פני משה/כלאים/ד/ב

פני משה כלאים ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי. דזהו השיעור שיכול ליכנס הגדי בבת אחת וכל שהוא פחות משלשה שאין הגדי יכול ליכנס הרי זה כלבוד והויא מחיצה:

הרי הוא כפתח. ואפי' כנגדו מותר לסמוך ואם הוא יותר מעשר לא חשיב כפתח וצריך הרחקה כנגד מקום הפרוץ:

אם העומד מרובה על הפרוץ מותר. ולפי המסקנא בפ"ק דעירובין דהלכתא כמ"ד עומד כפרוץ מותר הך רישא לאו דוקא היא אלא איידי דתני בסיפא ואם הפרוץ מרובה על העומד אסור כנגד הפרצה תני נמי ברישא עומד מרובה וה"ה אם העומד כפרוץ דמותר אף כנגד הפירצה:

כנגד הפרצה אסור. עד שירחיק כשיעור אבל כנגד העומד לעולם הוא מותר:

גמ' עשה פסין כנגד הבנין. אגדר שנפרצו בו פרצות והפרוץ מרובה על העומד קאי שאם עשה פסין מבפנים להגדר והעמידן כנגד הביניים והן הפרצות שבין העומדין ולא שהוסיף עליהן לסתום הפרצות אלא שהעמידן מרחוק מעט וכנגד הפרצות:

ויש בעומד ארבעה. אפי' יש בעומד רחב ארבעה טפחים:

והעומד רבה על הפרוץ. כלומר אע"פ שעכשיו אם נצרף הפסין להעומדין שבגדר יהיה עומד מרובה על הפרוץ אפי' הכי כנגד העומד שבגדר הוא שמותר לסמוך הזרעים וכנגד הפרצה אסור וטעמא דמילתא מפני מראית העין הוא שהרואה שסומך הזרעים אצל הגדר מבחוץ אומר שזה סמך עצמו על הגדר והרי הוא נפרץ והפרצות רבו על העומדין ולא ישגיח על הפסין שמבפנים שהן מרחוק:

עשה פסין כנגד הגפנים. אבל אם לא העמידן כנגד הבינים אלא כנגד הגפנים וכו' כלומר בזה פשיטא הוא שכנגד הפרצה אסור הוא שהרי נשאר הפרוץ של הגדר רבה על העומד אלא משום אין בעומד ארבעה הוא דנקט דברישא הרבותא דאפי' בעומד ארבעה כנגד הפרצה אסור ואע"ג שהעמידן כנגד הבינים והכא קאמר דכנגד העומד לעולם מותר הוא ואפי' אין בו רוחב ארבעה ומה דקאמר פשיטא אכנגד הפרצה אסור הוא דקאמר וכדאמרן:

מציל משום פיאה. משום צורת הפתח ועל שם שקולעין הגמי מקנה לקנה מלמעלן קרי ליה פאה מלשון פאה נכרית וכלומר דמציל והוי כמחיצה סביב הכרם ומותר לסמוך זרעים מבחוץ:

א"ר יונה. ובפ"ק דעירובין וכן בריש פ"ק דסוכה גריס נמי כאן ר' יוחנן ואיתא לכולא סוגיא דלקמן שם:

כמחיצת שבת. מה שנקרא מחיצה לענין שמותר לטלטל בתוכה בשבת כן היא לענין מחיצת כלאים שתהא מחיצה כזו הפסק בין הכלאים:

לנגנינר. שם מקום:

ובית חברתה היתה נקראת. על שם שהיו זורעין ממינין אחרי' בשדה שבצדה וסמוכה ומחוברת לזו וסמכו על הגדר שהיה מפסיק ביניהן והיה שם בהגדר פרצות יותר מעשר אמות והיה נוטל עצים ודוקרנין עצים משופין כמין דקר וסותם עד שמיעט על פחות מעשר ואמר כזה מהני נמי לענין מחיצות שבת לסתום הפרצה היותר מעשר אפילו באלו עצים דקין כל שהן:

מודה רשב"ל לענין שבת שאין הפאה מצלת יותר מעשר כצ"ל. וכן הוא בעירובין ובסוכה דאע"ג דלענין כלאי' קאמר לעיל נעץ ארבעה קנים וכו' מציל משום פאה והיינו לפי מה שהן ואפי' ביותר מעשר מודה הוא לענין שבת שאין צורת הפתח מתיר בפרצה שהיא יותר מעשר:

מתני' אמר' כן. מהך מתני' ששנינו בעירובין שם שמעינן לה דאין צוה"פ מתיר ביותר מעשר דתנינן התם גבי שיירא שחנתה בבקעה מקיפין שלשה חבלים על היתדות זה למעלה מזה ובין חבל לחבירו פחות מג"ט והוי כלבוד וכן בין החבל התחתון לקרקע פחות מג"ט ושיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהא בין הכל עשרה טפחים והוי מחיצה לטלטל בתוכה ואם את אומר שהצורת הפתח מתיר אף ביותר מעשר למה לי ג' חבלים הרי די בחבל אחד שיקשור אותו בקנים שמכאן ומכאן ויהא ניתרת כל אורך המחיצה בצוה"פ אלא לאו ש"מ דאין צוה"פ מתיר ביותר מעשר:

הדא פאה מה את אמרת בה. כלומר דאיך הדין לעשות צורת הפתח אם מלמעלן על הקנים והיתדות אי אם מן הצד:

אין תימר מלמעלן. מהני הא שמענו דכ"ש דמהני מן הצד שהחבל יותר סמוך לקרקע הוא אבל אין תימר מן הצד א"כ איכא למימר הא מלמעלן לא מהני שאינו נראה כל כך כמו מחיצה:

חסר כאן והכי גרסינן בעירובין ובסוכה אין תימר מלמעלן יאות א"ר חגיי אין תימר מן הצד לא אמר ר' חגיי כלום. דבשלמא אי אמרינן דמלמעלן נמי מהני צורת פתח בעלמא שפיר קאמר ר' חגיי דממתני' מקיפין חבלים שמעינן דאינו מתיר ביותר מעשר מדלא קאמר דבחבל אחד סגי ויקשרנו למעלה על היתדות שמכאן ומכאן אבל אי אמרינן דדוקא מן הצד הוא דמהני בעלמא א"כ לא אמר כלום דלא שמעינן מידי מהאי מתני' כדמסיק לקמיה:

מה נפשך. כלומר דמתמה הש"ס דמ"ש הא מה נפשך מוכחא מהתם דאי מלמעלן נמי מהני הרי מלמעלן יכול ג"כ לעשות אי מן הצד הוא דמהני הרי מן הצד מיהת יכול הוא לעשות אלא ע"כ דאינו מתיר ביותר מעשר ואמאי קאמרת דאין תימר מן הצד לא א"ר חגיי כלום:

תפתר בעשויין כמין דוקרן. שהיתדות שמקיפין עליהן החבלים עשויין כמין הדקר הזה שהוא רחב מלמעלה והולך ומשפע עד שהוא דק ביותר והלכך הוא דקאמר דאי אמרת צורת הפתח דוקא מן הצד לא שמעינן מידי מהאי מתני' דאינו מתיר ביותר מעשר משום דהכא בכה"ג א"א לעשותו מן הצד הואיל והיתדות הן דקין מאוד מן הצד ואין החבל נקשר ועומד עליהן לפי שהולכין להיות משפעין משפעין והחבל נופל מעליהן עד למטה ולעולם אימא לך דבעלמא מתיר צורת הפתח אפי' ביותר מעשר:

לגובה. מתיר צורת הפתח אפי' עד מאה אמה:

הדא דאת אמר לענין כלאים דוקא. אבל לענין שבת לא תהא פאה גדולה מן הקורה שבמבוי שאינו מתיר אלא עד כ' אמה:

אמר ר' יוסי דלא היא. דאין חילוק והיא כלאים והיא שבת דחדא דינא אית להו לענין גובה בצורת הפתח:

על דעתיה דר' יוסי. א"כ מה בין קורה ומה בין פאה לענין שבת. וקאמר דהא איכא בינייהו דפאה אינה מצלת מרוח אחת כלומר אם כל הרוח פתוח הוא מלמעלה עד לארץ שאין צורת הפתח מתיר עד שתהא המחיצה מגופפת מארבע רוחותיה דנשתיירו שם גיפופין סמוך לקרקע אלא שאין גבהן עשרה טפחי' להיות נחשבין מחיצה בהא הוא דמהני צוה"פ שלמעלה אבל קורה מצלת אף שהוא פתוח לגמרי מרוח אחת כדין קורה במבוי והא הוא דאיכא בינייהו לענין גובה בשבת:

ואתיא וכו'. כלומר וכהאי מ"ד דס"ל הכי דאין צוה"פ מתיר בשהרוח פתוח לגמרי:

טטרפליות שבכרמים. והכי איתא נמי בעירובין אבל בפ"ק דסוכה גריס שבכרכים והן הגזוזטראות היוצאין מכותלי הבתים אסור לטלטל תחתיהן מפני שהן סוף תקרה ולא נעשו משום היתר קורה א"נ סוף של הקורה עצמה היוצא מן הצדדי' והוא ג"כ נקרא סוף תקרה:

ואין סוף תקרה מציל משום פאה בתמיה. דנהי דלא נעשו לשם קורה הא מיהת ליתהנו משום צוה"פ כשמגיעין סוף תקרה של צד זה לצד זה וכדאמר ר' פנחס דאתא עובדא וכו' ועליהן ד' פיסטליות כמו פסי קורה והתיר לטלטל תחתיהן משום צורת הפתח או משום פיאת התקרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם וה"נ כן:

פאה מהו שתציל בסוכה. אי מהני צורת הפתח להיות נחשב דופן לסוכה ואמר להן מצלת:

סוף סכך. היוצא מן הסוכה לחוץ מהו שיציל ויתיר גם מבחוץ משום סוכה:

זה. צורת הפתח נעשה לכך להיות תחת דופן לסוכה אבל סוף סכך לא נעשה לכך להתיר מבחוץ:

כל אילין מילייא. דאמרן לעיל בסוף תקרה לענין שבת לא אמרו אלא דרך משא ומתן בדבר אבל להורות להיתר למעשה אסור דק"ו מה אם סוכה קלה את אומר אסור סוף סכך שבת החמורה לכ"ש:

מאן תנא פיאה מצלת. בכלאים לא ר' יוחנן בן נורי הוא דאמר הכי לעיל:

א"ל אדהי תנא. ובעירובין גריס הדא תנא והיינו הך כלו' אין דהדא תנא הוא דס"ל הכי ויחידאה היא:

נמצאת אמר לענין כלאים וכו'. מתוספתא היא דפ"ד אלא שנשתנית קצת הנוסחא:

מג' ועד ארבעה. ולא ארבעה בכלל:

אם העומד רבה על הפרוץ מותר. אף כנגד הפרוץ:

אסור. כנגד הפרוץ אבל כנגד העומד מותר:

מארבעה ועד עשר. ועשר בכלל אם העומד מרובה וכו' מותר אף כנגד הפרוץ:

לענין שבת וכו'. אין חילוק בין שהפרצה מג' ועד ארבעה ובין מד' ועד עשר אם הפרוץ מרובה על העומד אסור אף כנגד העומד דהא כיון שהפרוץ מרובה על העומד נתבטלה המחיצה ולא שייך לענין שבת להתיר כנגד העומד וכן בשהפרצה יותר מעשר היא אין כאן מחיצה ואפי' העומד מרובה על הפרוץ אסור:

לית כאן מג' ועד ארבעה. כלומר חלוקה זו ברישא לענין כלאים ליתא היא ולא מצינן למיתנייה דהא קתני אם העומד רבה על הפרוץ מותר ואם כן אם הפרצה היא שלשה שלשה והעומד הוא יותר משלשה מותר ואע"פ שאין בעומד רחב ארבעה ואמאי הרי יש כאן פרצה שלשה ואין כאן מקום ד' להעומד ולא הוי מקום חשוב להתיר בכה"ג משום העומד מרובה על הפרוץ אלא ודאי דסמי מהברייתא להאי בבא מג' ועד ד':

מתיב ר' מנא. על הא דאמר ר' חנניה בשם ר' יוחנן והתנינן בעירובין שם מקיפין המחיצה בקנים וכי קנה יש לו מקום חשוב והלא פחות מארבעה הוא ואעפ"כ מותר להקיף בקנים:

א"ל לא תתיבני פתות משלשה. אל תשיבני מהאי דמקיפין בקנים דהפרצה פחות משלשה היא דהא קתני התם בהדיא ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג"ט וכל הפחות מג' כסתום הוא וכי קאמינא אנא על חלוקה דהאי ברייתא מג' ועד ד' דהפרצה שלשה היא ומן הדין הוא דבעינן שיהא העומד מקום חשוב וקתני להתירא בעומד מרובה בלבד:

ר' יוסי בר בון בשם רב. ופלוג אהא דרבי חנניה אלא דמ"מ דאע"פ שאין העומד מקום חשוב כיון שהוא רבה על הפרוץ מותר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף