פני משה/שבת/יד/א

פני משה שבת יד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שמונה שרצים ה א מ ו ר י ן בתורה. החלד והעכבר וכו' כמו שמנויין הן בפ' שמיני הצדן חייב לפי שיש צידה במינן וכן החובל בהן חייב לפי שיש להן עור ושייך בהו מפרק שהחבל משום מפרק הוא והוא תולדה דדש ואפי' נצרר הדם ולא יצא חבורה היא וחייב לפי שנפרק הדם ממקומו:

ושאר שקצים ורמשים. אין להם עור לכולן לפיכך החובל בהן פטור והצדן אם לצורך חייב ושלא לצורך פטור והאי אליבא דמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אבל למאי דקיי"ל כר' יהודה דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב בין לצורך ובין שלא לצורך אם יש צידה במינן חייב:

חיה ועוף שברשותו הצדן פטור שאין זה נקרא צידה כלל והחובל בהן חייב שיש להן עור והחובל בבהמה חיה ועוף אינו חייב עד שיהא צריך לדם שיצא מן החבורה אבל אם לא נתכוין אלא להזיק מקלקל הוא וקיי"ל מקלקל בחבורה פטור ואם חבל בחבירו לעולם הוא חייב ואפילו אינו צריך לדם שזה עושה נחת ליצרו ושככה חמתו בזה והרי הוא כמתקן:

גמ' ר' יוחנן אימי. כך שמו:

חד אמר דברי הכל. היא המתני' דקתני שמונה שרצים החובל בהן חייב אלמא יש להן עור כרבנן דר' יוחנן בן נורי דלקמן נמי אתיא דמודים דלענין שבת יש להן עור. ואידך אמר במחלוקת היא שנויה ולא אתיא אלא כר' יוחנן בן נורי:

ולא ידעין. אנחנו מי משניהם אמר כך ומי אמר כך:

נפרש מיליהון דרבנן. ר"י ור"ל מן מיליהון דאמרי בעלמא כדלקמן:

דתנינן. בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן מטמאין כבשריהן עור האדם כו' וקחשיב התם עור האנקה והכח והלטאה והחומט. והן משמונה שרצים ועורותיהן כבשריהן וקאמר ר' יוחנן עלה לא שנו שאלו ג"כ עורותיהן כבשרן אלא לאיסור ולטומאה נחשבין כבשרן אבל לענין מלקות לא דעור הוא ואין לוקין עליו משום נבילה כשאר עור נבילה שאין העור מטמא טומאת נבילה מן התורה אלא מדרבנן הוא דאמרו על אלו שמטמאין כבשרן וממילא שמעינן דר' יוחנן הוא דמוקי למתני' כדברי הכל דהא דפליג ר' יוחנן בן נורי וקאמר התם שמונה שרצים יש להן עורות רבנן נמי מודה דלענין שבת וכן לענין מלקות יש להן עורות ולא פליגי אלא לענין איסור וטומאה ומדבריהן מפני שעורן של אלו שמנו התם רך הוא וגזרו עליהן איסור וטומאה כבשרן:

רבי שמעון בן לקיש אמר משנה תמימה שנה רבי. שם שעורותיהן כבשרן ובין לאיסור וכו' ולדידיה גם לענין שבת עור הוא שהרי לוקין עליו. וש"מ דמדאורייתא עור הוא דמיחשב וא"כ מתני' דקתני כל השמונה שרצים החובל בהן חייב לא אתיא אלא כר' יוחנן בן נורי דהתם:

מתניתא מסייעא לדין וכו'. תנינן חדא ברייתא דמסייעא לר' יוחנן ותניא אידך דמסייעא לר"ש בן לקיש:

שמונה שרצים יש להן עורות לענין שבת מיתניא והחובל בהן חייב:

אמר ר' יוחנן בן נורי לפיכך אני אומר שמונה שרצים יש להן עורות. כלו' לפיכך פליג אני ואמינא התם גבי טומאה דנמי אין עורותיהן כבשרן דיש להן עורות אלמא דלרבנן לא אמרו על אלו שמנו שם שעורותיהן כבשרן אלא לענין איסור וטומאה ולא לענין שבת. והך ברייתא מסייעא לר' יוחנן דמתני' דידן כדברי הכל מיתוקמא דלענין שבת לא פליגי:

החובל בשרצים. בשבת:

את שיש להן עורות. כגון אלו שלא מנו חכמים התם מהשמונה האמורין בתורה חייב ואת שאין להן עורות הן אלו שמנו שם האנקה והכח והלטאה וחומט פטור ר' יוחנן בן נורי אומר לפיכך פליגנא עלייכו ואומר אני כל השרצים מהשמונה האמורין בתורה יש להן עורות אלמא דפליגי בין לענין טומאה בין לענין שבת והך ברייתא מסייעא לר"ש בן לקיש דלא מיתוקמא מתני' דקתני כל שמנה שרצים האמורים בתורה החובל בהן חייב אלא כר' יוחנן בן נורי:

ר' יוסי ברבי בון בשם רב. קאמר נמי כהאי דר' יוחנן דלא אמרו חכמים התם שעורותיהן כבשרן אלא לענין אסור וטומאה אבל לענין מלקות עור הוא ואין לוקין עליו משום נבילה. וכן לענין שבת ואתיא כההיא דאמר ר' יוחנן לעיל וכדאמרן:

הצד זיזין וכו'. תוספתא הוא בפרק י"ג:

זיזין. מיני יתושים כמו הזיזים שבעדשים:

הגזין. מיני חגבין:

אלא על דבר שדרכו ליצוד. שבמינו ניצוד הוא ודרך לצודן לאפוקי אלו שאין מדרך לצודן:

בטל. בשעת הטל שעיניהן מתעורות פטור לפי שניצודין ועומדין הן:

אף בשרב בשעה שמקלחין שבאין הרבה ביחד כקילוח הזה פטור לפי שמזומנין הן לקחת אותן:

הצד צבי חיגר וכו'. תוספתא שם ולא גריס התם סומא דג"כ מרגיש הוא ובורח ואינו ניצוד ועומד:

ישן חייב דהוא קמיץ חדא. שעוצם עינו אחת ומניח פתוח אחד לראות לברוח:

מותר להרוג את הצירעה בשבת. מפני שהיא עלולה לנשוך:

ותני בחדא ברייתא כן. מעשה שנפל נחש בשבת לבית המדרש ועמד נפתי אחד על שם מקומו נקרא והרגו:

אמר רבי פגע בו כיוצא בו. לגנאי דלאו שפיר עביד. ולא מן הדברים הנהרגים בשבת אינון. דקתני הנחש שבא"י ואמאי אמר רבי כן:

פתר לה רבי. להך ברייתא בבאין להזיק מיירי שרואה שרצין הן אחריו וזה נפל מאליו ולא היה ניכר שבא להזיק:

בתוך ארבע אמות. שלו סימן הוא לו שהיה ראוי שימות על ידיהם אלא שרחמי של מקום מרובין עליו:

בין כך ובין כך לא נראו אלא בזכות. כלומר אפילו לא הרגן לא נראו לו אלא בזכות שיש לו ונזדמנו לו כדי להרגן לפי שמגלגלין זכות ע"י זכאי:

כתיב שמעו זאת וכו'. איידי דאיירי בשמנה שרצים ואחד מהן החולד מייתי לה להך דרשא:

חד אמר למה הוא מוטל וכו'. להאי מ"ד לאו דרך תוכחה מתפרש הכתוב הזה אלא שמכנה העולם על שם החלד שאינו אלא במקום הישוב ולאידך דקאמר למה הוא מוטל וכו' גם הכתוב הזה קאמר על הענין האמור למטה הבוטחים על חילם וגו' וכפל הכתוב הוא דדריש שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד לפי שהאזנה נאמר על היותר התבוננות על הדבר ושישימו על לבם כי יושבי חלד המה וכענין הכתוב יצבור ולא ידע מי אוספם וכתיב לעיל מיניה הנה טפחות נתת ימי וחלדי כאין נגדך וגו' כשמתבונן אני בחלדי ועל מה יקרא כך הכל הוא כאין נגדך וכו':

לא אמרה אלא שברשות אדם. כלומר שרשותו עליהן והדא אמרה שור שמרד וברח הצדו בשבת חייב:

עור עוף מותר לכתוב עליו מזוזה. מדקתני החובל בהן ש"מ דעור שלהן מיקרי עור לכל מילי ועור עוף לכתוב עליו הוא דקמ"ל דאע"ג דאית ביה נקבי נקבי מכיון שהדיו עוברת עליו לאו נקב הוי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף