פני יצחק (אבואלעפיא)/א/הלכות ברכות/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פני יצחק (אבואלעפיא) א ה

אות ה

סה

(סה) הרב את ריבנו שלאחר מקרא מגילה כתב הרב עיקרי הד"ט סי' ל"ו אות מ"א משם הפח"י דאפילו הקורא המגילה ביחיד צריך לאומרה אמנם מהר"א חיון בש"ץ כתב דשלמים וכן רבים מתופסי התורה נמנעים מלברך ביחיד יע"ש גם בספר תפלה לדוד הביאו הק"ס דקפ"ג ע"ד העיד על ירושלים ת"ו שאין מברכים ברכה אחרונה הנז' אלא כעשרה יע"ש ולכן נראה דהיחיד לא יברך ברכה הנז' ושב ואל תעשה עדיף ופירוש ענין הברכת הנז' שנראים דבריה כפולים במלות שונות עיין להרב מהריק"ש בשו"ת אהלי יעקב סי' ט' שפירש ענינה כמין חומר יע"ש.

סו

(סו) הניח משקין לתוך פיו בלא ברכה וקודם שיבלעם נזכר שלא בירך אם יש לו משקין יותר לשתות או שאינו דחוק למשקים הללו יפלוט אותם לחוץ ולא יכנס בגדר נהנה מן העולם הזה בלא ברכה משום מעט משקים ואם שכח והכניס לתוך פיו בלא ברכה אם הוא דבר שאינו נמאס אם יפלטנו יפלטנו ויברך עליו ואם הוא דבר שנמאס אם יפלטנו מסלקו לצד אחד ומברך אבל באינו נמאס לא שרינן ליה לסלקו משום דכתיב ימלא פי תהלתך כ"כ מרן ומג"א וט"ז ובאה"ט סי' קע"ב ובחס"ל שם וסיים החס"ל שם וז"ל וצריך ליזהר בזה כשנותנים מתיקה ואחריה משקה שלפעמים כשצריך לברך על המשקה שהכל כדי שלא להטריח על המשרת להמתין מברך על המשקה בעוד המתיקה בפיו והנקדנים מברכים על המשקה תחילה או לא ישתה כלל עכ"ל יע"ש ועיין בתשו' פרי הארץ ח"ב א"ח סי' ז' ובברכ"י סי' ע"א.

סז

(סז) הגומל ברכת הגומל לא נהגו לברך על חולי עינים כמ"ש הרב שדה הארץ ח"ג א"ח סי' י' ע"ש מלתא בטעמא גם חולי צנים פחים וקדחת שלישית אין לברך עד שיתרפא לגמרי ודוקא שנפל למשכב שם סי' ז' וכ"כ שו"ג בתשו' אהל יוסף סי' א' ויברך אברהם סי' ח' לד"א סי' כ"ד אות ז' וכן ההולך ממדינה למדינה אע"פ שעבר על איזה עיירות באמצע דרכו לא יברך הגומל עד שיגיע למחוז חפצו שד"ה שם תשו' קול יעקב שאול סי' ג' שו"ג שם פתח עינים ספ"ב דמעשרות לד"א שם אות ה' ברכ"י ומחב"ר סי' רי"ט אע"פ שיש חולקים בזה וס"ל דצריך לברך בכל אתר ואתר שעובר ע"פ דרכו מ"מ ספק ברכות להקל ואינו מברך אלא בעשרה כמ"ש מרן בס' רי"ט וזהו לכתחלה אבל בדיעבד אפי' בלא קמי עשרה סגי כמ"ש האשל אברהם אות ג' וי"א שלא יצא וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלי הזכרת שם ומלכות כמ"ש מרן שם ס"ג ובעל הנס מצטרף לעשרה כמ"ש הלק"ט ח"א סי' רע"א ומק"ק דג"ן ע"ב ב"ש בתשובה סי' כ"ט לד"א שם אות א' דלא כמהראנ"ח הביאו הי"א שם דבעי עשרה דוקא חוץ מבעל הנס וצריך לברך מעומד ושאר הי' השומעים יהיו יושבים כמ"ש ובמושב זקנים יהללוהו כ"כ הברכ"י סי' רי"ט משם הר"א בשם אביו יע"ש ולפ"ז לא יפה הם עושים מי שמברכים בשעת הוצאת ס"ת או בחזרת הס"ת להיכל שאז הצבור כולם מעומד והנכון לברך כשעולה לקרא בתורה כ"כ הרב בתי כנסיות די"ט ע"א ה"ד החס"ל שם אות י"ג ויברך אחר קריאת התורה כמ"ש מרן שם שכן נהגו ומי שהיה חבוש בבית הסוהר שחייב לברך לאו דוקא שהיה חבוש על עסקי נפשות אלא ה"ה על עסקי ממון גם כן חייב לברך דלא כמ"ש הבאה"ט שם סק"ב כ"כ הברכ"י משם כמה פוסקים ושכן המנהג לברך כל מין חבוש יע"ש וכ"כ בשיו"ב שם ואם ברח מב"ה ואפשר שירדפוהו ויענישיהו לא יברך דלא כיש מי שכתב דיברך כן כתב הברכ"י בק"א.

