פסקי תשובה/צט
< הקודם · הבא > |
פסקי תשובה (פיעטרקאווסקי) - חלק א - סימן צט
נשאלתי מרקחת אתרוג שאוכלין אחר חג הסוכות, אם צריך לברך שהחיינו בשעת אכילה[1], הואיל שמברך שהחיינו בשעת נטילת לולב, על ד' מינים, אם יוצאין במה שמברך בשעת המצוה, או לא, כיון שצריך לברך בשעת אכילה דוקא ובסוכות בירך על המצוה, ונסתפקו בזה הלומדים:
נראה לפי מה דקיי"ל דאם בירך שהחיינו בשעת ראיה, אי"צ לברך בשעת אכילה, ה"נ כיון שבירך ברכת שהחיינו על האתרוג בשעת נטילתו למצוה חל הברכה גם על הראיה, וכעין שכתבו הפוסקים ליקח פרי חדשה לאכילה לגבי קידוש ליל ב' דראש השנה, והזמן נקט לקידוש ויוצא בו ברכת פרי החדשה*). גלל כן ברור בעיני דלא יברך עוד אח"כ בשעת אכילת האתרוג ברכת שהחיינו. (שו"ת מהר"י אשכנזי להגה"צ מ' יואל אשכנזי ז"ל מזלאטשוב או"ח סי' ט'):
*) לענ"ד יש לגמגם בזה דשא"ה שמתכוין בפירוש להוציא בברכתו גם ברכת שהחיינו שעל הראיה, משא"כ בנ"ד שאינו עולה על דעת המברכים שהחיינו על ד' מינים שיכוונו בברכתם גם על הראיה, ובפרט למנהגנו שלא לברך שהחיינו על הראיה כי אם על האכילה:
יעי' בתשובת חות יאיר (סימן ע) שכתב דמי שנעשה בן שבעים שנה יברך שהחיינו, וגם הסעודה שעושה הוי סעודת מצוה, ובפרי מגדים או"ח (סי' תמ"ד במ"ז סק"ט) הניח דבריו בצ"ע במ"ש שמברך שהחיינו:
- ↑ בעיקר הנידון יל"ע דעצם הדין לברך 'שהחיינו' על אכילת אתרוג אינה מוסכמת, שהרי על פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רכ"ה ס"ו) שפרי שאינו מתחדש משנה לשנה אפילו אם יש ימים מרובים שלא אכל ממנו אינו מברך שהחיינו, הביא במגן גיבורים (ס"ק יג) שגם פרי שעומד על העץ יותר משנה אין מברכין עליו שהחיינו והביא כן משו"ת שער אפרים (סימן לה) שכתב כן לענין אתרוג. וכן הוא להלכה למעשה במשנה ברורה (שם ס"ק טז ושה"צ ס"ק יט): כגון אתרוג וכה"ג שדר באילנו משנה לשנה שכיון שעומד בירקותו כל השנה אין הנאה נרגשת בחידושו. ויל"ע.