פני משה/נדרים/ו/ח

פני משה נדרים ו ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מותר ביין תפוחים. דכיון שיש לו שם לויי לא מיקרי יין סתם:

מן השמן. משמע שמן זית והילכך מותר בשמן שומשמין:

מותר בקפלוטות. מין ממיני הכרישין הגדילי' בא"י ולא הוו בכלל סתם כרישין:

מותר בירקות שדה מפני שהוא שם לויי. שנקרא ירק השדה ולא ירק סתם:

גמ' מתניתא. דמותר בקפלוטות במקו' שאין קורין לקפלוטות כרישין:

לא בדא. לא בזה אמרו ואסור בקפלוטות. ודחי לה הש"ס לכן צריכא אלא אפי' במקום שקורין להן כרישין מותר משום דלא נדר אלא מסתם כרישין דאילו במקום שאין קורין פשיטא:

בשביעית אסור בירקות שדה. לפי שאין זורעין ונוטעין. ואין ירקות גינה מצויין ולא נתכוין זה אלא על ירקות שדה:

טעמא הדא דאמר עד שלא התיר ר' להביא ירקות מח"ל. ופלוגתא דתנאי הוא בבבלי סוף פרקין חד אמר אין מביאין משום חששא דגוש ארץ העמים ואמר התם בהאי תלמודא רבי התיר להביא ירק מח"ל ולאחר שהתיר היא שביעית היא שאר שני שבוע דשכיחי ירקות גינה שמביאין מח"ל ואדעתא דהכי נדר:

עולשין. עולשי שדה חשובין הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית דבשאר שני שבוע דשכיחי עולשי גינה לא חשיבי עולשי שדה ולא הוו אוכלין אא"כ חישב עליהן כדתנן פ"ג דעוקצין:

היא שביעית היא שאר שני שבוע. דהואיל ושכיחי עולשי גינה הבאים מח"ל עולשי שדה לא חשיבי:

בשביעית. שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע:

ולא במוצאי שביעית. בשמינית מפני שכלה הישן ומאריכין עליהן איסור חדש:

היא שביעית היא שאר שני שבוע. הואיל ושכיחי מח"ל בשביעי' אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע ומעברין:

אין לך מבכר. אין לך קל לבכר בא"י יותר מבעל שלישה ואעפ"כ לא ביכר אלא אותו המין של שעורים כדכתיב לחם ביכורים וגו' דמשמע שעכשיו הי' מבכר וכתיב והביא וגו' ואימתי הביאו מסתמא לאחר שקרב העומר הביא דכתיב ויאכלו ש"מ שקרב העומר והותר החדש וא"כ הואיל והיתה השנה צריכה לעבר שהרי כשהגיע ניסן עדיין לא היה רוב אביב שלא ביכרו עכשיו אלא שעורים ומסתמא פירות האילן נמי לא הוו וקי"ל דעל השנים מהשלשה שהן תקופה ואביב ופירות האילן מעברין השנה ומפני מה לא עיברה אלישע:

והיו הכל קופצין לגרנות. לפי שכלה התבואה והיו צריכין לאכול מן החדש:

מפני הטומאה. כגון שהיו רובן טמאי מתים בסוף אדר וכלתה אפר הפרה ואין יכולין למצוא עכשיו פרה אדומה אין מעברין משום כך ועושין הפסח בטומאה:

כי מרבית העם וגו'. לא הטהרו וכדכתיב לעיל מינה ויועץ המלך וגו' לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא ולקמן מפרש מאי מפני הטומאה. ובבבלי סנהדרין שם מפרש לפלוגתייהו דה"ק אין מעברין מפני הטומאה ואם עיברוה מעוברת ר' יהודה אומר אינה מעוברת שכן מצינו בחזקיה שעיבר מפני הטומאה וביקש רחמים על עצמו שנאמר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל חזקיה עליהם וגו'. ורבי שמעון פליג וסבירא ליה דאפילו לכתחילה מעברין ומפני מה ביקש חזקי' רחמים על עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן והיינו ביום שלשי' שראוי לקבעו ניסן ואפילו בדיעבד אינה מעוברת והיינו נמי דקאמר הכא אע"פ שעברו לניסן אינו מעובר אלא אדר:

חזקיה העשי. עישה להם לעשוי' פסח שני כדמפרש התם כגון שהיו ישראל מחצה טמאין ומחצה טהורין ולאו דוקא מחצה שאז ודאי בטומאה עושין אלא שהזכרים טמאין יותר מן הטהורין ונשים משלימות לטהורין ועודפין על הטמאין מעיקרא סבר נשים בראשון חובה והוי להו טמאין מיעוטא ומידחו לפסח שני ולבסוף סבר נשים בראשון רשות והוו להו טמאין רובא ורובא לא מידחו לפסח שני וביקש רחמים על עצמו:

ה"ג מאן דאמר אין מעברין מינה דכתיב כי אכלו וגו' וביקש רחמים על עצמו. ומ"ד מעברין מה מקיים כו'. וכן הוא בסנהדרין:

ואתיא. הא דאמר מפני הטומאה כהאי דאמר ר' סימון בסוטה:

גלגלתו של ארנון היבוסי מצאו. ולא היה הדבר מזומן להם להטהר עד הפסח:

כתיב כל לבבו הכין לדרוש האלהים ה' אלהי אבותיו ולא כטהרת הקדש. ופליגי ר' סימון ור' שמואל חד אמר הא דקאמר ולא כטהרת הקדש שלא יצא ידי חובתו לענין טהרת הקדש ואפי' באמת כמה וכמה עשה לצורך טהרת הקדש מ"מ לא יצא ידי חובתו לגמרי:

וחרגה אמר. בטהרת הקדש לא עשה כלום אלא כל לבבו הכין לדרוש בשאר כל מעשים טובים:

מפני צלמי כשדים שחקוקים. היו שם שעשאום לע"ז והיו טרודין למחקם ולבטלן:

גירר עצמות אביו. משום כפרה ומפני קידוש השם שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעים:

כיתת נחש הנחשת. לפי שהיו טועין אחריו:

גנז טבלא של רפואות. שהיו חקוקות עליו צורות הנעשים על פי חכמת הכוכבים לעתים ידועים לרפואה וכיוצא בו מדברים המטעים וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו מתרפאין מהן באותן הדברים הסירו וגנזו. ובבבלי סוף פ' מקום שנהגו גרס גנז ספרי רפואות:

סתם מימי גיחון העליון. כדכתיב למען לא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות:

ולא הודו לו. שהיה לו לבטוח בהקב"ה:

עיבר ניסן בניסן. ביום ל' של אדר שראוי לקובעו ניסן נמלך ועשאו אדר ולא הודו לו דכתיב הזה זה ניסן ואין אחר ניסן:

אין מעברין. אין ב"ד יושבין לעיין בשביל העיבור קודם ר"ה שלא ישתכח הדבר קודם שיגיע העיבור ואתי לזלזולי בחמץ. ובבבלי התם מסיק דחשובי מחשבי גלויי לא מגלו:

מפני הדחק. שלא יתעכבו מחמת העכו"ם:

אינו מעובר. אין מעברין שום חדש אחר אלא אדר:

ניסן לא נתעבר מימיו. לא הוקבע ר"ח ניסן מעולם ביום ל"א שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר:

והתנינן. בספרי הדפוס נחסר כאן וצ"ל כמו דגרי' בשביעית ובר"ה ובסנהדרין. והתנינן אם בא חדש בזמנו. מתני' היא בפ"ד דשקלי' מותר הקטור' כו' אם בא תרומה חדשה בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה מפני שבאחד בניסן היו צריכין להביא כל הקרבנות מתרומה חדשה כדאמרי' בר"ה חדש והביא קרבן כו' וכן הוא בתוספתא בפ"ק דר"ה ניסן ר"ה למלכים כו' כיצד לתרומת שקלים כל קרבנות ציבור קריבין באחד בניסן אם בא חדש בזמנו קריבין מן החדשה ואם לאו קריבין מן הישנה וס"ל להמקשה דה"ק אם בא החדשה בזמנו כלומר שלא בא אלא עד זמנו שהוא יום שלשים קריבין למחר מן החדשה שעל כרחך היו צריכין לעבר ניסן ולקבוע ר"ח ביום ל"א כדי שיקרבו תמיד של שחר וכן הקטורת בא' בניסן מתרומה חדשה ואם לאו שלא בא עדיין קרבין מן הישנה לפי שא"א בענין אחר ועכ"פ ש"מ דלפעמים עושין ר"ח ניסן ביום ל"א ומשני אם בא קאמר אבל באמת מעולם לא נזדמן להיות כך לפי שהיו מקדימין להביא שקליהן מקודם שהרי באחד באדר משמיעין על השקלי':

והתנינן. בפ"י דשביעית אם היה חדש תשרי מעובר משמט בר"ה משום דשביעית משמטת לסוף ומשני נמי אם היה קאמר אבל מעולם לא היה שלא נזדמן להיות כך:

כשקידשו. תוספתא בפ"ד דר"ה ולקמיה מקשה מהא אדאמר רב תשרי לא נתעבר מימיו:

כדברי ר"י בן נורי. פלוגתא דריב"ן ור"ע בר"ה שם דף ל"ב לריב"ן כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע ור"ע סבר כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע:

והתני קידשוהו כו'. כלו' הרי מברייתא זו שמעינן דעשאו שני ימים ר"ה וקשיא לרב:

אותה השנה נתקלקלהמה בין הראשון לשני. כלומר שאירע להם קילקול בחשבון וטעו בין הראשון לשני ולפיכך עשו גם ביום השני קדש וכך הגי' בשביעית ועיקר:

ר' בא מתרץ מאי ביום הראשון וביום השני דקאמר שנה הראשונה ושנה השניה וליום השני לשנה הבאה הוא כדמתרץ בבבלי שם. ודחי לה הש"ס והא תני יום הראשון יום הב' אלא כדר' זעירא דאותה השנה נתקלקלה:

קידשוהו. החדש קודם זמנו כו' כדמפרש ואזיל קודם זמנו בכ"ט ולאחר עיבורו ביום ל"ב:

יכול יהיה מעובר. או יכול יהי' מקודש בכ"ט:

אותם הם מועדי. אשר תקראו אותם במועדם בזמנן ואין שלא בזמנן מועדי:

על הגליות שיצאו. בני גולה הרחוקים שיצאו לעלות לרגל ואינן יכולין להגיע ולעשות פסחיהן בזמנו:

והן שהגיע לנהר פרת. שנשמע שכבר באו עד הגבולי א"י ובבבלי שם לא קאמר אלא מפני גליות שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו:

אלא ביהודה. בב"ד הקבוע ביהודה:

אם אינה כו'. ובבבלי שם גריס העיד חנניה איש אונו אם עיברוה בגליל אינה מעוברת:

חנניה בן אחי ר' יהושע. האי עובדא מייתי לה ברכות סוף הרואה קצת בנוסחא אחרת:

גבי. על ידי ר' יצחק ור' נתן:

בחדא כתב לקדושת חנניה. שהיו משבחו ומזהירו שיחזור בו מחמת קדושתו וחסידתו:

גדיים שהנחת נעשו תישים. ולא תאמר שלא הנחת כמותך בא"י שעכשיו יש גדולים כמותך:

ובחדא כתב. להראות לו אח"כ כשלא יקבל:

ונחוניון. הוא נחוניא שהיה ראש הגולה בימיו:

קדמיתא. כשקרא כתב הראשין כיבדם להשלוחים וכי בשני וכשראה אגרת הג' רצה לבזותם ואמרו לו שוב אין אתה יכול לבזות אותנו שכבר נתפרסם מהכבוד שכיבדתנו:

אמר לון גבן. אצלינו כך הוא כתוב מועדי ה' אבל אצליכם אינם אלא מועדי חנניה מאחר שהוא קובע שנים בח"ל ואינם מוסכמים מהשם:

אזל. חנניה וקבל עליה דרבי לפני ר"י ב"ב על שכתב לו כן:

אחריהם אחריהם. ראוי לילך ויפה כתב לך שאין ראוי לקבוע שנים בח"ל:

לינה ידע. וכי איני יודע למי הנחתי שם שאינם חכמים כמותי ומי מודיעני שהן חכמים ויודעים לחשב תקופות ומזלות כמוני ועליהם להביא ראיה שיודעים הם:

מכיון. הם דברי ר"י בן בתירא שהשיב לו וכי מכיון דאת אמר שהן אינם יודעים לחשב ישמעון לך אדרבה מכיון שהם אומרים שיודעים הם לחשב כמותו להם שומעין שאין לחשב ולקבוע בח"ל אלא במי שנודע ודאי שאין כמותו בא"י:

קם. ר"י ורכב סוסיה להודיע לגולה זמן קביעת המועדות על פי חשבון א"י:

הן דמטא מטא. במקום שהיה יכול להגיע הגיע ובמקום שלח הגיע עדיין נוהגין בקילקול שעושין ע"פ קביעות ח"ל:

כתיב ואל יתר זקני הגולה. ודריש יתר מלשון חשיבות שאמר הקב"ה חביבין עלי זקני הגולה ביותר ואעפ"כ חביבה עלי כת קטנה שבא"י יותר מסנהדרי גדולה שבח"ל:

כתיב החרש והמסגר אלף ואת אמר הכין. כלומר דמקשי על הא דקאמר חביבה כת קטנה שבא"י כו' הא זקני הגולה הוו חשיבי טפי כדדריש לה בגיטין דף פ"ח חרש בשעה שפותחין בד"ת הכל נעשו כחרשין מסגר כיון שסוגרין שוב אין פותחין וכדאמר נמי שם דצדקה עשה הקב"ה שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם לפי שרוב חכמי התורה מהם היו אלמא זקני הגולה חשובים ביותר ולא משני מידי:

ר' ברכיה. איידי דאיירי בהאי קרא מייתי לה לפלוגתייהו דר' ברכיה ורבנן:

אילו החברים. שכלם חכמים היו:

אלו הבולווטין. השרים והחשובים. ואפשר לומר דאדלעיל קאי דלרבנן דאמרי בלווטין לא קשה מידי שלא היו חכמים כ"כ ולכך מייתי לה הכא:

רב הושעיה. כשהיה מקבל עדות החדש בעין טב שהיה שם בית וועד לקבל עדות החדש ולקדשו:

הוון ידעין. שתזהרו מלהעד שקר שכמה עדות יוצא מפיכם שעל ידי עדותכם אתם גורמים להלקוח לאותם המחללים ועושין מלאכה באנו המועדות שנקבעים על פיכם:

כמה שכר הבתים יוצא מפיכם. שאף הן תלוין בקביעות החדש מלא או חסר והשוכר מפסיד היום שחסר:

אין כך הוא. אם כך אתה מדקדק יש לך לומר אפי' דיני נפשות תלוין ע"פ עדותן כדמפרש ואזיל בת ג' שנים ויום אחד אם בא עליה והיא מאורסה ה"ז בסקילה שראויה לביאה היא ואם נמלכו ב"ד לעבר החדש עדיין אינה בת ביאה ואינו חייב בסקילה ועכשיו כשהעדים מעידין שראו החדש אינם יכולים לעברו ונמצא זה נסקל על ידן:

אקרא וגו'. כדאיתא בפ"ק דכתובות סוף הלכה ב':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף