פני משה/מעשרות/א/ה

פני משה מעשרות א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' העיגול. של דבילה משיחליקנו שרגילין להחליק פני העיגול במשקין והוא גמר מלאכתו למעשר:

מחליקין בתאנים וענבים של טבל. משקין של תאנים וענבים של טבל מותר להחליק בהן העיגול ואין בזה משום מפסיד טבל ור' יהודה אוסר דהפסד הוא ואסור להפסיד את הטבל ואין הלכה כר' יהודה בכולה מתני':

המחליק בענבים לא הוכשר. בבבלי פ' חבית דף קמ"ה מסיק דפליגי במשקה העומד לצחצח דת"ק לא חשיב לי' משקה ור' יהודה חשיב לי' משקה:

הגרוגרות משידוש. שהתאנים מייבשין אותם ואח"כ דשים אותם במקלות לתוך החבית או שמכניסין אותן למגורה והוא אוצר ומעגלין אותן בידים והוא גמר מלאכתן:

לא יאכל מהן עראי. בגמרא מפרש דהאי תנא ס"ל דלא העליון צריך לתחתון ולא התחתון צריך לעליון וא"כ נגמרה מלאכתן ולא יאכל מהם עראי ור' יוסי מתיר דס"ל דצריך התחתון לעליון ואין הלכה כר' יוסי:

גמ' מה פליגין ר' יודה ורבנן. במחליק בתאנים וענבים של טבל דוקא בטבל שנטבל מדבריהן כגון שנקבע ע"פ ששה דברים דקחשיב להו לקמן בפ"ד שקובעין להיות טבול למעשר ואינם אלא מדבריהן וכן כיוצא בהן אבל בטבל שנטבל דבר תורה שהכניסו להבית ודרך שער שאותו הטבל הוא מן התורה אוף רבנן מודים דאסור להפסידו:

ר' מנא אמר. להא דלקמן סתם ולא משום ר' יוחנן ור' אבין קאמר לה בשם ר' יוחנן ומילתא אחריתא הוא ואסיפא קאי המחליק בענבים וכו'. דר' יודן כדעתיה ורבנן נמי כדעתייהו במה דפליגי בעלמא:

דתני. בתוספתא דטהרות פ"ט זית שפצעו מרככו בידים מסואבות לא הוכשרו דלא ניחא לי' במשקה היוצא ממנו ואינו ממעכו אלא שיהא ראוי לאכילה:

לסופתו במלח הוכשרו. לפי גי' זו טעמא דניחא לי' במשקה היוצא ממנו:

לידע אם יש בו מים. כלומר אם יש בו לחלוחית שמן. ובתוספתא גריס לידע אם יש בו שמן לא הוכשרו משום דהמשקה אזיל לאבוד ולאו משקה היא ור' יודה אומר הוכשרו כדמפ' ואזיל:

רבנן אמרי במימיו הוא בודק. במשקה היוצא ממנו בודק וכיון דאזיל לאבוד לאו כלום הוא ור' יהודה סבר בגופו של זית הוא בודק להרגיש אם יש בו משקה וכיון דלא מכוין לאבד המשקה חשוב הוא והוכשר:

והכא. כלומר והשתא הכא נמי בהא פליגי רבנן אמרי במימיו הוא מכוין להחליק וכיון דאזיל לאבוד לאו כלום הוא ולא הוכשר ור' יהודה סובר בשיש שלו מחליק כלומר לא מתכוין להמשקה אלא בקליפות הענבים שהן חלקים כשיש הזה ובהן הוא מתכוין להחליק ולא לאבוד המשקה והלכך חשוב הוא והוכשר:

רבי אמר לר"ש בריה. גרסי' להא לקמן ריש פ"ד דביצה:

עלה וכו'. ובי"ט היה:

ואדיין את לזו. אם עדיין אתה מסופק בזה דחיישת משום מוקצה באותן שבחבית דליתא דאין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד שמוציאין אותן לייבשן ולעשות מהן גרוגרות וצימוקים דמסח דעתיה מינייהו אבל אלו הגרוגרות שכבר מוכנסין הן בחבית אין בהן משום מוקצה:

מפני שהן וכו'. טעמא דתאנים וענבים שמניחן לייבשן דאית בהו משום מוקצה הוא מפרש מפני שהן מסריחין בינתיים קודם שנתייבשו ומסח דעתיה מינייהו:

לא מיסתברא באילין פצולי (אילין) הוה עובדא. ודאי לא מיסתברא אלא דהמעשה היה שאמר לו להביא מאלו גרוגרות תאנים שנתפצלו והלכך ס"ד דר"ש דיש בהן משום מוקצה דאי בשאר גרוגרות מאי מספקא ליה לר"ש א"ל אוף אנא סבר כן דכך הי' המעשה וכן כי אתא ר' יוסי בר בון אמר משום ר' יוחנן כן:

הדא דתימא. דלית בגרוגרות שבחבית משום מוקצה אלא לענין שבת אבל לענין מעשרות כל הדברים יש להן מוקצה כלומר שהוקצו למעשרות וחל החיוב עליהן:

אמר ר' יוסה מתניתא אמרה כן. כך הוא בביצה שם:

גרוגרות משידוש וכו'. דבהכי הוה גמר מלאכתן למעשר:

דברי שונה ראשון. לפרושי פלוגתייהו דת"ק ור' יוסי קאמר. דברי שונה ראשון והוא הת"ק דלא יאכל מהן עראי משום דס"ל לא התחתון צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון ואם כן אע"פ שנשברה החבית ונפתחה המגורה ונתפרדו אלו מאלו מ"מ הואיל ואין צריכין זה לזה כבר נגמרה מלאכתן:

דברי שונה אחרון. והוא ר' יוסי משום דס"ל [התחתון] צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון כלומר אע"ג דהעליון לא צריך לתחתון דאלו שכבר נדרסו נדרסו וחינם צריכות חיזוק מ"מ התחתון הוא צריך לעליון מפני שהעליונות מחזיקות אותן וכך הוא בתוספתא בהדיא סוף פ"ק דגריס ר' יוסי מתיר מפני שהתחתונות צריכות לעליונות והואיל ונתפרדו ואינן ניכרין קורא אני בכולן לא נגמרה מלאכתן ומותר לאכול מהן עראי:

אמר ר' אלעזר דר' מאיר היא. ר' אלעזר פליג אדר' יוחנן דקאמר דברי שונה ראשון סתם וכדמפרש טעמא דס"ל לא התחתון צריך וכו' וא"כ הלכה כת"ק דסתמא הוא ור' אלעזר לא קאמר הכי אלא האי ת"ק דר' מאיר הוא והאי ר"מ דתוספתא הוא דתנינן שם בפ"ב הלוקח גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים (צ"ל תאנים) ועתיד לדושן ר"מ אומר לא יאכל מהן עראי וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ומודים חכמים לר"מ בפירות שאין צריכים גמר מלאכה שלא יאכל מהן עראי ע"כ מהתוספתא והשתא בהא פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר באוקימתא דמתני' דר' יוחנן מוקי לדברי הת"ק בסתמא משום דס"ל דהואיל ואין צריכין זה לזה הוו כפירות שנגמרה מלאכתן דאין צריכין עוד לגמר מלאכה וא"כ אתייא נמי כחכמים דהתוספתא דמודין הן לר"מ דבכה"ג לא יאכל מהן עראי ור' אלעזר מדמי דינא דמתני' לדינא דתוספתא דהואיל ונשברה החבית ונתקלקלה המגורה כגרוגרות ועתיד לדורסן הויא שהרי הוא עתיד לדורסן עוד פעם שני לתוך חבית אחרת וכיוצא בזה במגורה ואע"פ שלא נגמרה מלאכתן הוו אפ"ה ר"מ מחמיר וס"ל לא יאכל מהן עראי ור' יוסי ס"ל כדברי חכמים בתוספתא דבתר השתא אזלינן וה"ה נמי בדינא דמתני' וא"כ הלכה כר' יוסי וכדמסיק ר' אלעזר למילתיה:

א"ל. ר' אלעזר הוא דאמר כך לר' יוחנן דלא תסבור מימר סתמא ודר' יוסי הלכה כסתמא כלומר דלא כדבריך דאת סבור למימר דדברי ת"ק סתמא הוא וא"כ הואיל דרבי סתים דברי הת"ק הלכה כסתם ת"ק לפום כן צריך מימר אנא דר"מ הוא דהתוספתא והשתא הדרינן לכללא דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי ודברי ר' יוסי כחכמים דהתוספתא לסבריה דר' אלעזר וכדאמרן:

הדרן עלך כלל אמרו במעשרות

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף