הדם וכו' וא"צ ביטול כנגד החוטין אלא כנגד הדם שבתוכם סגי. פר"ח או' ז' תב"ש או' יו"ד. וזהו לדעת הש"ע אבל הטור כתב כדי לבטל כל החוטין. וכ"כ בד"מ או' ב' וכ"כ הלבוש. ש"ך סק"ט. וכ"כ הקומץ או' ב' דאם בשלו כך מחטט ומנקר להחוטין שבצואר ונגד שאר החוטין שבגוף צריך שיהיה ס' בכל הקדרה לבטלן.
טז[עריכה]
טז) שם. כדי לבטל הדם שבכל החוטין וכו' והאגור כתב בשם מהרי"ל שצריך ס' נגד הורידין והקליפה שנאסרה במליחה והב"ד בד"מ או' ב' וכ"כ הב"ח דלדידן דק"ל לקמן סי' צ"ב חתיכה נעשית נבילה בכל האיסורין צריך ס' ג"כ כנגד הקליפה שנאסרה תחלה במליחה יעו"ש אמנם הש"ך סק"י חולק והביא דעת כמה ראשונים דס"ל דלא אמרינן חנ"נ אלא במקום שהחתיכה עצמה נאסרה בנ"ט אבל לא בקליפה שאסרו חכמים שהיא חומרא יעו"ש. וכ"כ הלה"פ או' ז' פליתי או' ה' וכ"מ מדברי הפו' שכתבנו באו' הקודם ובעיקר דין חתיכה נעשית נבילה עיין לקמן סי צ"ב סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.
יז[עריכה]
טוב) שם הגה. ואם הסירו הראש ממנו לא מקרי שלם. והוי כאלו חתכו אבר אבר ודיו ומותר לבשלו ואפי' לא נשחטו הורידין שכיון דצוארו דק וקטן ואין שם רוב דם בורידין די בהסרת הראש ואפי' בעוף שלא נשחט בו אלא סי' א' ולא חתך בסי' השני כלל ונתקרר הדם בתוך סימן השלם אפ"ה די בהסרת הראש ובמליחה אפי' לקדירה. לבוש.
יח[עריכה]
חי) ומ"מ לא סמכתי על עצמי לאכול אותם החוטין שנמצאים בעוף מלאים דם אחר הבישול אלא אני משליך אותם ואוכל השאר. ורוב מה שנמצאים הוא בירך של עוף ולכך למדתי לאנשי ביתי לחתוך בירכי העוף קרוב לגוף וכן בגף חתיכות כדי שיצא הדם ע"ו מליחה ואף גם זאת אם ימצא חוט מלא דם אני משליכו לחוש לדברי המחמירין ואיני אוסר על אחרים אלא מניחם לנהוג מנהגם. הרדב"ז ח"א סי' ע"ג. כנה"ג בהגה"ט או' י"ט. שו"ג במחו' או' א' פ"ת לקמן סי' ס"ה או' א'.
יט[עריכה]
יט) שם הגה. ואם הסירו הראש וכו' ובבהמה צריך לחתוך הצואר לשני חתיכות. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' ט' לה"פ או' ח' בל"י או' ו' כריתי או' יו"ד. והיינו מפני שצוארה ע"ב. שפ"ד או' י"א. זב"ת או' י"א. וה"ה גדיים וטלאים דאין חילוק בזה וצריך לחתוך הצואר לשנים. שפ"ד שם.
כ[עריכה]
ך) [סעיף ב'] הבהמה א"צ לנקוב וכו' משמע דכל בהמה א"צ חתיכת ורידין אפי' גדיים וטלאים שצולין לפעמים שלמים כיון שאין דרכן בכך וכמ"ש ב"י וד"מ וכן משמעות הפו' וכן הסכימו האחרונים. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' יו"ד. והיינו אם בודאי שינתחנו אבל אם אינו בודאי צריך גם בבהמה כיון דזמנין צולה ג"כ כאחד. וכ"כ הב"ח. ט"ז סק"ח. בל"י או' ח'.
כא[עריכה]
כא) שם בהגה. וסתם עוף נשחטו הורידין. שבודאי עשו כדין וחתכו הורידין בשעת שחיטה. ט"ז סק"ט. ביאור הגר"א או' י"א.
כב[עריכה]
כב) שם. בהגה. וסתם בהמה לא נשחטו. הואיל ולא הצריכו לשחטן. זב"ת או י"ג בשם הר"ן.
כג[עריכה]
כג) שם בהגה. וכ"ז כשיצא דם בשעת שחיטה. שהרי פירש ולא מצא מקום לצאת והו"ל פירש ממקום למקום ואסור. הרשב"א במשמרת הבית דף ך' ע"א. זב"ת או' י"ד.
כד[עריכה]
כד) שם בהגה. אבל אם לא יצא דם אין חוששין וכו' דאיסורו הוא משום דם האיברים וכל שלא פירש מותר. ביאור הגר"א או י"ב.
כה[עריכה]
כה) שם בהגה. אבל אם לא יצא דם אין חוששין וכו' והרא"ה בס' בדק הבית דף ך' כתב דאף כשלא יצא דם צריך לחתוך אבר יעו"ש. ש"ך ס"ק י"ג. לה"פ או' י"א. בל"י או' ט' ולבישול לכ"ע צריך לחתוך אבר אבר. שפ"ד או' י"ג.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |