פני משה/פסחים/ה/ח

פני משה פסחים ה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כמעשהו. של פסח בחול כך מעשהו בשבת אלא שבזה אין מעשהו בשבת להדיח את העזרה והכהנים היו עושין שלא ברצון חכמים ומדיחין את העזרה מפני הדמים מרובין שבה ולפי שאמת המים היתה מהלכת בעזרה וכשרוצים להדיח פוקקים את נקב יציאתה והמים מתפשטין על פני כל העזרה שהיתה מרצפה של שיש ומדיחין את כולה ואח"כ פותחין את הנקב והמים יוצאין:

כוס היה ממלא מדם התערובת. המוטל על הרצפה וזורקו וכו' לפי שאם נשתפך הדם של אחד מהם לאחר שנתקבל בכלי אגב הרבה זריזות של הכהנים זריקה זו מכשיר ואין הלכה כר' יהודה:

גמ' אמר ר' יונתן לא כל שבות התירו במקדש. טעמא דקתני שלא ברצון חכמים הוא מפרש דאע"ג דאין שבות במקדש ס"ל להאי תנא דלא כל שבות התירו אלא דוקא שבות שהוא לצורך עבודה הוא שהתירו לאפוקי להדיח את העזרה שזה לא לצורך העבודה לא התירו בשבת:

והיו הכהנים משתקעין בדם עד ארכבותיהן. כשאין מדיחין העזרה וכיצד היו עושים שלא יהו מטנפין בגדיהם ולהגביהן א"א משום דכתיב מדו בד ודרשי' מדו כמדתו שלא יהא חסר ולא יותר:

מסטוייות היו עושין להן. איצטבאות שהיו הולכין עליהן:

תמן תנינן. בריש פ"ה דכריתות דם התמצית שמתמצה אחר יציאת דם הנפש אין חייבין עליו:

ר' יהודה מחייב בדם התמצית:

ור' יודה וכו'. מיותר הוא ואגב שטפת הדפוס ול"ג ליה:

אמר ר' יוחנן לא ריבה אותה ר' יהודה. לדם התמצית לכל שיהא כדם הנפש אלא להכרת שיהא האוכלו חייב כרת אבל מודה הוא שפסול ע"ג המזבח:

תמן. בבבל אמרי בשם רב חסדא:

מתניתא כן. דמהאי ברייתא שמעינן כן דלא אמר ר' יהודה אלא לענין כרת בלבד:

דתנינן. בתוספתא פ"ד אמרו לו חכמים לר' יהודה היאך אתה אומר כוס היה ממלא מדם התערובות וזורקו זריקה אחת ע"ג המזבח והלא דם התמצית הוא שנתערב בו ופסול הוא ע"ג המזבח ולא השיב ר' יהודה כלום ש"מ שמודה להם בזה:

ועוד מן הדא וכו'. כלומר דדחי לה לראיה דרב חסדא דהתם דאפי' תימא דר' יהודה ס"ל דאף ע"ג המזבח כשר הוא והא דלא השיב להם לאו ראייה הוא דהא חזינן שעוד א"ל לר' יהודה שם והרי רובו של דם לא נתקבל בכלי ופסול הוא ע"ג המזבח וג"כ לא השיב להם כלום:

ואית לר' יהודה דם מבטל דם. בתמיה והא שמעי' לדידיה אין דם מבטל דם כדאמר בהדיא בפ"ח דזבחים ובפ' כיסוי הדם והיה לו לומר להם לדידי אין הדם שנתקבל בכלי בטיל כלל ואפ"ה לא השיב כלום א"כ כמה דלית לי' הדא שהשיבו לו והלא רובו לא נתקבל בכלי ואפי' כן והוא מקבל מינהון כן לית ליה הכא בדם התמצית והוא מקבל מנהון התשובה ולא חש ר' יהודה לתת להם תשובה והשתא לא שמעי' מידי דר' יהודה מודה בדם התמצית שפסל מע"ג המזבח:

ר' יוסי בר' בון. דהכא קאמר בשם ר"ח מתניתא אמרה כן דמהאי ברייתא שפיר שמעי' דמודה ר' יהודה בזה דתניא דם אין לי אלא דם הנפש במוקדשין שהוא בהכרת שהוא דבר שראוי לכפרה ומנין דם הנפש בחולין. ומשום דהאי קרא דכתי' בי' כרת בדם גבי קרבן היא דכתי' כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה וגו' וכל דם לא תאכלו וגו' כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה ובחולין מנין ודם התמצית בין בחולין ובין במוקדשין מנין שלא מצינו גבי הקרבה אלא דם הנפש כדכתיב כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר ת"ל דם וכל דם לרבות לדם התמצית שהוא בהכרת. והאי ברייתא דר' יהודה הוא שהרי חכמים סבירא להו דם התמצית אין חייבין עליו:

והשתא מדחזינן כשהוא אצל דם הנפש הוא מזכיר כפרה כדקאמר דבר שהוא ראוי לכפרה ואצל דם התמצית אינו מזכיר כפרה וש"מ דמודה רבי יהודה דדם התמצית אינו ראוי לכפרה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף