פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/ד

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שחט סתם הש"ך הביא דברי הב"ח שפסק כרי"ו כתוספתא דוקא זרק אח"כ הא מחשבה לחוד לא אמרינן הוכיח כו' אמנם הלכה כמחבר וכן פסק ביש"ש ואפי' חישב לאחר שחיטה ע"מ לזרוק הוה ספק ואף זרק אח"כ לא הוה רק ספק איסור הנאה:

ב

ה"ז ספק הש"ך הביא. דברי יש"ש דפסק כרי"ו דאסורה רק באכילה (והיינו רק מדרבנן) לא בהנאה ודקדק מדברי המחבר דכתב שם שחט סתם משמע הא פי' מתחלה ששוחט לשם השם לא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו ואפילו זרק אחר כך דלהמחבר אין חילוק בין חישב או זרק וכתב התב"ש אות ז' דלשון הט"ז אות ב' שאומר ששוחט לשם השם כ"ע מודים דאסור דיש אפיקורסים מעלים שמות הבעלים בכמה מיני שמות יע"ש. ומ"מ הט"ז ודאי סובר בכל לשון יפה לא מהני מדלא אשכח פתרי להאי דינא דזרק לא מיתסר אלא באחר הא איהו בכל גוונא אסור ולהלכה פסקו כולם דלא כט"ז והפר"ח ותב"ש ושאר אחרונים עוד כתב הפר"ח דינים בזה עיין עליהם. וכתב התב"ש גבול יש כ"ז שהחלב ודם קיים אם חישב הוה הוכיח סופו על תחילתו ותכ"ד כדיבור דמי יע"ש:

ג

כתב הש"ך אפי' שומע השוחט שעובד כוכבים מחשב שרי דלא כב"ח והביא ראיה מהני טייעי דאתי לציקוניא חולין מ' ב' והביאו דיכרי לטבחי ישראל אמרי דמא ותרבא לדידן בשרא ומשכא לדידכו ועכ"פ דיעבד שריא. ולא הבינותי מאן לימא לן שהישראל שמע מעובד כוכבים בשעת שחיטה וכתב עוד מין סתמא לעבודת כוכבים וסתם מחשבת עובד כוכבים לאו לעבודת כוכבים ולכאורה נראה דמחשבה היינו ממש ואין ראיה ועוד דאי סתמא כן הוה כמפרש עיין תב"ש:

כתב לבוש ס"א וג' ישראל שוחט ועובד כוכבים מחשב שרי דאין שליחות לעובד כוכבים יע"ש לכאורה בישראל שוחט וחבירו חושב אסור דיש שליחות וזה תימא דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן עיין קידושין ונדרים בהא דכהני שלוחי דידן ועיין זבחים וצ"ע ואי"ה במקום אחר אבאר:

ד

ואם שחט עש"ך ותוכן כוונתו דמפלוגתא דר"י ור"ל בחולין ל"ט לא מוכח למ"ד פ"א לא הוה מומר או עכ"פ באותה שחיטה לא הוה מומר וגם הרשב"א דחי לה באומר בגמר זביחה עובדה ומתה"א משמע דווקא באכילה אסור ולא בהנאה (מש"ה א"ש דנקיט ר"י אמר פסולה ולא זבחי מתים) ומ"ש תניא כוותיה מברייתא התם מיירי בשוחט עצמו חישב לזרוק וקאמר זבחי מתים ה"ה בשוחט ע"מ שיזרוק העובד כוכבים אסור באכילה ולפי הנראה איסור אכילה ג"כ מדרבנן דמיחלף במחשב מעבודה לעבודה וכן פסק הפר"ח דמשום כבודו של הרשב"א יש לאסור באכילה. אמנם השמ"ח ס"ז כתב דאם רוצה הישראל בכך הוה העובדי כוכבים שלוחו ואסור בהנאה מ"ה וגברא בר קטלא יע"ש. ויש לראות הצריכותא והא טובא צריך לומר כה"ג אסור מדרבנן:

ה

י"א שאוסר עש"ך ותוכן כוונתו להקשות (והוא קושית הב"ח ופרישה) דכאן לא הכריע המחבר והביא ב' דיעות י"א וי"א ואלו בח"מ סימן שפ"ה הכריע דחייב לשלם אם היה שותף והפרישה תירץ דיין נסך אלו כיון לצערו היה לחלק היין ודחה כאן בהגהות פרישה דא"כ מה פריך מהמטמא והמדמע לשינויא בתרא דהדר ביה ממה דהוה אמר דאית שותפות לדעת הרא"ש דאל"כ לא הוה חזר והקשה מה שתירץ כבר ומש"ה פסק הרא"ש דשותפות אין אוסר והא חזינן ביין נסך דמקשה מה שתירץ כבר דהתם הרא"ש מודה כיון שאפשר לחלק יינו כן נראה כוונת הגהות פרישה והש"ך גם מה שתירץ הב"ח דסובר כהר"ן דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו היינו בהנאה ולא באכילה ומש"ה כאן הביא ב' דיעות לענין הנאה ובח"מ עכ"פ חייב לשלם דאוסר בשתיה ודחה התי' זה בב' ידים דמ"ט דהר"ן דהוה כלא נשחטה הבהמה וביין נסך לא שייך זה ועוד דמשמעות כולם דאין אוסר דש"ש אף בבהמה באכילה דאם לא כן לא הוה מקשה מהא דהשוחט בחוץ חייב שלש חטאות דהא לכולו עלמא קשיא כיון דאסור באכילה. ומדבריו אתה רואה דלהר"ן מן התורה אסיר באכילה אמנם כבר כתבנו דמדרבנן יש לאסור והש"ך תי' דביין נסך חייב לשלם דהניזק יאמר לו קים לי כהך דיעה דאסור וכ"ת דהמזיק יאמר קים לי דכשר א"כ קח לך היין ותן לי יין אחר כן הוא כוונתו בנה"ך אף שמגומגמין קצת יע"ש. והנה לפ"ז בכל מקום דהמזיק עושה דבר שהוא ספיקא דדינא חייב לשלם רמ"מ אסור הוא וההיא מוגרמתא דב"ק יש לומר כיון דהשוחט בידו לשחוט והיה סובר שכדין שוחט פטור עיין תב"ש אות ז' בזה ועיין סימן קמ"ה בטור ובמחבר לקמן:

ו

ואם עש"ך וכוונתו דל"ת מדכתב רמ"א ואם התרו וקיבל הר"ז כשאר מומרים היינו לומר דאסורה באכילה כדין שחיטת מומר וסובר פ"א לא הוה מומר וכן להש"ך עכ"פ באותה שחיטה לא נעשה מומר אבל מאחר שקיבל התראה הוה כמומר מכבר דאין לומר הר"ז כמומר כבר ואוסר בהנאה הא אכתי לא הזכיר זה כי היכי דתפול עליו לומר כשאר מומרים לכן פי' הש"ך דאפ"ה פירש כן וזה שהראה מקום לסימן קמ"ה דשם מבואר בהמחבר כן יע"ש או יאמר דהראה באצבע עיין לקמן ר"ל דכאן השמיט המחבר מומר דלהר"מ ההיא אוקמתא לאו עיקר אלא באית שותפות וכנראה לכאורה מב"י ולקמן מביא דעת הרא"ש אם הוא מומר יע"ש ולקמן הראה לכאן דשם לא הביא כ"א דעת הרא"ש וי"א שאפילו שותף אין אוסר ואם מומר זהו להרא"ש. אמנם אין זה נכון דוודאי גם להר"מ יודה במומר ותפס חומרת שני התירוצים והרואה יראה בספרו הארוך בב"י שכן הוא שכתב שתפס שינויא קמא לחומרא ומה שהשמיט בפ"ח מה' עבודת כוכבים מומר תי' הכ"מ שם שסמך על ה"ש פ"ב ה"ה ואף דבה"ש לא הזכיר הרי כתב שאין אדם מישראל אוסר משמע הא עובד כוכבים או מומר אוסר כמ"ש הלח"מ שם ובהל' עבודת כוכבים השמיט תיבת מישראל יע"ש וראיתי להכה"ג בהגהות ב"י אות ח' כתב על הב"י דבריו ברור מללו דהר"מ לא כתב אוקמתא דישראל מומר יע"ש וליתא דודאי אית ליה. ומ"ש פ"א מהל' עבודת כוכבים כתב כן לא ידענא מה ראה לומר כן דהא הכ"מ שם סיים דסמך על ה"ש הן במה שלא חילק בין מומר ועובד כוכבים והיינו מישראל שכתב שם וכמ"ש הלח"מ. ולא ידענא איך העביר האדון הגדול בעל כה"ג עיניו מהתם והלא אליו כל גלוי וכל מ"ש באות ההוא תמוהים הם וכדכתיבנא וראיתי להאריך כאן קצת מפני שהוא יסוד בכמה סוגיות בתלמוד ופוסקים:

הנה רוב הפוסקים פסקו דאדם אוסר דבר ש"ש בעבודת כוכבים או מומר דלא שייך לצעורי או קיבל התראה והיינו דווקא בעשה מעשה אפילו זוטא וכדבעינן למימר לקמן. ואם הוא מן התורה או מדרבנן במחלוקת שנויה הלבוש כתב דלא הוה רק דרבנן עיין תב"ש אות י"ד והאמת דרוב הפוסקים ומכללן הרא"ה ז"ל בב"ה דף יו"ד כתב כן בפירוש ודוכתי טובא משמע דהוה מן התורה ומיהו מ"ש ב"ח דר"י בן בתירא ות"ק פליגי מ"ה הא מדרבנן מודים דאוסר עובד כוכבים בסתם מגען ופי' כן בע"ז נ"ד אהא דרב אשי דלא תקשה קושית התו' שם ובחולין מ' יע"ש אפ"ה פריך הגמרא שפיר ממנסך דאיירי בישראל ולפ"ז ממ"ש הר"מ ז"ל פ"ז מהלכות חובל היה מומר שהרי הוא ככותי או התרו וקיבל התראה היה נראה מדכתב ה"ה ככותי לומר דמש"ה חייב לשלם שאוסר עכ"פ מדרבנן כעובד כוכבים דמומר לעבודת כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים לענין יי"נ וכן קיבל התראה ולא כמ"ש הכה"ג דאישתמיט להכ"מ דברי דמב"ם אלו יע"ש:

ודע שאני נסתפקתי אם הא דקיי"ל עשה מעשה אסרו אפילו מיעוט קמא דקנה כי כן הסכימו האחרונים דלא כט"ז בסימן ב' בסופו אם שחט רוב שנים או רוב א' בעוף ואח"כ חישב לעבודת כוכבים מהו מי אמרינן כיון דשחט בהכשר תו אין סברא לאסור וכמ"ש הר"ן והרשב"א בזרק לעבורת כוכבים מה"ט ה"נ כאן או דלמא כיון דלכתחלה בעינן כל הב' מ"ה כפי הנראה לכאורה מהר"ם ה"ש ואבאר לקמן אי"ה תו מיתסרא אף במיעוט בתרא. האמנם שכן משמע מכ"מ ריש ה"ש ה"א דלהר"מ אף בעוף בעינן לכתחלה מ"ה כל השנים שכתב דהוה ספיקא דאורייתא יע"ש וכן בחולין כ' גבי הבדלה יראה כן לכאורה וא"כ יש לספק בהא וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה ועיין ע"ז ל"ד ב' תרמינך שעתך. אמנם יש לי ראיה מהא דמקשים כולם אהא דפלוגתא דר"י ור"ל תיפוק ליה משום שחיטת מומר וכן שנים שוחטין א' לשם אלו אימא במיעוט בתרא מיהו גם למה דקיי"ל מיעוט קמא דקנה אוסר כהב"ח וש"ך ושאר פוסקים תפול זאת הקושיא מה קשיא להו דלמא במיעוט קמא דקנה וצ"ע:

כתב התב"ש סי"א לצעורי שייך בבהמת ישראל לא בשל כותי ומומר דמה הצער העובר כוכבים רוצה בכך ויקח הבהמה לעצמו. וכפול הוא בדבריו ס"ה יע"ש. ונראה דמשום הכי אמרו בגמרא בהמת חבירו לרבי עקיבא ולר"י הא דעובד כוכבים ומומר אוסר לפי המסקנא ולר"ה לרבותא דלא אמרינן לצעורי קמכוין:

ודע שיש מחלוקת אי הגביה לבהמה שרש"י סובר דקנאה והרי כשלו והתוס' מקשים שם על רש"י עיין כה"ג בהגהות הטור אות ה' שהאריך ומ"מ לדינא כולם השמיטו זה משמע דסבירא להם דלא הוה כשלו לענין לאסרו אלא לשלם הוה כשלו ולא לאסור וכמ"ש:

ז

לשם חמה ולבנה עצמן. ש"ך ור"ל לאפוקי לנדייהו דחמה ולבנה וכמ"ש באות ט':

ח

חולק על הט"ז דמפרש דברי המחבר כטור ורשב"א וש"ך לא ניחא ליה בכך דהמחבר שינה לשונו מלשון הר"מ ז"ל שכתב וז"ל השוחט לשם הרים אע"פ שלא כוון אלא לרפואה שחיטתו פסולה בד"א וכו' והש"ע כתב השוחט לשם הרים אין לו דין ת"ע אבל שחיטתו פסולה אע"פ כו' דאל"כ היה לומר מקודם השוחט כו' שחיטתו פסולה אע"פ כו' ולסוף כתב דמ"מ יש לדחוק ולכוין דעת המחבר כטור ורשב"א. והוי יודע דלרפואה דאסור באכילה ולשר בהנאה היינו מדרבנן אבל לעובדם יש דעות וכבר התבאר בט"ז יע"ש:

ט

דחמה ולבנה ג"כ יש להם שרים כדאיתא במדרש י"ב מלאכים המנהיגים אותם ומש"ה אי שחט לשר שלהם אסור מדרבנן אם לרפואה:

י

דהוה זבחי מתים היינו אף בהנאה כדעת הר"מ ז"ל ולא כר"י בעל התוס' דלרפואה אף לשר אין אסור אלא באכילה:

יא

כתב הש"ך זה מחשב וזה עובד לא אמרינן והוא לשון הרשב"א ז"ל בתשובה וכבר כתבנו בט"ז מ"ש הפרי תואר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.