פני משה/שבת/א/יא

פני משה שבת א יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' משלשלין את הפסח לתנור. מורידין אותו לצלותו ועל שהתנורים שלהם היו פיהן למעלה נקט הכי בל' מורידין:

עם חשיכה. וטעמא מפני שבני חבורה זריזין הם ולא אתו לחתויי בגחלים התירו סמוך לחשיכה ולא גזרו מידי:

ומאחיזין את האור במדורות בית המוקד. לשכה גדולה היתה בעזרה ובית המוקד נקראת שהיו מסיקין בה מדורה תמיד כדי שיחמו בה הכהנים שהולכין יחף על הרצפה של שיש. והתירו חכמים אם מאחז את האור של המדורה במעט סמוך לחשיכה ולא חששו שמא יבאו להבערה משתחשך מפני שהכהנים זריזין הן:

ובגבולין. לא התירו סמוך לחשיכה עד כדי שתאחז האור ברובה של המדורה בכדי שתהא שלהבת עולה מאליה ואם לאו אסור ליהנות ממנה בשבת שמא יחתה בגחלים להבעירה:

ר' יהודה אומר בפחמין כל שהוא. כלומר אף במדורה שבגבולין הנעשית מפחמין התירו כמה שהתירו במדורת בית המוקד להאחז האור סמוך לחשיכה בכל שהוא מפני שאין דרך מדורה של פחמין להיות כבה והולכת ולא חיישינן בה שמא יחתה בגחלים והכי מפרשינן בגמרא:

גמ' תמן תנינן. בסוף פ' תמיד נשחט גבי מעש' הפסח בשבת יצאת כת הראשונה וישבה לה בהר הבית והשניה בחיל והשלישית במקומה עומדת חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן מפני שאין צליית הפסח דוחה את השבת. אלמא אע"ג דצליית הפסח מצות עשה היא החמירו בה לענין שבת. והכא את אמר הכין משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה בתמיה הא מ"מ נצלה כולו בשבת הוא. ומשני ר' יוסי שאני הכא דאין כאן אלא גזירת חכמים שהרי קודם שחשיכה מורידין אותו לתנור ומשום שמא יחתה בגחלים בשבת ליכא למיחש בו לפי שהחבורות זריזות הן ומדכרי אהדדי ולא אתו לחתויי:

פסח מחזירו את שלם וכו'. מילתא באנפי נפשה היא אם צלו את הפסח מבעוד יום ונמצא שאינו נצלה כל צרכו ורוצה להחזירו לתנור עם חשיכה שיהא נגמר צלוייו מאיליו בשבת אם עדיין שלם הוא כדרך שצולין את הפסח על ראשו ועל כרעיו וקרבו יכול אתה להחזירו ואם מחותך הוא שרצה לראות אם נצלה כל צרכו וחתך ממנו וכשמצאו שעדיין לא עמר בא להחזירו אין אתה יכול להחזירו ואע"ג דבעלמא כשנצלה מבע"י כמאכל בן דרוסאי מותר לקיימו ע"ג האש בשבת הכא בפסח לא התירו להחזירו כשהוא מחותך כדמפרש ר' שמואל לטעמא:

מפני פסולו. כלומר שמאחר שחתכו ועדיין לא נצלה כל צרכו נעשה פסול ואי אתה יכול להחזירו:

אמר ר' יוסי ויאות הוא. להטעם דקאמר שהרי לאוכלו כך אין אתה יכול דכתיב אל תאכלו ממנו נא ולצלותו אין אתה יכול שלא יהא נראה כצולה בתחלה בשבת שהרואה לא ידע שנצלה חציו מבעוד יום ויסבור שבתחלה צולהו בשבת:

מתוך שאת אומר שהוא מותר וכו'. כלומר ואם אתה אומר לו שמותר הוא להחזירו כשהוא מחותך אף הוא אינו צולה אותו כל צרכו מבע"י בעודו שלם. לפי שיסמוך על כך אם אראה שלא נצלה כל צרכו אחזירנו ונמצא הוי כצולה ואינו שלם וכצולה בתחלה בשבת אבל מתוך שאתה מחמיר ואומר לו שהוא אסור אף הוא יהא נזהר לצלות אותו כל צורכו מבעוד יום ולא יבא לידי צליית נא. ומיהו אם הוא עדיין שלם לא גזרו בו שהרי נגמר צלויו כמצותו:

ר"א בר' יוסי שאל. האי שאלה לאו בע"ש הוא דמיירי אלא בשאר ימות החול. אם צליו כשהוא שלם ואחר כך חתכו לחתיכות מהו שיחזירנו על גבי האש כדי למשחנו בשמן וכיוצא בו אם אסור הוא מפני שצולהו עכשיו כשהוא מחותך או דילמא הואיל ונצלה לגמרי בהיותו שלם ומה שחוזר לצלותו מחותך אינו אלא בשביל המשיחה שיקלטנו היטב על גבי האש שפיר דמי ולא נפשטה הבעיא:

ארבע מדורות כל שהן. כלומר אינן צריכין שיאחז האור מבעוד יום ברובן אלא בכל שהן סגי לפי שדרכן להיות דולקין והולכין:

מדורת הגפת. פסולת של זיתים ושל זבל שמתחממת ודולקת והולכת ושל חלב או שומן וכיוצא בו מדבר הניתך וכן מדורת הגרעינן של תמרה לאחר שיבשו כל אלו כל שהן ואין צריכין רוב:

ר' בא בשם ר' חייה בר אשי. קאמר דוקא בחותל והוא סל של עלי לולבין ומלא גרעינין בכל שהן אבל שלא בחותל צריכין רוב מפני שמפוזרין ומופרשין הן זה מזה:

ר' בא וכו'. והדר אמר ר' בא בשם ר' חייא בר אשי דאפילו בחותל שהוא מלא גלעינין אם מכונסות הן בתוכו שהן מונחות רצופות זו אצל זו די ברובן ואם מפוזרות ונפרדות הן צריכין רוב של כל פרידה ופרידה מהגרעינין. ושואל הש"ס מה ופליג אם האי לישנא אחרינא הוא ופליג על הא דר' בא בשם ר"ח בר אשי קמייתא דקאמר בחותל מלא גלעינין שיעורן בכל שהן:

וקאמר דלא פליגי אלא. כאן בבריאות שהן חזקות כשנתייבשו ובהא קאמר בכל שהן לפי שבהאחז האור במקצת מהן דולקות והולכות כולן זו מזו. וכאן בתשות שאינן יבשות ממש ויש בהן קצת לחלוחית הלכך אפילו הן בחותל אם מכונסות ורצופות זא"ז ברובן ואם לאו ברוב כל פרידה ופרידה:

חריות. של דקל מלמטה ושאר עצים מלמעלה כיון שעלה האור בנתיים מותר וא"צ רוב לפי שהחריות יבשות הן ודולקין והולכין ומבעירין את העצים שעליהן:

קורה ורובה ברוב הקיפה. כלומר קורה יחידית צריך שיאחז האור ברובה ומאי רובה ברוב הקיפה. וקאמר הש"ס דאכתי איכא למיבעי מהו רוב הקיפה אם ממקום אחד במקום שאחז בה האור או עד שיהלך האור ברוב היקף של כולה ולא איפשיטא:

אשכחן. ברייתא דתני גבי קורה יחידית עד שתיפסל מלעשות מלאכה בה שכבר נשחתת מחמת האור מליצלח למלאכה:

כיני מתני' אף בפחמין כל שהן. אדברי ר' יהודה דמתני' קאי דכך צריך לפרש דבריו דאף בפחמין שיעורן בכל שהן וקמ"ל דפליג ר' יהודה אדת"ק דלא קאמר אלא במדורת בית המוקד היא שהתירו בכל שהוא אבל לא בגבולין בשום מדורה ועל זה קאמר ר' יהודה אף במדורת פחמין כל שהן ואפילו בגבולין:

הדרן עלך יציאות השבת

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף