פרי הארץ/פרשת וירא
|
< הקודם · הבא > |
במדרש פתח ר"י נפחא כתיב מזבח אדמה תעשה לי והעלית עליו וכו' אדם עושה מזבח וזובח עליו עולות ושלמים נאמר עליו בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך אברהם אבינו שזבח א"ע לא כ"ש זהו שנ' וירא אליו ה'. ויתפרש הענין בהקדים תרין תמוהי דמדכר דכירי המפרשים. א' למה הוזכר נסיון העקדה ע"ש אברהם ולא הוזכר הנסיון ע"ש יצחק שמסר את נפשו אליו ית' וכפרש"י ז"ל אחר הדברים הם דבריו של ישמעאל ע"ש והשיבו יצחק שימסור א"ע על שמו ע"ש. ב' למה לא הוזכר במקרא נסיון אברהם באור כשדים. אבל הענין ידוע מאמרם ז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ואמרו יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו שנא' צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו וכו' והנה מאמר בעל עקידה על פסוק אעשה לו עזר כנגדו יש שההתנגדות הוא העזר שאלמלא התנגדות את זה לעומת זה עשה אלקים היה ביטול הבחירה שכר ועונש. או לפ"ד במ"א היה ביטול התענוג כידוע. או שלא היה יכול לסבול תענוג של השגה אם לא ברצוא ושוב שהוא ההתנגדות כללא דמילתא לפי ערך גודל ההשגה והעבדות א"ז לע"ז עשה הביטול ומחשבה חוץ מהיפוך להיפוך הקטן לפי קטנו והגדול לפי גדלו בכדי שיבא אל העזר הנ"ל. אבל במה הוא נעזר מנפילתו בהתנגדות ח"ו העיקר הוא ע"י האמונה הגדולה ופשוטה בלי שום טעם וסברות כלל. שהרי באותה השגה והעבדות שהשיג כבר נפל לשכנגדו. לכן יראה להתחזק באמונה הגדולה ופשוטה בחזקה. וזהו העזר שהקב"ה עוזר לכל אדם בכל יום נגד היצה"ר בהשפעתו לאדם את האמונה זו להתחזק בו ית'. ועל ידה יקום על משענתו. ובזה יתורץ קושית צדיק וטוב לו צדיק ורע לו. שהרי בוחן לבות ה' יודע לפעמים התנגדות א"ז לע"ז של השגה ועבדות א' שלא יוכל לעמוד בה ולא יוכל קום מנפילתו באותו התנגדות ולהתחזק באמונה כנ"ל. מקדים לו רפואה למכתו להרע או להטיב וע"י אותה סיבה תתחזק האמונה. או שההתנגדות עצמה לא תחול עליו בפרך כל כך מחמת היסורים או העוני שהם בעצמם סיבת יראת ה'. ובטול התאות ואמונות הכוזבות. והנה אחר ידיעתנו באמת שהעבירה והתרחקות מאתו ית' הוא רע ומר ממות ויסורין. שהרי היסורין והמיתה ממרקין העבירות והמה רפואות המכה ממילא ידוע שהמכה גרוע מיסורי הרפואה. ומעתה צדיק ורע לו אפשר לומר שהרעה והיסורין המה טובתו ורפואת מכתו שהוא התנגדות עבודתו והשגתו א"ז לע"ז אולי הוא באופן שלא היה יכול לעמוד נגדה ובנפלו לא יוסיף קום אם לא ע"י היסורים והדלות שמתיש כח ההתנגדות כנ"ל. וצדיק וטוב לו הוא כי א"ז לע"ז שכנגד שכלו ועבודתו ודרך הלוכו אינו צריך חיזוק היסורים ובלתם יכול לעמוד כנגדם. וזהו דבר שאין שום בריה יכול לשער שהרי כל א' נכוה מחופתו של חבירו. אבל לפניו ית' גלוי וידוע היוצר יחד לבם המבין וכו' וכארז"ל על גודל העניות של ר"א בן פדת שהשיבו לו בספיקא קמי שמיא אפי' ע"י חזרת בריאת עולמות מחדש אולי יתרמי בשעתא דמזוני. והענין הוא כדברינו שכנגד השגת ר"א ב"פ שכלו ועבדותו ההתנגדות מזה אשר א"ז לע"ז אם אפשר לעמוד כנגדה בלי יסורין. או אולי שא"א להיות אם לא על יסורי עוני. והנה נסיון העקדה הובא במדרשים ורש"י ז"ל שהי' לו לאברהם להרהר אחר מדותיו והוא שאמר ר' אבא אמר אברהם אפרש לפניך את שיחתי אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת ואמרת קח נא את בנך ועכשיו אותה אומר לי אל תשלח ידך. שהוא שנוי רצון אצל הבורא יתברך ח"ו שהוא שרש הכפירה ח"ו. וכן כל הקושיות צדיק ורע לו היפך מן הראוי והבטחת התורה או שאר קושיות ואמונות הכוזבות אשר א"ז לע"ז עשה אלקים נגד כל דביקות והשגת אמיתותו בחכמתו וכמאמר רש"י ז"ל אצל הנחש היה ערום מכל ארור מכל לפי ערמתו וגדולתו היתה מפלתו. אבל אברהם אבינו ע"ה עמד בנסיון ולא הרהר אחר האמונה בהשגתו את דבריו ית' שהמה מהופכים והתחזק באמיתות האמונה הגדולה והחזקה מרצונו הפשוט ית' כי לא מחשבותיו מחשבת הש"י ולא דרכיו דרכו ואינו מבין דבריו ית' והנהגתו כלל וכל הרעות המתדמים מאתו ית' הם טובות אמתיים כנ"ל וכל דבריו הנראים מהופכים הכל אל מקום א' הולך והן המה בלי שום שנוי ותמורה ח"ו. ומה שאין מובן הדבר רק הוא מכם. שאין שום השגה יכולה להשיג דבריו ית' ופירוש מלותיו אומרים לרע טוב ולטוב רע וכ"ש שאינו מובן מחשבותיו וכ"ש רצונו הפשוט. ובאמונה זו התחזק אאע"ה ולא סמך על השגתו ועמד בנסיון שלא להרהר אחריו ית'. כללא דמלתא עיקר הנסיונות הם באמונה כמאמר לנסותך לדעת את אשר בלבבך. וכל הנסיונות שהיו לאאע"ה היו עד"ז כמו הרעב שאמר בתחלה לך לך ואח"כ מתדמה שינוי רצון בהביאו רעב למקום זה כפירש"י ז"ל וכן כולם. אבל נסיון המסירת נפש עבורו ית' אחרי הידיעה כי הוא הבורא הוא אמר ויהי והוא צוה למסור נפשו ולזבוח עצמו עבורו ית' מי לא ישמע ומי לא יאבה לו ית' אם אמנם גם הוא נסיון אבל לא לפי ערך אבותינו הקדושים. וכן קושית העולם אפי' כל דהו אם הש"י היה אומר לו בעצמו שיזבח א"ע עבורו והיה יודע שהם דברי הש"י בוודאי היה שומע לו. ולכן לא הוזכרו בתורה שני הנסיונות הנז"ל. כארז"ל שלא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם אבל כח מעשיו הגיד לעמו כי התורה לעולם עומדת ונוהג בכל דור ובכל אדם ע"י הסתכלותו והתבוננתו במעשה הכתוב בתורה מדותיו ית' והנהגתו בעולם השפל בחכמה העליונה ליתן טהור מטמא ומרע טוב וכל הגבורות הם חסדים והכל אל מקום א' הולך ושורש כולם רצונו הפשוט באמונתו הפשוטה הגדולה והחזקה. ובזה מתמתקים כל הגבורות בחסדים שהרי באמונה זו נוקב עד התהום ומשלב כל המדות ליחד לאחד ומשם מתברך ונשפע אמונתו ית' החזקה ואח"כ מבין דבריו ית' בהתגלות שאינם מהופכים כמו שהשיב הש"י לאברהם אבינו שם כפירש"י ז"ל. וממקור הברכות ממילא מתברכים כל העולמות עד עולם השפל ושלשול קטן שבים. וזהו פתיחת ר"י נפחא שאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי כידוע שמלת שם הוא נוק' ושכינה ומלת אזכיר הוא לשון זכר. ופי' בכל המקום שמתייחדים השמות הנוקבא בזכר והגבורות בחסדים אבא אליך וברכתיך ברכה והשפעה בהשגה והגשמיות ממילא מתברך. ומה שהזכיר לשון אברהם שזבח א"ע הוא פי' נסיון האמונה כנז"ל הגרוע ומר ממות וזביחה וזהו שאמר וירא אליו ה' בהתגלות והבנת קצת דרכיו ית':