מראה הפנים/בבא בתרא/ח/ה

מראה הפנים בבא בתרא ח ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן בן ברוקה. והכי איפסיקא הלכתא התם. וכבר בארתי בפנים במתני' בענין חילוקי הדינים בפסק הלכה זו וכן במתני' דלעיל דאתיא כר"י בן ברוקה ועל דרך הרמב"ם ז"ל. ובתוספתא סוף פ"ז ר' יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין כיצד אמר על בת הבן בין הבנים ועל בן הבת בין הבנות דבריו קיימין ופשוט הוא דהיינו הך ולפיכך לא הוצרכו הפוסקים להביא זה. ודעת גדולי הפוסקים דלענין בן בין הבנים יש חילוק בפסק הלכה זו דדוקא באומר אבל בכותב כל נכסיו לבן בין הבנים לא עשאו אלא אפטרופא כדשמואל בדף קל"א ע"ב כדכתב הרי"ף ז"ל וכן הרמב"ס ז"ל בהל' נחלות פ"ו הל' ב' ובפ"ו מזכייה ומתנה הלכה ב' שכתב וכן הכותב כל נכסיו מתנה לאחד מבניו בין שהיה בריא בין שהיה שכ"מ וכו' לא עשהו אלא אפוטרופוס. ומשימע דדבריו כדעת הרשב"ם ז"ל בזה דדוקא בלשון מתנה אבל אם כתב בלשון ירושה קנה דאף מדבריו בהל' נחלות לכאורה לא הוה משמע כן ע"ש מ"מ הוא ז"ל סמך על מ"ש כמו שביארנו בהל' זכייה ובהדיא כתב שם הכותב כל נכסיו מתנה. והרב בעל הגהה כתב בסי' רמ"ו סעיף ג' על דברי המחבר שהם דברי הרמב"ם וי"א דדוקא שכתב לו בלשון מתנה וכו' וכבר אפשר לומר דזהו דעת הרמב"ם בעצמו בענין החילוק בין מתנה לירושה. וכן נראין דבריו להמעיין בפ"ט מזכייה הל' ה' וכן הוא דעת הרי"ף דבשכ"מ שכתב לשון ירושה קנה:

מאי טעמא דרב וכו' אמר ר' יוחנן בן ברוקה. כבר כתבתי בפנים דלפי הסוגיא דכתובות צ"ל כרשב"ג וכן נראה דלא שייך ר"י בן ברוקה להא דאיירי הכא ומ"מ יש לקיים גי' הספר דהכי קאמר וכן סבירא ליה לר' יוחנן דהלכה כרשב"ג דכתובות ומטעמיה דרב דהא דקאמר לעיל הלכה כר' יוחנן בן ברוקה וא"כ הוה לכאורה דלא כטעמיה דרב אליבא דרשב"ג שהרי לר"י בן ברוקה ודאי דגרסינן בפשיטות דמתני' דכתובות אינון ירתון וכדמשמע נמי מהבבלי דף קל"א ע"א בהאי ענינא דקאמר רבי ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי. אלמא דהדר ביה רבי ומשום דלמאי דקי"ל כר"י בן ברוקה שפיר מיתני התם אינון ירתון וא"כ אין אנו צריכין לטעמא דקאמר לעיל מפני שכח ב"ד מיופה מפני שהוא תנאי ב"ד לענין כתובת בנין דכרין דהא מדינא הכי הוה וע"ז קאמר הש"ס דאפ"ה שמעינן מדאמר ר' יוחנן בכתובות בדין הוא להיות קיים וכו' אלמא דס"ל כרב דאלמוהו רבנן לתנאי ב"ד בענין ירושת הבעל. ודע דכל זה לר' יוחנן הכא דאמר סתמא הלכה כר"י בן ברוקה אבל למאי דקאמר הש"ס בסתמא ואפי' כמ"ד ירתון כח ב"ד מיופה משמע דהמסקנא דמתני' דכתובות דכ"ע היא ואפילו כרבנן דר"י בן ברוקה וכדפרישית דשאני התם דמשום תנאי ב"ד הוא ולפ"ז איכא למימר דגם לר' יוחנן בן ברוקה בכתובות בנין דכרין טעמא משום הכי הוא אבל בעלמא בבריא אפי' ר"י בן ברוקה מודה דאינו יכול להוריש לבן בין הבנים ומכאן הביא הרמב"ן ז"ל ראיה לדעת הרי"ף ור"ח ז"ל וכן הרבה מהגאונים דס"ל דבעיא דרבא שם בבריא היאך אמר ר"י בן ברוקה לא איפשיטא וא"כ אינו יכול להוציא הירושה משאר הבנים וכן פסק הרמב"ם ז"ל בריש פי"ב בהל' זכייה ובפ"ו דנחלות הל' ד':

התיב ר' בא בר ממל אם אומר את שאין יורשת אשה דבר תורה וכו'. מה דפרישית בפנים לקיים גי' הספר הוא. אבל הנכון דאין אנו צריכין לדחוק בזה דתיבת שאין ט"ס הוא בכאן ואגב שיטפיה דלקמן הוא ושגוב וכו' דהתם שייך לזה אם את אומר שאין וכו' וטעו והדפיסו באלו שתי הבעיות דר' בא ודר' המנונא נמי שאין. ויורשת היינו ירושת אשה שהבעל יורשה לפי לישנא דהאי תלמודא כדלקמן גבי שגוב ופינחס. ולפ"ז מתפרשין אלו התיב ר' בא ור' המנונא כפשטן דלמ"ד ירושת הבעל דבר תורה הקשו ומשני כדפרישית בפנים:

ושגוב הוליד את יאיר וכו'. זהו כדרשת הברייתא התם בדף קי"ב ע"א דלענין ירושת הבעל מידרשא דמקרא נפקא לן והתם דחי לה דאימא דיאיר זבן מיזבן ופינחס דנפלה ליה משדה חרמים וכו' וכבר הוזכר לעיל מזה דלא אתברר התם דירושת הבעל דאורייתא וסמכו הפוסקים הסוברים דרבנן הוא על הסוגיא דריש פרק הכותב דאיפסיק הלכתא כרשב"ג ולאו מטעמיה כמבואר ועיין במה שנתבאר ריש פרקין ד"ה חכמי הגוים ובדף קי"ג שם מייתי להמימרא דר' אבהו דדריש מהאי קרא שאין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב אלא מלמד שנשא שגוב אשה וכו' ומשמע דלא תפס סתמא דהש"ס לדרשה זו דאיכא למידחי ולומר כדרשת הברייתא מלמד שנשא יאיר אשה וכו' והיינו דאיצטריך ליה למיפסק הלכתא בדף קכ"ה ע"ב אמר רב פפא הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואע"ג דלכאורה לא אשכחן פלוגתא להדיא בזה. וכבר מוסכם הוא מדעת רוב הפוסקים דמלוה הוי ראוי לגבי ירושת הבעל כמו לגבי בכור ואין הבעל יורש ממלוה שאין הבכור נוטל פי שנים ובחידושי הרמב"ן ז"ל מביא גירסא בשם השאלתות פ' וירא בלק דגריס בהדיא הלכתא אין הבכור נוטל פי שנים במלוה ואין הבעל נוטל במלוה ומסוגיא דהכא נמי משמע כן דלא למדו לבעל שאינו נוטל בראוי אלא מבכור כדאמר ר' יוסי בר' בון ואם כן דינו כבכור לענין מה דנקרא ראוי. ואפשר דאף הרמב"ם ז"ל לא זכר כלום מדין מלוה גבי בעל דעתו ג"כ כשאר גדולי הפוסקים ומש"ה כתב בהל' ט' פרק א' מנחלות שהוא יורש נכסי אשתו שבאו לירושתה והוחזקו. וסמך על מה שביאר בפ"ג גבי בכור מה הן הוחזקו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף