פרי הארץ/מכתבים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פרי הארץ מכתבים

מכתבים ראיתי כי טוב להדפיס פה, דבריו הק' במכתביו מאה"ק למדינת רוסיא, ודלגתי מענין לענין המצטרך שלא להכביד על הקורא והוצאת הדפוס כי רבה היא.

א

הנה על כן על כל דברי האגרת שקבלתי בקובלנא מכמה מקומות על ענין נחות דרגת פרוסת החפצים לירא את ה', האמת אתי אשר הטבתי לראות בעינא פקיחא שהוא על אשר יגרעו מעבודתם דבר יום ביומו. ובתחילה מעיד אני עלי שמים וארץ, כי לא לכבודי ולהנאתי אני כותב דברים אלו, אבל באמת לפני מי שאמ' והיה העולם ולכבודו. מהיות ידוע דבר ה' ע"י נביאים פסוק כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. שהוא מכה"כ בכל הגשמיות חיות רוחני, שהוא פסוק ואתה מחיה את כולם, והוא גלות השכינה המסתתרת בכל הדברים יגיעים. והיות ידוע שהגוף הוא גשם כלה ולא נק' אדם אלא הנפש. והגוף הוא בשר אדם, כמאמ' על בשר אדם לא יוסך והנפש הוא החיות שבגוף, והוא יש לו התקשרות עם הרוחניות מעולם לעולם עד מקום חוצב הנשמות, ולמעלה למעלה עד א"ס ב"ה. א"כ מהראוי הוא תיכף כשיעמוד בבוקר שיהי' הראשי' לעבוד' בוראו. וליתן הראשית לנפש כי הוא העיקר ולא הגשם שהוא הכלה ונפסד, וכל היותר רוחני הוא העיקר הגדול לכן אין לעשות שום מעשה וחשבון אפילו לשם עה"ב. שהרי מה שמשיג בעה"ז בעודו בגוף הוא גשמי ואפי' אם יהיה נזהר בהשגתו עה"ב מכל אופני גשם. אעפ"כ משיג הוא הדבר, יהיה איך שהוא גשמיות הוא, אחרי אשר השגתו בעודו בכוף וכ"כ הרמב"ן ז"ל. אבל העיקר שיעש' מפני מי שאמ' ונעשה רצונו, וזהו תכלית היותר אפשרי ובקיצור, ובכך הנפש מתדבק ברוח וכו', ומעולם לעולם עד א"ס ב"ה כנז', וזה נקרא הקמת שכינה מעפרא. שהוא להפשיט מכל אופני גשם שהוא עפר ולהעלותה אל הרצון. וכמו כן בלכתו לעשות מו"מ או שאר עניינים שהם גשמיים בוודאי, והוא עניני שכינה המסתתרת. יראה שיש בכל דבר תורה ואזהרת חכמים מלעשותם שהוא עניני הרע המעורב בטוב כמעט בכל העולמות, מיום ברוא אדם על הארץ ואכל מן העץ לכן מחוייב להרחיק מן הרע שלא לעשות ח"ו ולברור ולדבק אל הטוב והמותרואפי' מעשה הצדקה שהוא מלא כל הספרים שהוא דביקות גדול להשי"ת מפני היותם מחנין חבירין והשכינה בגלות מסתתרת בתוכם ומש"ה דרשו חז"ל בעת אפך עשה בהם הכשילם בב"א שרינם מהוגנים שאין הש"י שורה בתוכם. והנה האמינו אם לא האמינו ח"ו וחלילה לי מלדבר בעדי ולכבוד, שהנה יש בנתינת הצדקה ג"כ חילוק בין א"י לח"ל. מפני היות ח"ל ניזון ע"י שרים. וא"י עיני ה' אלהים בה תמיד, שהיא השכינה בעצמה, וידוע דברי הזוהר במדבר, ע"פ קולה כנחש הולך כדרך הנחש כד איהו בדינא כפיף רישא לעכרא וסליק לזנביה. כדין זנביה סליק ומחי לכל אינון דאשתכחי קמי'. ואעפ"כ מאן עביד לזנבי' דיסליק לעילא ומאן מדבר ליה ומאן נטל ליה למטלנוי האי רישא אע"ג דאיהו כפוף לעפרא וכו' כד"א שמוני נוטרה את הכרמים וכו' מפני היות השכינ' בגלות וכפוף לעפרא. אעפ"כ כולם נזונים עד ידיה. וכל ענייני השכינה בעצמה היא דרך דלות ושפלות לכן ישראל שפלי' מכל האומות וישראל שבא"י שפלים מישראל שבח"ל. ומאן דמקים שכינתא מעפרא ובפרט במקום שנראה שפלותה יותר. ומעלה אותה מתעלה עמה למעל' למעלה עד א"ס ב"ה וזה נקרא תמכין דאוריית' והעיקר שכל מעשיו יהיו ע"ד הנ"ל לא לשם גמול ותכלית אבל מפני מי שאמר ועשה רצונו שהוא הדרך בכבוש' לעלות בפשטות וידעתי גם ידעתי כי כל הדברים יגיעים ויתיישן זה הדבר ג"כ אעפ"כ מובטחני בה' אם ירגילו עצמם בזה יוסף ה' תת כחם ליתן עצות בנפשם חדשים גם ישנים כמעיין הנובע, והיו רק למעלה ולא יהיו למטה ויתענג בגשמיות ורוחניות מאד מאד.

ב

עוד עצה טובה קא משמע להו גדולה וחזק' מכרה הרים וגבעות עד תאות גבעות עולם לעמוד ולהתחזק נגד התאוה בעצה זו והוא היות ידוע התמי' הגדולה על מחשבת חוץ ח"ו ופתוי היצר איזה דבר תאוה שהוא נגד הש"י איך אפשרות הענין. אחרי שאין לך דבר שעומ' בלתי חיות הש"י המחיה אותו הענין. כמאמר ואתה מחי' את כולם אפי' הקליפות רק באיזה אופן הוא, התשובה מבואר בזהר והוא עד"מ בן המלך עם הזונה ששלחה המלך לפתותו. אמת הוא שהמלך שלחה אליו. אבל עיקר כוונתו רצויה שהבן לא ישמע לזונה. וא"כ הדבר פשוט ואפשר להכניסו בלב מאוד בפשיטות. שכל דבר מפתוי היצר נופל במחשבתו לעשות ח"ו השכינה מחיה אותה והכוונה הוא שלא לעשות' ולהתחזק כנגדה והוא כמשל שנים שעושים סימנים ביניהם לדבר באופן שאינו מובן. ומסכימים ביניהם שאם יאמר לו שיעשה ידע הכוונה שלא לעשות. ובזה המחשבה באה במוחו. ואם ישמור עצמו כך תמיד להשגיח על רצון המחשבה ובדבר איסור ח"ו רצון המחשב' להיפך, יזכה להשתלשלות המחשבה במוחו בפשיטות בלי שום לבושים ורמזים וכמאמר הזהר בענין המלאכים המתגלים הגם שהם רוחנים ואיך אפשר לראותם, והתשובה אם צריכים להראות מתלבשים וכמו כן ידוע היות כל המחשבות משתלשלות מעולם המחשבה שהוא היותר רוחני ודק מן הדק. ואיך אפשרות הוא לקשר בגוף הגשם, אבל היא ע"י התלבשות במדות כמו אהבה ויראה והתפארות. וישתלשל למקום שהגוף קשור בו אפילו במדות חיצונות. והכוונה להתחזק כנגדה ולא לעשותה, אבל אחר שישבור התאוה החיצונית כמה פעמם מלעשותה ולא יהיה הגוף קשור בה תבא לו המחשבה בפשטות במדות ה' אהבת ה' ויראת ה' ולפאר ליוצרם ע"ש כבוד מלכותו, וזה דברי דהע"ה שאמר ולבי חלל בקרבי פי' ולבי הוא הפנימיות שלי שכן כל דבר פנימי קרוב לב והוא קרוב לפי' הזהר ע"פ לך אמר לבי. כי על ה' אמר שהוא לבו היות הוא פנימיות כל דבר וזהו דבריו ולבי פי' הפנימיות שלי, חלל בקרבי פי' שאינו מקושר לשום דבר גשמי כלל. לכן הוא מוכן לקבל כל המחשבות כפשוטו כמו שהן מעולם המחשבה. וזהו דברי דהע"ה ע"פ נר לרגלי דבריך והוא שהנר נקרא אור המאיר דרך גשמיים שהוא השמן והפתילה. ורגל נקראים מדרגות תחתונות וגשמיים והוא דברינו הנז' נר לרגלי פי' אור המאיר אותי במחשבות גשמיו' שלי שלא לעשות באופן המחשבה. הוא דבריך פי' שזכרתי שפתוי היצר המה דבריך כי אתה מחיה אותו ומסתמ' כוונתך להיפך כו'. ובשכר זאת ואור לנתיבתי. פי' ואור הוא אור פשוט רוחני בלי התקשרו' בשום גשם וזהו שכרי שאחר שבירת התאוה כמה פעמים מלעשותה להיפוך המחשבה עשיתי לי נתיבה שתבא לי המחשבה בפשיטות בלי לבושים גשמיים ודי למבין.

ועל דברי אשר העמיקו שאלה אם הגבה למעל' איזה איש צדיק אליהם מן המפורסמים גדולי הצדיקים להביא למדינות רוסי' שיורם הדרך אשר ילכו בה. לכן אחרי אשר בעצתי ישאלו, קודם כל מחוייבי' להאמין לדברי הנאמר' באמת בלי שום פנייות עצמי ח"ו כי ירא אלהים אנכי, ובדבר המסור ללב נאמר בו ויראת. עד בשחק נאמן עלי כי אוהב אני את כל הצדיקים המפורסמים שבמדינות וואלין וליטא וכולם לא נחשדו בעיני ח"ו ובחזקת שיכולים להפקיר דתיהן ממש עבורי ת"ל ואם גם אין זאת בטחתי בה' לעולם לא אמעד. אבל אמיתות נקודות לבבי אודיע לכם כי ידעתי אתכם גם מתמול גם משלשום גם מאז דברתי אליהם. ראשונ' אחת היא ע"כ אמרתי תם ורשע הוא תכלה. היא הגדלת הטמא' שיטמא האד' בחייו כו' וכ"ש אתם גם אתם והנה באמנ' אתי כל דרכי יסכוני להם להפיל מאתם הגדלות ולחזק השפלות בלבם ועדיין מובטחני שיהיו מוחזקים בה עד שלא יחשפו חפש מחופש דרכים שונים וממש כל הדרכים בחזקת סכנה לפניהם שלא יאחזו בזה וגם מזה יניחו ידיהם ממש חלילה אפשרות הוא לצאת מדרך הטובה ר"ל. אבל אם לי ולקולי ישמעון החפצים לירא את ה', יספיק להם מעט הכמות ורב האיכות. המבואר באגרת הלז על זמן מה, וזמן מה יתקרבו אל הצדיקים והחסידי' הרבנים השלמי' המבוארי' לעיל שכל דבריה' כגחלי אש מועצות ודעת אלקים ואי"ה לשנ' הבעל יודיעוני מערכם וממעמדם אם דברי עשו פירות בגשמיות ורוחניות ואוסיף ידי שנית לנקות שאור שבעיסה ביתר שאת ויתר עז משא"כ אם יגביהו כשר קנם משם ירדו ח"ו וזהו ברור אצלי אפי' יהיה מי שיהי' לרב לכם כל דרכיו לא יסכונו לפניכם ותאבדו דרך ה' בכן חלילה לכם מעשות זאת שהרי מנוער נשאתי אתכם. ומכיר אני בכם יותר מאבותינ' השומע ישמע והחדול יחדל ומובטחני בכל הסרים למשמעתי אחרי שיתן עינו ולבו אל האגרת הזה פעמים ושלט לחזק את לבבו מעט שלא להשגיח בגשמיות המנוולים כ"א לפנימייתו ואם יחיישן מעט בלבו יתאמצו להתראות פב"פ עם הרבנים הנ' ואי"ה יתעלו בעילוי נפש וגוף וממון ובנים, רק יתייאשו מעט מהשגחתם בגשמית אבל יתבררו ויתלבנו מעט מעט ועצת ה' היא תקום.

ולאפרושי מאיסורא באתי להזהירם כיהודא ועוד לקרא במאמר הכתוב אל תחלוצצו פן יחזקו מוסרותיכם ח"ו והוא שלא להתלוצץ מב"א עוזבי תורה ח"ו ואם אמר הכתוב בס"פ ושומרי תורה יתגרו בם כבר אמרו רז"ל כאן בצדיק גמור כ' וכמפורש במהרש"א פרק אמר להם הממונ' על דרשת חז"ל ע"פ זכר צדיק לברכה הגם שהדבור של מצוה הוא לשבח הטובים ולגנו' הרעים אעפ"כ לא יקללם יע"ש ומלתא דפשיטא ליה וברור בשכלי בהגלות נגלות אחד הדברים הידועים לי שהוא סיבת הירידה והשפלות והענין שבין כך ובין כך קרואים בנים והוא מפריש עצמו מן הכלל להיות הוא פרטי וכל השפעות כללות ישראל אין לו חלק עמהם וזהו תאמר בתוך עמי אנכי יושב כפירוש הזה"ק ולשומע יונעם ותבא עליו שפע ברכה מכנסת ישראל בגשמי ורוחני ויעל מעלה מעלה.

מנחם מענדל הנ"ל.

ג

דברי הרב מהו' אברהם הכהן

גם אנכי באתי בשורותיים לעורר את שאהבה נפשי בכלל נוסף על הפרט וקיום הפרט שכתב הרב שי' וכל הפרטים בכדי שיהי' מושרש וקבוע בלבם ותמיד יתחדשו הפרטים עד שלא יקיפם גבול ולא יגבילם תחום ומצר והוא שעיריהם ולבם יהיה תמיד על מדותיהם לחקור בחורי ובסדקי לבם בשבעה חקירות ודרישות עד מקום שאור עין שכלם מגיע בכדי שבאורם יראה אור עד מקור החיים ואם ככה לעיכובא יעשה ויבחנו לרגעים יהיה בטוח שהש"י יאיר עינו ולבו להטעימו טעם כעיקר משופרי דשופרי דכול' לגבוה סלקא אל מקום הראשית שואף זורח הוא שם ויאירו עיניו עד שיאמר עליו ראה זה דבר חדש הו' מתורתנו הקדושה ובוודאי לא יהי' באפשרי לזר להתערב בו. ויקשור נימא בנימא מנצוצי היראה ועבותות האהבה ויזכה לדלות מים מבארות עמוקים ויפתחו לו מעיינות לשאוב מים אשר לא יכזבו מימיו מיראה אמיתית מזה ומזה המה כסופים בכלות הנפש ונטותה אל ה' אשר נתנה ואם ירגילו עצמם בעצה הכללית קיום הפרטית יהיה בטוח בה' שלא יכבה ממנו אש היראה והאהבה לגמרי ועכ"פ יהיה יד ה' סולדת בלבו ומוכן בכל עת שתרד עליו אש שמיימי ואם ח"ו יתגשם כ"כ עד שתתיישן זאת העצה הגלויה ג"כ עכ"פ יעתיקו שאלה אצל קדושי ה' הרבנים המאה"ג המפורסמי' גדולי העצה הנ"ל והם יבארו להם התחום בדברים אלו בתוספת נופך מרובה משלהם כי הוא נוקב ויורד עד אין שיעור ויחודש להם בכל עת לפי ערך הרגלתו וכח סבלו ובטחוני והיה כאשר ירום קרן היראה והעבודה נופו בתר עיקרא גרירא וגברה הצלחתם למעלה בכל אשר יפנו.

יהא שלמא רבא לאהובנו ידידנו נאמן רוח ה"ה הרבני מופל' הותיק כבוד מהור"ר יעקב ני' ידוע ליה עוצם רחימותיה וחביבותי' ע"פ פעלו אשריו יפה זכה בה מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ידיו רב לו יהי שלום בחילו שלום בארמנות אהלו עד כי יבא שילה ומהודעין אנתנא ת"ל על רוב שלומינו ושלום ישיבתנו פה עיר עוז לנו ששים ושמחים לעשות רצון קונם הנה שמעתי את תפילתו ראינו תחינתו בהנהגו אלינו ע"כ זכרונו בא לפנינו תמיד בכל עת תפילתינו ישמע אל ויעננו אמן גם שם בארה גודל התאמצותו בכל עת ועונ' ועתה אם שכרו מעט לעת הצורך כפי השעה חרבה מעצמך בלי שום שאלת חכם אבל על עיקר בקשתו עבור בנים, כי אחרי רואי גודל תפילתו והשתטחותו לפנינו וטענותיו העצומים שהוא לתכלית עסק סיבת המלאכה בושת פני כסתני כי התחת אלקים אני היו היה דבר השם ביד הבעל שם ויגזור אומר ויקם אחד היה ומהקדמונים לא קם כמוהו ואחריו לעפר מי יקום הגם שכמה גדולי צדיקים בדורינו פה להם וידברו את אשר יבשרו לא כן אנכי עמדי אבל אגיד לך האמת את הרשום בכתב אמת והנה הוא שהרי את' עוסק מלאכתך בכל לב ונפש בלא"ה ופרנסתך נתונה לך לפי דעתך והצטרפותך בלא"ה א"כ מה איכפת לך אם תרגיל א"ע לפתוח את לבך שיהיה העסק לש"ש ג"כ ובלבד שלא יהיה שוא וטפל ואדרבא הלש"ש יהיה עיקר האמת ופרנסתך תהי' טפלה אם תרגיל א"ע יכול תוכל בוודאי בכדי שתהיה מן תומכין דאורייתא באמת שכשאני לעצמי מה אני אבל אתם מותר לך להאמין שאנחנו צדיקים ועוסקים בתורה ובעבודה תחת שער השמים ואחרי כל האמת שלבך הגה לש"ש באמת ואנחנו עבדי ה' באמת ואם אף גם זאת אמת שאין שום אפשרות עה"ב בלא בנים בוודאי יהיו לך בנים כמאמר רז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו כדי שלא יהיה הוא בגיהנם ותלמידו בג"ע וכ"ש וק"ו לתמכין דאורייתא באמת שבוודאי נעשה נפש א' עם הבעל תורה והתמכין נק' דגלים כמבואר בזהר ע"פ ויגע בכף יריכו אלין אינין דתמכין אורייתא וא"כ איך אפשרות הענין שיהיה הנפש בג"ע וא' מאיבריו דהיינו הרגלים בגיהנם וא"כ וודאי הש"י יפקוד אתכם לבנים וד"ל והנה בכדי לחזק ואמץ לבו בגבורות בעת עשות מלאכתו מלאכה שמים מובטחני שאינו מן הצורך אחרי ידיעתנו עוצם עסקו באמונה עד הנה להחזיק ישיבתינו והסריס לשמועתינו ואם קטן הוא בעיניך גדול הוא אצלינו הן חקוק הוא על כפים לזכרו תמיד יהמו מעינו להעתיר אל ה' בעדו ובעד ביתו שיזכה לזרע קיים ואחרי שיקדש את נפשו וגופו באמת לשמים להיות מן התמכין דאורייתא בארץ החיים מובטחני בחי החיים שיחייהו מיומים ויוסף תת כוחו לו שבעתיים ויזכה לבני ומזוני וחיי כימי שמים ובא לציון גואל ולירושלים אמן כותב וחותם פה עיר הקדש טבריא תובב"א השפל באמת

מנחם מענדל בהרב מהור"ר משה ז"ל.

ועל קול ענות חלושה במכתבם ממשא מלך ושרים למנוע סיבת פרנסתם הקאבת לא נבהלתי משמוע כי לא נתחדש לי שום דבר מעתה כי ראיתי גם תמל גם שלשום גם מאז היותי במחניהם תחת ממשלת מלכותם כי ידו כבדה הולך וחזק מאד והאלקים יענו בקול אבל שוש אשיש בה' והיה ה' מבטחם לטובתם האמיתית בגשמיות ורוחניות כי ברבים היו עמם וכל ישראל כאיש א' חבירים ולא מראש בסתר דברתי קודם נסיעתי מאתם כי נבהלתי מראות גודל התקרבות המלכות להשוות היהודים להבדיל עם הגוי' בכמ' עניינים ונמוסים שונים ודברי שריה' הן נרגן מפריד אלוף אשר אמריהם החליקו להתקרב ומעשה ארץ מצרים יוכיח שמבואר בזהר כוונתו ית' להגלותם למצרי' דווקא להיו' מצרים מואסים בישראל ונמוסיהם לא יתערבו בגוים ולא ילמדו עוד את מעשיהם ובזכות זה נגאלו שלא שינו את שמן ולשונם ולא נתרצו בלבם לקבל על עצמם ממשלת שר של מצרי' ואם אמרו רז"ל ישר' שבח"ל עע"ז בטהרה הם להיות תחת ממשלתם ממשלת השר שלהם ואעפ"כ רחמנא לבא בעי וכ"ז שנקודת לבם לשמי' ויחזיקו בקרנות התורה ויסודותיה שהיא למעלה מכל העולמות מבלתי יכולת ממשלת השר לחול עליהם בחזקה להיותם למעלה ממנו משא"כ אתם למדתם עליכם אלופים לראש והקרבתם באמת ונקודת הלב אל נמוסיהם כי יש בעיניה' והמשילו את נמוסיהם וגזירותם על עצמם המרחם רחם ויפדה אותם מכל צרותם האל המושיע כללא דמלתא מאחר הפשו' בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר כי ה' הוא האלקים כי לא מחשבותו מחשבת אדם וזאת לא תצא הרעות רק טוב אם אתם חשבתם לרעה אלקים חשבה לטובה וארז"ל שאין עשירות מן האומנות ולא עניות וכו' ואין הסיבה הוא העיקר אלא המעשה כמאמר וברכך בכל אשר תעשה ולהאמין בה' סיבת הסיבות והרבה ריווח והצלה לפניו בכל משלוח ידכם לפי העת והזמן אם א"א לעסוק בסיבה זו שטה מעליו ועבור ואחוז לך אחד הסבות האחרים ולפי דעתי ועצתי אפי' אם התבטל גזירות המלכות ויהיו רשאים בעסק סיבת המחיה מה דאפשר להרחיקה מפתח ביתה כי מאחר שהקטרוג עליה אין הברכה שורה וכמה וכמה קהילות וכל מדינות פאדאלייע אשר בימי נהיית מניעת פרנסה זו מאתם אשר כל חייהם היו תלויים בה בחיי הרב בעש"ט ובחיי מורי הרב נשמתם בגנזי מרומים ותהי בעיניו במצחק כי מה איכפת לך בהשתנות הסיבה וכן היה שנתרומם קרנם למעלה יותר בהסיבותם לסבות אחרות ומו"מ וכל מעשה ידם ברכם ה' ואמלא ארצם כסף וזהב אשר מתחילה היתה המדינה דלה ועניה בהיות סיבת הפרנסה מצויה ואח"כ בהמנע הסיבה נתברכו ממקור הברכות כללא דמילתא האמונה ובפרט בשעת הדחק שאני שלבו של אדם מאליו נכנע ומוכן ומזומן וקרוב הדבר מאד בפיהם ולבבם להאמין שהרי כל הנסיונות והדוחק הם לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים כמאמר ופרעה הקריב שמבואר בזהר הקריב את לבם ועתה מה לכם כי נזעקתם וכי לא אותה אתם מבקשים לקרב את לבם בכל אופן האפשרי וכאשר יתבאר עפ"י התורה אשר בצדה אורה שאמרתי בשבת פ' וירא.

ד

דברי הרב מ' אברהם הכהן

דברי הרב שי' אין צריכין חיזוק כי הן הן הדברים הנקנים בקנין התורה והעבודה הגם שיש עוד לאלוה מילין שיטיבו לראות בטוב רואי הטובה מעין וכ' בכדי לחזק לבם בלהב השמימה. הנה אמרו רז"ל פתחו לי כחודו של מחט וכו' וארובות השמי' נפתחים כל חד וחד לפום שיעורין דילי' וכדרך שיבואו לראות כן יזכו לראות וזהו ענין המתקת הדינין והתגלות הנס מן הנסיון שהוא חיותו ית' בהסתר פנים וקטנות ובהתגלות לבם אל ה' יתגלה השפעת טובו עליהם שהוא הנס דהיינו התגלות אלהותו י"ת בגדלות והוראת החיבה מוכיח ומורה על זה להיות נס ונסיון צירוף א' רק שהנסיון בתוספת אותיות להקטין הענין והארכתי בזה אבל כללא דמילתא רחמנא לבא בעי דהיינו שצריך להוסיף טהרת הלב משלהם שאין אדם מתחמם וניזון ממה שאינו שלו ודי לחכימה והנה בדברי הרב שי' די והותר כקטן כגדול תשמעון ויקויים בהם אם שמוע תשמעו כו' באהבתם הוא גאלם וינשא' כל ימי עולם ע"כ.

והנה אהובינו ידידנו פקד פקדתי את העשוי לכם ולכל אחיכם שבמדינה ומגרעות ניתן לבתיהם מן המחיה הנה עינינו אל ה' כי הוא יושיעם והיה ה' מבטחם אבל זחלתי מאד וייצר לי על צערא דגופא עדיפא להו הכצעקתה הבאה אלי אמנם אנכי ידעתי את מכאובם כי הסתרת פניהם ענת' בם מהביט אל ה' אלקים לדעת את ה' בכל דרכיהם כי הוא הנותן כח כל דבר ומקיימו ומחיה כאשר בראו ברצונו מחדש בכל יום תמיד וכו' כאשר תחילת הבריאה ברצונו מחדש בכל יום תמיד וכו' כאשר תחילת הבריאה ברצונו כן עתה מקיימו ברצונו וכל זמן קיומו הרי הוא כאשר בורא ומחדש בכל רגע שאלולי רצונו י"ת היה כלא היה ורצונו י"ת הוא המחיה את כולם ולית אתר פנוי מני' סיבב את הכל ובתוך הכל וממלא את הכל ועצם כל דבר אפי' בגופים עבים וחומרים מורכבים כי אין שום הויה לחומר רק מן הצורה המציירת צורתו ובהפרד הצורה אפס ותהו נחשב לו הרי שהבורא ית' הוא המקיים את הכל והכל ע"י מדותיו י"ת שגילה לתכלית בריאת עולמות על ידם כמאמר עולם חסד יבנה וע"י המדות מתנהג הכל והן המה חיות כל דבר ואין מציאות בעולם חוץ מהז' מדות שהם חג"ת אהבה מפני חסד ויראה מפני הגבורה ורחמי' מפני התפאר' ובהתגלות והתעבות הג' מדות יותר נקרא נצחון הודי' והתקשרות וגו' כידוע וזהו בכל דרכיך דעהו ומאמר הדבק במדותיו שיתן האדם אל לבו כל פועל ותנועה ראי' ושמיע' מחשבה ודבר דאתי לידי' מאיזה מדה שיהיה יתבונן עכ"פ הלא ה' זו שהרי בלעדו א"א וידבק באותו מדה אליו י"ת ד"מ כשיבא לו איזה אהבה שלא לאהוב אותו החומר כ"א להבין שחיות הפנימי מאהב אותו החומר ומציירו מ"ד האהב' למידבק עצמו באהבתו אל חיות הפנימי שבתורו שהוא עליו י"ת המחי' את הכל אם אמנם הוא י"ת א"ס כי גבוה מעל גבוה שומר אבל אנחנו משיגים תחילה רק המדות והנה כשירגיל האדם א"ע שכל דרכיו והרגשיו ותנועותיו ותשמישיו ומאורעותיו להתבונן בו ולדבק בו י"ת באופן זה הנה יש בכחו זה להיותו למעלה מן הטבע והבריאה ולעשות השתנו' בעולם כרצונו והוא מושל בעולם כמאמר צדיק מושל ביראת אלקי' וכ"ש וק"ו מבלתי אפשרות ממשלת הקליפה עליו כי אחרי שאינו אוהב את החומר שהוא הקליפה הרי אינו מקבל תענוג ממנו ואינו נכנע לפניהם אדרבא המה נכנעי' לפניו שהרי במדת הגבורה מתגבר על החומר וכן בכל המדו' וע"ד כלל אפשר להבין כשאדם אוהב איזה דבר הרי מחשבתו באהבתו שוכן בתוך הדבר ההוא והרי מקיפו למחשבתו והחומר ההוא נק' מסך מבדיל וא"א לדבקה בו י"ת מפני הקיף מחשבתו אותו החומריות שנכנס בה היא מבדלת משא"כ כשמרגיל עצמו ומדותיו שלא להשתמש בחומריות כלל הרי שאינו דבוק לחומר כ"א בחיות המנהיג את החומ' שהוא שמו י"ת נמצא שאינו מלובש ויושב כלל בחומרי עולמות כ"א חוץ מהם ואין העולם מקומו אבל הוא מקומו של עול' שהרי הוא דבוק בחיות העולם הנותן מקום וציור לעולם לכן אפשרי להיות מושל בעולם.

למען השלום אחינו אנשי לבבינו ואהבת חבירים. רגע אדבר להודיעם גודל השלום לכל הקרוב אלינו וקרבת אלהים יחפץ. מי האיש החפץ חיים אוהב ימים מדת חכמים. הן יראת ה' היא חכמה להקטין עצמו לפני חבירו כי מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר הנ היו"ד הוא הקטן שבאותיות מורה על חכמה המשפיע לכל המדות והחכמה תחיה וכו' כמבואר בספר חסד לאברהם בהשקת כ"ד. איך שירגיל האדם א"ע במדת החכמה העליונה לתועלת חבירים ע"ש וכמבואר בספר יעב"ץ. ושאר ספרים שכל עיקר אהבת חבירים יותר מכל המוסרים. כאשר יספר איש אל רעהו בהגיד לו את כל לבו עצת היצר אשר בקרבו. הנה הדבור בעצמו פועל ישועות ומשם יפרד היצר, מלבד כי טובים השנים אשר השני יקימו בעצת ה' היא תקום. והנה באחדות נכלל ואהבת לרעך כמוך. ומאמרם ז"ל מה דעלך סגי לחברך לא תעביד. ומן המדות שהתורה נקנית בהם מונה והולך מדות הנקנים ע"י אחרי' כמבואר שם בדבוק חבירים בפלפול התלמידים המכיר את מקומו אוהב את הבריות אוהב את התוכחות ולא מגיס לבו נושא בעול עם חבירו. מכריע לכף זכות מעמידו על האמ' מעמידו על השלום. וארז"ל אם אין שלום אין כלום. כללא דמילתא ועיקרא ושרשא דכולא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. ואחדות איש אל אחיו ידובקו דביקות הנפש ותדבק נפשם כאיש א' חבירי' מקשיבים לקול ה'. איש את רעהו יעזורו להחזיק במעוזו יעשה ה' שלום ה' עוז לעמו יתן ה' יברך אותם בשלום ואני תפילתי לה' עת רצון אלהים ברוב חסדו יענני מהר קדשו באמת ושלום.

ה

דברי אדמו"ר בוצינא קדיש' איש אלקי קדוש המפורס' מהורר אברהם הכהן הגדול שי' לנצח

ולאהבת השלום אשר הוא יסוד מוסד עיקר' ושרש' דכולא בי' ומני' לא תזוע. אמרתי יש לפזר ונוסף עוד על מכתב קדש אור בהיר הרב שי'. הנה כל ספרי קדש מלאים בענין חכמת הצירוף אות א' עם כולם וכו' עם א' ובצרופי אותיות התורה נבראו כל העולמות וכל הברואים, והוא הגורם שאין צדיק דומה לחבירו וכו' ולכן ארז"ל שאין פרצופי אדם דומים זה לזה מחמת שנוי שרשיה' ואורותיהם המאירים אל עבר פניהם. וכולם צורך גבוה הם אם אמנם מקרא מלא הוא וצדיק יסוד עולם וכן ארז"ל בהבראם באברהם. וכן אמר רשב"י אנא סימנא בעלמא. ואמר ג"כ אם שנים הם אני ובני הם ואם א' הוא אני הוא הרי שדי לעולם בצדיק אחד, הנה אמיתות הענין הוא וודאי כי האדם עולם הקטן כלול מכל העולמות אפשרי להיות יסוד כל העולמות ואינו דומה למלך ב"ו שצריך ב"א הרבה למלאכ' א'. ברם הענין הוא כי עיקר שרשוהי הוא מצירוף א' הגובר במדה א' עיקרית כמאמרם ז"ל הוא היה מונה שבחן של חכמים וכו' ואחריו נגררים כל המדות והשתלשלות הכלולי' בו שהרי כלול הוא מן הכל וכל מדה כלולה מן הכל אבל אינו דומה עליות מדה העיקרית ושרשית ליתר המדות שנגררים אחריה שאינם כ"א דרך אגב גררא כידוע מענין חסד שבגבורה וכן בכל המדות אשר לכן כל הנשמה תהלל יה כולם שווים לטובה. אשר לכבודו בראם ע"י הצרופי' הנ'. הנה עיקרו של זה אינו עיקרו של זה וכל א' עולה בעיקר שרשוהי וכל המדות נגררים אחריה. לכן לא את אשר יראה האדם צדיק א' הגובר מאד לעבודת בוראו. והמדה הגוברת בו לנצח על מלאכת בית ה' במדת הנצחון שהוא עיקר שרשוהי. ומפני היות מדה זו תחתונה ונגלית לכן נראה לעין כל. ואפשר להיות א' גדול ממנו שאין ניכר כ"כ מפני היות מדתו העיקרי' ושרשית מסתר המדרג' מדה דאתכסי' יותר לכן אין נרא' לעין והנה כל א' מעלה יתר מדותיו אגב גררא. וזהו ישראל ערבי' זה בזה ומעורבים באופן זה שכל א' כלול מחבירו וכל א' יכול להעלות את חבירו כשהם מקושרי' באמיתות אל המד' הגוברת בו שהוא שורשו העיקרי' שממנו לוקח מצירופי אותיו' כנ"ל. אבל אינו יכול להתעלו' ע"י כ"א בהקטין עצמו לפניו כי יש בכל א' מה שאין בחבירו ואפי' אם א' גדול מחבירו יש מדה א' שהשני גדול ממנו ובהקטין עצמו לפני חבירו אפשרות הדבר שימשכוהו חבירו להעלותו אל הטוב ההוא העיקרי' אשר תשיג ידו כידוע שהמקבל צריך להיות קטן מהמשפיע וזהו אמרם ז"ל מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב כי יש לו חלקו ושרשו גם מטוב ההוא של חבירו שתעלהו ממילא מובן מאן דאיהו זעיר ומקטין עצמו לפני חבירו וכן חבירו לפניו אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע אל ויענהו מהר קדשו סלה בברכה רחמים חיים ושלום, וגדול השלום שאין חימה ולשון יכולה לשלוט במקום השלום האמתי.

ו

אור זרוע לצדיק הולך ואור טל אורות טלו. לישראל. יפרח כששונה ושרשיו כלבנון ממנו פרי נמצא כל מוצאו מצא חיים ושלום ה"ה כבוד אהובינו ידי ה' וידיד נפשי רחימא דלבא הרב המאור אור מופלא ואוצר נחמד בנוה חכם בעיר לאלקים זה סיני כק"ש מהור"ר שניאור זלמן ני' ושלום ביתו ובניו הנעימים המלאך הגואל הוא יברך אותם.

אד"ש רב ברכות לראש צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון בצל שדי יתלונן לתתו עליון אך שמח וטוב יפק רצון מה'. הנני מזכירו בכל עת מצוא חפץ ודבר דבר אלקים חיים ושלום ומודיעני בעז"ה מרב שלומי ושלום ביתי ובני בני רחימי ה' עליהם יחיו ושלום כל אנשי שלומינו בעז"ה ושלום ביאת שד"ר והעולים אתו וצרור הכסף והמכתבים הכל שלום באו בחצי מרחשון ומאתו בשורה תוצאת מרב שלום בעז"ה. ותהי בעיניו כמוצאת שלום ושמחה. וכבר כתבתי אליו באריכות עם א' מהיוצאים לקרית חוצות. ולא באתי כ"א בתוספת אהבתו במכתב יד עצמ להעיר צדקו ותורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורו' הדרך ומי כמוהו מורה בכל מדינתם כי נר מצו' ותורה אור הולך ואור עד נכון. ואינם צריכין לנביא וחוזה כי לא נביא וחוזה אנכי וה' אור לו רק חזק ואמץ בטח בה' ורעה אמונה כי רועה נתנו ה' מה ה' שואל מעמו כ"א ליראה למדה את בני ישראל היטיב להכניסם בעול מלכות שמים ותור' ועבודה תכבד העבודה עליה' ואל ישעו בדברי שקר והבאי פרנסת' מובטחני בו יתב' שיגביה כנשר קנם יבא הטוב מכל מקום ואנחנו לא נדע מה נעשה כ"א אל ה' עינינו והיא נתנ' לנו כמאמ' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים בידינו היא לעזור את ישראל עפ"י תורת ה' משיבת נפש משא"כ עזרת הגופי' אין בידינו לא משלות רשעים ואף לא וכו' אבל כבר הובטחנו כי אין מחסור ליריאיו וכן ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב ולך בכוחך זה והושעת את ישראל להכביד עליהם עול תורה ומצו' וממיל' יקויים בהם כל המקבל עליו עול תור' פרק ממנו עול מלכות ועול ד"א וכו'. הנה יש לאל ידו לעשות חסד עם ישראל הואיל ועליך מצוה לך פרוק והעיקר להרחיק' מנמוסי הגוי' ומחקותיה' הרחק מאוד ובל יטמאו בכל אלה קרינן ביה שהוא עיקר התחלת הטומאה והמשכת הקליפה כמבואר בכתבי הארוך אורח חיים למעלה למשכיל ולא היתה כוונתי שילכו בגדולו' ונפלאות מאתם כ"א להלהיב את לב הקורא להתרחק מאוד מטומאת הגוים. אהו' ידידי חזק והתחזק לעצור בעם כי עשה תעשה ויכול תוכל להרחיקם מכל אלה ולהדביקם בו יתברך ע"כ.

והנה כימות עניתנו כן שמחנו ה' אלקינו בהראינו בנחמות ציוני מכתבם אשר הגיעני אג"ש ואשר היה בכתובים תוך הפנקס מרב שלמותם ושלום אהלם איש איש כדרכיו הרביתי והגדלתי והשמחה כיום מועד, הנה הרבה קריתי במתכבם וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב למען דעת את כל חפצם אשר שאלו ונתתי את לבי לדרוש ולתור במכתבם עשרת מונים הסבי עיני ולבי עליהם לדרוש את ה' יתן להם את שאלתם ימלא ה' כל משאלותם די מחסורם להריק עליהם ברכה עד בלי די שהוא ענין הברכה משורש המשכות חיות רוחני כאשר פירשתי לכם אשתקד איך כל מלות לה"ק הם דרך המשכות חיות רוחני משרש התחלתם וזהו ענין מלת די שהברכה מצויה כ"כ שהכלי כבר מלא וגדוש ואינו מחזיק יותר שהם אותיות דל"ת יו"ד שהכלי הוא בדלית נגד הברכ' שהוא יו"ד חכמה חיות והשפעה כמאמר כולם בחכמה עשית וזהו פי' להריק לכם ברכה כמו להריק ברכה מן הכלים המגבילים אותם לומר די כמדתם אבל הברכה תהיה הורק מכלי בהתפשטות הגשמי' בלי גבול וזהו בלי די וארז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שמו של הקב"ה אחדות גמור החיות עם הכלי שהוא שם שמי' כידוע וכשהוא אחדות הוא בלי גבול כי האחדות אין סוף ועד"ז אפשר לפרש מאמר רז"ל שפי' עד בלי די שיבלו שפתותיהם מלומר די שהמפרשים מקשים הלא אין מלת די ממוצא השפתי' כלל אבל בהקדים מאמר חז"ל ע"פ מה יתן וכ' לשון רמי' ארז"ל שהלשון מוקף שני חומות של עצם ובשר שהם השיניי' והשפתיים וכ' שהחומות מגבילים את הלשון ובהסיר הגבול התפשט מלח הלשון וכל מוצאים הפנימים לכן כשהוא אומר להריק לכם ברכה שתהי' הברכה בהריקה מן הכלים בלי גבול ובלי די פי' רז"ל שיבלו שפתותיהם ולא יגבילו המוצאי' הפנימים מלומר די וזהו לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעה"ב שהוא נחלה בלי גבול ובלי מצרים וודאי לא דיין וזהו אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין כמאמר עין לא ראתה אלקים זולתך וכ' כי ראות העין הוא מגביל כידוע ואפי' עיני השכל כל מה שמשיג באלקות הוא מגביל ועל פסו' וידעת את ה' אמר החכם תכלית הידיעה שלא לידע כ"א באמונה שהיא גבוה מהשגת השכל בלי גבול כמאמר צדיק באמונתו יחי' כי האמונה עיקר חיות החכמה כמאמר רז"ל כי חכמה הוא מה ששומע מפי הרב ובינה הוא מה שמבין דבר מתוך דבר שהחכמה גדול אצלו כ"כ עד שהחכמה מתגלה בבינה להיות שכל המוליד דבר מתוך דבר ובוודאי שהמוליד גדול מהנולד שהוא זעיר והוא נכנס ע"ג ענק אבל עיקר הגדלות היא החכמה הראשונה האמונה שמקבל מפי הרב וזהו שהתורה נקנית באמונת חכמים כמאמר הילל לאותו שבא להתגייר ע"מ ללמוד תורה שבכתב ולא שבע"פ גיירי' ואגמרי א"ב כסדר למחר אפיך לי' ואמר כ' סמוך אדידי וכן ארז"ל במס' ע"ז ה"מ סברא אבל גמרא מרב אחד עדיף והענין הוא בהתפשטות מדרך אמת כי הגמרא נקרא ראשית חכמה מה ששומע מפי הרב באמונת חכמים כנז' והאמונה עיקר האחדות לכן מרב א' דווקא והסברא נקרא בינה להבין דבר מתוך דבר שהו' שכל המולמד והריבוי להבין בד"ת הנגלית וחובת האיברים בזה טובים השנים ללמוד מרבים וכן שלמים משא"כ חובת הלבבות שעיקרה האמונה לא נתנה אלא מיחיד ויבין מדעתו כמאמר הן יראת ה' היא חכמה שכן קורין לאחת הן והנה ארז"ל אלמלא זכו ישראל לא נתנה להם כ"א ספר התורה ויהושע ודברי הימים ומפני שלא זכו נתרבו הנביאים שהרי אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה היה די לו במצוה א' לדבקה בו י"ת וכן אברהם אבינו ע"ה במדה א' שהיא האהבה קיים כל התורה ואפי' ערובי תבשילין וזהו שמתפללין ותן בלבינו לקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהב' שכל מצות התורה והסייגים וגדרים המה צרופי'. מדות ועצות לדביקותו י"ת כמאמר הזהר שקורא לכל המצות עיטין נרות המשכות המדות ומפני מיעוט שכל האנושי צריך לכולם וזהו מאמר הכתוב אשר עשה את האד' ישר והמה ביקשו חשבונות רבי' אבל כללא דמילתא אחת היא האמונה ראשית חכמה שהיא גדול מהשכל הנולד כי הוא המשכיל והמשפיע והדביקות האמתי ובאמונה זו היינו לאחדים הרב והתלמיד עושה שניהם ה' ובאותו האחדות שבינינו יכולה היא שתרחם בהעתירי אל ה' על מי שצריך רחמים להמשיך עליו ממקור הברכה אחת היא האמונה ולקרב לבו לשמי' לדבקה בו יתברך לכן אין דעתי נוחה באנשי שלומינו ההולכי' לבקש להם רב ממקום אחר להבין בדברי' המסורי' ללב שהוא ענין החכמה והאמנה שלא נתנה אלא מרוע' א' ללמוד וגם מי יודע מי הוא זה הרב וכו'.

הנה אהובי ידידי נפשי כי יפלא מהם דבר שאל ישאלו וכן התמהו דבריה' להציע לפני גדוליהם המלאים זיו ומפיקי' רצון להשיב אמרי' אמת ה' לעול' גם איש את אחיו יעזורו להיות נשאל לפני מי שגדול ממנו שכולם מתאימים מרועה א' קיימו וקבלו תורת האמת ויראת הרוממות ומובטחני מה שיעשה מרזין זרזין דאחרים עטרה לראשם תעשה עקב לסנדל' מיראה הפשוטה מהם וכהם מפני גדוליה' שיראת' קדמה לחכמות אחרי' וקטנ' עבה ממתנם כפולה הנני מזהיר שלא להטות אחרי רבי' האחרי' העידותי בכ' היום השומע ישמע והחדול יחדל.

ז

אהובי ידידי אחיי אל תריעו הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש מאמר חז"ל יותר ממה שעגל רוצה לינק וכ' וכל חפצי ותשוקת אהבתי לכל א' מכם אלפי אלפים יותר מתשוקתם וכל א' וא' חקוק הוא על לוח לבי לאות על ידי ולזכרון בין עיני אל ה' תמיד כאלו דמות דיוקנם עומד לפני להכיר מראיהם בהתגלות לבם מהותם ואיכות' וכמות עניינם ולא תעלה על דעת שום א' מן החדשי' אשר מקרוב באו ויאמרו אולי נעל' ממני ענייני דרכיהם והנהגת יראת' וחכמת' הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון כי איכה נדע הדבר אשר לא ראיתי כל תמונה במופלא ממני מה אדרוש הנה לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ברם אמת ה' כי לא יפלא מעיני דבר מדבריהם והנני מכיר את כל א' מראש ועד סוף ולא נביא וחוזה אנכי כי עפ"י תורת אמת ועצת ה' לדעת את כל אנשי מעשהו אחרי שקדמני הידיעה מהתחלת נקודת יראת' אשר לוקח מהידועי' לי מכבר מאותו הנקודה בזאת אדע סוף דבר הכל ממש בתלואר ובמראה וקומה ולא אשגה ברואה בעז"ה.

והנה מרוב חיבתם אינני מעלים עיני מכם אפי' שעה א' לזאת לא חשכתי המכתב הכללי הזה מלכתוב בכתב ידי בעצמי האף אומנם כי קצור קצרה ידי מלכתוב בעצמי כל האג"ש הפרטים שהייתי רגיל לכתוב בכתב ידי לידיד נפשי מאז מעולם מפני שרבו כמו רבו במדינתם ובמדינות וואלין העטופי' והקשורים בנפשותם אלי עד אשר מבלתי יכולתי לכתוב כ"כ שרבו למעלה ובמדינו וואלין התקשרו אלי יותר ויותר. התקשרות פלא יועץ אל גבור הנה לא נתעכבתי שם כ"א זמן מועט והוא פלאי היוחל ארץ ביום א' בהתקשרות נפלא שאין כמוהו הגדולי' עם הקטני' ואלולי גודל רחמנותם ועוצם חשקות אמיתות אהבתם לא הייתי נצרך לכם כלל אבל באמת נפלא אהבתכ' לי ואין לה תמורה עולמית.

בני אתם כאלו ילדתיכם אחר שקבלת' תחילת הנקודה ביראת שלום מאתי עמי במחיצתי תהיו לעול' לא אשכח פקודיכ' כי בם חייתני וגם עד זקנה ושיבה וכל גובה ורוחב וכל סוס ורכב לא יפרידו בינינו אבל אין כחי עתה ככחי אז בפרטי המכתבי' וצמצום המחשבה במעשה הכתב נלאתי נשו' מבלתי אפשרי להרבות בשום אופן בעול' כי כבד הדבר ממני ושמתם את דברי אלה לפניה' כאלו המכתב מיוחד אליה' לכל א' ביחוד ובכל זאת אמרתי עם הסופ' לכתוב כל האג"ש הפרטי' האמינו ותאמינו אהובי ידידי נפשי שכל דברי הסופר כתובי' ומסורי' מפי יקרא אליו כל דבר דבור על אופניו ובהביאו לחתום הנני קורא ומגיה בהם שיחזור ויכתוב כמה פעמי' עד שיצא לאור כוונתי באותו המכתב מפני תוקף אהבת' וגודל תשוקת חפצ' ועתה מה כלום חסר להם מאותו המכתב אחרי אשר אמיתות תשוקת אהבת כל חד וחד לפו' שעורי' דיליה אשר יודע לבבו את לבבי נאמן עליו לאבא שבשמים להמשיך ברכות וחיי' ומובטחני בכל מי שנגע יראת ה' בלבבו נאמן ואהבתו אהבת אמת וצדק נאמנים דברי אלה לפניהם ודבר מדברי אחור לא ישוב כ"א עשה את אשר חפצתי והצליח צלח ורכב על דבר אמת לעול' ואני תפילתי בתוספת ברכה מרובה ואהבת עולם והי' זה שלו' דברי השפל באמת כו"ח פעה"ק טברי' תובב"א מנח' מענדל בהרב מה' משה ז"ל.

ח

תשובה כללות לידיד נפשי בעסק העבודה אשר רבי' צועקי' על המחשבות זרות והתהוות הסיבה היא הגדלות שבה' שאינ' שמחי' בעבודת' ולא די לה' כי אם גדולות ונפלאות מהם כי הנה כלל גדול, בתורה להיות שמח בחלקו גם בעסק התורה והעבודה אם מעט ואם הרבה ויהנה ממנו משא"כ אם אינו נהנה ושמח והנפש רוצה להנות מתאווה תאווה וכן המחשבות זרות מפני שאינו שמח בעבודתו. ורוצה בגדולות ונפלאות ממנו, דוחים אותו למחשבת חוץ שכל מחשבה ומחשבה היכל ה' המה. ומי שרוצה לכנוס במקום שאינו ראוי דוחים אותו לחוץ.

הנה אהובי ידע אינש בנפשי' למה יחפצו בגדולות. במה זכה בהם, וודאי מהראוי לומר מתי אגיע למעשה אבותי, ואפ"ה יהי' שמח מאד בעסק עבודתו של עכשיו ובשמחה של מצוה זו יזכה לגדולה הימנה ואם יאמרו הי תור' והי מצוה שאין לו כלום, זה אינו והלא פושעי ישראל מלאים מצות כרימון אבל אינו שמח ונהנה ממנו משא"כ כשישמח במעשיו יהי כבוד ה' לעולם. והנה יש לאלוה מילין בעסק זה תורה וחכמה עד אין חקר אבל כללא דמילתא האמונה המאמין יחוש מעשהו.

ט

תשובה כללות על דאגת הפרנסה מפני שרבי' בוקעי' בו שלא אצטרך לכפול דברי לכל א'.

הנה ידוע שעיקר האדם הוא המחשבה ואל מקום אשר יפול המחשבה שם הוא האדם אם בטומאה טמא ואם בטהרה יטהור וכן בדינא ורחמי והכל הולך אחר החושב במקום שהוא זהו חיותו ומשם ההשפעה לפרנסתו הנה כתיב וברכך בכל אשר תעשה וכתיב גול אל ה' דרכיך והוא יעשה. והענין הוא שלא יבטח האדם על הסיבה כמאמר חז"ל שאין עניות ועשירות מן האומנות ואינו מוטל על האדם כ"א לעסוק באיזה סיבה שיהיה דרך מבוא הברכה על המעשה וזהו פסוק וברכך וכו' אבל פרטות הסיבה אינו צריך שיתן כל מחשבתו לדקדק מאוד בה. וזהו גול על ה' דרכך והוא יעשה הוא יוציא מכ אל הפועל המבוקש כי דקדוקי עניות הוא כידוע שהפרט נקרא דין והכלל נקרא רחמים אשר לכן מעשה ידי אש אין בו סימן ברכה שההשפע' הוא ע"פ דין וכן כשמדקדק מאד במחשבתו בפרטות הכל הולך אחר החושב הנה ראיתי הרבה שואלין ודורשין מאוד בפרטות פרנסתם הו סיבה לדוחקם. הנה מק"ק בעשינקאוויץ הייתי רגיל לקבל אגר' מכמה שנים כולם בקובלנא על פרנסת' והוקשה בעיני לקרות מכתבם. ובהא שתא שלא הזכירוהו מובטחני שיתעלו בעזה"י אשר לזאת רבים צועקים ואינם נענים מפני שהם צועקי' בכל מחשבתם בפרטות העניינים.

אהובי ידידי נפשי אין להשגיח כי אם דרך כלל שלא להתנהג בגדולות ונפלאות מהם כמנהג מדינתם כי אם דרך בינוני ולא עליו המלאכ' לגמור לדקדק ביותר אבל השלך על ה' יהבו אז יצליח ואז ישכיל דברי רחימם מנחם מענדל הנ'. ע"כ

י

דברי הרב מ' אברהם הכהן

עתה באתי בדרך קצרה וארוכה מארץ מדה אחת היא לכל כלל ופרט להזכיר שכוח מעיקרא שדי נופא בתר עיקרא ושרשא דכל עלמין כי תכלית התורה והחכמה במחשבה דבור ומעשה להשיג האין והאכס וישים עצמו כאין והחכמה מאין תמצא והאין הוא שורשה ומזה העיקר משתלשל הענוה והשפלות כמארז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר הפקר לעניים ולעשירים בדעת ואינו גדול יותר מחבירו אדרבא בטל במציאות נגדו ובזה מתאחדי' ונכללי' זה בזה כי האין מיחד דבר והיפוכו ומזה בא קו היושר המחזי' ברכה ושלו' חוץ מזה אם יעלה לשמים שיאו כי לא בשמים היא ומשם משתלשל דור הפלגה קנאה ושנאה ותחרות ח"ו.

עתה אהובי אחיי וריעיי בני אל חי זה הדרך ילכו בה כי הוא האמת לאמיתו וכל התורה כולה נארגת עד"ז עוד כלל א' אמרו לרדוף אחר דברים פשוטים אמיתים כמאן דרדיף בתר חייא כי ה' שמה יותר ממה שילך בגדולות ונפלאות ממנו וכן ארז"ל בר המנסרי הווינא כד מהדרנ' לכלי ש"ס ולא זכינא לאין מקר' יוצא מדי פשוטו דהנה חז"ל אמרו בא חבקוק והעמיד' על א' וצדיק באמונתו יחיה כי האמונה היא מיותר פשוטה ושוה לכל נפש לפי ערך מחצב חיותו והיא אחרונה מכל השכלים וקרובה אלינו יותר ואין הקדושה שורה כ"א ע"י האמונה ובתוכה מתלבשים ושוכנים כל השכלים הפוך בה והפוך בה דכולא בה ובה תחזי בנועם ה' כי האמונה אין לה סוף בה מתחיל ובה מסיים והראי' שאחר כל השגות הנפלאות כמארז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה כו' ונא' ירא ישראל וכו' ויראו העם את ה' ואח"כ באו לשלימות הה ויאמינו בה' הרי שאחר כל החזיון השיגו האמונה שהיא התחלה ותכלית הכל וכל מי שרודף בתחילה אחר גדולות והשגות נפלאות בידוע שעדיין לא טעם יראת שמים ולא נכנס בגדר האמונה עדיין הנה וודאי ראוי לכל אדם להשתוקק להשיג כל מאורות הגדולים אשר עין לא ראתה אבל בתנאי אם השתוקקותו הוא מגודל להב היראה והאמונה כי בערה בו אש ה' ומבקש גל עיני אביטה נפלאות מתורתו וודאי יהי' הולך ואור עד נכון היום משא"כ אם חפץ באלה כדי להניח דעתו וחכמתו וקדים ליראתו שבאה מחמת אמונה וודאי יכסני הענן והיא לא תצלח משא"כ ע"י האמונה גם חשך לא יחשוך ממנו ובה נהירא שרי נהרא מנהרא ופשטי ובכל פשוט נכלל הכל וממנה תוצאות היום ואני הנני ממציא נפשי לגבייהו לפרש שיחתם לפני ה' תמיד כל הימים.

ולמען האחוה וריעות אדברא נא בשלום כי הוא עמודו של עולם שנה נפש ולא לנקיי הדעת ולבעלי שלימות הדעת והמדות באתי בעצת ה' כי בעה"ז הרבה דרכים לפניהם והרבה רווח והצלה לפני המקום עליהם. אבל את מי אורה דעה ואבין שמועה לגמולי מחלב צערי הצווים והצאן קדשים שלפי המדומה בעיניהם מעשיה' לש"ש ומביאין דברי' זה לזה עד שמעוררי' דברי ריבות כאש' ראיתי בימי חורפי הרבה מעניינים כאלו ומעתה ידעו להזהר כי עדיין לא ידעו דרך ה' וכל מבא פתחיו אפתח להם כחודה של מחט וממילא רווחא דשמעתא בעי צהלותא עד שמתפללין שיכנסו ד"ת במעיהם יתפללו שיצאו דברי' בטילי' והקנאה והשנאה בעולם מלבם כי הוא ראשית התורה והעבודה והברכה והעלוי לגוף ונפש כמעשה הילל הזקן שלמד כל התור על רגל ר' להגר דהיינו מצות ואהבת לריעך כמוך. והענין מבואר בספרי הקדמונים שזה השכל האהוי"ר השופע עלינו עלינו היא הדביקות אשר בינינו לבינו ית' והרשות נתונה אם ירצה לרגיל א"ע תמיד לחזק הדביקות ההיא יהיה מוסף והולך בעזרתו ית' ואם ח"ו להיפוך שיחלוש הדביקות הנ' פותחין לו עד שח"ו יפסוק לגמרי. והנה לא יתחזק זו הדביקות ויהי' הולך וחזק מאד רק ההרגל עצמו בו בכל מה דאפשר לאהבתו ית' והכוונ' לו לבדו וחולשתו תהי' בפנות אל מדעתו בפניותו המדומים והנבזה בעיני אלהים ואדם השלם ואפי' החסיד שבחסידי' כשמפנה מחשבתו ואין דביקותו כראוי היחוס ההוא שבינו ובין הבורא ית' אינו מאיר בכח הראשון ומפני כך היו מקפידים החסידים הראשונים על השעות שהיו בטלים מלחשוב בו ית' והזהיר בתורתו אל תפנו אל האלילים ופי' רז"ל אל תפנו אל מדעתיכ', ודוד אמ' שויתי ה' לנגדי תמיד וכן מצינו בהשגחת הש"י שהאמונה העיקרית כי הש"י משגיח בכל רגע על כל פרטי קטן וגדול כי אין אדם נוקף אצבעו וכו' כמבואר פעמים רבות בתור' ובכל זאת ראינו לפעמים כמקרה כסיל כן מקרה החכם. ואמתות הענין שהשגחת הש"י הוא ע"ד דביקות השכל שיש בינינו ובינו ית' וכפי שיעור דבקותו בו יח' כן שעור ההשגח' עליו מי שלא יסור שכלו ודביקות ממנו ית' תמיד כן יהיה שפע השגחתו ית' בו תמיד ומי אשר יפנה מחשבתו לפרקים באותו פרק תמעט השגחתו מאתו ית' אבל ח"ו לא תסיר ממנו השגחתו ית' כל עיקר בעל הנ' כי עדיין הצל של אור הדביקו' והשגחה שופע עליו כ"א שנתמעט ההשגח' ובכל זאת מחמת אור הדביקו' יראה עליו ההשגח' מאתו ית' לא כן מי שאין מחשבתו ודביקותו בהש"י כלל ואינו מחפש אחר דביקתו ית' עליו הכתו' אומר ורשעי' בחושך ידמו כנ' והנה כל מי שימצאהו מקר' בלתי טוב מפגעי הזמן השם יצילנו והוא משלימי הדעת בוודאי לא תמצאהו כ"א בעת השכחה והפסק הדביקות וכמו שמצינו בדהע"ה ולפי ערך השכחה ופחיתות ואריכות זמנה ח"ו תהי' ערך מקרה ההיא הרחמן יצילנו אבל להיות שאין לך אדם שאין לו קטנות השכל והפסק' הדביקות ממנו ית' לזאת הזהיר אותנו ית' בתורתו מצות ואהבת לרעך כמוך. כי מדת האהבה גורם הדביקות כידוע כאשר ידבקו יחד כאיש א' ג"כ אין לך אדם שאין לו שעה שיהי' לו שפע הדביקותו האמתי באותה פרק שזה בטל וכשנחשבים לאיש א' הרי הוא מושגח ע"ד דביקות חבירו והתקשרותו בו ית' ממש כגוף א' שכל האברים מושגחים ע"י התקשרות המוח והלב והמה מושגחים ונשמרים יותר מכל איברי הגוף מפני שהמה יותר קרובים אל החיות וההתקשרות והדביקות ובכל זאת גם כל איברי הגוף מושגחים על ידיהם והנה מה שארז"ל מצוה גורר' מצוה לו' לאו דווקא על אדם א' נאמרה אלא על כל הדבקים עם האדם השלום במצוה שהוא עושה גורר את כל הדבקים עם האדם השלם האמנם אינו שוה עכ"פ כל הדבוק עמו נמשך יותר לדבר קדושה מחמת התקשרות עמו וכן בעבירה ומפורש הוא בתורתינו טוב לצדיק טוב לשכנו כו' וא"כ בדבוק חברים מקשיבים לקול ה' וודאי המצוה והתורה נמשכת ונגררת אליהם מחמת דביקותם באנשים הדבוקים בו ית' וראו גם אחי וראו מ"ש בספר חסד לאברהם מעיין ב' נהר ל"ג ז"ש הכתוב באלישע חי ה' אשר עמדתי לפניו פי' שעמד לפני אליהו ושכל אליהו היה משמש לפני קונו מרוב דביקותו בנבוא' ונחשב כעומד לפני ה' ממש. ומכאן יראה עד היכן ההתקשרות והאהבה מגיע כאילו הוא מקושר במקום שחבירו מקושר. וסגולה נפלאה שיהי' מושגח ועומד מחמת חבירו הדבוקים בו ית' ומון הוא לכל הטובות והצלחות בעילוי גוף ונפש ואפשר שזהו פי' מאמרם ז"ל מי שאירע בו דבר ח"ו יודעי צערו לרבי' ורבים מבקשים עליו רחמים ולא נאמר ורבים יבקשו עליו רחמים אבל הענין נאמ' במתנהג אפ"י התורה ונקודתה שהוא מצות ואהבת לרעך כמוך ואם ח"ו אירע לו איזה דבר באיה פרק הנ' אינו צריך רק להודיע לרבים שדביקתו והתקשרותו עמהם המושגחים מאתו ית' מחמת שפע התקשרותם בו ית' והמה מושגחים מנו ית' מכל מיני יסורי' ומכל שום צער בעול' אפי' כמלא נימ' וממילא בצלם יחיו גם המה כדי שלא יקבלו השלמים צער מהנ' ומהשגחתם יושגח גם הוא כשידעו מצערו, וזה בעצמו בקשת הרחמים שכן לא נאמר יבקשו לשון עתיד וזהו פדה בשלום נפשי היינו התקשרות האהבה והשלום פדה את נפשי מקרב לי היינו מהקטרוגים ח"ו הן גופנית והן נפשית מחמת כי רבים הם עמדי ורבים מבקשים עליו רחמים.

כללא דמילתא כי הענין המביא לידי שמירה והשגחה מאתו י"ת להנצל מכל המקרים ח"ו שפע השכל של אהבתו ויראתו ית' שבינו לבין קונו והשמירה על העתיד שהוא בקטנות שכל והפסק הדביקות היא ההתקשרות והאהבה ושלום האמתי בדבוק חבירים אכל אם לא זה ולא זה הוא בהסתר פנים ח"ו ה' יצילנו מזה ואפי' באה"ע להבדיל מצינו בשעה שיש להם שלום על ישראל יחסיו בצלם ובהפרדס נדונין על מעשיהם כמו שמצינו אצלו מצרים נאמר הפך לבם לשנוא עמו כו' שלח אותותיו כי מתחלה קודם שהיה שנאתם שלימה על ישראל אע"פ שכבר היו מחוייבים ועומדים כידוע אעפ"כ נתקיימו ולא היה האפשרי לחול עליהם כפי מעשיהם עד שהפך לבם לשנוא עמו ולהתנכל בעבדיו אז שלח בהם אותותיו ועתה אהו' אחיי וריעי הלא תדעו הלא תבינו כי באהבת ה' אותם ובחמלתו עליהם הצילם מפח יוקשים ובירך אותם בשלום ועתה לנו בנים שמעו לי הרי מצוה שבתורה היא ועיקרה עבודה וב"ש מי שלבו נוקפו למעה"ש ולמעני יעש שיבקש שלום וירדפהו כאשר ירדפו הקורא בהרים וכל לבבו נאמן מאד ולמען שאין מדרכינו לדבר בגדרי יראה תתאה היא יראת העונש גלל כן מההכרח הי' לגלות טפח ולנסות עשרים אמה ואם ח"ו ימהר לבו להפרידו מב"א מאיזה איבה וקנאה ה' יצילנו ואפי' שמץ מנהו תיכף ירוץ חיש קל מהרה אל אחיו החבירים המקשיבים לקול ה' באמת לאמ' אח ונפשי הצילני נא והשמיעני נא דבר ה' ירפא את לבבי ההרוס וירגיל עצמו תמיד להכניס בלבו אהבת חבירים עד כלות הנפש ממנו ולהאריך בזה עד שתדבק נפשו ואיש באחיהם ידובקו וכשיהיו כולם כאיש א' יהיה א' שוכן בתוכם ויהיו מושפעים מאתו י"ת ברוב ישועות ונחמות ויתנשאו בעלוי גוף ונפש ברכה תדושן וגם אנכי כזכור בנים אזכרם ע"כ המו מעי עליהם השם רחם ירחם דברי הדש"ת ומעתיר בעדם ובעד כל אשר להם מסביב ומצפה לשמוע מהם תמיד בשורות טובות הולך ואור ונוגה להם נא' אברהם בלא"א מהור"ר אלכסנדר כץ ז"ל.

יא

והנה לבאר לכל א' פרטי עצות תקצר היריעה. ומה גם כי בעז"ה הלא עמכם כבוד רב חביבי וחמדת לבבי הרב הגדול קדוש ה' מכובד הר ה' זה סיני כבוד ק"ש מוהר"ר שניאור זלמן ני' פלא יועץ ומי בעל דברי' יגש אליו והוא יראהו את מבוא העיר ואת כל הדרך דרך ה' אליו תשמעו ומכללות לא מנעתי א"ע מלכתוב להם כאש' חילו פני כולם בפה א' וכרתי ברית לבחיריי ואמונתי וחסדי עמם לספר מציון שם ה' ולא רציתי לילך בגדולות נפלאות ולגלות עמוקות. כי מעולם לא נסיתי באלה הדברים והדרם צלח רכב על דבר אמת נקודת לבבי את אשר גלוי וידוע ותוכו רצוף אהבת ה' וקרוב הדבר מאד בפיהם ובלבבם לעשות ומובטחני בה' יאור נרם ויגעתם ומצאתם כאשר יחפשו חפש מחופש מה שנדבר בשבת נחמו העבר עם החבירים המקשיבים.

דרש ר' שמלאי מפני מה נתאוה משה ליכנס לא"י וכי לאכול כו' אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואינן מתקיימין אלא בא"י איכנס אני לא"י כדי שיתקיימו כולן על ידי להבין הלשון שיתקיימו כולן ע"י ולא אמר איכנס לא"י ואקיים כל המצוות הנהוגות בא"י נקדים לשון הפסוק ואשה א' וכו' צעקה אל אלישע לאמר כו'. ויאמר הגידי לי מה יש לך בבית כו' עד ואת ובנייך תחיו בנות' ודרשו רז"ל עד תחיית המתים דהנה דהע"ה התחנן לפני הש"י האירה פניך על עבדך הושיעני בחסדך ה' אל אבושה כי קראיך יבושו רשעים וגו' כי הנה שמעתי מפה קדוש אדמ"ו הרב המגיד זיע"א בהיות אצלו במדינת ואלין פי' על פסוק רצון יריאיו יעשה ואל שוועת' ישמע ויושיע' כי הנה העובד ה' באמת לאמתו מהראוי שלא ירצה ויתאוה לשום דבר רק לעשות רצונו י"ת ומהיכן בא לו להתפלל ולבקש רחמים מאתו ית' ע"ע או אפי' על אחרים לשנות ולהפך רצונו כב"י ואם מחמת מדות רחמנותו לא יכול לסבול ולהתאפק מלבקש עליו רחמים הלא אנו מאמיני' בני מאמיני' שזה מדת הרחמנות הנטועה בלבו הכל השתלשלות מאתו ית' מעולם לעול' עד שנשתלשל לעולם החומרי הזה והנה כל כללות מדת הרחמנו' דהיינו כל שעור שאפש' להכנס בסובלות כל כללות מן המדבר והחי שיש בעוה"ז הגשמי אם היה באפשרי להשיג ולדמות שיהי' כל כללות המדה הזא' מה שבאפשרי להכנס בזה העולם שיהי' הכל באדם א' אינו ערך ושעור נגד רחמנותו ית' אפי' כמו ערך שעור גרגיר החרדל נגד חללה של עולם והנה רוב רבוא רבאות אלפי' ק"ו בן בנו של ק"ו משהו מדת הרחמנות של אדם א' פרטי ממש כלא נחשב נגד רחמנתו ית' ואעפ"כ כך עלה במחשבה ורצונו י"ת ומי יבא בסוד ה' ואיך לא יבוש העובד ה' להתפלל על איזה דבר הגם שנכמרו רחמיו למאוד אך הענין הוא שהש"י מתאוה לתפילין של צדיקים ע"כ מצמצם ומסתיר רחמנותו ועושה רצון להצדיק כדי שיעוררו עצמן באתערות' דלתתא להתפלל ולבקש רחמים מלפניו ית' כבן המתחטא לפני אביו וזהו תענוגי' ושעשועין לפניו ית' וא"צ להאריך ומחמת הנ' מובן כי איך מלאו לבו של הצדיק לשנות רצונו י"ת הלא מקרא מלא הוא אני ה' לא שניתי אבל האמת שאין זה שנוי כב"י שזה הי' רצונו מתחלה כמשל האב שרוצה ליתן איזה דבר יקר הערך לבנו החביב עליו ביותר מחמת רוב חכמתו אבל האב מצמצם ומחזיק את עצמו ומראה א"ע לפני בנו הנ"ל ומסתיר רצונו כמו שאין רוצה ליתן לו בשום אופן כדי שבנו ירבה ויפציר אותו למאד עד שאין ביכולתו להתאפק ולהחזיק א"ע וליתן לו וזהו מרוב קבלת תענוגים מהפצרתו אותו והנמשל מובן ואין זה שנוי ח"ו כי כך הי' רצונו מתחילה וז"פ רצון יריאיו הש"י עושה כדי שאת שוועתם ישמע ויושיעם שהוא מתאוה לתפילתן וגמרא ערוכה היא מפני מה היו אבותינו עקורים הגם שכבר הראה הש"י לאדה"ר דור ודור ודורשיו אלא שהקב"ה מתאוה וכ' והנה באמת חפצו ורצונו של הצדיק שיהי' עבודתו ודביקותו למעל' מזמניו' דהיינו למעל' מהמדו' כי שם לא יתער' זר כלל ועיקר ושם אין מחסור דבר כידוע אבל כשהוא צריך לבקש רחמים על איזה דבר מענינים שתחת הזמן וחסרונותיו נקרא בערך דביקות ירידה ממדרגתו אבל הכרחי הוא להצדיק מחמת שהש"י כב"י עושה לו רצונית כדי שיהי' אתערותא דלתתא כו' מפני שמתאוה כנ' לזה ביקש דהע"ה האירה פניך לשון פנימיות למעלה מזמניות על עבדך תמיד בכל עת ובכל רגע לבל יפסיק ממנו וחי בהם לעול' ברום המדריגו' לבל יצטרך לירד לתחת הזמניות ואם נאמ' והאיך אפשר זה כי לפעמים צריך לאתערות' דלתא. ולזה ביקש הושיעני לזה שאוכל תמיד לחזות בנועם ה' כחסדיך דהיינו ע"י חסדיך שיהי' תמיד רק התפשטות חסדים גמורי' בעולם הגשמי והחומרי הזה שלא יהיו נצרכים כלל לאתערותא כו' לשנות איזה דבר ואי משום דהקב"ה מתאוה לתפילתן כו' עכ"פ אל אבוש' כי קראתיך ע"פ מאמר רז"ל בשני דר"י כו' ואילו רב יהודה כד שליף חד מסאני אתתי מטרא דהיינו תיכף ומיד שאני קורא אותך תיכף תעננו ואל אבוש' כדי שלא אצטרך להתעכב באותו המדריגה רק מההכרחי ולחזור תיכף למקום שיצאנו משם כדי לחזות בנועם ה' כי זה כל חפצו וכל ישעו לדבק עצמו למעלה מזמניות ועל פי הנ' אפשר ג"כ שזהו פי' רצון יראיו יעשה דמשמעותי' בהתגלות רצון יריאיו בלבד מיד יעשה הש"י בקשת רצונו כעובדא דר"י הנ"ל כד שליף כו' ואח"כ אומר ואת שועתם ישמע אבל עפ"ז יובן דהיינו רצון הצדיק וחפצו שיהי' תמיד בדביקות למעלה עשה הש"י שממלא לו רצונו וחפצו שיהיה תמיד בדביקות למעלה כרצונו הגם שעכ"פ צריך לירד מהמדריגה שלו כנ"ל אעפ"כ עושה וממלא לו רצונו בזה שאת שועתם ושמע ויושיעם לא על ענין המבוקש שתחת זמניות רק התשוע' נאמר על הצדיק העובד שיושיעם להצדיקים בזה ששומע ועונה להם מיד כדי שיוכלו לחזור למקומם אשר ה' שם בתחילה והנה ידעו דברי רז"ל אפי' ריקנים שכך מלאים מצות כו' כי עכ"פ יש בפנימיות' נקודה מהתנוצצות אור אלקים ומחמת זה יש לפעמים ירידה להצדיק בהתאחדותו והתכללותו עם כללות יש אל הדבוקים בו דהיינו שיותר ממדרגותו ונתמעט שפע הארתו עד שלא נשאר לו כ"א נקודה מהחיות וההארה אלקות מחמת דביקתו והתכללותו עם כל המדריגות של כללות ישראל הדבקי' עמו וה' הוא בעזרו והוא הנותן לו כח ואומץ להתחזק ולעלות משם להר בית ה' עם כל הדבקים עמו בדביקות האמיתי ותחדש כנשר נעורם היינו אות' הריקנים המנוערי' מאור האמת והתורה והיראה נמצא ירידה זו לצורך עלות כל החברי' הדביקי' עמו בה' אלקים וזהו ותקם בעוד לילה דהיינו ירידת והתמעטות האור כדי ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה המנוערים מאור התור' והירא' נותן להם חוק לשון חקיקה שנתחקק בפנימיות' ביתר שאת וכל הנ"ל הרויחו אפי' קטני' ופחותי המדריגות בהתחברות' ודביקות' לעובדי הש"י באמת והנה כל פטפוטי דתורה מעלי' והרשות נתונ' לדבר בם כמו שמבוא' במדרש רז"ל והנה אפש' מה שמצינו בז"ק וז"ל זיווג' דההוא עלמא אתעביד איבא יתיר כו' כד מתדבקין נשמת דא בדא כו' ע"ש לשונו הק' וכן בז"ח בשעשועי דקב"ה עם צדיקיי' ותיאוביתי' באלין מילין דחדשין באוריית' לבתר אתתקנין דכר ונוק' ואינון תמידין בהוא נועם ה' ומההוא משיכא דזיווא ונהורא דחדו' דלהון עבדין פרין ואיבין לעלמא וע"ש לשונו הק' והטהור. דהנה ידוע דבאוריית' ברא קב"ה דהיינו באותיות התור' נבראו כל העולמות כולם ועיקר המה ישראל כמאמרז"ל בזביל ישראל שנק' ראשית. והנה כללו' ישראל ואד' א' פרטי חיות' מהתור' וכל מאורעותיה' ושנוי זמניה' ברוחניות ובגשמיות כל הוית' וחיות' הוא מאותיו' ומדבורי' התור' הק' כמבואר בדברי הרב אר"י ז"ל. והנה בהתקשרו' הצדיק עם כללות ישראל מוכרח הוא לירד ממדריגתו דהיינו מדרגא לדרגא דהיינו עד שנתמע' הארתו רק לנקוד' בערך מדריגת ריקנים שבך כו' ובהתעוררותו דלתתא משם ורואה פחיתותו וחסרונו במדריג' הלז מתחזק ומתעורר עצמו למאד בעזר האלקים לעלות להר בית ה' ומעל' עמו כל המדריגות מנקוד' ההי' שהיה בה ונתגדל הארתו ומדרגותו מעט מעט עד כי הגדיל לעלות בהר ה' הנק' ההוא עלמא ר"ל שאינו מושג נמצא מתחדשין מלין דאורייתא' דהיינו הנשמות שנתחדשו שעיקר הוית' וחיות' היא ממילין ותיבין דאורייתא ומתחילה הי' הארתו וחיותו מצומצם מאד דהיינו באתכסיא באותיות ותיבות התור' ועכשיו ע"י הצדיק שהי' שינוין לטוב ביתר שאת נתחדשו דהיינו התגלו' יותר. והנה כשהצדיק עלה למדריגותו וכל מדריגות הכללות עלו עמו מתגלב ה' אליו בפנימיות אורו ומקבץ לכל החיות והמדריגות ומרוב השמח' והשעשועין מתבטלין לנגדו ית' כי שרגא בטהירא כו' דהיינו שבאין לבחי' אין שהבחי' הנ"ל מחברת כל הדברי' אפי' הנגדי' וזהו ומתדבקין דא בדא עבדין פירין ונהורין כנ' וזהו ותאובתי' באלין מלין דאתחדשו דהיינו החיות והנשמות שעיקר חיותן הוא מהתור' נתחדשו מהתקנין דכר ונוק' כי הצדיק עם דביקות הכללות הוא בחינ' משפיע ומקבל ואינון חמאן ההוא נועם ה' ר"ל כל המדריגות הנ' מההוא משיכו דזיווא ונהורא דלהון כנ' עבדי איבין כי נזדווגו יחד כל החיות מתערבי' ונארגים אורות קדושים וד"ל כי קצרתי מאוד בדברי' כאילו וכבוד ה' הסתר דבר כו' והנה באמת שקשה להצדיק מאד לפרוש מחיי החיים מנהיגו עינאי ולירד למטה מטה אבל זהו האובתי' ושעשועין של הש"י. וזה סמכוני באשישות הגם שכת' באלף הוא באפשרי לומר כמו עיי"ן דהיינו שהאור שבעששית אינו מאיר כ"כ רפדוני בתפוחי' לשון וריח אפך כתפוח' שיש להם ריח טוב לזה ביקש סמכוני עכ"פ בעשיש או בתפוחי' דהיינו המדריג' שאינ' מאיר' כ"כ או מדריג' שאין לה רק ריח אור האמת והירא' כדי שיהי' לו סמיכ' משם מזה מעט ההאר' שיש במדרגות הנ' שאוכל אני להחזיק בכל לעלות אל המקו' אשר הי' אהלו בתחיל' ולא ח"ו לירד יותר במקום שאין בו אפי' ריח אור תורה וירא' וזהו סיומו של הפסוק שלמעל' יבושו רשעי' ידמו לשאול דהיינו שאין בפנימיות' אור כלל ולא שום לחלוחי' ריח אור האמת כ"א יבשות גמור כמו המלשינים והאפקורסים ידמו לשאול ובקש שיאבדו במהרה מן העולם שלא יצטרך לילך למקום חשך צי' וכו' כלל וכלל כי באמת כסופא דילי' לחזות בנועם ה' לעולם. והנה מחסדי הש"י לבל ידח ממנו נדח נתן לנו את תהה"ק ע"י מרע"ה להיות הוא כללו' כל ישראל וכולם היו כלולים בו במקור חציבת נשמתם וחיותם וכן לכל הצדיקים שהיו מימות מש בכל דור ודור אשר היו כללות של ישראל וכאשר הצדיק יעלה במדרגות ומעלות יהי' עלי' לכל נפשות ישראל שיוכלו גם הם לעלות מתתא לעילא עד מקום גבוה המקור והמעיין שעלו מכבר ע"י הצדיק כללי וכן הוא ג"כ טובת הצדיקי' שבכל דור להיות כללות חיות ונשמות ישר' קשורים אליו וכלולים בו כי אינו דומה מי שהוא רק לעצמו ומה שהכלי מוכן שלו יכול לקבל או ה' ויאר לו עד סוף ההתקבלות שבאפשרי לסבול שלא יתבטל במציאותינו ערך א' ממאה נמשל נגד מה שיהי' כלי גדול מכללות ישראל שיכול לקבל ולסבול אורות מצוחצחים עד אין שעור כח הסובל' שלו ע"י גודל התחברותו והתכללותו עמהם ע"כ צריך כל איש הישראלי להיות חזק מאד מאד באמונתו כל חד וחד לכו' שיעורא והכנת נקיות הכלי הוא הגוף שלו להאמין בה' ובתה"ק והטהור' ובכל עובדי הש"י באמת ותמים בכל כחו ולהתקשר עמהם בתוכן נקודת חיות א' אל אחד חבירי' יחד והיו לאחדים יחדיו יהיו תמים בוודאי יתגלה עליהם כבוד ה' באור התורה והעבודה ואור הירא' והאהב' לו לבדו ית'. והנה הצדיק העובד בדרגא הנ' להש"י נק' בחי' בן החביב ויקר מאד לפני ה' אבל מי שעבודתו הוא תחת הזמן נק' בחי' עבד וזהו שצעקה אל אלישע והנושה לשון שכחה כמו כי נשני בא לקחת שני בני יבינו מדעת' הרחב' כי עת לקצר לו לעבדי' היינו שיהי' בחי' עבד ולא בחי' בן למעל' מזמני' כי שם אין שכח' כידוע. ויאמר לה מה יש לך בבית הפנימית שבתוך הגוף הנק' בית אם יש איזה לחלוחית אור החכמה המחי' והשיב' שאין לה כ"א אסוך שמן דהיינו מעט הארה מהחכמ' הנק' שמן. ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שבנייני דהיינו התחברות עם כל ישראל וכלים רקים אל תמעיטי אפי' שנדמה שהם ריקים מלאי' הם מצות והארה ובאת וסגרת כו' ע"ד הצנע לכת עם כו' ויצקת על הכלים האלה דהיינו שתוכל לסבול הארות גדולת רק כשיש לך אסוך שמן מעט הברכה ישרה בה והמלא תסיעי דהיינו מי שעל ידך נגבה לבו בדרכי ה' עפ"י עצתך והתדבקותך עמו תסיעי ממחשבתך פי' שלא תבא ח"ו לידי פני' לאמר בלבך אני העשרתי אותו אבל לא ח"ו שיזוז ממחשבתך הטהור' אלא רק המחשבת חוץ ח"ו הם מגישים אליו עוד דהיינו תוספ' התחברות אנשי' חדשי' ויהי' עוד הברכה מצוי' שיוכל לקבל עוד בסובלות מאור א"ס ב"ה עד ויאמר אליו אין עוד כלי ויעמוד השמן דהיינו שלא הי' באפשרי לקבל יותר שלא יתבטל ממציאות. וז"ש מרע"ה הרבה מצות נצטוו ישראל שאינן מתקיימין אלא בארץ. דהיינו כי בכל המצות הנהוגו' בח"ל כבר נתקשרו כל כללות ישראל בכל מצוה ומצוה לפי ערך קדושתה ועלייתה ורוממתה והי' בטוח שבכל מצוה ומצוה כבר קשר לכל ישראל בשרשן של המצוה ואח"כ גם המה בעצמן היו יכולים לעלות עד המקום אשר היה חיות' שם ע"י שהתקשר עמהם בעת עשית כל מצוה ומצוה אבל מצות החדשות הנהוגות בא"י שעדיין לא נצטוו עליהן לכן ביקש תקט"ו תפילות ואמר איכנס אני לא"י כדי שיתקיימו כולם ע"י פי' שכל כללות ישראל יקיימו לעול' אלו המצות ע"י האמונותם והתחברות' והתכללותם בו וכשיעשה אלו המצות שנצטוו בארץ ישראל יקשר אותם למעלה בשרשי כל מצו' ולא יפסוק מהם וזרעם לעולם שגם המה יעלו בהר ועתה בין יבינו את אשר לפניהם ועין בעין יראו ישרים ואזל הבחן מילין וכשישימו לבם יאירו דברינו אלה אליהם ידי פרושות השמים מאור פני מלך חיי' ויאירו וישכילו כזהר הרקיע ומים הרבים לא יוכלו לכבות כידודי אש האהבה ולפידי להבה להתפלל עליהם בכל עת תמיד עיני אל ה' שישאו ברכה מאת ה' ויתרומם קרנם ומזלם וישמור ה' את נפשם ומאדם ויסך ה' בעדם ובעד כל אשר להם מסביב עד כי ישובב נתיבות לשבת בטח בדד עין יעקב ד' אונ' ודש"ח מלב ונפש ומעתיר בעדם אברהם בלא"א מהור"ר אלכסנדר כ"ץ ז"ל.

יב

והנה אשתקד הארכתי מענה אוהב שחרם מוסר בתורה שבכתב והן עתה קצרתי בתוכחת מגול' מאהבה הסותרת ואמרתי הסתר אסתיר למען יהי' בעיניה' כחדשים כי בבא דברינו אלה כפעם בפעם הדברים עתיקין וקשה עתיקא וכו' כמארז"ל בירושלמי אם ראית שנתיישנו ד"ת בלבך וכ' כי הלא בעזה"י אתם עמ' רב רחימא קדוש ה' המפורסם מהו' שניאור זלמן ני' אשר עיניכם רואת את מוריכם משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיו תשבע הארץ ופיו מפיק מרגליות מה גם שמלא העולם מספרים קדושים חדשים גם ישנים ברוב דברים העומדים ברומו של עולם וקא מצווחין כולי' יומי הוי כל צמא לכו אין זה כ"א מחמת שנתיישן מאד בעיניהם אור התורה הנק' חובת הלבבות סתרי התורה שאין מגלין אלא ראשי פרקים לחכם ומבין בדעת להפוך בה ולהפך בכל עת שפכו לפניו י"ת לבבכ' ולבקרים מתחדשין רבה אמונתו ואם לא בהאי דרגא קאים עבים סתרו ומה יתרון לבעליו כ"א ראות עיניו וכו' וכ"ז שמזקין תש כח אמונתו ויראתו והתורה קא מצווחת והיו הדברים האלה וכו' על לבבך וכו' שיהי' בכל יום כחדשים בעיני לבבו וזהו עיקר קבלת עול מלכות שמים שלימה לחדש בכל יום תמיד את הישן כאלו היום נתנה ידע אינש בנפשי' שעה ראשונה שנתקרב לעבודת הבורא במבערה מפני אור החדש שהאירו עיניו ולבבו באור האמת ככה יעשהו חדש כל הימים ואין כל חדש כ"א לחדש כליותיו ועיני לבבו בדברי' עתיקין ובהתחדש הישן חדש תוציא וזהו דרז"ל הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה כי אחר כבוי האור לא נשאר כ"א טבע החשך יכסה אור ועיניו כבדו מזוקן ועמדו מלראות עד אשר לא יראה איש את אחיו ואבא בקוצר נמרץ לעורר ולחזק את האחדות אשר ראיתי שרבים מעמנו מבקשים בצמא לשתות מהדברים האלה הנאמר ונשנית באגרותיהם והגם שהי' קשה בעיני לכתוב מטעם הנ"ל אעפ"כ מנפי אל תמנע טוב כו' כמבואר בסבא טוב וכו' ואשלש דבר כי הנה מבואר כמה פעמים בזה"ק בכל פקודא אית כללא דכל פקודין וכן בכל אות מתה"ק נכללין כל אותיות התורה וזהו ידוע ששרשי החיות של כלל ישראל הן המה מאותיות התורה החיות ממילא כללות ישראל וחיותיהם מתנוצצים זה בזה ואפשר שזה פי' ישראל ערבים זה בזה פי' שמעורבי' אורותיה' וחיותיהם איש באחיו ומחמת זה מצווים ועומדים אנחנו ב"י במצות ואהבת לרעך כמוך ממש וז"פ רבים אומרי' מי יראנו טוב שיהיה כ"א טוב רואי לראו' חיותו וטובו ואורו הנכלל וגנוז בחבירו וזה א"א להיות כ"א ע"י נסה עלינו אור פניך ה' פי' אור פנימות ה' המהוה כל הויות ולית אתר פנוי מני' ועי"ז יכול לראות ולקבל כל טוב ע"י התגלו' מדת חבירו הצפון ונכלל וגנוז בתוכו לאור חיותו של עצמו וזה ידוע שא"א להיות שום מחשבה בעולם מאיזו מדה שתהי' אם לא ע"י אותיות נמצא הכסיל ההולך במכת החשך מחמת הקנאה והתאוה והכבוד היפך מדת האהבה והירא' וכו' א"א לו לראות אותיות אור חיותו בחבירו ומחמת הקנא' וכו' כנ' מכבה בעצמו אור חיותו הנכלל בחבירו ומסלף דרכו ואור נתיבתו שמזה יוכל להתחדש דברים עתיקין אצלו ממש כאלו היום נתנה לו וזהו פי' במכת החשך לא ראו איש את אחיו פי' אותיותיו שבאחיו מחמת שלא קמו מתחתיו שלשת הימים הנ' אבל לכל ב"י הי' אור במושבותם בכל מקומות אורות חיותם ומה גם שנתחדשו כנשר נעורם בכל מושבות ה' כללא דמילתא הסתכלות פחיתות חבירו הם אותיות של עצמו שבחבירו המתנוצצי' אליו וראות אור החיו' שלו שבחבירו אינו יכול לראותו מחמת גלות החשך והעוורון ואם גאל יגאל עיניו יראו ועפעפיו יישירו נגדו וליהודים היתה אורה וכן תהי' לנו ולכל ישראל אכי"ר ד' הדש"ת ומעתיר בעדם נא' אברהם בלא"א מהור"ר אלכסנדר כ"ץ ז"ל.

יג

ואודיע נא את דברי אחכם בפסוק כי יהי' להם דבר בא אלי וכו' כל מקשה באו מבעי לי' וכן ושפטתים והודעת' מבעי' לי' כולם לשון רבים אבל הם ז"ל אמרו הדבר בא אלי והענין הוא כך כי הנה בעצת יתרו נאמר אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע ופי' רש"י ז"ל הצורך לכל אלו המעלות ובאנשי אמת דחק לפרש אבל שרש דבר כללא הוא כי לא יעשה ה' אלקים דבר כ"א גלה סודו אל עבדיו שכל המעשיות עוברים בעמק הברא דרך איזה צדיק שיש לו בו התקשרות ע"ד מים התחתונים בוכי' גם אנן בעינן למהוי קדם מלכא יען תתאה גבר ומש' יפרדו לכן מקדים ברחמים דרך אותו צדיק להתברר אל האמת לשוב אל האחדות וזהו תקונו כמארז"ל שהמן היה מברר עבד של מי הוא וכן בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון וכמוהו רבי' להגיע הדבר לשרשו והמן בזכות משה שנתברר על ידו וזהו שהשיב משה ליתרו כי יבא אלי העם לדרוש אלקי' פי' כי אם ליראה שאינם צריכין למשפטים רבים מפני שכי יהיה לה' דבר הדבר בא אני וממילא מתברר ועי"ז ושפטתי והודעתי ואיני צריך לשפוט אותם ולהודיע אות' כי ממילא נפשט וידוע ובכל זאת אמר יתרו כבד ממך הדבר וכו' לכן הצורך גדול שיהיו אנשי אמת כי כל שהוא איש אמת טפי עדיף על ידו מתברר האמת ואחדות וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם פי' לפני ולפי' אל הבירור ואחדות כי בלא"ה קשה להולמו א' זכאי וא' חייב משא"כ בהתברר על השרש כולם שווים לטובה ולכך נצטוינו על הפשרה והם דברי המדרש לפסוק ואלה המשפטים הה"ד ועוז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים שהיא הפשרה אפי' משה הוצרך לשרי אלפים מאות ועשירות וכן בדוד עושה משפט וצדק' ארז"ל משפט לזה וצדקה לזה ומי כמוהו מורה לא כתבתי כל זה רק למען דעת דור דורשיו את כל הכבוד' אשר עליהם ולא לתורה צריך שכל שחכמתו מרובין כו' כמאתמ' החכמה מאין תמצא התגלות מעט וצריך להתבונן בעצמו לשוב אליו לבו לדעת את ה' בכל דרכיו ואם אין בינה דעת מנין וחכמת מה להם העתירו נא אל ה' תפילות הביננו וגם אני כפיכם לאל להעתיר בעדם כי הנה ספרים רבים ונכבדים שנתגלו טעמי תורה ויראה כטעם מן שנתהפך לכל טעמי' שבעולם הן כל אלה ידעתם וגם שמעתם וגם הנה נדרש מדרש חכמים ומלכם בראשם הוא כבוד רב אחאי המפורסם האלקי כמ' שניאור זלמן שי'. הנה דברו אתם תמיד וודאי נכון הדבר מעם האלהי' שלא לכתוב שום דבור תורה אפי' אות אחת פן תרבה עליהם כי רבו כמו רבו. חי ה' אשר עמדתי לפני כבוד אדמו"ר זצוק"ל. היה מספיק לי כל דבור לזמן כביר וכאז כן עתה כאלו היום נאמר אבל כתבתי כל הנ' להורות להם דרך צדיקי' ילכו בה לטוב להם וגם כבוד הרב רחומאי הנז"ל ידיד ה' ישכון לבט' עליו חופף עליו כל היו' חבילי טרדין מן בני אנשא נצבים עליו מן בקר עד ערב ויתקבצו אליו כל איש מצוק ומר נפש ואשר לו נושה שואלין ודורשין מאתו כאשר ישאל איש כ' בכל דבר קטון וגדול והלא גם באורי' אינם נשאלים אלא למלך גם בנביאים גם בחלומות לא כאלה חלק יעקב להטריח בדברים קטני' ורבנן קשישאי לא עבדי הכי אפי' בצרכי רבי' בגמ' תענית מעשה גבי חנן הנחבא הוי משדרי רבנן ינוקי דבי' רב וכו' עוד שם אצל רב יהודא דבעי רבנן מרב כהנא שמעי' דנעשי' דליפוק לשוקא ונחזי מאי דאיכא בעלמא ולא היו מודיעי' בעצמ' כי היכי דלא לטרדי' והרי אין עושין מצות חבילות שלא יתבטלו ברוב' כ"ש חבלי טרדין גם בימי אדמ"ו זצוק"ל לא ראיתי נוהגין כן באו אליו אנשים בלא שמוש כניסה ויציאה ואם קדמו וכנסו לאיזה דבר גדול ממילא מפסיקין לתפילה ובכל זאת היו נזהרי' איך ומה לאמרו למען לא תכבד עליו וכל המעשיות שמספרי' מפני שנתקבצו יחד דרך ספור הנדמה בעיניהם שהי' תמידין כפעם בפעם אנכי היודע ועד שלא היה כ"א באקראי פעם בשנה או בשמיטה ולא מעשה בכל יום כי לא נביא היום יקרא רואה מה למעלה מה למטה בטרד' עניני שונים מכלה ימים ומבלה זמנים הי' תורה והי יראה ממ"נ מי זה האיש ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך אליו אם לדבר יראה הלה נוגה לו ואם לדבר הרשות שהי' לו לבטוח בה' ולא בטח ויראת שדי יעזוב המעולה לכל כי באוריתא מתנהג עלמא ותכלית תורה תשובה הרי שבתשובה ויראה מתנהג העול' והכל בידי יראת שמים ועתה בני שמו' רגלך באשר תלך אל בית כבוד הרב חביבי הנז"ל שי' וקרוב לשמוע דברי אלהים חיים ויראת שמים גם אנכי חלילה לי מחדול להתפלל אל ה' להטות לבבם אליו כ"א ליראה ותדעו להזהר עוד ויכלתם עמוד גם אתם גם מלכם בראשם ששון ושמחה ישיגו ארחות חיים כיר"א.

יד

אהובי אחי וריעי אשר כנפשי ראו מה חיבתכ' לפני ושמתי אני את פני על כל דרכיהם ועקבותיה' על משכנות הרועים הן על כפים חקותי כל פרטיהם ועניניהם חדשים גם ישנים צפנתי וכולם רשומים אצלי בשמותם לתולדותם וכי יהי' להם דבר בא אלי חלילה לי מחדול להתפלל והיו לזכרון תמיד. גם עתה חשבתי לטובה שלא לכתוב עוד פרטי הקבלות כ"י ממש כי נלאתי לשוא ככה לעיכובא וביטול תורה ותפילה גם עתה הי' עלי לטורח גדול זמן זמני' טובא ועכוב השליח עד שגמרתי הלא טוב לקרות מכתבי מבוקשי' מלפני ה' פעמים ושלש מלבלות זמן על הכתיבה ומה בצע במכתבי בעצמי אין זה אלא כי היכי דלסמכי' דעת' כשר הוא נכתב הוא נקרא הנה לזאת גדולה הבטחה להיות עיני פתוחה ולבבם אל ירך למקרא ודאי צריך לברך איש אשר כברכתו בהזכרה ושם לכל חפצם הרשום וכן בכל כתבי היחידים ואגרותיהם אם אשיב או לא אשיב יהי' לבו נכון ובטוח שבודאי הכל בכתב מיד ה' עלי אשכיל להתבונן בכל דבר דבור ולראות כל תמונ' אחת דברתי ולא אשנה ואדרבא לכשאפנה מן הכתיב' אשנה ואשלש את כל חפצם אשר שאלו שהזמן גרמא הי' עתה מול האלהים כי ידי כבדה לשום את כל משא הכתיבה עלי כמקדם כי אם את משא דבר ה' לאמר בהר אלהים יראה צורך הדיוט וצורך גבוה ויגבה לבם בדרכי ה' יחזיק במעוזם יעשה שלום.

טו

אהובי אחי וריעי בני אל חי חדשים גם ישני הלא הבינות' מוסדות הארץ על מה עומדת מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה טועמיה חיים זכו מטע' המלך מלכו של עולם לא נאמר אלא לעושי מעשה הצדקה שלום ראה ראיתי מה המעשה הזה מעשה ה' כי נורא הו' ברוב רחמיו וחסדיו סומך נופלים וזוקף קטן וגדול לקשרו ולענדו ולאחוז בידו ולעלות להר אלקים חיי'. והחיות רצו' ברצי כסף תבואנ' בהיכל מלך להכינו ולסעדו כי יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו מיום ליום ומחדש לחדש ואע"פ שיתמהמה חכה לו ויהי' ידיו אמונה לנטוע שמים וליסוד ארץ והארץ לעולם עומדת עמוד האמונה אבן השואבת ומושכת חיזוק האמונה ומה גם האידנא ליתן לן סמוכין מן התורה כ"כ סמכו ענין לו במ"ע שהזמן גרמא להתקשר בקשר של קיומא בנקודת אה"ק אבן שתי' להיות מבני עליי' אשרי המחכה ויגיע יום ליו' יביע וזרח והופיע מהר הקדש ואשרי המחקה חוק ולא יעבור לעבודת הקדש מובטח לו שיהיה ידיו אמונה ויושרש בשרשה וידיו תביאנו ותטענו בנטיעה של מצוה ועשית' הטוב והישר וכל המקיימה מעוני סופן לקיימה מעושר כיר"א.

טז

והנה עמכם רב חביבי הרב הנ' קדוש ה' מכובד איש אלקים כבוד מ' שניאור זלמן שי' משכן קרוי מקדש וה' שוכן בציון המצויין אנן מהכא ואיהו מהתם דעתינו עליכה לעורר עליכ' רחמי' מרובי' וחסדי' טובי' אל ה' ויאמר להם ויאמרו עיני שכלם ביאת אורה וטהר נברא ובכל אשר אמרנו אליכם תשמרו להרגיל א"ע בסוד האמונה להיות ניזון מזיו השכינה בהתקשרות עם כבוד רב חביבי הנ' ועמנו והכל הולך אחר המחשבה כי זה כל האדם ומי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו ותקח אזנו שמץ מנהו אל יהי למשא כבד על כבוד הרב הנ"ל להתראות אתו עמו כפעם בפעם כאשר ההרגל נעשה טבע בלא יועיל ודי להם לקבולי' אפיה פעם אחד בשנה ושנתים. ומרחוק ה' נראה להם על פי התקשרות המחשבה בכל אשר ישאלו מאתו יתברך. ואל יפלא בעיניהם כי כבוד רב חביבי שיחי' מקרב לקצתם ומתייחד עמהם להשיאם עצה ההוגנת להם כי זו היא העצה היעוצה לקרב את החדשים אשר מקרוב באו. ומדלה העם אשר אינם כל כך בני תורה כי אי אפשר בלאו הכי והחכמה מאין תמצא להם אם לא על ידי הנהגה זו בכל המעשים הנעשים תחת השמש חנוך לנער על פי דרכו ולפי שכלו יהולל איש. אבל מי שעבר ושנה פרקו או ראה או ידע או שמע לא זו הדרך ולא זו האור כ"א אורח צדיקים כאור נוגה להם ויראה להם ולשומע יונעם נעימות בימינו נצח דרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיו שלום.

יז

וזאת אשיב אל לבי להשיב מפני הכבוד לכל שואל ומבקש לשכון כבוד בארץ הקדושה מודעא רבה לידע ולהודיע את הארץ מה היא. אמרו רבינו ז"ל במדרש שוחר טוב בפסוק רצית ה' את ארצך כו'. הקדוש ברוך הוא הופך ומהפך ומסתכל ונותן עיניו בה עד שתרצה את מעשיה. הנה כמה היפוכים וגלגולים ומארעות עידן ועידנין יחלפו על כל אחד מבאי הארץ עד כי מתדיר ליה בה ורצה את אבניה ואת עפרה יחונן ואוהב חורבות שבארץ ישראל מפלחין שבחוץ לארץ ופת חריבה וכו' וכיוצא בהם. ולא לקלים המרוץ לא יום ולא יומים לא חדש ולא שנה כי אם ברבות השנים עד יעברו ימי הקליטה קולטתו בחיים במקלט ישב עולם לפני אלקים כמה שכתוב איש ואיש יולד בה רצה לומר כל הבא אל הקדש צריך מחדש עיבור ויניקה וקטנות וכו' עד פנים בפנים יראה פני הארץ ונפשו קשורה בנפשה. הנה כי כן מאן דאתי ואייתי תלמודו בידו במה שהורגל כל אחד ואחד לפי מדותיו לא מתדר ליה בתחילה בכאן ממש דעתו מטורפת עליו טרף יטרף באין פנות אל המנוחה ואל הנחלה יעלה שמים ירד תהומות כאני' המטרפת בים ומטריד את אחרים בענייניו ובמעשיו. והנהגותיו הי תורה והי מצוה מה דהוה לא הוה עד ישים תהלה בארץ והשם יתברך מראה לו פנים אז ישקוט וינוח לו והוא דבר שאין לו קצבה וארך הזמן ואיך וכמה ומתי לכל אחד לפי ענייניו ולפי מעשיו ולפי שורש נשמתו. אשר על כן הבא לגשת אל הקדש פנימה יזמין עצמו לכל האמור ויבחין בנפשו אשר לו כח לעמוד בכל אלה דלא לגזזו אודני' מיניה וישער בעצמו שעל כל פנים רוב מדותיו מתוקני' והוא ימשל בם אז ילך לבטח דרכו בעצת גדולי העצה אשר עמהם. והשומע ישכן בטח ושאנן. ואברהם עודנו עומד לפני ה' שפתי תפתח פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון אמן כן יאמר ה'.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף