פני משה/סוטה/ח/ג

פני משה סוטה ח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' צהלת סוסים. צנף סוסים קרוי צהלה בלשון המקרא:

הגפת תריסין. הכאת מגינים זו בזו להשמיע קול ולאיים על שכנגדם:

ושפעת. לשון ריבוי:

הקלגסים. חיילות. והרמב"ם פירש העמדת השרביטין שראשיהן עקומין והם מקלות מכין בהן האבנים וע"י כך קופצין ומכין בקרסולי האנשים והסוסים ומפילין גבורתן וכחן:

והם נפלו עמו. ובנוסחת הבבלי מוסיף בני עמין באו בנצחונו של שובך מה היה סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו:

זה מחנה הארון. בגמ' מפרש:

גמ' כתיב מנוגה וגו'. איידי דאיירי במתני' בדרשת קרא מענייני מלחמות אייתי להאי קרא דדריש נמי להכי ובמכילתא דריש לה על המצריים:

כנגד טומיות שלהן. במוסף הערוך גריס טורמיות ופי' בלשון רומי כת של פרשים:

עברו כנגד הכותים. רובי החיילות שלהן:

בליצטירא. אבני בליסטראות:

טרמנטן. אבנים הנתונים בקנה סוללות ונזרקית ע"י אש והנפט מה שנדלק בתוכן ועל ידי כן האבנים יוצאות בכח והולכות למרחק:

כנגד הלפידים שלהן. והיא כמו רעם היוצא ממנו ברק:

מלמד שהיו. חציו מפזרין אותן למצרים:

תיבות תיבות. כמו כיתות כיתות והחצים מפזרין אותן והברקים באים כנגדם ובורחין מהן ומכניסין אותן והכל כדי להמם ולערבבם:

כנגד החרבות שלהן צחצוח. החרבו' שלהן מתלהטין כברק:

סיגנם. אות ודגל שלהן ובערוך גרי' סגניות ופי' חכמה וישוב הדעת שלהן:

זה השם שהיה נתון בארון. כדאמר בבבלי דף מ"ד השם וכל כינויו מונחים בארון היוצא עמהן במלחמה. דתני ר' יודא בן לקיש כו'. מדריב"ל מייתי ראיה שהיה ארון הנכנס ויוצא עמהן במלחמה והוא הארון שהיו שברי לוחות מונחין בתוכו כדלקמן:

שהיתה התורה. לוחות השניות וס"ת נתונה בו. הדא הוא דכתיב וארון וגו'. גבי מעפילי' כתיב כלומר דמביא ראיה שהיה שם ארון. אחר שהיה נכנס ויוצא עמהן במלחמה ובאותו פעם לא זז מקרב המחנה מפני שהלכו למלחמה נגד רצון משה:

אחד היה. והלוחות ושברי הלוחות מונחין בתוכו ולא היה יוצא עמהן במלחמה כ"א פעם אחת יצא בימי עלי ונשבה:

קרייא. זה הקרא מסייע להן לרבנן דאחד היה ולא יצא עמהן:

מי לא דלא חמין מן יומיהון. דבר שלא ראו מימיהן שיהא הארון במלחמה ולפיכך נבהלו עכשיו:

והלא ארון בקרית יערים היה. כדכתיב (שמואל א ז) ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה עד שהעלהו דוד משם כדכתיב (שמואל ב ו) אלא ודאי ארון אחר היה וזה היה עם שאול במלחמה:

הגישה אלי הציץ. כלומר דהארון הזה היה ארון שבו החשן ואפוד ואורים ותומים שהוצר' לשאול בהם ואין נשאלין אא"כ לבוש הכ"ג בשמנה בגדים וזכר כאן הציץ לפי שהוא החשוב שבהן:

היה נכנס. ל"ג וכן ליתא להא בשקלים:

וקרא. ועוד קרא אחר מסייע לריב"ל דשתי ארונות היו:

והלא ארון בציון היה. דודאי דוד לא היה משלחו עמהן למלחמה אחרי שכבר נענשו בימי עלי ע"ז אלא דארון אחר היה. סכך שהיה בקירוי כלומר בסוכות דקאמר לא שהיה עמהן במלחמה אלא שהוא יושב בסכך קירוי דרך עראי שעדיין לא נבנה בית המקדש וכיון דאיכא תרתי לריעותא דישראל היו במלחמה יושבין בסוכות וגם הארון אינו במקדש היה אוריה רוצה להחמיר על עצמו ולפרוש מן האשה:

משנגנז הארון. ברייתא הובאה בבבלי יומא דף נ"ב:

צנצנת המן. כדדריש שם בג"ש שמה שמה כתיב בארון אשר אועד לך שמה וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר:

וצלוחית שמן המשחה. אתייא דורות דורות כתיב בצנצנת למשמרת לדורותיכם וכתיב בצלוחית שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם:

ומקלו של אהרן. אתיא במשמרת משמרת מצנצנת דכתיב ביה למשמרת לאות לבני מרי:

וארגז כו'. דכתיב באשם אשר השיבו תשימו בארגז מצדו ומדמצינו דארגוז בצד ארון קאי שמעינן דבהדי ארון נגנז:

יולך ה' אותך. ודאג שמא יגלה הארון לבבל:

תנו את ארון הקדש בבית. והרי התם קאי אלא גניזה היא:

אין אתם מחזירין אותו למקומו. אם יגלה עמכם לבבל שוב אין אתם מחזירין אותו בכתפיכם לפי שאפשר שהמלך יעכב את הארון מפני חשיבותו ולפיכך גנזו:

פיטום שמן המשחה. איידי דאיירי לעיל משמן המשחה מייתי לה הכא:

שהן אלף ות"ק מנים. כדכתיב מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים וקדה חמש מאות:

שהן שנים עשר לוג. דהין הוא י"ב לוגין:

את העיקרין. שרשים של בשמים האמורים בפרשה:

שולקן היה במים. דאלו בשמן לא היה מספיק אפי' לסוך את העיקרין כדמסיק:

ונותן. ואח"כ היה נותן שמן ע"ג כדי לקלוט את הריח:

הדא היא דכתיב כו'. דזה יהיה כתיב ומתחיל' לא היה אלא י"ב לוגין ולא היה בו כשיעור אפי' לסוך העיקרין אלא במים היה שולקן ור"מ ס"ל דמעשה ניסים היו בו כדלקמיה:

כל שבעת ימי המילואים. כדמפרש בפ"ק דיומא דכתיב שבעת ימים ימלא את ידכם ואיתקש משיחה לריבוי דכתיב למשחה בהם ולמלא בם את ידם:

אפי' עד עשרה דורות. לאו דוקא אלא כלומר עד עולם טעונין משיח' כדקאמר התם דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו ונימא והכהן תחתיו מבניו מאי המשיח אלא הא קמ"ל דאפי' מבניו ההוא דמשח הוי כ"ג ואי לא משח לא הוי כ"ג:

זה לי לדורותיכם. זה בגימטריא י"ב לוגין וכולו קיים לדורותיכם:

אלא ע"ג המעיין. שתמשך מלכותן כמעיין דסימנא מילתא היא:

אין מושחין מלך בן מלך. דירושה היא לו:

לא כן כתיב כו'. ויהוא מלך ישראל הוה ואע"ג דלעיל דריש מיניה שאין מושחין מלך בן מלך תרתי ש"מ דזה הוא דוק' דטעון משיח':

אלא יהואחז. לא תימא יהוא מפני יורם אלא יהואחז מפני מחלוקתו של יהויקי':

שהיה גדול ממנו ב' שנים. דכתיב בן כ"ג שנה יהואחז במלכו ולא מלך אלא ג' חדשים ומיד מלך יהויקים וכתיב בי' בן כ"ה שנה במלכו:

ולא יאשיהו. אביהם גנזו לשמן המשחה ואיך נמשח יהואחז:

באפרסמון. בשמן אפרסמון בעלמא נמשח ולא בשמן המשחה:

מלכותן מלכות קיימת. כדאמר שם דכתיב רמה קרני ולא רמה פכי:

אין מושחין כהנים מלכים. אין מעמידין מהן מלכים כדמפרש ר' יודן דכתיב לא יסור וגו':

ור' חייא. יליף מסמיכו' הכתוב דאילו מקרא דמייתי ר' יודן אף משאר שבטים אין מעמידין:

והכתיב הבכור יוחנן. ולעיל אמרי' דיהויקים גדול מיהואחז היה:

בכור למלכות. שמלך ראשון וממלא מקום אבותיו הוה ולפיכך מלך קודם יהויקים:

רביעי למלכות. יהואחז יהויקים יכניה צדקיהו:

שצידק עליו את הדין. כדמסיק דנבוכדנצר הסיב את שמו צדקיהו ע"ש יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי כדאמר בהוריות שם:

כל האמות. אפי' של כלים היו בבינוניות באמה בת ששה טפחים דאיכא אמה בת חמשה ואיכא אמה גדולה בת ששה ואצבע כדתנן פי"ז דכלים:

אמה אשתא. כל אמה ששה טפחים:

אשר שברת. ושמתם בארון. מלמד שהלוחות ושברי הלוחות מונחים בארון:

תן רחבן של לוחות לארכו של ארון. שהיו מונחות ארבעתן זו אצל זו רחבן על פני אורך הארון ולא השבורין תחת שלימין וכל אחד רחבה ג' טפחים ונמצאו אוכלות בארון י"ב טפחים:

ה"ג נשתיירו שם שלשה טפחים תן מהן חצי טפח לכל כותל נשתיירו שם שני טפחים לס"ת. וכן הוא בשקלים:

לס"ת. כדדריש בהשותפין דף י"ד לר"מ מדכתיב אין בארון רק מיעוט אחר מיעוט לרבות ס"ת שמונח בארון:

חנם לאיסטווה. לרחבו של ארון כלומר פירנסת לארכו של ארון צא ופרנס לרחבו ורחבו של ארון כו':

ותן ארכן של לוחות לרחבו של ארון כו' וה"ג נשתייר שם שלשה טפחים תן חצי טפח מיכן וחצי טפח מיכן לכותל וטפחים לשילוט מקום שהס"ת מונח. וה"פ שהרי הס"ת מונח ארכו לרחבו של ארון כדלעיל באותן ב' טפחים שנשתיירו באורך הארון ולפיכך צריך מקום ריוח ברחבו של ארון טפח מצד הלוחות מכאן וטפח מכאן לשילוט הידים להוציא הס"ת כשיצטרך לתקן הס"ת כדי שלא יתעפש ויתקלקל:

ור"ל אמר באמה של חמשה טפחים. כר' יודא דאמר שם אמת הבנין של חומת הבית ומזבח העולה היה של ששה טפחי' ושל כלים חמשה והרי ארון כלי הוא:

אצבע לכותל. דר"מ סבר עובי הכותל חצי טפח ולר' יודה אצבע:

וחצי טפח מכאן לשילוט. לריוח ששם העמודים עומדים שנאמר עמודיו עשה כסף שהיו ב' עמודי. כסף כמין עמודי ס"ת שוכבין לארכו של ארון והלוחות ביניהם כדאמר בב"ב שם לר' יודא ולר"מ קאמר שם דמבראי הוו קיימי עמודים וס"ל לרבי יודא דהס"ת לא היה מונח בארון אלא על הארגז ששיגרו פלשתים ואין בארון רק לרבות שברי לוחות שמונחים בארון כדאמר שם. וכל זה הוא לפי מה שהגהתי מקצת הגי' הכתובה בשקלי וכן בפי' לשילוט הוא ג"כ לפי גי' הנזכרת וכפי פי' היפ"מ שם אבל היותר נראה ונכון לקיים כל הגי' דהכא שהיא עיקרית לפי שיטתא דהאי תלמודא אחר שחפשתי ובדקתי בכל המקומות והוא דלא גרסינן לס"ת בראש דברי ר"מ אלא נשתיירו שני טפחים תנם לאיסטוו' והן העמודים והנה המלך עומד על העמוד ת"י על איסטוונה. ובפרנסת רחבו של ארון גרסי' נשתייר שם ג' טפחים חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לכתלים ומקום שמניחין בו ס"ת טפחיי' דהס"ת היה מינח ברחבו של ארון ארכו על פני ארכו של ארון ובדברי ר' יהוד' חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לשילוט היינו לריוח מקום לשילוט הידים בעת הנחת הלוחות משום דארכן ששה היו ולפיכך הניחו מקום פנוי חצי טפח מכאן ומכאן ולא הוצרך למקום פנוי לארכו של ארון כשיש מקום שילוט לרחבו ולפי זה צריך לומר ג"כ לר"מ עמודים מבפנים הוו ולר"י עמודים מאבראי הוו קיימי ואיפכא ממאי דקאמר בהשותפין שם אליבייהו:

ושל עץ בשל זהב. וכדאמר נמי בבבלי יומא דף ע"ב דאמצעי הי' של עץ והיינו דכתיב וצפית וגו' שהיה מצופה בשני ארונות של זהב מבית ומחוץ ותצפנו יתירא. לרבות שפתו העליונה שיהא מצופה בזהב:

מה ת"ל תצפנו. לר"ש בן לקיש דהרי מוצפית אותו דריש שיהא הכל מצופה בזהב:

להביא בין נסר לנסר. דלא תימא שלא יעשה הציפוי אלא כמדת שיעור הנסר:

עשרה על לוח זה כו' עשרת הדברים. וסיפא דקרא ויכתבם על שני לוחות אבנים דמשמע שנכתבו כל עשרת הדברים על כל לוח ועוד מדכתיב ויגד וגו' משמע כשם שהגיד כל עשרת הדברים יחד כן כתבם על כל לוח ולא חלקן לחמשה ע"ז וחמשה ע"ז:

עשרים על לוח זה כו' דכתיב ויגד וגו'. דתרי קראי כתיבי כתיב הכא ויכתבם על שני לוחות אבנים וכתיב עוד להלן את הדברים האלה וגו' ויכתבם על שני לוחות אבנים וכמו דויכתבם גבי ויגד משמע עשרת הדברים על כל לוח כן אידך ויכתבם לרבות עוד עשרה על כל לוח:

ארבעים כו'. דס"ל כר"ש בן יוחי דעשרים מרבינן מהני תרי קראי וכתי' מזה ומזה הם כתובים הרי ארבעים לכל רוח:

טטרגונה. מרובע בלשון יון ועיין הציור בע"י לדעת הכותב שם ואין להאריך:

בין כל דיבור כו'. דכתיב ממולאים בתרשיש כימא רבה של תרשיש וכדמסיק ר"ל מה הים הזה כו':

איתקשיית. הקשיתי לפני ר' פינחס דקרא דלקמי כר"י אתיא ולא כר"מ וכדמפרש ואזיל מ"ט דר' יודה דא' דלא היה הס"ת מונח בארון:

לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'. דמשמע מצד הוא מונח ולא בתוכו וקשיא לר"מ:

ע"ד דר"י. ומפרש לר"י דאמר דלא היה הס"ת בתוך הארון היכן היה מונח:

כמין גלוסקוס. כמין תיבה:

מ"ט דר"מ דכתיב ונתת את הכפרת וגו'. ואל הארון תתן. את העדות אשר אתן אליך וס"ל דס"ת נמי עדות הוא כדכתיב והיה שם בך לעד והיה לו להקדים מתחילה נתינת העדות אל הארון ואח"כ נתינת הכפרת על הארון אלא דאין מוקדם כו' וכדמסיק ע"ד דר"מ דאמר אין מוקדם ומאוח' בתורה דהכי קאמר קרא ואל הארון תתן את העדות שהוא ספר תורה והוא עדות לישראל ואח"כ ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה ואע"ג דקדים בקרא אין מוקדם ומאוחר בתורה:

ה"ג בשקלים התורה שנתן לו הקב"ה למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה. וכאן הגי' כמו שהיא במדרש תנחומא עורה אש לבנה חרותה באש שחורה והיינו הך דכתובה באש שחורה על הקלף אש לבנה ודרך משל הוא להורות על מעלת התורה כי רבה היא:

היא אש מובללת באש. מורה על עניינים דקים ורוחניים שבה:

חצובה מאש. מתחת כסא הכבוד שהוא מקום קדוש הרוחני:

ונתונה מאש. שאצולה היא מחכמתי יתברך כי ה' אש אוכלה הוא:

מימינו אש וגו'. וקאי אש על מימינו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף