מראה הפנים/כלאים/ד/ב

מראה הפנים כלאים ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואם הפרוץ מרובה על העומד וכו'. וכתב הר"ב אבל כנגד העומד מותר אם הוא רחב ד' וכו' וזהו דרך הר"ש שכתב כן וכתב התי"ט וטעמא ממתני' דלעיל ור"ל דכמו דלעיל בעי שיהא הגדר גבוה י"ט ורחב ד' למעלה דמקום חשוב הוא ה"נ כאן לעיין שלא יהא העומד בטל במיעוטו צריך שיהא פני העומד רחב ד' דהוי מקום חשוב ומיהו כבר בארתי לעיל דלא קיימא הכי לדינא דלענין הפסק א"צ שיהא רחב ד כ"א בגבוה י' סגי ואפי' ברחב כל שהוא ולענין שיהא בו דין מחול הכרם בהא הוא דבעינן שיהא ברחבו ארבעה בכותל שלם ומחיצה מעלייתא דוקא הוא דנוהג דין מחיל כמבואר הכל בהל"ב עיי"ש ד"ה לא סוף גדר וכו' והשייך לזה וכן הכא לא בעינן שיהא העומד רחב ד' לא לענין היתר כנגד העומד אם הפרוץ מרובה ולא לענין היתר בפרוץ כעומד למתי דקיי"ל כרב פפא ואפי' לרב הונא ברי' דרב יהושע דפליג בפרוץ כעומד לעולם לא בעינן שיהא בעומד רחב ד' וכדמוכח אהברייתא והסוגיא בסוף הלכה כמו שנתבאר לקמן וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ז בהלכה ט"ז בדין משנתינו בהסיפא אם פרוץ מרובה על העומד לא כתב אלא שלא יזרע כנגד כל המקומות הפרוצים עד שירחיק כשיעור וא"כ כנגד העומד לעולם מותר ולא הצריך שיהא ברחבו ד' וכן מבואר מדבריו בהל' שבת בפ' ט"ז הל' ט"ז כדלא כתב גבי פרוץ כעומד למאי דקיי"ל דמוחר ולא כתב אלא ובלבד שלא יהיה באותן הפרצות פרצה שהיא יותר על עשר אמות וא"כ בפרצות קטנות מותר פרוץ כעומד ואע"פ שאין בהן רחב ד' וכל זה מוכרח הוא לכ"ע כדלקמן בסוף הלכה ופשוט הוא דלענין שבת לא שייך האי דינא דכנגד העומד דאם הפרוץ מרובה אין כאן מחיצה לטלטל בתוכה והר"ש שכתב כאן כנגד העומד מותר אם הוא רחב ד' אבל פחות מד"ט אף כנגד העומד אסור כדמוכח בשלהי פ"ק דעירובין גבי ג' מדות במחיצות האמת דכך הוא משמע מברייתא דגריס התם אבל לא קאי המסקנא הכי ועוד דרבא מוקי התם להאי ברייתא דלא כהלכתא אלא כרשב"ג כמו שיתבאר בסוף הלכה ועיין לקמן ד"ה נמצא' אומר לענין כלאים מה שיתבאר שם בס"ד:

מודה רשב"ל לענין שבת שאין הפאה מצלת יותר מעשר. הכי אמרינן נמי אליבא דר"ל בפ"ק דעירובין (בדף י"א ע"ב) בהאי דקאמר ורמי דר"י אדר"י וכו' דאמר ר"ל משום ר"י בר חנינא פיאה מתרת לכלאים אבל לא לשבת ור' יוחנן וכו' ומשמע נמי מסוגיא דהתם דלענין כלאים מיהת מותר ביותר מעשר לכ"ע אם הפיאה היא מלמעלן וע"ש לפי המסקנא והרמב"ם ז"ל שתק מדין צוה"פ לענין כלאים ולא זכר כלל מהיתר זה ולכאורה טעמא בעי דהא מסוגיא דהכא וכן מסוגיא דהתם משמע דמהני מיהת מלמעלן ואף דלענין מלמעלן ומן הצד פליגי הסוגיות לפי פירש"י ז"ל שם והסוברים דכוותיה כמו שיתבאר בדבור דלקמן מ"מ לא כתב כלום מצורת הפתח גבי כלאים והתם בפשיטות מייתי להאי ברייתא היו שם קנים הדוקרנים ועשה להן פאה מלמעלה אפי' ביותר מעשר מותר ותוספתא היא בפ"ד דמכילתין וחזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי טעם לדעתו ז"ל כ"א שנאמר דסמיך אהא דקאמר הכא לקמן מאן תנא פיאה מצלת לא ר' יוחנן בן נורי אמר לי' אדהא תנא ומשמע דהכי קא"ל אין דלא מצינו לשום תנא דס"ל הכי אלא ר"י בן נורי כדקאמר בהאי עובדא דלעיל ומייתי לה נמי התם קצת בנוסחא אחרת וא"כ יחידאה היא ולא ס"ל כוותיה בעיקר היתר צורת הפתח לענין כלאים ומצינו כעין זה בהרבה מקומות שהלך הוא ז"ל בדרך הש"ס הזה במה דאינו מבואר להדיא איפכא בש"ס דילן דלא איתמר התם הלכתא כוותי' דר"י בן נורי בהדיא ועוד דמשמע התם דר' יוחנן פליג וס"ל דכמחיצת שבת דלא כך למחיצת כלאים דלא ואע"ג דבעי לשנויי לרומיא דר"י אדר"י דלעיל וקאמר לעולם מן הצד וכו' אהאי שינויא לא סמיך דדיחויא בעלמא דלעולם אימא לך אידי ואידי וכו' וכן אף להא דקאמר אי אמרת בשלמא התם על גבן וכו' וא"כ הא משמע דעל גבן ס"ל לר' יוחנן דמהני פאה בכלאים כדאמר לעיל לענין כלאים התירו לו וכו' איכא למימר דכל זה איתמר אליב' דשיטת ר"י בן נורי בברייתא והכא מסיק דיחידאה הוא בענין זה:

אין תימר מלמעלן הא כ"ש מן הצד וכו'. והתם בדף הנזכר קא"ר חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום ופירש"י ז"ל שמתח הזמורה מזה לזה באמצעיתו ולא על ראשיהן וכן דעת רוב המפרשים ז"ל וא"כ ודאי פליגא אסוגיא דהכא דמן הצד עדיפא ליה. ואף לפירוש הרמב"ם ז"ל דפי' מן הצד בקרן זוית כמבואר בדבריו בהל' שבת פ' י"ז קשה להשוות הסוגיות בזה למאי דמבואר מהכא וכן להא דקאמר הכא דצורת הפתח אינו מתיר אא"כ יש גפופין תחתיו לא שמענו לזה מהש"ס דילן ובענין חלוקי דינים דצוה"פ לענין שבת לדעתו ז"ל אין כאן מקומו וכן בענין דלקמן מסוכה ואם כה יאמר ה' לחנני ולהקימני בבואי נעזרתו ובחסדיו המרובים לשם אבאר מעניינים אלו כיד ה' הטובה עלי. ודע דהתוס' שם ד"ה אלימא בעשר וכו' מפלפלין ומקשין אמאי גבי שיירא צריך ג' חבלים יעשו צוה"פ מד' רוחות וכו' והיא הוכחת רב חגיי דהכא דביותר מעשר לא מהני ואין להאריך כאן באין מקומו:

נמצאת אומר לענין כלאים כל הפחות מג"ט וכו'. בתוספתא פ"ד נמצאת אומר ג' מדות במחיצות כל שהוא פחות מג' וכו' ומייתי לה בפ"ק דעירובין בסוגיא דפרוץ כעומד (בדף טז) והגירסא נשתנית התם דגריס ומג' ועד ד' צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו וכו'. ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור וכך היא הגי' בתוספתא ומותיב מינה לרב פפא דסבירא ליה פרוץ כעומד מותר ומשני לה מאי מלואו וכו' ורישא לרב פפא דוקא וסיפא לאו דוקא ולרב הונא ברי' דרב יהושע איפכא הוי וכו' עד דמסיק הלכחא כרב פפא והשתא מהאי ברייתא לפי הגי' דהכא מוכח בהדיא דלא בעינן בהתירא דכנגד העומד שיהא העומד רחב ד' דהא קאמר ומג' ועד ד' אם העומד רבה על הפרוץ מותר וכשהפרצה היא ג' והעומד מרובה מג' מותר הוא ואע"פ שאין בעומד מקום חשוב וכדדייק ר' יוחנן ובעי למימר דסמי מכאן האי חלוקה כדקאמר לית כאן מג' ועד ד' וכו' כמבואר בפנים ורב הוא דמקיים לה וקאמר דמ"מ מכיון שהעומד רבה על הפרוץ מותר ואף שאין כאן בעומד רחב ד' והשתא אע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר"י מיהו הכא מתני' מסייעא ליה לרב דהא קתני אם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה אסור הא כנגד העומד מותר וא"כ משמע דכל היכא דהפרוץ מרובה אינו אסור אלא כנגד הפרוץ וכנגד העומד מותר ואע"פ שאין ברחבו ד' דהא סתמא קתני וכן אם העומד מרובה על הפרוץ דרישא דמתני' כל היכא דהעומד מרובה הוא מותר אף כנגד הפרוץ ואע"פ שאין בעומד רחב ד' והא דמשמע מהגי' דהתוספתא וכדמייתי לה התם דבעינן שיהא העומד רחב ד' כדאיתא שם וכדפירש"י ז"ל בשנויא דמשני מעיקרא לרב פפא מאי מלואו נכנס ויוצא והכי משמע ברייתא וכו' מהא לאו דיוקא היא חדא דכל הני שנויי למאי דבעי לשנויי מעיקרא הן כי היכי דלא תותיב לי' לרב פפא מהאי ברייתא ומתרץ לה למר הכי ולמר הכי כדאיתא אבל להמסקנא דפסיק הלכתא כרב פפא ואע"ג דאתותב מברייתא אחריתא דמייתי התם וקאמר הש"ס תיובתא והלכתא ומשני אין משום דדייקא מתני' כותיה דקתני התם ובלבד שלא יהו פרצות יותר על הבנין הא כבנין מותר וא"כ תו לא ילפינן מידי מהאי ברייתא דג' מדות דכמו דבפרוץ כעומד לא סמכינן אמאי דתני בברייתא משום דמתני' דייקא כרב פפא ואידחי ברייתא מקמי מתני' כן נימא אנן דבענין שיהא העומד רחב ד' נמי לא סמכינן אברייתא דג' מדות משום דסתמא דמתני' דהכא דייקא דלא בעינן שיהא העומד רחב ד' לא בגוונא דהעומד מרובה דמותר הכל ולא בגוונא דהפרוץ מרובה דמיהת כנגד העומד מותר כדמוכח ממתני' וקתני סתמא דמשמע דכל היכא ובכל גווני אמרינן הכי ואף שאין בעומד רחב ד'. ועוד בר מן דין הא מוכרח הוא דלא ילפינן מידי מברייתא דג' מדות דהא מקשינן שם תו הרישא והסיפא אהדדי דרישא דקאמר פחות מג' מני רבנן הוא דאמרי פתות מג' אמרינן לבוד שלשה לא אימא סיפא כל שהוא ג' ומג' וכד ארבעה אתאן לרשב"ג דאמר פתות מד' לבוד ומתרץ אביי וקאמר מדרישא רבנן סיפא נמי רבנן ומודו דכל למישרי כנגדו אי איכא מקום ד' חשיב ואי לא לא ורבא אמר מדסיפא רשב"ג רישא נמי רשב"ג וכי קאמר לבוד הוו מילי למעלה וכו' והשתא מדלא מוקי לה רבא להברייתא כאביי דהא טפי ניחא לן לאוקמה כרבנן מדנוקי לה כרשב"ג ודלא כהלכתא ע"כ דלא ה"ל לרבא להא דאביי דבעינן מקום ד' למישרי כננדו ומשו"ה ניחא ליה טפי לאוקמי כרשב"ג ודלא כהלכתא משום דלא ס"ל כסברת אביי ושמעינן מכל הלין דרבא דהלכתא כותיה לגבי אביי לא ס"ל דבעינן שיהא העומד רחב ד' וברייתא דג' מדות בלא"ה דלא כהלכתא היא והדרינן למתני' דהכא דסתמא דייקא דבכל גווני לא בעינן שיהא העומד רחב ד' וכדאמרן ובזה נתברר לן פיסקא דהרמב"ם דסתם וכתב בדין הזה ולא הצריך שיהא בהעומד רחב ד' כמו שזכרנו מדבריו לעיל ד"ה ואם הפרוץ מרובה על העומד ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף