פני משה/גיטין/א/ה

פני משה גיטין א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אם רצה להחזיר בשניהן. קידם שיגיע ליד האשה והעבד:

יחזיר. ואין השליח יכול לזכות בהן לצרכן דחוב הוא להן:

וחכמים אומרים בגיטי נשים. יכול הוא לחזור שחוב הוא לה שמאבדת מזונותיה:

אבל לא בשחרורי עבדים. כדמפרשי טעמא שהרי אם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי שיכול הוא לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך אלא חזור על הפתחים והילכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזוני אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי וכי מגרש לה מפסיד לה מזוני והל' כחכמי':

והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה. בגט זה ואם עבד ישראל הוא מפסידו בשפחה כנענית ואע"ג דמתירו בבת חורין עבדא בהפקירא הוא דניחא ליה וא"כ חובה הוא לו:

מפני שהוא קנינו. כלומר הא דאוכל בתרומה כשהוא עבד כהן אינו אלא מפני שהוא קניני של כהן ובלאו הכי יכול לפוסלו מן התרומה כדמפרש בגמרא והילכך כי משחרר לי' אע"פ שמפסידו מלאכול בתרומה אין זה קרוי חובה וכן בעבד ישראל כי משחרר ליה ומתירו בבת חורין עדיפא ליה דזכות של שיחרור גדול מהפקירא:

לא יינתנו לאחר מיתה. דגיטא לא הוי עד דמטי לידה וכי מטי לידה הא מית ואין גט לאחר מיתה וכן שטר שחרור כי מטא לידי' הא מית ופקע רשותיה מיניה:

תנו מנה יתנו לאחר מיתה. דדברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמי ואע"ג דלא אמר מנה זה לא חיישינן שמא מנה קבור בקרקע יש לו וההוא דיהיב ליה:

גמ' כל אתר את אמר תן כהולך. כלומר דמקשה הש"ס הא בעלמא אמרינן תן כהולך הוא ולאו כזכי דמי כדאמרי' בשנים אוחזין דף י' גבי המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ומשנתינו דתנן התם אמר תנה לי נטלה ואמר אני זכיתי בה זכה בה משום דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי וכן אמר שם בהאי תלמודא הלכה ב' אלמא תן לאו כזכי דמי:

והכא את אמר תן כזכה. דמפרש טעמא מפני שזכין לאדם שלא בפניו ומשני כיני מתניתא זכה גט זה לאשתי וכן זכה גט זה לעבדי דבאמת מיירי דאמר זכה והילכך לחכמים בשחרורי עבדים זכות הוא לו וקנה אבל אם אמר תן לאו כלום הוא:

לשון מתניתא אמרה כן. והכי מוכח מלישנא דמתני' דקתני לפי שזכין אלמא בלשון זכיה מיירי:

רבי מאיר אומר. השתא מפרש טעם פלוגתייהו במתני' דר"מ ס"ל חובה הוא בין לאשה בין לעבד והילכך בשניהם יחזיר ורבנין כו' כדפרישית במתני':

הגע עצמך. לרבנן דקאמרי לעולם זכות היא לעבד והגע עצמך אם היה עבדו של קצין ושר והרי חובה הוא לו דלא ניחא ליה ליפיק מיניה:

חברייא אמרי. דהכא נמי בעי ר' יוחנן על דקאמרי דחובה היא לאשה לעולם הגע עצמך אם היתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה שתצא ממנו:

לית לך אלא כהדא. כלומר לא תימא דטעמייהו משום דזכות לעבד וחובה לאשה לחוד הוא דהא זימנין איפכא משכחת לה אלא ה"ק רבנן לר"מ דקאמר דחובה הוא לעבד שפוסלו מן התרומה וע"ז השיבו לו:

אילו המוכר את עבדו שלא מדעתו. שלא מידיעתו שמא אינו מכור הוא והילכך לא שייך ביה לקרות חובה משום שפוסלו מן התרומה דליבעי דעתו של עבד דהא אי בעי מוכרו לישראל בלא ידיעתו ופוסלו מן התרומה כל היכא דאיתיה:

והמגרש את אשתו שלא מדעתה. כלומר שלא בידיעתה דאע"ג דאשה מתגרשת בעל כרחה מכל מקום ידיעתה בעינן שצריך שתדע שמגורשת ממנו:

שמא מגורשת היא. בתמיה דהא כל זמן שלא קיבלה גיטה ודאי אינה מגורשת והילכך אינו יכול לזכות לה גט בלא ידיעתה:

מפני שהוא קנינו א"ר אבין קנינו הוא כו'. כלומר דר' אבין מפרש ומסיים מילתייהו דרבנן דאכילתו בתרומה הוא מפני קנינו והרי יכול לפוסלו מן התרומה בלתי ידיעתו דאי בעי שקיל ד' זוזי מישראל ופסיל ליה כדאמרן:

האומר טבי עבדי. לאו דוקא אלא איש פלוני עבדי ונקט לטבי שהוא מפורסם לעבד בש"ס וברייתא זו הובאה בבבלי השולח דף מ':

עשיתי בן חורין כו'. כלומר אם אמר באחד מן הלשונו' הללו זכה העבד:

ובלבד בשטר האי האומר דקתני כותב הוא שכותב לו אלו הלשונות בשטר ומוסר לו אבל באמירה בעלמא לא מהני:

יעשה בן חורין. משמע לשון עתיד ובבבלי התם גריס אעשנו ר' אומר זכה דהכי משמע אעשנו בן חורין עכשיו בשטר זה שאני מוסר לו:

וחכ"א לא זכה. שאין זה אלא הבטחה שמבטיחו לעשותו בן חורין לאחר זמן ובשטר אחר:

תנו שטר שיחרור זה לעבדי ומת ר' אומר לא זכה כו'. ובתוספתא גריס איפכא וכח"א לא זכה דאין שטר לאחר מיתה אבל כופין את היורשין לשחררו ולקיים דברי המת ולגי' האי תלמודא צ"ל דהא דקאמר כופין את היורשין אדברי רבי קאי:

בסתם חלוקין. כדמפרש ואזיל שלא אמר אלא תנו סתם דבמה אנן קיימין אם באומר בפי' שחררו אפילו רבי מודה דזכה ואם באומר כתבו ותנו אפי' רבנן מודו דלא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה:

אלא. ע"כ כן אנן קיימין באומ' תנו סתם ולר' כאומ' כתבו ותנו ולא כלום הוי ולרבנן האומ' תנו לא נתכוין בשטר אלא שחררו קאמר:

האומר ינתנו כל נכסיו לפלוני. ואותו פלוני הוא כהן:

אע"פ. שזה אמר אי איפשי בהן זכה והעבדים אוכלין בתרומה בשבילו:

זכו בהן היורשין. של הנותן:

בסתם חלוקין. שבתחילה שתק ולא נתברר לנו דעתו כדמפרש ואזיל דבמה אנן קיימין אם משקיבל הלה עליו משעה ראשונה כשנתן לו ונתרצה במתנה זו אף רשב"ג מודה דזכה בהן:

אם בשלא קיבל עליו. אלא צווח מעיקרא ואמר אי אפשי בהן אף רבנן מודו דשל יורשי הנותן הן:

אלא כן אנן קיימין בסתם. בשעה הראשונה שתק ולבסוף צווח:

רבי אומר לית בר נש. אין אדם יכול לומר אח"כ אי אפשי אלא מכיון שקיבל עליו שלו הן ושוב אינו יכול לחזור:

הוכיח סופו על תחלתו. שלא נתרצה משעה הראשונה במתנה והילכך שתק בתחילה:

האומר תן מנה זה לפלוני כו' לא יחזיר. דבמלוה ובפקדון בין שאמר תן בין שאמר הולך הוי כזכי וכשהגיע ליד השליח זכה בשביל המקבל ואין המשלח יכול לחזור ובפקדון דוקא כשהוחזק הנפקד כפרן דודאי ניחא לבעליו שיצא מתחת ידו אבל בלאו הכי לא דקי"ל יכול המפקיד לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ושמא לא ניחא ליה ולא זכה זה בשבילו והכי מסיק לה בבבלי דף י"ד:

וחייב האיש באחריותו. אע"פ שזכה השליח בשביל זה מכל מקום המשלח חייב באחריות עד שיקבל אותו האיש מי שנשתלח לו את שלו:

המתנה כחוב. דגם במתנה הוי הולך כזכי ואינו יכול לחזור:

הלך ומצאו שמת. זה שנשתלח לא יחזיר למשלח ואם מת יתן ליורשיו אבל אם אמר זכה או קבל כו' יתן ליורשיו של המקבל שכבר זכה בהן בשעת המתנה:

ואם לאחר מיתה זכה. שבשעת מתן מעות כבר מת זה יחזיר למשלח:

שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה. אשטר מתנה קאי ולאו דוקא ובמנה נמי לא זכה כיון דליתיה למקבל בשעת מתן מעות:

מי שאמר מנה זה כו'. כולן כהולך הן וזכה ואם רצה לחזור לא יחזור:

והדין. מי שזכה בדבר בשביל חבירו לא יכול ג"כ לחזור וליתנו מידו:

דילמא. מעשה היה בר' דוסתאי בר' ינאי ור' יוסי בן כיפר שירדו לבבל לגבות חוב אחד בשביל חבירם של כאן ומסרום לידם:

ואיתאמרת עליהון. ושוב נאמר עליהן לשון הרע ורצו להוציא המעות מידם ולא רצו להחזיר ואמרו להם כבר זכינו בשביל חבירנו:

אמרין לון. בני אותה העיר אנחנו רוצים שתקבלו עליכם בטוב כלומר אחריות אם יאבדו ויאנסו מידכם ולא רצו ואמרו להם שומרי חנם אנחנו ואין אנו מתחייבין עצמינו בכלום:

אתון. באו אצל ר' דוסתאי ונתרצה להחזיר ואמר להם ההנו כולה הנה. כל המעות לפניכם:

נסבון. לקחוהו לר' יוסי שלא נתרצה בכך:

ופטרוי. כפתוהו ויסרו אותו והכוהו והוציאו ממנו בכח:

כד סלקון. כשעלו לכאן בא רבי יוסי אצל רבי ינאי לקבול על רבי דוסתאי וא"ל ראה מה עשה לי בנך:

אילו. הי' משוה בדעתו עמי לא היו מוציאין כלום מידינו:

א"ל. ר' ינאי מפני מה עשית כך וא"ל ראיתי אותן ב"ד שוה כלומר כולם שוין בדעתם ואין מוחה בידם והן בעלי אימה ומרי נפש כובעיהן כו' ומדברין מחצין כלומר קולן עבה ובכח ונראה הדיבור יוצא מטיבורן ויוסי אתי כפות והרצועה להלקותו עולה ויורדת ואמרתי שמא דוסתאי אחר יש לאבא שאמסור עצמי להריג' ולכך נתרציתי להם:

הדא דתימר בהוא דלא יכיל מיקמיה טבאות. כלומר דוקא בשאינו יכול לעמוד בטוב כנגדם והוי אונס כהאי עובדא שאז פטור השליח כשהחזיר אבל אם יכול לעמוד כנגדם פושע הוי אם החזיר:

מיפק לון. מוציאין מזה השליח ונותנין לזה שזכה בשבילו:

דין דמחל. המוחל שטר שיש לו על חבירו:

מחל. שמחילה א"צ קנין:

עד דמסר לי' שטרא. צריך שיחזור לו השט"ח שלו ואז הוי מחילה:

אין צריך לומר כו'. שאפילו לא אמר זכה או קבל אלא תן אין היורשין יכולין לעכב:

בשכיב מרע היא מתניתא. האי ברייתא מיירי בשכ"מ אבל במתנת בריא תן לאו כזכי הוא:

אם בשכ"מ בהדא כו'. כלומר ומ"ט בשכ"מ אין צריך לומר זכה או קבל ובתן סגי:

א"ר מנא קיימתיה. מה"ט דאמרי' דברי שכ"מ ככתובין ומסורין דמי והוי כבריא שכתב ונתן:

והוא שמת כו'. כמפורש לעיל בכתובות והילכך אין צריך לומר כו':

תנו מנה כו'. דקתני במתני' מוקי לה נמי ר' בא דבשכ"מ מיירי כדמוקי רב פפא בבבלי דף י"ג:

סליק פירקא בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף