פני משה/נדרים/א/ג

פני משה נדרים א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא חולין לא אוכל לך. דמשמע הא מה שאני אוכל לך לא יהיה חולין אלא קרבן כדמפרש בגמ' דמכלל לאו אתה שומע הין ובנוסחת הבבלי לחולין שאוכל לך ובפתח (צ"ל בקמץ) הלמ"ד דמשמע לא חולין אלא קרבן:

לא כשר לא דכי. מה שאני אוכל לך:

טהור וטמא נותר ופיגול. אם אמר טהור או טמא שאוכל לך דהיינו קדשים שנוהג בהם טומאה וטהרה ואע"ג דתרומה נמי שייך בה טומאה וטהרה סתם נדרים להחמיר:

נותר. קדשים שניתותרו:

פיגול. שחישב עליהן בשעת עבודה לאכלם חוץ לזמנן או חוץ למקומן:

כאימר'. כטלה הקרבן:

כדירים. כלשכת העצים או כלשכת הטלאים:

כעצים. כגזרי עצים של מערכה:

כאישים. כקרבנות שעל האש ובגמרא מפרש כאש המזבח:

כמזבח. כקרבנות של המזבח וכן כהיכל כירושלים:

משמשי המזבח. כף ומחתה ומזרקות כדמפרש בגמ':

האומר ירושלים. בנא כ"ף לא אמר כלום ות"ק פליג עליהו ומתני' דקתני בכולהו בכ"ף ר"י הוא ואין הלכה כר"י:

כדיריים כו'. כדפרישי' במתני':

גמ' הא מה דאנא אכיל. פירושא דמתני' נקט כדפרישית במתני':

לא כשר. דעתו לא כשר לי אלא למזבח:

טהור למזבח ולא לי. כדפרישי' במתני' שאמר טהור שאוכל לך או טמא שאוכל לך ולפיכך אנו מפרשים טהור למזבח ולא לי קאמר או טמא לי ולא למזבח דודאי דעתו הי' שיהא כקרבן מה שאוכל לך:

כשר ודכי מטהור. כמו לישנא אחרינא הוא דהכי מיתפרשא כשר ודכי מלהיות טהור שטמא אי נמי לא כשר ולא דכי מלטהר וטמא כלומר דבמתני' מיירי שאמר לכלהו לא כשר ולא דכי טהור וטמא ודעתו שלא יהיה כשר ודכי מלטהר אלא טמא שאני אוכל לך:

פיגול לא שנייה היא כו'. כלומר בפיגול ודאי אין חילוק בין פיגול של עולה לפיגול של שלמים ובשניהם לא היה להם שעת הכושר מעולם דהרי נשחט חוץ לזמנו:

ניתר. אבל בנותר יש חילוק דשל עולה לא היה לו שעת הכושר ואפילו קודם שניתותר לא יצא מידי מעילה לעולם ואם אמר כנותר של עולה בהא פשיטא לן דאסור:

נותר של שלמים היה לו שעת הכושר. כלומר בנותר שלמים ודאי הי' לו שעת הכושר קודם שניתותר ולפיכך בעי האומר הרי עלי כנותר של שלמים מהו אם בעיקרא קא מתפיס ודעתו היה כקודם שנעשה נותר ומותר אי כדהשתא קא מתפיס ואסור. וכה"ג בעי דלא איפשיטא היא בבבלי דף י"ב:

כאימרא. ופליגו בה כאיזה אימרא:

תמן. בבבל אמרין כוולד חטאת כלומר אע"פ שלא אמר כדבר הקרב על המזבח כאימרא דתמיד אלא כוולד חטאת דלמיתה אזלא ה"ז נדר בקרבן:

תני ר"ח. בתוספתא מסייע לר"ל דקתני כאימרא דלא ינק מן יומוהו וזהו אילו של אברהם אבינו:

על דעתין דרבנן דתמן ניתני כעזרה. כלומר דהש"ס מדייק לדברי רבנן דתמן דאף שאין דעתו בקרב ע"ג המזבח נדר בקרבן א"כ ניתני נמי במתני' אם אמר כעזרה. א"נ הואיל ואין שייך למזבח הוי ליה לפרש ולומר כאימרא בעזרה ושפיר הוי מפרשינן דעתו על ולד חטאת דבעזרה הוא דמשכחת לה כגון שילדתו שם והיינו דקאמר בעזרה משום דלא שייכא על המזבח:

ניתני כקרבנות המזבח. סתם וכאילו של אברהם אבינו שהיה קרבן מזבח ובשלמא לר' יוחנן ל"ק דלהכי נקיט כאימרא משום דדעתו על התמיד וסתם תמיד אימרא הוא:

על דעתי' דרבי יוחנן. נמי איכא למידק דמאי שנא כאימרא דתמידא דנקט ואי משום שהוא תמיד בכל יום א"כ ניתני נמי כדישון מזבח הפנימי והמנורה שהן נמי בכל יום:

ר' יהודה אומר האומר כירושלים לא אמר כלום. האי תנא דברייתא אליבא דר"י סבר דאפי' אמר כירושלים בכ"ף לא אמר כלום שלא נתכוון לדבר הקרב בה ופליג אתנא דמתני' וכן קאמר בבלי דף י"א תרי תנאיי ואליבא דר' יודה:

כתורה. אם התפיס דבר בתורה ואמר ככר זה עלי כתורה ה"ז מותר כדמפרש טעמא כקדושת תורה קאמר כלומר דעתו היה על קדושת התורה ואין זה דבר המקודש בידי אדם ולא הוי מתפיס בדבר הנדור:

ככתוב בה. אם התפיס בדבר הכתוב בה ה"ז אסור משום דדעתו היה בקרבנות הכתובין שבה והוי מתפיס בדבר הנדור:

אית תניי תני. אם התפיס בשניהם בתורה ובכתו' בה ה"ז מותר:

וקאמר ר' אבין דר"ש היא דאמר ר' יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חיטין פטור על השאר. בפ' שבועת הפקדון תנן תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל א' ואחת וקאמר שם בהאי תלמודא לדברי ר"ש אם נמצא שאין בידו חטין ואישתכח דכי אשתבע אחטין בקושטא הוא משתבע פטור נמי על השאר כדקאמר טעמ' התם דמיירי במתפיס שאמר שעורין יהו כחטין כוסמין יהו כחטין וכלומר דהואיל והתפיס כולן בחטין ועל החטין לא חיילא שבועה מש"ה לא חיילא נמי אשעורין וכוסמין ואע"ג דאי לא אדכר חטין הוי חיילא שבועה אשעורין וכוסמין וה"נ אע"ג דאי לא אמר אלא ככתוב בה לחוד הוי חיילא כיון דאמר כתורה וככתוב בה כמאן דהתפיס כתוב בה בתורה דמי ומגו דלא חיילא אתורה לא חיילא נמי אכתוב בה:

א"ר יוסי ד"ה היא. ושאני הכא דכ"ע מודים בה דמכיון שאמר בתחלה כתורה ודעתו היה על קדושת התורה ומשום הכי כי אמר אח"כ ככתוב בה אמרינן נמי דדעתו היה כקדושת כתוביא כקדושה של הכתוב בה ואכתי לא הוי מתפיס בדבר הנדו' דלא היה דעתו אקרבנות הכתובים בה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף