מראה הפנים/שבת/יד/א

מראה הפנים שבת יד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שמונה שרצים האמורים בתורה. והחובל וכו'. כדפרישית והוא דעת הרמב"ם ז"ל והוא עיקר. ורש"י ז"ל פי' דיש להן עור וכו' והויא ליה תולדה דשוחט ל"א כיון דיש להן עור נצבע העור בדם הנצרר בו וחייב משום צובע וכבר בארתי לעיל פ' כלל גדול ד"ה הדא אמרה העושה חבורה ונצרר בה דם חייב וכו' שמה שאמרו בזה אינו מוסכם ונסתר מהאי דר"ל דהתם לקמן וע"ש שתירצתי כל מה שדקדק הרמ"ך והוכחתי לדעת הרמב"ם ולטעמו דפוסק דחובל חייב משום מפרק ולשוחט משום נטילת נשמה כדשמואל ולא כרב ותמצא שם הכל מבואר בס"ד:

רבי יוחנן אמר לא שנו אלא לאיסור ולטומאה וכו'. והכי קאמר רב התם בריש פרקין דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' יוחנן בן נורי אלא לענין טומאה אבל לענין שבת אפי' רבנן מודו וכהאי דאמר לקמן על הא דאמר רב עור הוא וכו' ואתיא כההיא דאמר רב יוחנן וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' מ"א בהל' כ"א ואלו שעורותיהן כבשריהן וכו' הרי הן כבשר לכל דבר בין לאיסור אכילה בין לטומאה ודקדק וכתב לאיסור אכילה אבל לא ללקות כמבואר שם לעיל דאין לוקין על עור נבלות וטריפות. ולענין שבת כבר ביאר במקומו בה"ש בפ"ח הל' ט' שמונה שרצים האמורים בתורה הן שיש להן עורות לענין שבת:

פתר לה בבאין להזיק האי אוקימתא כהאי אוקימתא דרב יוסף היא בבבלי פ' כל כתבי דף קכ"א דאוקי להאי ברייתא חמשה נהרגין בשבת ברצו אחריו ודברי הכל ואפי' לרב יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה והרמב"ם שכתב בפ' אחד עשר בהל' ד' באלו חמשה מותר להורגן בשבת כשיראו ושאר כל המזיקין אם היה רצין אחריו מותר להרגן ועיין בהה"מ שנתן טעם למאי דפוסק הרמב"ם כרבי יהודה במלאכה שאינה צריכה לגופה ואפ"ה מתיר להרגן בהראותן בלבד משום פקוח נפש הוא. ולי נראה דטעמו משום הא דאמר לקמן התם לפשוט הבעיא בההיא דאמר רבי פגע בו כיוצא בו וכו' מהא דבעי מיניה מר' ינאי מהו להרוג נחשים ועקרבים בשבת ואמר להו צירעא אני הורג נחש ועקרב לכ"ש וזהו כר' ינאי דהכא ואע"ג דקאמר התם דילמא לפי תומו היינו למידחי דלא תפשוט מינה להאי בעיא דלעיל אבל לענין דינא לעולם אפי' לכתחלה מותר להרגן בהראותן בלבד כדמשמע לישנא דר' ינאי דהכא דמותר להרוג לכתחלה קאמר:

הדא אמרה שור שמרד הצדו בשבת חייב. הרמב"ם לא ביאר זה להדיא אלא העתיק לשון המשנה בפ"י בהל' כ"ד הצד חיה ועוף שברשותו וכו' פטור ואפשר שסמך על דקדוק הלשון דמשמע דוקא שברשותו ומ"מ אם היה דעתו כהאי דהכא היה לו לבאר לענין חיוב ושמא דדעתו דלכתחלה הוא דאסור כדעת שהובא בהגהמ"י שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף