פני משה/בבא קמא/ו/ב

פני משה בבא קמא ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הניחה בחמה. מצערה לה שמשא ולא סגי לה בנעילה כראוי שהיא בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה בלבד דמחמת צערא כל טצדקא דאית לה למיעבד עבדה ונפקה:

נכנס הרועה תחתיו. בבבלי מסיק לה אפי' למאי דקי"ל שומר שמסר לשומר חייב הכא מיירי שמסרו לרועה ברזיליה לתלמידו שתחתיו שדרך הרועה הגדול למסור לרועה שתחתיו ולפיכך הרועה שתחתיו חייב:

נפלה לגינה והזיקה. דוקא שנפלה באונס כגון שהיתה רשות הרבים גבוה מגינת חבירו ונפלה או שהוחלקה ונפלה אינה משלמת אלא מה שנהנית ולא לפי הזיקה אבל דחו אותה חברותיה והפילוה הוא פשע דהוה ליה לאעבורינהו חדא חדא ודינו כמו שירדה כדרכה ומשלם מה שהזיקה:

שמין בית סאה באותה שדה. אין שמין הערוגה שהזיקה לבדה מפני שמפסיד המזיק ששמין אותה בכל שוייה ורחמנא אמר ובער בשדה אחר ודרשינן מלמד ששמין אותה ע"ג שדה אחרת אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה קודם שנאכלה ממנה הערוג' הזאת וכמה היא שוה עכשיו והשתא לא משלם כולהו דמים דמי שלוקח בית סאה כשהיא בתבואתה אינו מזלזל בה בשביל הפסד ערוגה א' כ"א דבר מועט:

אכלה פירות גמורין. שכבר בשלו כל צרכן משלמ' כל ההיזק והיכא שיימינן אגב שדה היכא דעדיין לא נגמרו והלכה כר"ש:

גמ' תני. בתוספתא פ"ו:

הראשון חייב. באונסין דלא ה"ל למסור לאחר דהבעלי' אומרים לו את מהימנת לי איהו לא מהימן לי:

מכיון שמסרה לבן דעת פטור מסרה לרועה כו'. כלומר דלא ס"ל כהאי ברייתא אלא שומר שמסר לשומר בן דעת פטור כדקתני במתני' מסרה לרועה דמשמע שהרועה מסרה לאחר נכנס הרועה אחר תחתיו והשני חייב:

בשנחבטה על גבי עשבים. והפסידה אותן מחמת נפילתה עליהן בהא משלם מה שנהנית היא בנפילה ע"ג עשבים ולא נחבטה בקרקע:

אבל עמדה ורעת. לאחר שנפלה עמדה והיתה רועה ואוכלת משלם מה שהזיקה:

ירדה כדרכה וכו'. כלומר האי נלמד מסיפא ירדה וכו' שאם עמדה ורועה את עצמה משלם כמה שהזיקה דהוה כמו שירדה כדרכה דתנן דמשלם מה שהזיקה דהא השתא לאו אונס הוא:

אותה השדה פטורה. שדה קרי לערוגה שבגינה ומשדה לשדה מערוגה לערוגה ובהכי מיתפרשא הסוגיא. ר' יוסי בר' חנינא פליג דבאותה שדה אפילו עמדה ואכלה פטורה משום שבתחילה ירידת' לאותה שדה באונס היתה שנפלה שמה:

ושדה אחרת. אם לאחר שעמדה הלכה משדה זו לשדה אחרת בהאי שדה הוא דהוה כמו שירדה כדרכה וחייבת לשלם מה שהזיקה:

אפילו רעת כל השדה פטורה. ר"י ור"ל מוסיפין אדר' יוסי ב"ח וסבירא להו דמכיון שבתחלה באונס נפלה כל השדות כאחד נחשבות ואפילו הלכה משדה זו והיתה רועה כל השדות שאצלה בגינה זו פטורה ממה שהזיקה כל השדה היינו כל הערוגות שבגינה:

לעולם אינה חייבת וכו'. דבכה"ג הויא כירדה כדרכה דמכיון שיצאת מתוכה לר"ה וממנה לשדה אחרת הליכה אחרת היא אבל בהליכה משדה זו לשדה שאצלה כאחת נחשבת ותחילת ירידתה באונס היתה לפיכך פטורה:

אלא נפלה לגינה וכו'. כמו אלא בהא איכא לספוקי שאם נפלה לגינה זו וירדה לתוך גינה אחרת ואכלה מהו אי מחשבינן לה כמו שירדה כדרכה שהרי לא נפלה לאותה גינה בתחלה:

על דעתיה דר' יוסי ב"ח. פשיטא לן דחייבת:

דאמר אותה השדה פטורה. שהרי אפילו באותה גינה עצמה קאמר דוקא אותה השדה כלומר בערוגה זו שנפלה ואכלה הוא דפטורה הא מערוגה לערוגה חייבת:

וכא חייבת. והכא פשיטא דחייבת שאכלה בגינה אחרת:

על דעתיה דר"י ור"ל וכו'. לדידהו הוא דאיכא לספוקי דאינון אמרין אפילו רועת כל השדה שבאותה גינה שנפלה היא פטורה אבל אם ירדה מגינה לגינה בזו לא שמענו דאפשר דמודו דהוי כמו שירדה כדרכה בתחלה:

לעולם אינה חייבת וכו'. הש"ס קאמר לה דמדבריה' דר"י ודר"ל איכא למיפשט דהכא נמי פטורה שהרי אמרו לעולם אינה חייבת עד שתצא מתוכה לר"ה דוקא ומשם תחזור ותכנס לשדה אחרת וטעמא דמילתא לפי שלא ידעו בה הבעלים להזהר בה עד שתצא לר"ה ואז נודע להם שחזרה ממקום שנפלה ולפיכך אינה חייבת אלא על המקום שירדה אח"כ מר"ה לתוכו בין באותו גינה בין בגינה אחרת:

אלא נפלה למקום שראויה לירד וכו'. בעיא אחרת היא ולא שייכא לפלוגתייהו אלא הא מיבעיא לן בעיקרא דדינא שאם נפלה למקום שראויה לירד לתוכו כדרכה שלא היה איזה דבר המכריחה ליפול וכן לא היה המקום גורם לזה כגון שהלכה בעמק השוה ולא היתה ראויה ליפול אלא שאירע לה מקרה שנפלה אם כאונס דיינינן לה שהרי נפלה ואינה משלמת אלא מה שנהנית או דילמא הואיל והמקום הוא ראוי שתרד לתוכו אע"פ שנפלה לא מחשבינן לה כאונס גמור דקס"ד דתחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא ומשלמת מה שהזיקה:

ירדה למקום שראויה ליפול. וכן בסיפא איכא למיבעי שאם ירדה למקום שהיתה ראוי ליפול לתוכו כגון שהמקום הוא מדרון משופע והיא הלכה במקום הגבוה וראויה היא ליפול אלא שדחקה עצמה וירדה כדרכה אם בזה משלמת מה שהזיקה שהרי ירדה כדרכה או דילמא הואיל והמקום ההוא אינו ראוי שתרד לתוכו לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה להזהר בה:

אמר ר' יוסי ב"ח היא מתניתא. מאי קא מיבעיא לך הרי דין זה מפורש במתני' דהא לא קתני ברישא אלא נפלה וכן בסיפא ירדה קתני אלמא בתרה דידה הוא דאזלינן אם נפלה הוי אונס ואפילו במקום שראויה לירד וכן אם ירדה אפי' במקום שראויה ליפול הרי ירדה כדרכה ולא הוי אונס בירידתה ובהא לא מספקא לן כלל:

אלא נפלה למקום שראויה ליפול נפלה למקום שראויה לירד. כלומר אלא אי איכא למיבעי לן בבבא דרישא הוא והכי קא מיבעי לן אי מדמינן נפלה למקום שראויה ליפול כמו בנפלה למקום שראויה לירד יה"פ דודאי פשטא דמתני' בנפלה למקום שראויה לירד מיירי שהרי עלה קתני ירדה וכו' דמשמע שנפלה לזה המקום שתוכל לירד משלם מה שנהנית ואם ירדה לתוכו משלם מה שהזיקה ואם ירדה אפילו למקום שראויה ליפול בהא ודאי נמי לא מיבעיא לן כדאמרן שהרי עכ"פ ירדה כדרכה. אלא בדין דנפלה בהא איכא למיבעי אם לעולם חד דינא אית ליה בין שנפלה למקום שראויה לירד כמשמעות פשטה דמתני' ובין שנפלה למקום שראוי ליפול או לא וכדמסיק במאי הוא דאיכא לספוקי:

דא צריכא לדא ודא צריכא לדא. כלומר והאי בעיא צריכא ומסתפקא לן להאי גיסא וכן איכא למבעי לאידך גיסא וכדמפרש ואזיל:

דא צריכא לדא שמשלם מה שנהנית. להך גיסא הכי הוא דמספקא לן אם בכה"ג משלמת מה שנהנית דמה לי שנפלה במקום הראויה לירד כדמתני' ומה לי שנפלה במקום הראויה ליפול על כל פנים נהנית היא שלא נחבטה בקרקע או דילמא כיון שא"א לה אלא א"כ שתפול שהרי המקום הוא שגורם לכך ואפילו מה שנהנית פטור מלשלם:

ודא צריכ' לדא שמשלם מה שהזיקה. וכן נמי מיבעיא לן לאידך גיסא דבהא איפכא מסתברא שהרי מכיון שהמקום הוא ראוי ליפול לתוכו טפי היה לו להזהר ולהעביר אותה בנחת שלא תפול וכיון שלא נזהר איכא למימר דמשלם מה שהזיקה ולא איפשיטא:

אין שמין בית כור. אם אכלה ערוגה אחת אין שמין לערוגה זו בבית כור כמה נפחת כל הבית כור בשביל ערוגה זו:

מפני שהוא פוגם. לניזק שהרי בשביל קרחת דבר מועט אינו ניכר במקום בית כור ולא נפחת מדמי שויו כל כך:

ולא בית קב. וכן אין שמין בית קב כמה נפחת בשביל קרחת ערוגה זו מפני שמשביח ביותר להניזק שאפי' דבר מועט ניכר בבית קב ועולה הפחת לדמים הרבה:

אלא שמין בית סאה. כמה נפחתה בשביל קרחת הערוגה ונמצא לא פוגם הרבה ולא משביח הרבה:

אימתי. נישומין אגב קרקע ולא בפני עצמן:

ייחורי תאנים. בחניטתן נקראין ייחורו וכן לולבים בגפנים שעדיין לא ניכר בהם שום היכר הפרי:

בוסר. ענבים שלא בשלו כל צרכן וכן פגים בתאנים ומכל מקום כבר הוכר הפרי שמין לו בפני עצמן כמו שאכלה פירות גמורין:

ר' יודן משום ר' עקיבא. דוקא אם אכלה פירות גמורין הוא דמשלם פירות גמורין אבל בוסר ופגין אין רואין אותן כאלו הן פירות גמורין:

נטיעות. אילנות רכין בת שנתן נקראין נטיעות:

שמין לו נטיעות נטיעות שמין לו בית סאה. כלומר לפעמים שמין אותו בפני עצמן כגון שהם יפים וחשובים ולפעמים כשאינן חשובות כל כך שמין להן אגב קרקע בבית סאה שהוזכר במתני':

תבואה שלא הביאה שליש נידונת כנטיעות. שאף תבואה לפעמים כשהיא חשובה ואם שעדיין לא הביאה שליש נידונת כנטיעות שלפעמים נשומין בפני עצמן:

שמין תרקב בששים תרקבים. לפרושי שמין בית סאה דמתני' קאי דדין השומא שמשערין אות' בששים ולא ששמין הבית סאה שאכלה בששים אלא שמין תרקב והוא שלשה קבין שהן חצי סאה בשלשים סאין ובין שאכלה מעט או הרבה שמין בדרך זה ואין המזיק נפסד כל כך:

שמין קלח בששים קלחים. כלומר הכל לפי מה שאכלה בין הרבה בין מעט שמין מה שאכלה בששים ואפי' אכלה קלח אחד משערין בששים קלחים כמה נפחתין מדמיהן בשביל קלח זה:

חדא כפוני. תמרה שלא בישלה כל צרכה:

זיל שיימיה בריש דיקלא. כמה היה שוה הדקל וכמה נפחת בשביל זה:

כבשה דאהיני הוה. אשכול של תמרים שבישלו כל צרכן היו ולפיכך אמר שמואל שישומו אגב הדקל בפני עצמן דאילו כפוני אינן נישומין אלא אגב הקרקע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף