פני משה/בבא בתרא/ח/ה

פני משה בבא בתרא ח ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אם אמר על מי שראוי ליורשו. לא אמר רב יוחנן בן ברוקא אלא על בן בין הבנים או בת בין הבנות וכיוצא בזה בשאר יורשין יכול הוא לומר זה יירשני בכלל היורשין ויליף לה מקרא דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים למי שירצה ומודה רבי יוחנן דעל בת במקום בן ועל אח במקום בת לא אמר כלום שאין הבת ראויה לירש במקום הבן ולא האח במקום הבת וכן מודה רבי יוחנן שאם השווה את הבכור להאחין ואמר בלשון ירושה לא אמר כלום דכתיב לא יוכל לבכר והלכה כרבי יוחנן בן ברוקה:

גמ' לא אמר רב יוחנן בן ברוקה וכו'. כדפרישית במתני'. וגרסינן לריש סוגיא דהאי דהכא בכתובות פ"ד הלכה י"א:

ר' שאל לרב נתן בר בא. האי שאלה דלקמיה ופליגי בה היכי הוה השאלה:

אמרי. יש אומרים דהכין שאלו לידע הטעם דר"י בן ברוקה ועל דפסק הלכתא כוותיה לא הוה קשה לי' ולא מידי:

רב זעירא אמר. דהכן הוה השאלה מה ראוי לומר הלכה כוותיה נגד החכמים:

אמר ליה. ר' נתן לרבי ואת לא שניתה לנו כן. בכתובות שם בנין דוכרין דיהון ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך והאי נמי לבן בין הבנים הוא ולמאי דשנית לנו לשון ירושה אלמא כר"י בן ברוקה סבירא לך דיש כח לאב להוריש לבן בין הבנים:

כיני מתניתא. השיב לו רבי דלאו הכי שניתי אלא כיני שניתי אינון יטלון ולשון מתנה הוא ולא משום ירושה ובהא אפי' רבנן מודו:

אמר לו. חזר וא"ל ואפי' כמ"ד אינון ירתון תנן לא קשיא דשאני התם דמתנאי ב"ד הוא וכח ב"ד מיופה ויש להם כח לתקן כן דהפקר ב"ד הפקר:

כמה דתימר תמן. בסוף פ"ק דגיטין אין אדם מזכה בלשון מתנה והאומר תן מנה לפנוני לאו כזכי דמי ואם רצה לחזור יחזור:

והכא מזכה. ואפילו הכי במתני' דהתם גבי שכ"מ מזכה הוא כדתנן התם תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה:

ודכוותה. ה"נ כן דאע"ג דבעלמא אין אדם מזכה בלשון ירושה לבן בין הבנים אליבא דרבנן והכא בכתובת בנין דוכרין מזכה הוא משום דתנאי ב"ד הוא:

תמן תנינן. ריש פ' הכותב דין ודברים אין לי בנכסייך וכו' בחייך ובמותך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רשב"ג אומר מתה יורשה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה דקסבר ירושת הבעל מדאורייתא ותנאו בטל:

רב ירמיה בשם רב. קיצר הש"ס כאן והכי גריס התם רב ירמי' בשם רב הלכה כרשב"ג אבל לא לענין דברים. הלכתא כוותיה דאם מתה יורשה אבל לא לענין דבריו והטעם שאמר משום שהתנה על מה שכתוב בתורה דלא אמרו תנאו בטל בהתנה על מה שכתב בתורה אלא בתנאי שאינו של ממון אלא תנאי גוף כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עונה:

וכא בתנאי ממון אנן קיימין. אבל הכא בירושתה הרי תנאי ממון הוא:

מאי טעמא דרב. דפסק הלכה כר"ש בן גמליאל:

בסוף הוא זכה. כלומר דירושתה לאחר מיתתה הוא דזכה בה מתנאי ב"ד וכיון שאין הדבר ברשותו אינו יכול לסלק עצמו מירושתה כשם שאין אדם יכול לסלק עצמו מירושת אביו בחיי אביו שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה:

אמר רב יוחנן הלכה כרשב"ג. כצ"ל וכן הוא התם דאף ר' יוחנן ס"ל כרשב"ג דתנאו בטל וכטעמי' דרב דבסוף הוא זכה:

דאמר רב יוחנן מכרה ונתנה. באשה דעלמא קאמר שלא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ואם מכרה ונתנה נכסי מלוג שלה מכרה בטל. והכי גרסינן לדברי ר' יוחנן התם בדין היה שאם מכרה ונתנה שיהא מכרה קיים שבסוף הוא זוכה בהן ולמה אמרו בטל שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת שלי הן. כלומר בדין היה שיהא מכרה קיים לעולם בנכסי מלוג שלה שהרי אין להבעל זכות בגוף הקרקע אלא לבסוף כשתמות היא יורשת ולא אמרו מכרה בטל אלא כדי שלא תהא מברחת ומוכרת נכסים משל בעלה ותאמר שלי הן. ושמעינן מיהת מדרב יוחנן דכטעמיה דרב סבירא ליה שבסוף הוא זוכה בהן והלכה כרשב"ג:

רבי יוסטנה הוה לי' עובדא. שסילק עצמו מנכסי אשתו וכשמתה היה רוצה לירש בנכסיה:

וחייבוניה. אלו רבנן דס"ל שאין לו זכות בהן מאחר שסילק עצמו מירושתה:

זיל חות בניכסיך. דהלכה כרשב"ג:

בעא קומי רבי זעירא. אינהו רבנן כמאן ס"ל הא רב דפסק כרשב"ג כדאמר טעמא בסוף הוא זכה וכן אמר רב יוחנן הלכה כרשב"ג וכן אמר ר"ל דציוה לו לירד לנכסיה מאן אינון רבנן דחייבוהו:

רבנן דר' יוסטני. רב זעירא השיב לו מה את מתמה מאן אינון רבנן דר' יוסטני הם כלומר אלו שהורו לו רבנן בפני עצמן הם וסבירא להו דלא כרשב"ג:

וירש אותה וכו'. איידי דאיירי בירושת הבעל דס"ל לרשב"ג דד"ת הוא מוירש אותה מסיק לה הדרשה יכול וכו':

א"ר יוחנן דברי חכמים. לדברי חכמים דפליגי התם אדרשב"ג ואמרי אם מתה אינה יורשה מי הוא יורשה אביה יורשה או אחיה דהא משנישאת שוב אין לאביה רשות בה:

אם אומר את שאין יורשת אשה ד"ת מעתה יירש את ארוסתו. כלומר מאחר שהבעל יורש את אשתו ד"ת מהיכן למדו לומר דאינו יורש את ארוסתו והא דפריך לה מכח המיעוט דאין האשה יורשת אותו ולא פריך אם ירושת אשתו ד"ת משום דבעי לאלומי לפירכיה וכלומר הא אי לאו מיעוטא ה"א דאשה יורשת בעלה כמו דהוא יורש אותה ומעתה ארוסתו מנא לן למעוטי שאינו יורשה:

כמה דתימר הקרובה לא ארוסה צ"ל. וכן הוא בת"כ פ' אמור הקרוב ולא ארוסה שאין מטמא לארוסתו ודכוותה דרשינן מהקרוב דירושת הבעל דמהכא דרשינן לה לשארו וכו' כדאמרי' בריש פרקין:

אם אומר את שאין אשה יורשת וכו'. כדלעיל דצריך קרא למעוטי שהיא אינה יורשתו אלמא דאלומי ליה להאי דרשא דהבעל יורש את אשתו מעתה יירש הבעל בראוי כבמוחזק ואנן קי"ל דאין הבעל יורשה בראוי לה לאחר מיתה ומהיכא נפקא לן:

כך שנה רבי. במתני' פ"א דבכורות ולית לן קרא להא:

אמר רב יוסי בר' בון. מאי קשיא ליה הואיל וד"ת הוא הרי בכור וכו':

ואילין דכתבין. בשעת הנישואין אם תמות האשה בלא זרע יהא כל נכסיה חוזרין לבית אביה תנאי ממון הוא וקיים שעל מנת כן כנסה בתחלה:

ושגוב הוליד את יאיר ויהו לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד. וכי מנין היו ליאיר ערים מה שלא היו לשגוב אביו אלא מלמד וכו' ואם אין ירושת אשה ד"ת א"כ משגוב ירשן נימר ויהי לשגוב אלא ויהי ליאיר בתמיה אלא ש"מ דקמ"ל דד"ת הוא:

ודכוותה. אמרינן גבי פינחס דכתיב ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים וכי מנין וכו' נימר ויהי לאלעזר היה לקרוא אותה בשם אלעזר אלא ויהי לפנחס בתמיה אלא כדאמרן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף