פני משה/נזיר/ו/ט

פני משה נזיר ו ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' או שולקן. שליקה בישול יותר מדאי עד שנימוח וקמ"ל דבשליקה אינו יוצא מתורת בישול:

ואח"כ הותר הנזיר לשתות ביין. דכתיב ואחר ישתה הנזיר יין אחר המעשים כלן אחר הקרבן ואחר התגלחת דס"ל התגלחת מעכבת:

ר"ש אומר כיון שנזרק עליו א' מן הדמים. דכתיב הכא ואחר ישתה הנזיר יין וכתיב התם אחר התגלחו את נזרו מה להלן אחר מעשה יחידי דלאחר גלוח עביד תנופה אף כאן אחר מעשה יחידי וכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים מותר לשתות ביין ולהטמא למתים ואע"פ שעדיין לא גלח דתגלחת לא מעכבת וכן הלכה:

גמ' מתניתא אמרה כו'. מפורש לעיל בנדרים פ"ו וע"ש:

כתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה אי בשלה יכול בפני עצמה. דהכי משמע לשון בשלה שכבר נתבשלה בפני עצמה ת"ל מן האיל דמשמע שנתבשלה מחוברת עם האיל ולוקח הזרוע מן האיל:

הא כיצד. יתקיימו שני כתובים האלו:

חותכה. לזרוע קודם הבישול עד שהוא מניח בה כשעורה מחוברת לאיל ומבשלה ונמצא ב' הכתובים קיימים:

ולא הקודש כו'. כלומר וכשהוא עושה כך נמצא שאינם בולעים זה מזה ואינו בולע האיל החולין מזרוע הקודש והאי תנא לא ס"ל דלמדין נותן טעם מזרוע בשלה כדלקמן דלדידיה לא היה האיל בולע כלל:

טבל. כמו תבל בחילוף האותיות וכן הוא במס' ערלה:

מהו שיוסר ביותר ממאתים. תבלין של ערלה ושל כלאי הכרם אם הם אוסרין ביותר ממאתים דערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים והני כיון דלטעמא עבידי אם עולין באחד ומאתים או לא:

אמר ליה אין תבל ביותר ממאתים. אפי' תבלין בטלין באחד ומאתים:

והא דתנינן. בפ"ב דערלה כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה בערלה ובכלאי הכרם אסור אם חימץ את העיסה בשמרי יין של ערלה וכלאי הכרם או המתבל קדירה בתבלין שלהן וכן המחמץ עיסה של חולין בשאור של תרומה אסור ומשמע דאפי' בשיעורן אינם עולין. אין תימר ולמאה ולמאתים. ואי תימא דעד שיעורן קאמר דאסור לתרומה במאה והוא ולערלה ולכלאי הכרם במאתים והוא א"כ מאי אריא תבלין וחומץ אפילו לא חומץ ולא תיבל כך הוא שיעורן לאסור עד מאה ומאתים אלא ודאי דאפילו ביותר ממאה ומאתים אוסרין:

אלא בענבים אנן קיימין. הא דאמרינן אין תבל ביותר ממאתים בענבים עסקינן אם תיבל הקדירה בענבים לפי שאינם נותנין טעם כל כך כמו שארי תבלין דאיירי במתני' דערלה והם דברים החריפין ושארי דברים הנותנין טעם הרבה דהני לא בטילי. בשלא צימיקו. הענבים אלא עדיין חדשים הן ואינם נותנים טעם הרבה אבל אם צימקו ונתקבץ הטעם לתוכן וכשמתבל בהן מתפשט הטעם לחוץ ונותן טעם הרבה ויש תבל אפילו ביותר ממאתים:

בשלא בישלו. התערובות עם הענבים אלא כבשן לבד אבל אם בישלו עמהן נותנים טעם הרבה:

אחד ממאה. לקמן מפרש לה:

הא רבי יסא פליג עלך. דאמר אחד ממאה והא מתני' דערלה פליגא על תריכון דקתני אסור אפילו ביותר ממאה ומאתים מדקאמר המחמץ והמתבל כדלעיל וקס"ד דנותני טעם דקאמרי נמי בתבלין מיירי כמו במתני' דהתם:

תיפתר בשר בבשר. הא דאמרי באחד ממאה ואחד מששים בבשר היתר שנתבשל עם בשר איסור מיירי והאיסור נותן טעם בהיתר ובהא אמרו שיעורין הללו ומתני' בתבלין מיירי:

אמר רבי יוסי. דלא היא דהוא בשר בבשר והוא שאר כל האיסורין הא אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן לעיל הלכה א' דלאיסור שנתערב מין במינו וליכא למיקם אטעמא משערין אותו כאילו בצל וקפלוט הן והרי הני כמיני חבלין הן משמע דבטילי וא"כ לרבי יוחנן הך מתני' דערלה פליגא:

מאי כדון. מילתא באפי נפשה היא דמפרש לה במאי פליגי הני אמוראי:

אהן אמר נותני טעמים אחד ממאה. זה אומר כל שאר נותני טעמים עד א' ומאה הוא וזה אומר עד א' מששים ווקאמר דשניהן למדין מאיל נזיר דקסברי דהזרוע נתבשל עם האיל והרי האיל ההיתר שנתבשל עם זרוע האיסור שנאסרה לבעלים ואע"פ כן לא נאסר האיל:

מ"ד נ"ט אחד ממאה את עושה את הזרוע א' ממאה לאיל. כדמסיק לקמן דמשער בשר הזרוע לבד חוץ מן העצמות דעצם לא בעי לשיעוריה דהא לא פליט טעמא וכי משערת בשר זרוע בהדי איל איכא מאה והזרוע אינה אוסרת האיל וה"נ ילפינן לכל האסורין:

את מוציא את הזרוע העצמות. כלומר מן הזרוע תוציא העצמות שלא לשערן עם הבשר:

ומ"ד נותני טעמים אחד מששים אין אתה מוציא את הזרוע מן העצמות. אלא בכולי' משערינן בשר בהדי עצמות וקים להו לרבנן דששים איכא ואינה אוסרת את האיל:

וכשם שאת מוציא. להאי מ"ד פריך דס"ל דמשערין בשר זרוע בלא העצמות וכשם שאת מוציא עצמות מן הזרוע כך נימא דאת מוציא עצמות מן האיל ואם כן לית כאן מאה ומאי חזית דמשערת האיל בשר בהדי עצמות וזרוע מלבד העצמות:

לית יכיל. אי את יכול לומר כן:

דתני אין טינופת. פסולת וסובין של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין אבל טינופת של החולין מצטרפין עמהן להיות כשיעור ולהעלות את החולין באחד ומאה והכא נמי כן דעצמות האיל מצטרפין עם הבשר לבטל טעם הזרוע אבל אין עצמות הזרוע מצטרפין לאסור האיל:

טינופת של תרומה. הואיל והן אין מצטרפין לתרומה לאיסור מהו שיהא נחשבין כהיתר ולהצטרף עם החולין להעלות את התרומה:

קליפין. ועצמות של איסור הואיל ואין בהן טעם מצטרפין להיתר זאת אומרת דה"נ בפסול' איסור מצטרפת להיתר:

התרתי לך כאן. בזרוע בשלה:

לפי שבכל מקום. כלומר במקים דשיעור הוא במאה דוקא במאה מלבד האיסור ועם הכל אחד ומאה כמו בתרומה והכא אפילו מאה דקים להו לרבנן דאין כאן אלא מאה בין הכל ומותר:

תנופה. כדכתיב ונתן על כפי הנזיר מעכבת מלשתות יין. ובין שאין לו כנפים. כפים להניף אלמא אין תנופה מעכבת:

דאמר רב. הא דאמר רב בנזיר שיש לו כפים מיירי ובו תנופה מעכבת וברייתא בשאין לו כפים היא:

שיער מעכבת בנזיר. אם אין לו שיער לגלח מעכבת כתנופות ובהמות של מצורע דמעכבין ואם אין לו בהן יד ובהן רגל אין לו טהרה עולמית:

פתר לה. שמואל האי ברייתא כרבי אליעזר אתיא דאמר בפרק בתרא דנגעים אין לו בהן נותן על מקומן ויצא ושמואל סבר לה כת"ק דהתם דבעינן קרא כדכתיב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף