פני משה/סוטה/ט/יא

פני משה סוטה ט יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. כדמפרש בגמ':

ביטל את המעוררין. כדמפ' בגמ' שהיו אומרים עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום ועמד ובטלן:

ואת הנוקפין. מכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול:

ועד ימיו היה פשיט מכה בירושלים. בחול המועד חרשי נחשת וברזל היו מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שהיא מותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זילזול מועד:

ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר אי לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו כשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבל עון מיתה ותיקן שיוציאו מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר ללוי או לעני הביא ראיה שהוא טבל וטול ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם הם מתוקנין או לאו אלא מיד היה מפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל את השאר שכל הלוקח פירות מעם הארץ בחזקת שהם דמאי הן ולא הי' אדם נמי צריך לשאול לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי שכולן היו יודעין שצריך להפריש:

גמ' מתניתא. דקאמר' יוחנן כ"ג העביר הודיית המעשר:

משנחשדו. ישראל להיות נותנין מעשר ראשון לכהנים ורחמנא אמר ללויים דוקא ולפיכך ביטל וידוי מעשר שאינו נותנין אותו כתקנן ואין יכולין לומר וגם נתתיו ללוי. הדא. דר"ל מסייע ליה לר' יוחנן דלקמן בחדא דאמר כל התקנות שנשנו במשנותינו כולן לשבח ליוחנן כ"ג דמה העביר הודיית המעשר נמי לשבח וכטעמי' דר"ל ולאפוקי מדר' יהושע בן לוי דאמר לקמן זו לגנאי:

ופליגא עליה. דר' יוחנן בחדא דאיהו ס"ל לקמן דמן הדין מותר ליתן מעשר לכהונה:

דתנינן תמן. פ' יש. מותרות הל ה':

ובת כהן ללוי לא תאכל. בא כהן מאורסת ללוי או שומרת יבם או מעוברת מלוי לא יאכלו לא בתרומה ולא במעשר:

ומקשינן התם ניחא הוא דבתרומה לא תאכל דנעשית זרה אלא במעשר אמאי ממ"נ תאכל כו' ומוקי ר"י התם למתני' כמ"ד אין נותנין מעשר לכהונה אלא ללוים. ופלוגתא היא במעשר שני שם וכן היא פלוגתא דר"א בן עזריה ור"ע בבבלי התם והילכך בת כהן לא אכלה במעשר ומחמת בעלה אינה אוכלת כדמפרש התם טעמא:

הוי דו אמר. מדקאמר ר יוחנן כמ"ד אין נותנין ש"מ דאיהו לא ס"ל הכי אלא כמ"ד התם דנותנין מעשר אף לכהונה ובהא פליגא עליה הך מילתא דר"ל:

מסייע לי'. בהא דאמר כולן לשבח כדפרישית וכדמפרש ר' יוחנן התקנות שהן לשבח:

הואיל ומעשר ראשון בעון מיתה. מפני תרומת מעשר שבו:

ולתרומ' מעשר. ויעכב את השאר לעצמו כדפרישית במתני':

ומעשר שני. נמי צריך להפריש ומחללו על המעות:

והשאר מעשר עני. כלומר שאר מעשר שהוא מעשר עני בזמן שהוא נוהג אין צריך להוציאו שהמוציא מחבירו עליו הראיה כדפרישית:

ויתודה. אדלעיל קאי שהעבי' הודיית מעשר משום דנחשדו כו' אמאי ויתודה אע"פ כן בשעת הביעור ומה בכך:

כעס הוא לפני המקום. לומר עשיתי ככל מצותך והוא לא עשה כתיקנן ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו:

מעתה. בניחות' הוא כלומר אמור מעתה:

מי. כמו מה דמה שהוא מפריש שאר המעשרות יתודה ומה שאינו מפריש לא יתודה וס"ל להאי ש"ס דלא לגמרי העבי' הודיי' המעשר אלא שלא יאמרו כל' הכתוב בפרשה:

כהדא דתני כו'. כדאמרי' באלו נאמרין דאדם אומר שבחו בקול נמוך כלומר דמפני טעם זה תיקנו נמי שיתודה בקול נמוך כדי שלא יתבייש מי שאינו מפריש ליתן כראוי ואינו יכול להתודות כהוגן. אבל בבבלי מסיק דאינו מתודה כלל דכל בית שאין מתודה על מעשר ראשון שוב אין מתודה על שאר מעשרות הואיל ופתח בו הכתוב תחילה. א"נ דר' יוחנן מפרש דמטעם זה העביר הודיית מעשר משום שיש מהן שאין מפרישין כלל ודקאמר מסייע ליה הא דר"ל היינו בהא דקאמר דכולן לשבח הן אבל לר"ל טעמא דלא היו נותנין כתקנן ולר"י משום דלא היו מפרישין כלל. ויתודה ומה בכך ומפרש רבי אילא דכעס הוא כו' ועלה קאמר אמור מעת' מי שהיה מפריש כו' וכדלעיל ועיקר:

את המעוררין כו'. כדפרישית במתני':

אלא. קרא ה"פ כביכול כאלו יש לפניו שינה:

ובהמרות'. איוב אמר על חבריו בהקנטת' תלן עיני ולבי ומחשבתי לנים בהן:

נבילות. בבבלי פריך נבילות ס"ד הא שחיט להו אלא טרפות שמא ניקב קרום של מוח:

טבעות. להכניס צואר הבהמה לתוכן כדמפרש רחבות כו' כמדת הצואר:

עד ימיו כו'. ומפרש עד תחילת ימיו שכל ימיו לא היה פטיש מכה ולק' פריך עלה:

שהעמיד זוגות. ממונים על זה ולהיות משגיחין על הדבר:

מילתיה דריב"ל. פליגא אדר' יוחנן דאמר מהן היה לגנאי כדמפרש ואזיל:

בראשונה. לאחר שתיקן עזרא לשכת בית האוצר לתת שם המעשרות והיו נותנין מהם לכהנים וללוים ולעניים כדכתיב בנחמיה והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלויים וגו' אל הלשכות לבית האוצר כי אל הלשכות יביאו בני ישראל וגו' וכן במלאכי הביאו וגו' אל בית האוצר וקי"ל מלאכי זה עזרא ור"י בן לוי לטעמיה דס"ל במעשר שני שם דנותנין המעשר אף לכהנים כדקאמר טעמא התם וכן לעניים אפי' לישראל דקי"ל מעשר ראשון מותר לזרים (וכן כתבו התוס' ביבמות שם ובכתובות) וקאמר דכך היו נוהגין בראשונה שהיה המעשר נתחלק לג' חלקים שליש היה נותן למכירי כהונה ולויה שלו ושליש לבית האוצר כדמפרש לקמי' ושליש לעניים. וכן לחבירים שהיו בירושלים כדמצינו ביחזקיהו דכתיב ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וכדדריש התם מהאי קרא דנותנין מעשר אף לת"ח:

מאן דהוה סליק למידון בירושלים. כלו' דר' יוסי בר בון מפרש דלמי שהיה עולה במעלה זו להיות מיושבי על מדין בירושלים היו נותנין כעין דאמרי' בריש פי"ג דכתובות גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וכדכתבו התו' שם לפי שכל שעה היו יושבין בדין ולא היו עוסקין בשום מלאכה ולא היה להן במה להתפרנס והיה מוטל על הציבור להתפרנס:

עד תלת איגרן הוה יהיב מדיליה. כלומר דמפרש הא דקאמר שליש לאוצר היינו שנותנין ללשכת האוצר עד שעת הביעור ומקודם היה נותן לכהנים וללוים ולעניים מהשני השלישים שלו כלומר מה שהיה בידו. תלת איגרין. אלו האיגרות שהיו שולחין להמדינה ולהגולה בשעת הביעור שיוציאו המעשרות שלהם ולחלקן כדאמר התם בראשונה היו שולחין לבעלי הבתים שבמדינה מהרו והתקינו פירותיכם כו' וכעין דקאמר התם מעשה ברבן גמליאל כו' צא וכתוב לאחינו בני דרומא ולאחינו בני גלילא עילאי וארעייה ולאחינו בני גלותא כו' דמטא זמן ביעורא תפקון מעשרית וכן הוא בסנהדרין וכן בבבלי שם דף י"ב ושלש איגרות חתוכות לפניו כו' והיינו דקאמר דמכאן ואילך לאחר שבאו אלו הג' איגרות היה מתחלק גם השליש של האוצר שכבר הגיע שעת הביעור:

משבא אלעזר כו'. דהן היו כהנים בעלי אגרופין ובעלי זרוע ונטלו הכל והיתה סיפוק ביד יוחנן כ"ג למחות בידם ולא מיחה:

והעביר הודיית מעשר. מפני כך דלא היו יכולין להתודות וגם נתתיו ללוי:

וזו לגנאי. על שהיתה סיפוק בידו למחות ולא מיחה:

את המעוררין. והתקנות שנשנו לקמן במתני' אלו לשבח:

לא מסתברא. לפרש הכי אלא עד סוף ימיו היה פטיש מכה ובסוף ימיו ביטלה דאל"כ לא שייך לומר ובימיו א"נ דסבר דזה נמי הוא לגנאי דעד סוף ימיו לא היה משגיח על הדבר וכדמשמע דקאמר את המעוררין והנוקפין לשבח דהן לבדן היו לשבח וכן תקנת דמאי:

דמאי. מפרש מהו הלשון דמאי דמי תיקן ומי לא תיקן כלומר דספק הוא והיינו דא מאי וכל הסוגיא איתא בסוף מ"ש והמפרש שם לא פירש כן בדבריו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמתמעבר לתחילת הדף