סח

(סח) אם חייב לברך הגומל גם על חוץ מארבעה דברים הללו שסימנם חיי"ם שהם חבוש יסורין ים מדבר כמ"ש מרן רס"י רי"ט הנה מרן בסס"י הנז' הביא מח' בזה ושוב כתב דטוב לברך בלא שם ומלכות יע"ש עיין להברכ"י שם אות מ' שכתב שהגם שהאחרונים הסכימו שיברך גם על חוץ מד' דברים הנז' אנו אין לנו אלא דברי מרן שהסכים לברך בלא שם ומלכות והכי נקטינן יע"ש ובמחב"ר שם וכ"כ באל"י ולד"א סי' כ"ג אות ו' יע"ש והרט"ז ומג"א שם כתבו דעכשיו נהגו לברך כל מי שנעשה לו נס וכ"ש אם באו עליו לסטים וניצול יע"ש ואין המנהג כן אצלנו ולא בארץ הצבי ת"ו ולא בערי אפריקא יע"א כידוע אלא כמ"ש מרן לברך בלא שם ומלכות דוקא.

סט

(סט) הקטן אם יברך הגומל דעת המג"א ברס"י רי"ט דאפי' פחות מבן י"ג לא יברך והביאו הבאה"ט סק"א יע"ש ומהר"י באסאן ס"ל דקטן יברך והביאו הברכ"י שם אות א' וכתב דכן המנהג בגלילותינו דקטן מברך עי"ש וכ"כ בס' לד"א שם דקטן מברך ובפרט אם הגיע לחנוך עי"ש והרב שו"ג בתשובת אה"י סי' א' העלה דקטן לא יברך דלאו בר חיובא הוא עש"ב והביאו ד"ק האשל אברהם אות א' והזכו"ל ח"א ד"ו ע"א ונהגו לברך הקטן אם הגיע לחנוך דוקא אב יכול לברך הגומל על בנו שחלה ונתרפא וכדומה כ"כ מהר"ש דוראן בסוף התשב"ץ סי' ד' וכ"כ הרב בית יאודה סי' ז' ע"ש ה"ד הברכ"י שם אות ז' וסיים וז"ל ואנן בדידן נקטינן שהאב לא יברך על בנו וכ"כ מז"ה וכן הסכים הא"ר וכו' עכ"ל וכ"כ בס' לד"א שם אות יו"ד עי"ש וכן העלה בתשו' שו"ג הנז' וכ"כ מהר"מ מינץ סי' י"ד ה"ד האשל אברהם והזכו"ל שם ועיין בעיקרי הד"ט סי' לרפואת אביו או רבו יכול לברך הבן או התלמיד לכ"ע כ"כ הט"ו שם סק"ג ועיין בי"א בהגב"י שם ולא ראינו מי שנהג כן מעולם כמ"ש הרב נשמת חיים סי' ב' עיי"ש.

ומה שנהגו קצת מקומות שאבי הבן כשעולה לקרות בתורה ביום ש"ק מברך הגומל להצלת היולדת אין למחות בידם ולבטל מנהגם כיון דאיכא רבים אשלי רברבי דס"ל הכי אף כי אנן בדידן אין לנו אלא דברי מרן מ"מ באתרא דנהוג דלא כוותיה אין למחות בידם כ"כ הרב נ"ח שם ועל המנהג שנהגו בהרבה מקומות דכשהנער בן שנה או שנתים מביאו אביו לבהכ"נ ומברך בעדו ברכת הגומל מנהג טעות הוא לכ"ע כ"כ השכנה"ג סי' רי"ט אות י"א ושכן הנהיג באזמיר שלא יברכו אלא יאמרו פ' הודו לה' כי טוב כל"ח או לפחות ברכה בלא שם ומלכות יע"ש וה"ד הנ"ח שם וכ"כ החס"ל שם אות יו"ד.

נשים חייבות לברך הגומל ומברכים בבהכ"נ של נשים וישמעו האנשים או לפחות בפני נשים ואיש אחד כנה"ג והרב מהרי"מ כ"כ הברכ"י שם אות ב' לד"א שם ואשה יולדת וכדומה אם אינה יכולה לברך בפני עשרה תברך ותודה לה' בלי הזכרת שם ומלכות כמ"ש החס"ל שם.

הנכון שלא לברך לאחר ג' ימים ואם בא ביום ב' יברך בפני עשרה בתוך השלשה ימים ולא ימתין עד יום ה' שעובר מג' ימים וי"א דעד ה' ימים יכול לברך ולא יותר וי"א שאם איחר יש לו תשלומין כ"ז שירצה ואין הס"ת מעכב לברך הגומל וגם אי לא שכיחי תרי רבנן מכלל בעשרה לא יניח מלברך לפני זולתם והמברך בלחש כאילו בירך שלא בפני עשרה וטוב ליזהר שיהיו י"ב עם המברך ובהדי תרי רבנן כמ"ש כ"ז החס"ל שם מנהג בכל ספרד לברך הגומל כשהולכים מעיר לעיר מיהו בפחות מפרסה אינו מברך ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר אף בפחות מפרסה מברך וכן נהגו כשהולכים בים מהעיר לכפרים שלא לברך וכן נהגו שלא לברך אם הולכים ביבשה אם המקום קרוב אף שהוא יותר מפרסה כ"כ לד"א שם אות ח' ואות ט' והמברך על דרך פרסה בין בים בין ביבשה לא הפסיד והרי זה זריז ונשכר ובפרט אם עבר בים צרה או שהדרך משובשת והוא אתר דשכיח היזקא ובחמלת ה' עליו לא כחטאיו עשה לו עם היות שהשטן מקטרג בשעת הסכנה בודאי חיובי מחייב לאודויי אפילו על פחות מפרסה וכו' עיין בחס"ל שם אות יו"ד דברים המו' את הלב דפח"ח יעש"ב אם נעשו לי כל הארבעה דברים שצריך לברך עליהם הגומל בבת אחת ונתחייב בכולם סגי ליה בברכה אחת לכולם כ"כ הרב קול בן לוי סי' א' לד"א שם אות ד' ועיין בעיקרי הד"ט סי' יוד אות א' מ"ש בזה יע"ש.

ע

(ע) הרהור הרהור בברכה מי שצמא למים כשניעור משנתו בלילה ואינו יכול ליטול ידיו ג"פ כדי לברך על המים שישתה רוב הפוסקים הסכימו דיהרהר הברכה בלבו וישתה בלא נט"י וכן בברכה אחרונה סגי לה בהרהור ודלא כהפוס' שכתבו דיכול לשפשף ידיו במטפחת קשה או בכותל וצרור ויברך דליתא דהרוח רעה השורה על הידים אינה עוברת בכך ומ"מ היותר נכון לירא שמים לדחוק עצמו ליטול ידיו במים ג"פ כדין ושוב יברך כ"כ הרב ברכי יוסף סי' ס"ב יעש"ב ומ"ש הרב תפלה לדוד דפ"ג ע"ב משם רבינו האר"י בשער המצות שישתה קודם שישן פחות מרביעית ויברך בתחילה ויכוין לפטור של הלילה ובבוקר אם שתה כל הלילה שיעור רביעית בבת אחת יברך ברכה אחרונה יע"ש גם תיקון זה לא מהני לפום דינא וכבר קרא עליו ערער הרב זכור לאברהם בדי"ח ע"ב בד"ה נקיות וכו' יע"ש ועי' בעיקרי הד"ט סי' א' אות כ"ב ואם הוא בבית האסורים במקום מטונף באופן שאסור להרהר בברכה יהרהר בחיוב המצוה או הברכה ויצטער על שאינו יכול לקימה ועל כגון זה אמרו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה כ"כ החס"ל סי' ס"ב אות ב'.

עא

(עא) הרהור אם נתחייב אדם באיזו ברכה ממצות דרבנן ויש לו ספק אם כבר ברך או לא דקי"ל דאסור לחזור ולברך מכל מקום יכול להרהר הברכה בלבו ואין כאן משום לא תשא כמ"ש הרב הליכות אלי אות ת' סי' תשע"ב והלק"ט ח"ב סי' קמ"ו וגן המלך סי' כ"ג' אכן הרב פרח שושן א"ח כלל א' סי' י"ד כתב דאסור לא תשא שייך אף על ההרהור ושכ"כ השל"ה יע"ש וכן איכא הרבה מהפוסקים דס"ל דהרהור כדבור דמי וכ"כ הלק"ט גופיה בסי' קנ"ט ולכן הטוב והישר שלא להרהר בברכה כלל כיון דמן הדין אינו מחויב בה כיון דקי"ל ספק ברכות להקל ואינו מברך מספק ואפילו ע"י הרהור הלב א"צ דשב ואל תעשה עדיף וכ"כ הב"מ דפ"ח ע"א ואם נסתפק לו בברהמ"ז אם כבר ברך או לא צריך לחזור ולברך כיון דהיא דאוריתא כמ"ש מרן בסי' קפ"ד ובסי' ר"ט כשהוא חוזר ומברך ברהמ"ו יכול לברך גם ברכה רביעית כ"כ הברכ"י שם סס"י ר"ט משם הפר"ח וכ"ב מהרש"ח סי' מ"ב ומהרי"ל סי מ"ד ה"ר הבאה"ט סקפ"ד סק"ז מהכנה"ג וכ"כ המג"א וע"ת אכן דעת הלח"מ בפ"ב מה"ב נוטה שלא לברך וכ"פ המני"ח בהלקט ח"א סי' קמ"ג שלא לחזור ולברך ברכות הטוב והמטיב והרב א"ר סק"ה הניח הדבר בצ"ע דס' ברכות הוי יע"ש וכיון שכן העיקר שלא לחזור לברך ברכה רביעית הנז' דספק ברכות להקל ושב ואל תעשה עדיף ופשוט ודוקא אם אכל כבר כדי שביעה שנתחייב בברהמ"ז מן התו' כמ"ש המג"א ובאה"ט בסי' קפ"ד וכן העלה הזכו"ל ח"א דט"ו ע"כ עש"ב וה"ה אם אכל פת הבאה בכסנין בלא קביעות סעודה ונסתפק לו אם בירך על המחיה או לא דאפליגו בה רבוותא דאינו חוזר ומברך כיון דהוא מחלוקת הפוסקים ספק ברכות להקל כמ"ש הזכו"ל שם ועיין בברכ"י סי' ר"ט אות ב' מ"ש בזה וה"ה לאשה שאכלה כדי שביעה ונסתפקה אם כבר ברכה ברהמ"ז או לא דאינה חוזרת לברך כלל מהטעם הנ"ל כמ"ש הברכ"י סי' קפ"ד אות ד' והרב ק"א א"ח סי' ו' ושכ"כ ארעא דרבנן אות נ' סי' ת' יע"ש וכן הסכימו האחרונים וכן עיקר ואם קבע סעודתו על פת הבאה בכסנין דדינא הוא לברך ברהמ"ז ונסתפק אם בירך אם הפת כסנין נילוש בדבש ומי פירות לא יברך דאינו חייב אלא מדרבנן דגמר לחם לחם מחלה ופסח דהוי אפוי בתנור ובמים כ"כ הרב פרי מגדים והרב בית מנוחה דפ"ח ע"א אות ג' חלק עליו דלא צדק בדינו בזה והאריך לדחות דבריו וסו"ד העלה דאם קבע סעודתו עליו ושבע ממנו ושכח אם בירך ברהמ"ז חייב לברך ברהמ"ז מספק כמו בפת גמור דלא כהרב פ"מ יעש"ב ונעלם ממנו שכבר קדמו הרב חיד"א במחב"ר סי' קפ"ד שהביא דברי הפ"מ הנז' וכתב עליו וז"ל ויש לערער ע"ז עכ"ל הנה לא מלאו לבו הרב חיד"א לחלוק עליו לגמרי זולתי שכתב דיש לערער ע"ז ותו לא מידי ומה גם הרואה יראה שאין בכל דברי הב"מ הנז' שום כדאי לדחות דינו של הרב פ"מ הנז' כע"כ העיקר הוא שאינו רשאי לחזור ולברך ולא יהיה אלא ספק הא קי"ל ספק ברכות להקל וברור ובכל הני שכתבנו דאינו חוזר ומברך מספק הטוב והישר שיאכל עוד מאותו המין ויברך ויוצא גם על ספק שלו כמ"ש הבאה"ט סס"י ר"ט משם הט"ז עי"ש או שיכוין לצאת י"ח בברכת חבירו אמנם אם אין אחר עמו להוציאו י"ח ואינו יכול לאכול עוד לא יחזור לברך כיון דבכולהו הנך איכא מחלוקת וספק ברכות כמ"ש החס"ל דקי"ד סע"א אות ב' ובסי' ר"ט אות ה' עי"ש וכ"כ הזכו"ל דט"ו ע"ב בד"ה איך שיהיה וכו' ע"ש.

מי שאכל כדי שביעה ובירך ברהמ"ז ושוב אחר שעה קטנה חזר ואכל כזית ושבע ממנו מפני שמתחילה לא היה רעב בטן כמ"ש וכדומה ונסתפק אם בירך ברהמ"ז על אותו כזית יש להסתפק אם מקרי שביעה מן התורה לחזור ולברך על ספיקו כ"כ הרב ארעא דישראל מערכת ב' אות א' הביאו החס"ל דקי"ד ע"ב בהגהה אות ג' וציין ע"ז לעיין בזכו"ל ח"א דל"ג ע"ב ודי"ד ע"כ עי"ש ועיין בית מנוחה דפ"ט ע"א אות י"ד שעלה ונסתפק ספיקא הנז' מדיליה ומדנפשיה ואסיק דאעיקר דדינא זה שאכל כזית פת לחוד ושבע ממנו מחמת שובעו הקדום אינו חייב לברך ברהמ"ז מדאוריתא דלא קרינן ביה ואכלת ושבעת דבר תורה ושוב כתב דמצא להרדב"ז דס"ל דגם בנדון זה חייב לברך מן התורה וחלק עליו יעש"ב ונעלם ממנו שעיקר הספק הנז' הוא מהרב ארעא דישראל כנ"ל ותשו' הרדב"ז הנז' שמצא כבר הזכירוה הברכ"י סי' קצ"ו אות ד' והזכו"ל דל"ג ע"ב הנ"ל יע"ש ולדינא נראה דחייב בברהמ"ז מדאוריתא ואם נסתפק לו אם בירך או לא חוזר ומברך שלשת ברכות כיון דנפק מן פומיה דהרדב"ז ולא נמצא בראשונים חולק עליו והרב ארעא דישראל אילו הוה שמיע ליה תשו' הרדב"ז הנז' הוה הדר ופשיט לספקו מניה לחיוביה למהדר לברוכי ודלא כהב"מ הנז' ולא שייך בזה לומר ספק ברכות להקל דאין בדברי הב"מ כדאי לדחות דברי גאון כהרדב"ז ופשוט.

עב

(עב) המוציא ברכת המוציא על מצות הנלישות במים בחג הפסח ונשאר מהם לאחר הפסח הרב ב"ד בסי' ע' ופ"ג ומנחת שמואל סי' ג' הסכימו דצריכה נט"י והמוציא וברהמ"ז עש"ב והמחב"ר סי' העלה דירא שמים לא יאכל מצת קודם פסח או אחריו עד שיקבע סעודתו עליהם ויטול ידיו ויברך המוציא וברהמ"ז יע"ש וכן הסכים הרב קרבן אשה בסי' ד' עי"ש ועיין בתשו' הרב חסד לאברהם א"ח סי' ט"ו מ"ש בזה באורך וברוחב.

עג

(עג) כתב הרב ט"ז והביאו הבאה"ט סי' קס"ז דראוי לאדם שיצוה לכל אחד מבני ביתו שיברך כל אחד לעצמו אם יסיח וכו' עי"ש והמער"ק סוף ח"ב מסיק דאם האדם יודע בודאי שהמברך מכוין להוציא לכולם יכוין לצאת ותע"ב ולא יכניס עצמו בסלע המח' יע"ש וש"מ דאם האדם יודע בודאי שהמברך אינו מכוין להוציא כגון שהוא בור וע"ה ולא ידע האי דינא דצריך לכוין בברכתו להוציא אחרים המסובים עמו דודאי צריך לברך כל אחד מהם לברך לעצמו דלא נפקי י"ח בברכת הבוצע או שיודיעוהו קודם שיברך שיכוין בברכתו להוציאם י"ח ופשוט.

והיכא דמברך המוציא כל אחד מהמסובים לעצמו בככר שלפניו לא יענה אמן אחר ברכת חבירו עד שיטעום ויבלע תחלה דהוי הפסק כמ"ש הברכ"י סי' קס"ז משם הפ"מ יע"ש ועיין בחס"ל דק"א ע"א אות ח' מ"ש בכ"ז ומשם בארה

והיכא שהבוצע דלג בברכתו תיבת מלך כגון אותם אנשים שמסכסכים תבותיהם וממהרים ברכותיהם צריך המסב עמו לחזור לברך לעצמו בפת גם על הפרוסה שהושיט לו הבוצע ויברך בנחת וכן עשה מהר"ם פעם אחת כמ"ש השיו"ב בסי' הנז' יע"ש.

עד

(עד) מי שישב לאכול בסעודה עם חבירו ובירך המוציא ואכל מפרוסת המוציא פחות מכזית ושוב הזמינוהו שילך ויסעוד בשלחן שבבית אחר שבאותו חצר לסיבה ידועה וקם והלך לשם לגמור סעודתו ולא חזר כלל לבית של מקום סעודה הראשונה נראה פשוט דלכ"ע צריך לחזור ולברך פעם שנית המוציא בבית השני אשר הלך לשם אפילו לא הפסיק בשיחה כלל ואפילו הניח מקצת חביריו שהיו מסובים עמו בסעודה לא מהני כיון שלא חזר למקומו הראשון כלל כ"כ הזכו"ל ח"א ד"ז ע"כ יע"ש ומיהו נט"י לא בעי כלל אם לא הסיח דעתו ולא נגע במקום המטונף ואם הסיח דעתו צריך ליטול ידיו שנית קודם המוציא ולא יברך על נטילת ידיים כמו שכתב הרב הנז' גופיה בתשובה חס"ל א"ח סי' ג' עש"ב ואם לקח עמו חתיכת פת אז אין צריך נטילה כמ"ש הברכ"י סי' ק"ע יע"ש.

ברכת המוציא צריך לברך במקום סעודה כמ"ש הכנה"ג סי' קס"ו משם מהרי"ו סי' קצ"א בירך המוציא ונפל מידו אותה פרוסה שבירך עליה ונאבדה יאמר תכף בשכמל"ו ויחזור ויברך המוציא פעם אחרת ויפרוס מהלחם עצמו כ"כ הברכ"י סי' בשם הרמ"ז בשם צרור החיים שכ"כ התוס' יע"ש.

עה

(עה) אם במקום ברכת המוציא טעה ובירך מזונות או שהכל או אדמה יצא י"ח בדעבד ואינו צריך לחזור ולברך המוציא כמ"ש הפוסקים וגם המסובים בסעודה עם הבוצע שבירך בטעות יצאו גם הם ידי חובתם בברכת הבוצע הנז' ואינם צריכים לחזור ולברך לעצמם כמ"ש הרב ב"מ דנ"ד ע"א אות ט' עש"ב וה"ה אם בירך על הפת בורא פרי העץ אפשר דיצא ואין צריך לחזור ולברך המוציא כן כתב מרן בכ"מ פ"ד מה"ב ה"ו והב"מ שם ד' נ"ג ע"ב אות ז' חלק עליו והביא ראיה דלא יצא יע"ש ואין ראיתו מכרעת לחלוק על מרן ולא שבקינן ספקו של מרן מפני ודאו של הב"מ ובפרט בברכות דספקם להקל והנכון שלא לחזור ולברך המוציא דשב ואל תעשה עדיף כנ"ל.

עו

(עו) המפיל ברכת המפיל אין צריך לברך אלא פעם אחת בתחילת הלילה בעת שרוצה לישן עם ק"ש שעל המטה ושאר הפסוקים וסגי ליה בברכה אחת על כל מה שעתיד לישן באותה הלילה אפילו אם נעור משנתו בנתים ולא מבעיא אם נעור אחר חצות לילה ורחץ ידיו ובירך ברכת השחר וקרא תקון חצות ושוב חזר וישן דאין צריך לברך ברכת המפיל בעת שישן שנית אלא אפילו אם נעור משנתו קודם חצות לילה וחזר לישן שנית אין צריך לברך המפיל וכו' פעם אחרת דאותה ברכה שבירך בתחילת הלילה היא לכל אותה הלילה וכנז"ל כן העלה הזכו"ל ד"ח ע"א שכן עיקר ודלא כהרב ת"ל שנסתפק בזה וצדד צדדים לחייב לברך המפיל פ"א יע"ש וכנ"ל עיקר כהזכו"ל והדברים פשוטים ואם לא ישן כלל עד אחר חצות כתב הברכ"י סי' רל"ע אות ב' דצריך לברך המפיל קודם שכיבה אף לדעת האר"י אמנם בעיה"ק ירושת"ו מנהג חסידי עליון הבאים בסוד ה' ע"פ האר"י נהגו שלא לאומרה כל שעבר עליו חצות בלא שינה וכמ"ש החס"ל דקמ"ג ע"א בהגהה אות ה' יע"ש.

עז

(עז) ברכת המפיל צריך לברך ולכוין בה הבאים בסוד ה' גם בשנת השמיטה אפילו בא"י ת"ו וסוריא גם לדעת האר"י ולא דמי לתקון חצות דרחל דאין אומרים בשנת השמטה בא"י ת"ו וה"ה היושבים בסוריא דאין להם לומר תקון רחל כא"י ת"ו וכמו כן בימי העומר ומר"ה עד מוצאי סכות בכל שאר השנים גם כן אין להם לומר תקון רחל כלל כידוע וכמ"ש גם כן להדיא החס"ל ד"ד סע"א בהגהה אות כ' משם המקו' יע"ש מ"מ ברכת המפיל בשנת השמיטה צריך לאומרה בכוונתה ככל שאר שנים אין נגרע דבר כלל הגם שהיא ממצות דרבנן דהכי מוכח להדיא מדברי הרב החסיד מופת הדור מהרח"א גאגין בהקדמתו לס' דברי שלום במנהגי ק"ק בית אל יכב"ץ שכתב שם דבשנת השמיטה נוהגים לקרות ק"ש שעל המטה ולכוין בהם ככל סדר שאר השנים ממש יע"ש ובודאי דגם ברכת המפיל בכלל דאי לא תימא הכי היה לו לפרש ולא לסתום כדפירש בתר הכי סדר תפלות וברכות שלא היו מכוונים בהם ע"ש וכ"מ ממ"ש הרב אמת ליעקב למהרי"ן בקונטרס שפת אמת סי' ב' דק"א ע"ד יע"ש כנז"ל והגם שהרב האלקי מהרש"ש בסה"ק נהר שלום הצ"ע אם יכול לומר ברכת המפיל מליל ב' דר"ה עד ש"ע ופשיטא ליה למר התם שאין לו' תח' באותם הימי' היינו דוקא בשאר שנים אבל בשנת השמיטה נראה ודאי דצריך לברך ברכת המפיל בכונתה ככל סדר שאר שנים ממש והחלוק והטעם פשוט ליודעי חן הבאים בסוד ה' ועיין בהקדמת מוהרש"ש ברחובות הנהר דצ"א ע"א ובתשובות הרב זמרת הארץ סי' ל"ד הובאה בס' אמת ליעקב הנז' דק"ה ריש ע"ג והמשכיל יבין.

עח

(עח) הטוב והמטיב היכא שהיו מסיבין בסעודה ושותים יין ובא אחד אצלם ולא ערב לו אותו היין שהיו שותים ושלח והביא להם מביתו יין טוב יותר מהראשון הנה הרב מהרש"ל בהיותו בעיה"ק ירושת"ו בדידיה הוה עובדא ובירך על היין הב' בורא פרי הגפן והאריך בזה בתשובה בבדש"ש מסי' ד' עד סי' ח' לקיים סברתו והסכים עמו שם הרב בירך יצחק ושם הביא לנו דברי גדול הדור הרב פרי האדמה בח"ד שחולק עליו וס"ל למר דאין צריך לברך על היין השני בפה"ג כלל וכן הסכים מר בריה דרב הרב ברכ"ה בסי' קע"ז דאצ"ל בפה"ג מחדש כלל יעש"ב ועיין באחרונים בזה ולמעשה כיון שהדבר במחלוקת הוא שנוי נקטינן דסב"ל ושב ואל תעשה עדיף שלא לברך על היין השני כלל אלא סגי בברכת הטוב והמטיב וכסברת רבני ירושת"ו.

עט

(עט) הטוב והמטיב צריך לברך אפילו לא קבעו עצמם לסעודה דפת אלא לשתות יין לבד וכן נהנו העולם כמ"ש מהר"י הלוי בתשובת בגו"ר כלל א' סי' מ"ה ומ"ז יעש"ב וכן פסק הב"ח סי' קע"ר וכ"כ בפשיטות הרב ב"י סי' ג"ן ודלא כהגינת ורדים שם סי' מ"ד ומ"ו יע"ש ועיין ערך השלחן א"ח סקע"ה אות ב'

פ

(פ) הטוב והמטיב אין לברך אלא כשנשאר עדין מעט יין מן הראשון דיש לחוש לסברת הראב"ד והרדב"ז דס"ל דאם לא נשאר כלל מן היין הראשון אין לברך על השני הטוב והמטיב וכ"כ מהריק"ש והשל"ה כ"כ הברכ"י בסי' קע"ה אות ב' יע"ש גם השכנה"ג שם אות י"ג כתב דבתשובה כתב דראוי לנהוג כמ"ד דאין לברך כשאין לו עוד מן הא' יע"ש והכי נהוג עלמא ופוק חזי מאי עמא דבר

פא

(פא) בליל פסח המג"א סי' קע"ה סק"א הביא סברת מהרי"ל דאין לברך הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות ושוב כתב דרוב הפוסקים חולקים בזה והביאו הבאה"ט שם סק"א ועיין עיקרי הד"ט סי"ט אות י"א והרב ברכ"י שם כתב דמי שקדש בליל פסח על היין וראה שהיין לא היה טוב דיכול לשלוח בעד יין אחר טוב לשלשה כוסות אחרים ואין לחוש לספק ברכת הטו"ה דאע"ג דאיכא מ"ד שלא לברך הטו"ה בליל פסח הטו"ה רובא דרבוותא פליגי עליה וכו' ותו דכ"ז אינו אלא שלא להרבות בכוסות ואם כן בנ"ד דמבעי ליה לכוסות דמצוה דוקא ותו לא ליכא למ"ד שלא יברך הטו"ה ופשוט אתד"ק יעש"ב והרב ב"י סי' נ"ג חולק ע"ז וס"ל למר דבכוסות של חובה אין לברך הטו"ה לכ"ע ולא נחלקו הפוסקים אלא בשותה בתורת רשות נוסף על ארבע כוסות של חובה יעש"ב מלתא בטעמא ונראים דבריו נכונים בטעמם לכן עיקר לדינא שלא לברך הטו"ה לא בארבע כוסות של חובה ולא כששותה בתו' רשות חוץ מד' כוסות דחובה כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא נקטינן דסב"ל ועיין בשערי תשובה הנד"מ על הש"ע שם אות א' מ"ש ע"ד הברכ"י הנז' יע"ש

פב

(פב) בבית האבל מותר לברך הטוב והמטיב אבל לא בבין המצרים כ"כ הלק"ט ח"ב סי' קע"ה

פג

(פג) אם היין לבן הוא גרוע יותר מדאי אין לברך עליו הטו"ה כ"כ הב"ח ושכנה"ג ומג"א והא"ר שם ודלא כהט"ז שם ואם שתה היין ישן תחלה אין לברך אח"כ הטוב והמטיב על החדש אלא אם כן יודע שהוא טוב כמו הישן כמ"ש העט"ז ונח"צ וכל שלשים יום לתסיסתו קרוי חדש כמ"ש הרשב"ץ ה"ר הא"ר וי"א מ' יום עיין לבוש ובתשו' השו"ג זכו"ל ד"ו ע"א ולחומרא אזלינן שלא לברך אח"כ הטו"ה על היין השני אא"כ עברו עליו מ' יום דוקא.

פד

(פד) אם נתן אחד מתנה לעני איזה מלבוש שהוא שמח בו אע"פ שאינו חדש חייב לברך העני המקבל הטוב והמטיב ולא הנותן וכשנתנו לעני מעות צדקה גם העני אין צריך לברך הטוב והמטיב כ"כ הרב מעשה אברהם א"ח סי' מ"ד עש"ב.

פה

(פה) אם ערב יין הבא מחדש בתוך יין הראשון אם הרוב הוא מיין הראשון אינו מברך הטוב והמטיב ואם הרוב הוא מיין הבא מחדש יברך הטוב והמטיב כ"כ הברכ"י סי' קע"ה אות ד' משם מהרי"מ יע"ש ועיין בזה ג"כ בשע"ת שם אות ב' מ"ש ע"ז יע"ש.

פו

(פו) אם קידש תחלה על יין צמוקים ושוב בא לו יין אינו מברך הטו"ה רק צריך לומר בפה"ג כן כתב הרב בית יהודה סי' מ"ט והברכ"י סי' קע"ה יע"ש וה"ה אם נמלך ממש תוך הסעודה מלשתות יין אחר וכבר הסיח דעתו מלשתות עוד ושוב רצה לשתות עוד דצריך לברך בפה"ג ולא יברך הטו"ה כמ"ש הרב"י הנז' שם וכן הסכים הזכו"ל ד"י ע"א ושכן כתב הפרי האדמה ודלא כמהר"י הלוי אכן בסעודות גדולות בבית המשתה אפילו שבתוך הסעודה שלחו מבית אחרים יין ולא היה דעתם עליו אפילו הכי אין צריך לברך בפה"ג ודי בהטו"ה דאין זה נקרא נמלך מאחר שכן הוא הדרך בסעודות גדולות יעש"ב.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף