פני משה/שבת/ה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




פני משה TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' במה בהמה יוצאה. לפי שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ומידי דאורח' בהכי ומינטרא ביה לא הוי משאוי ושרי אבל מידי דלא מינטרא ביה הוי משאוי וכן מידי דנטירתא יתירתא היא שאינה צריכה אלא לשמירה פחותה מזו מסקינן דנמי הוי משאוי ואסור:

יוצא הגמל באפסר. קבישטר"א בלע"ז:

והאנקה. מין ממיני הגמלים ויש פותרין גמלא נקבה כשהיא לבנה והיא חזקה ביותר וצריכה שמירה מעולה:

בחטם. זממא דפרזלא. יש שנוקבין את חוטמו ומכניסין בתוכו כמין טבעת ויש שעושין כמין טס של ברזל וקושרין אותו על הלחיים:

והלובדקם. הוא לובדיקום חמור הבא ממדינת לוב כמו הכושים והלובים בד"ה. ומין חמורים של אלו אינן למודים:

בפרומביא. הוא רסן של ברזל:

בשיר. שעושין כמין אצעדה סביב צוארו וטבעת קבוע בה ומכניסין בו רצועה או חבל ומושכין אותו. והרמב"ם קורא לשיר מתג והוא רסן אבל אינו של ברזל:

וכל בעלי השיר. שדרכן לצאת בחול בשיר יוצאין בשבת בשיר וכן נמשכין הן בשבת בשיר:

ומזין עליהן וטובלין במקומן. כמו שהם בצואר הבהמה וא"צ להסירן בשעת הזאה וכן בטבילה אלא שמכניסין את הבהמה במים להטביל את השיר. והאי שיר בר קבולי טומאה הוא דאע"ג דכלי בהמה אינן מקבלין טומאה זה שהוא עשוי לצורך האדם להמשיך בו את הבהמה מקבל הוא טומאה דכתשמיש אדם הוא:

גמ' תני. בתוספתא ריש פ"ה והתם גריס והלובדים והגמל:

וסימנא. לנוסחא זו כמ"ש בזכריה וכן תהיה וגו':

ליבדקס וכו'. גרסי' להא לעיל בפ"ח דכלאים בהלכה ד':

על שם. הפסוק ביחזקאל לובים וגו' ולובים על מצרים נאמר:

חמור סלק. חמור הבא מארץ אשור כדאמרי' בפ"ק דיומא אשור זו סילק:

גרים הבאים מלובי. מהו שחוששין להם שהם ממצרים ולהמתין להם שלשה דורות עד שיבאו בקהל:

א"ר יונה בן צרדא. דפשיטא דלוב מצרים הוא שהרי אנו רואין לזה פול המצרי כשהוא לח קורין אותו לובי וכשנתייבש קורין אותו פול מצרי א"כ היא לוב הוא מצרים וצריך להמתין ג' דורות:

הלכה כדברי התלמוד. התם בכלאים שייכא ואגב גררא נסבה הכא דהתם תני במתני' ר' יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס וכו'. וקורא אותו תלמיד שרבים חולקין עליו ובכללם גם ר"ע רבו דברי חכמים. אבל לדברי חכמים כל מין פרדות אחד ומותרין זה עם זה:

כמה דתימר לענין איסור וכו'. כלו' דמדייק בלשון מיותר דתני במתני' והסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר לא ה"ל למיתני אלא וכל בעלי השיר יוצאין בשיר וממילא הסוס בכלל הלכך קאמר שכן דרך התנא לשנות ונקט אחד והדר תני וכן כל כיוצא בו. וכמה דתימר לקמן במתני' לענין איסור דקתני לא יצא הגמל במטולטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמה וה"נ הוה מצי למיתני כל הבהמה לא תצא וכו' והגמל בכלל אלא שכך דרך התנא לשנות וה"ה הכא לענין היתר דכן הוא שונה הסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר:

ולא כן תני וכו'. אהא דקתני ומזין וטובלין פריך וכי בני קבולי טומאה נינהו ולא כן תנינן בריש פי"ב דכלים טבעת אדם טמאה דאיתרבו תכשיטי אדם לטומאה כדכתיב בכלי מדין אצעדה וצמיד וטבעת וכו' וטבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות טהורות:

תיפתר בעשויין להנותן. דמיירי שעשוין בתחלה לנוי האדם ואחר כך חשב אותו לבהמה דמקבלת טומאה וצריך לטהרו מטומאתו:

ואינו עושה חריץ. אנמשכין בשיר הוא דפריך דדרך השיר להעשות טבעות טבעות וכל אחת קבוע' בחברתה ומכיון שהוא ארוך שהרי עשוי למשוך בו הבהמה נגרר הוא על הארץ הלכך מדייק הרי כשמושך בו וכי אינו עושה חריץ על הקרקע במשיכתו:

אלא כר"ש. דמתיר בדבר שאינו מתכוין כדתני בתוספתא סוף פ"ב דביצה לא יגרר אדם וכו':

אמר ר' חיננא. דלא צריכין לאוקמי כר"ש דוקא משום דבכה"ג דתלוי בצואר בהמה כ"ע מודו דמותר כהדא דתני בתוספתא דעירובין פ"ח דלת שהיא תלויה ונגררת על הארץ וכן מחצלת וכן קנקילין והוא כלי מנוקב שמשימין תחתיו אש וגפרית לעשן הבגדים אשר עליו כהאי דתנן בסוף פ"ב דכלים קנקילין שיש בה בית קבלת כסות טמאה והעשויה ככוורת טהורה וכשהיא מפולשת ככוורת תולין אותה ונגררת על הארץ מותר לפתוח ולנעול בהן בשבת וכו' ותני בהדיא כן במחצלת שהיא קשורה ותלויה בעמוד פותח ונועל כדרכו ואינו חושש וד"ה היא:

ומזין וכו' תמן תנינן. לקמן בריש הפרק:

לא תצא אשה בחיטי צמר וכי' ולא תטבול בהן עד שתרפם משום חציצה והכא הוא אמר הכין. בתמיה דטובלין במקימן והא הוי חציצה:

כאן. במתני' ברפים הן שאין הטבעות קבועים בחוזק אלא שהן רפין ויש ריוח ביניהן וכאן בפרק דלקמן באפוצים ודחוקים החוטין בצואר האשה והלכך לא תטבול בהן עד שתרפם:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף