פרי הארץ/פרשת בראשית
|
< הקודם · הבא > |
פרשת בראשית[עריכה]
ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים (בראשית א טז). כי הנה ידוע שהשי"ת האציל העולמות וברא יש מאין, ו[ה]עיקר היה כדי שהצדיק יעשה מי"ש אי"ן ויכניע כל המדות להשי"ת, כמ"ש דהע"ה לך ה' הגדולה (דה"א כט, יא). ויעלה כל המדות לשרשם ואז יהיו נמתקים בשרשם, וזהו שאמר דה"מ ע"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה. מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהלים ח, ד-ה). פי' כי אראה שמיך הם שני שמות הוי"ה אדנ"י, כי הוי"ה מורה על עילת העילות קודם אצילת עולמות, ואדני מורה על אחר אצילת העולמות, כמש"ה אדון כל הארץ. והשי"ת צמצם ממדריגה למדריגה עד שבא לד' גוונין ד' יסודות, וזהו מעשה אצבעותיך. לשון צבע גוונין, ירח וכוכבים אשר כוננתה. כי השי"ת מיעט את הירח, פי' צמצם ממדריגה למדריגה עד שבא לעולם העשי' עולם הגשמי, וזהו מיעוט הירח, כי קודם שבא למדות אז לא היה ניכר שוע לפני דל, ולא היה קטן כלל רק היה הכל בגדלות, וכשבא למדות נעשה גדול וקטן, וכל כך למה כדי שהצדיק יעשה מי"ש אי"ן ויעלה המדות הגשמיים לשרשם כנז'. וזהו מה אנוש, פי' יש כדי שהצדיק יבא למדריגות מ"ה ואז יעלה הכל, ובהיות כן בא על ידו חיות לכל העולמות, וזהו כי תזכרנו. פי' כי אז יהיה במדריגת זכר, ובן אדם פי' כיון שהוא במדריגת מ"ה אזי נקרא אדם מספר מ"ה, ואז כי תפקדנו ראוי לפקוד אותו. וזהו שאיתא בגמרא הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח. פי' הביאו עלי כל המדות למעלה מן הדבור לשרשם, ואז יהיו נמתקים בשרשם ואז יהיה כפרה על מיעוט הירח כנ"ל, כי עיקר אצילות העולמות היה בשביל זה, וזהו ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. פי' אותן המאורות שהיו גדולים קודם אצילות העולמות, כי קודם צמצום לא היה קטנות כלל רק שני מאורות גדולים שהם חכמה ובינה, וכאשר נתצמצם ובאו למדות כמ"ש בזוהר דמינה דינין מתערין, בא לעשיה נעשה גדול וקטן, וזהו ויעש אלקים. שנתצמצם ובאו לעשיה אותן השני מאורות הגדולים, וזהו המאורות הגדולים הידועים כנ"ל, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה. פי' עיקר הבריאה היה כדי שהצדיק ימשול על הלילה, וזהו חצות לילה, פי' שיחלוק וישבור הלילה ואז אקום להודות לך, וכשמשבר את הלילה ומעלה המדות ובא למדריגה, אז הוא מבין שמה שצמצם את העולמות הוא בחסדו הגדול, מפני שהשי"ת ח"ס ד"ל, וחס על מדריגות התחתונים, כמש"ה כי לא ידח ממנו נדח, וזהו כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום. פי' כשבא למדריגת י"ש אז מובן החסד בצמצום העולמות, וזהו ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם (בראשית ב, ח). פי' ויטע ה' אלקים. שצמצם עולמות וזהו ה' אלקים, שיתוף רחמים למדת הדין, גן בעדן שמתחילה היה עדן תענוג שלא בהשגה, ואח"כ נתצמצם למדות והיינו המשכה מבינה למדות, כמ"ש בזוהר דמינה דינין מתערין, וזהו ג"ן בבינה שהוא נ', נעשה המשכה שהוא גימ"ל לשון גומל חסדים, מפני שצמצום עולמות הוא בחסדו הגדול, וזהו ואדם אין לעבוד את האדמה. פי' שהיה עדיין במדריגת אי"ן, ואח"כ כשבא למדות שהוא מלכות נעשה אדם, ומתחילה היה א"ד וכשבא למדריגה התחתונה שהוא מלכות נעשה אדם, וזהו ואד יעלה מן הארץ. ונעשה אדם ואז והשקה את כל פני האדמה, וזהו בראשית ברא. פי' בראשית קודם צמצום ברא היה בבריאות כמו הבריא פלוני לשון שלימות, והארץ היתה תהו ובהו. וזהו השבירה ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור. יהי ביו"ד לפי שלא היה רק נקודה ויהי אור. ויהי בוא"ו שהוא לשון המשכה ועוד שמספר וא"ו הוא י"ג, לפי שעיקר הבריאה היה שיתגלה י"ג מכילן דרחמי, וזה היה תקון העולמות והבן: