פני משה/עירובין/ז/ה

פני משה עירובין ז ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מתבן. מקום גדיש של תבן מפסיק על כל פני רוחב החצרות וגבוה י' טפחים הוי כמחיצה:

אלו מאכילין. שמעמידין את בהמתן סמוך לגדיש מכאן לאכול מן התבן ואלו מכאן ולא חיישינן דילמא יתמעט התבן מעשרה טפחים והוי ליה חדא רשותא ואסרי אהדדי ואינהו לא מסקי אדעתיהו ומטלטלי בחצר משום שאפי' אימעוט לא הוי מיעוט לדונם כרשות אחת עד שיתמעט יותר מעשר דעד עשר פתחא הוה ואין הבהמה ממעטת באכילתה כל כך בשבת אחת ודוקא שיעמיד את הבהמה שתהא אוכלת מעצמה אבל להאכילה בידים לא שאפי' לא יתמעט ביותר מעשר אמות אין לו ליטול ממקום שנתמעט שהרי נוטל תבן מרשות חצרו של חבירו:

נתמעט התבן מעשרה טפחים. בגובה על כל פני אורך החצר או במשך אורך יותר מעשר אמות מערבין אחד אם נתמעט בחול שהרי הכל נחשב כפרוץ ואין מערבין שנים:

גמ' כיני מתני' אלו ממלאין קופתם וכו'. כלומ' דר' אלעזר מפרש למאכילין דמתני' שאפי' בידים ממלאין הן קופתם ומאכילין לבהמתן דס"ל דלא חיישינן למידי:

כד הוינן יתבין קומי מנחם. ללמוד הימנו הוינן אמרי' דלא כר' אלעזר שאסור ליטול בידים וליתן לתוך קופתו דהוי כסותר אוהל וכדמסיים ואזיל שלא תאמר אין זה כסותר אוהל אלא כסומך אהל שלא יפול ושאם היה התבן מרודד ויוצא מן צדדי המתבן שהוא כסומכו לצדדי הקופה. כלומר שבנטילתו להקופה סומכו בצדדיה שלא יתפזר התבן יותר וה"ז אינו כסותר קמ"ל:

עשאו לסדין. כמו לצדין כלומר שעשה להצדדין וסמכו לכסא שנתן בצדי המתבן שלא יפול מהו:

נאמר כאן לשעה. מותר דלא הוי כמעמיד ועושה המחיצה וכאן לשהות שיתקיים כך אסור:

תני וכו'. בתוספתא פ"ו:

נתמעט התבן מעשרה טפחים. בחול שניהם אסורין עד שיערבו כאחת:

חריץ שבין שתי חצרות. כלומר וכן אתה אומר בחריץ שבין ב' חצרות ובגוונא שצריכין לערב (אחד) אם רצה אחד לבטל רשותו הוא אסור וחבירו מותר:

הדא אמרה שאין מבטלין מחצר לחצר. דהא קתני לסתום את פתחו ולבטל רשותו דמשמע דמחמת שהוא סותם פתחו מבטל הוא רשותו הא לאו הכי לא דקסבר האי תנא אין ביטול רשות מחצר לחצר:

הדא אמרה אפי' לא עירבו. יש תקנה לכך ומשום דלקמיה נקט לה:

הדא אמרה אפילו שלא כיוונו. מתחלה לכך יכול היא לבטל רשותו בשבת:

והדא אמרה שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. דהאי מתבן כרשות בפני עצמה הוא ואין שתי החצרות משתמשות בו לפי שרשות שתיהן שולטות בו:

הדא אמרה לזה בפתח. מכאן ולזה בפתח מכאן ורשות אחד ביניהן שתיהן אסורות בו כדאמרינן בריש פ"ח עד שיסתום אחד את פתחו וכן אתה אומר הדין בבית שבין ב' חצרות ששתיהן אסורות בו:

ודלא כר"מ דאמר בית הנעול אסור. ר"מ דלקמן פ' כיצד משתתפין בהלכה ה' דתנינן המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד עכו"ם ואחד ישראל ה"ז אוסר דברי ר"מ דס"ל אפי' בית נעול אוסר על בני חצר דדירה בלא בעלים שמה דירה והכא דאמרינן אם רצה אחד מהן לסתום את פתחו הוא אסור וחבירו מותר דלא כרבי מאיר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף