פני יצחק (אבואלעפיא)/א/הלכות ברכות/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פני יצחק (אבואלעפיא) א ד

אות ד

נה

(נה) דייסא הנקראת בערבי (הריסה) והם חטים מבושלים על האש מאד עם בשר ובלא בשר נוהגים אצלנו לאוכלה חמין בשבת שירה ומערבין בה דבש או צוקאר ומיני קליות הנה כשאוכלים אותה שלא בתוך הסעודה מברך עליה תחילה מזונות ולבסוף על המחיה כמ"ש מרן בסי' ר"ח ס"ב ואם בירך עליה בסוף ברכת המזון יצא דלא כמ"ש מרן שם סי"ז כמ"ש המחב"ר שם ואם אוכלם אחר הסעודה קודם ברהמ"ז אינו צריך לברך עליה לבסוף דברהמ"ז שמברך על סעודתו פוטרת הדייסא כמ"ש הט"ז שם סקי"ח ועיין באה"ט שם סקכ"ג ועיין בא"ר סי' ר"ו סק"ה ובמג"א בסס"י שכ"ד ובמשכנות הרועים ד' קפ"ז ע"א אות קי"ח שכ' דמנהג ישראל לאכול הדייסא הנז' בשבת שירה ה'ן ל'ו שורש ורמז בפ' ויהי בשלח יע"ש ואם אוכל הדייסא הנז' בתוך הסעודה עם הפת א"צ לברך עליה כלל דפת פוטרתה כיון דהויא מדברים הבאים מחמת סעודה כמ"ש מרן בסי' קע"ז ע"ש.

נו

(נו) דוחן הנקרא בערבי (דורא) כידוע, אם אוכלו צלי מברך עליו אדמה ואם טחנם ועשה מהם פת מברך שהכל כמ"ש מרן סי' ר"ח ס"ח וה"ה לשאר מיני קטניות כפולים ועדשים וכיוצא בהם אם עשה מהם פת מברך שהכל ואם עשה אותם קליות מברך אדמה כמ"ש הברכ"י סי' ר"ה אות א' ואם בירך על פת דוחן מזונות יצא כיון דהרד"א ס"ל דעי' ברכת פת דוחן מזונות וכ"פ הפר"ח הביאו היד אהרן יע"ש הגם דאנן לא קי"ל הכי ה"ד לכתחי' ופשוט' וכן פסק הרב חיד"א בחיים שאל ח"ב סי' מ"ז דעל פת דורא מברך שהכל ואם עשה ממנה תבשיל מברך בפה"א אלא דמדבריו התם מוכח להדיא דס"ל דדוחן לחוד ודורא לחוד ולדעתי פשוט דהיא דוחן הוא רורא וכ"כ בס' חי' דינים מירושלים ת"ו בד"א ע"ג יע"ש.

נז

(נז) דברים הבאים תוך הסעודה דאינן טעו' ברכה לא לפניהם ולא אחריהם כמ"ש מרן ריש סי' קע"ז נסתפק המג"א שם סק"א כשאינו חפץ לאכול פת רק דאוכל מעט פת ומברך עליו המוציא אם הוא פוטר שאר המאכלים וכ"ש אם אוכל פת פחות מכזית ושוב כתב וז"ל ואפ"ל כיון דדרך לקבוע סעודה עליהם הפת פוטרתם וצ"ע לכן לא יברך עליהם ולא על הפת אם לא בשבת ויו"ט עכ"ל והבאה"ט שם כנראה שהגיה כדברי המג"א דכיון דדרך לקבוע סעודה עליהם אין הפת פוטרתם וצ"ע, לכן יברך עליהם ולא על הפת וכו' יע"ש והרב מחצית השקל שם לא הגיה כדברי המג"א כי אם בסוף לשונו שכתב לכן יברך עליהם וכו' כצ"ל יע"ש ועי' יד אפרים שדחה הגהה זאת של מחה"ש הנז' ממש בתחי' דכיון שדרך לקבוע סעודה עליהם הפת פוטרתם ואיך סיים לכן יברך וכו' ומכח זה הגיה כדברי המג"א לכן לא יברך עליהם אלא יאכלם עם הפת וכו' יע"ש ולפי הגהת הבאה"ט ליתא דחיית הי"א הנז' כמובן ואיך שיהיה לענין דינא ודאי דהפת פוטר בכל גוונא כיון דרוב פעמים הפת עיקר ולא פלוג כ"כ הרב אבן העוזר בסי' קע"ד יע"ש והיותר טוב שיברך עליהם תחילה וסוף ולא יאכל פת כלל כל שאינו חפץ לאכול פת כלל כהגהת המחה"ש בדברי המג"א וכ"כ החס"ל בריש סי' קע"ז יע"ש וכן הסכים הרב לבושי שרד שם כדעת המג"א יע"ש.

נח

(נח) דברים הבאים מחמת סעודה דוקא ירקות מבושלים או העשוים לסלאטא לגרור תאות המאכל מיקרו מחמת הסעודה אבל ירקות חיין כחזרת וקשואין דינם כפירות וטעונים ברכה כמ"ש הב"ר סי' פ"ה.

ואף שאכל תבשיל של חזרת וקשואין ומלפפונות ללפתן עם הפת אם הביאום אח"כ לפירות יברך עליהם כ"כ הברכ"י ריש סי' קע"ז והחס"ל שם דק"ט ע"א אות ח' כתב ע"ז בי"א שצריך לברך עליהם וי"א שאין צריך לברך עליהם וי"ש יאכל מין אחר תחי' שברכתו שוה לאותם פירות או יאכל מהם בברכה קודם נט"י לסעודה ואם לא עשה כן ולא הי"ל פירות אחרות מאותה ברכה כ"כ הברכ"י דכבר נהוג עלמא לברך עליהם עכ"ל יע"ש.

נט

(נט) באתרי דאיכא ענים שאוכלים פת שחרית ומלפתין אותו עם צנון ובצלים וקשואים חיים נראה שאם אוכלים תחילה ללפתן אף אם אח"ך אוכל אותם בלא פת א"צ לברך כמו כשאר פירות כמ"ש בשערי תשובה על הש"ע סי' קע"ז ע"ש ועיין בזכו"ל ד"ה ע"ב אות י"ד שהאריך קצת בזה וסוד"ק הביא מ"ש הק"ד סי' קע"ז דאם אכל תוך סעודתו בפת לא יברך ע"ש

ס

(ס) דברים הבאים אחר הסעודה או אפילו תוך הסעודה שלא מחמת הסעודה מברך תחילה וסוף עיין בזה בש"ע סי' קע"ז ובב"י שם ובכל החונים עליו ופאר הדור סי' קל"ה הרשב"ש סי' תמ"ר הלק"ט ח"ב סי' קנ"ר גן המלך סי' קל"ב גו"ר כ"א סי' מ"ח בדש"ש סי' י"ו ריח שדה סי' ד' ובש"פ ע"ע ובסעודות גדולות שרגילים שלאחר גמר האכילה מושכין ידיהם מן הפת ומסירין אותו מן השולחן ומנקים המפות ועורכים השולחן בפירות ומיני מגדים וקובעים עצמן לשתות צריכים לברך על כל מה שמביאים לפניהם בין ברכה לפניהם בין לאחריהם ואין לסמוך בהם לא על ברכת המוציא ולא על ברהמ"ז ואף אם מניחים על השלחן הנז' קצת מן הפרוסות של פת הנשארות מן הסעודה כדי שיהיה נראה שעדין לא משכו ידיהם מן הפת אין זה נכון דודאי משכו ידיהם מן הפת ואין דעתם לאכול עוד מאותם הפרוסות כלום לפיכך כל איש הירא ומדקדק יזהר בזה לברך על הפירות הנז' כ"כ הלבוש בסי' קע"ז אבל הב"ח כתב דמנהגנו כדברי התוס' דלעולם דעתנו על הפת והרב חיד"א בברכ"י שם הביא ממהרש"א דבמצרים שנוהגים לסלק השולחן ומביאים שולחן אחר מלא פירות ומיני מגדים ופרוסה קטנה פת על כלי המלח דינא הוי שיברכו ברכה אחרונה ג"כ על הפירות אבל לא יברכו על היין ששותים עם הפירות לא לפניו ולא לאחריו ואף אם אינם מסלקים השלחן כיון דסלקו ידיהם מן הפת יברכו על הפרות לפניהם ולאחריהם ועל היין ששותים עם הפירות יכוונו בברכת היין ששותים בתחלת הסעודה לפטור באותה הברכה היין ששותים עם הפירות וברכה שלאחריו ברהמ"ז פוטרו כמ"ש מהר"י ויין בתשו' יעש"ב והביאו דבריו הק"ס וב"מ לפסק הלכה יע"ש, ועיין להרב ויקרא אברהם נר"ו בא"ח סי' י"ד מ"ש בזה ע"ש וז"ל החס"ל בריש דק"ט והאיש הירא ומדקדק יזהר בזה בסעודות גדולות לברך ברכה אחרונה על הפירות אחר ברהמ"ז כי ודאי משכו ידיהם מן הפת או יזהר שלא למשוך ידו מן הפת ויאכל ממנו עם הפירות וזה עדיף לפי שי"א שאין לברך עליהם לאחריהם אפילו סילק הפת לגמרי ועכ"פ על היין א"צ לחזור ולברך ותמרים וכל מדי דמיזן א"צ לברך אחריהם דברהמ"ז פוטרתו עכ"ל יע"ש ולאו דוקא פירות ומיני מגדים אלא אפילו בשר ודגים נמי דינם כפירות ומ"מ וטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם כמ"ש החס"'ל שם והוא פשוט.

סא

(סא) דברים הבאים מחמת הסעודה לענין תאנים וענבים ואבטיחים וכדומה שרגילים לאוכלם בסעודה יחד עם מאכלי גבינה רבו הדעות בזה כמ"ש הזכו"ל שם ד"ה ע"ב ובסו"ד כתב דהיותר נכון שיאכל מהם קודם נט"י מעט ויברך עליו ע"ד לאכול מהם בתוך הסעודה ויוצא מכל הפקפוקים יע"ש וכ"כ החס"ל שם אות ז' וכן עיקר.

סב

(סב) דברים הבאים מחמת סעודה אם צריך לברך על היין שרף בתוך הסעודה כשלא שתה קודם עיין באה"ט סי' קע"ד סק"ח שהביא כמה פוסקים לברך וכ"פ השכגה"ג והרב"ד סי' פ"ד והעט"ז כתב ליתן אותו על השלחן בשעת המוציא ואז המוציא פוטרו ואם לא עשה כן יטבול פת בתוכו וכ"כ הח"י וכס' הב' כתב דטבילת פת ל"מ אלא צריך לכוין בברכת המוציא לפוטרו והא"ר סס"י קע"ז כתב דטבילת פת ל"מ וגם ליתנו על השלחן אין לסמוך ע"ז אלא צריך לברך עליו דוקא ודלא כמ"ד שחלק על הלבוש יע"ש עכ"ל הזכו"ל שם ועיין בס' כ"מ דע"ה ע"ב אות י"ט שהאריך בזה וסו"ד כתב דאם לא ברך על היין שרף קודם נט"י יכוין בשעת ברכת המוציא לשתות הי"ש עם הפת ללפת גם בו את הפת וכשיביאו לפניו היין שרף בתוך הסעודה יאכל פת עם היין שרף בתחילת שתיתו דהיינו שיטבול בו פת בתחילת שתיתו ויאכל ויהיה דעתו לטבל בו את הפת גם בסוף שתייתו היין שרף ויעשה כן בסוף שתיתו לטבול בו גם את הפת דאז אפילו אם בנתים שתה את המים שרופים בלא פת אינו טעון ברכה אף לפניו יעש"ב וגם תקון זה יש לפקפק בו לענ"ד כפי מ"ש הוא עצמו לעיל משם הרב נ"ש וגם כפי מ"ש הא"ר שהביאו הזכו"ל שם כנז' כמו שיראה המעיין והנכון לענ"ד לצאת מכל הפקפוקים והספיקות שיטול בתוך הסעודה קודם שישתה המים שרופים מעט צוקאר וכדומה ויברך שהכל ויכוין בברכתו לפטור גם את המים שרופים שישתה אחר כך או יתן לאחר שאינו אוכל עמו כוס מים שרופים לברך ויכוין המברך לפוטרו לשומע והשומע יכוין לצאת בברכת חבירו כמ"ש האחרונים תקון זה על המים או שאר משקין הבאים תוך הסעודה ע"ע וה"ה נמי למים שרופים ופשוט.

סג

(סג) זית או מליח וכיוצא בו דאוכלים אותו תוך הסעודה לפתוח תאות המאכל וכן כל דברים הממשיכים האכילה כדגים קטנים ותמרים וירקות פטר להו פת לפי שבאו לצורך סעודה שעל ידי אוכל יותר ואינם צריכים ברכה לפניהם כמ"ש המג"א משם רש"י ותוס' וב"ח דלא כהרא"ה וכן עיקר דכל דבר שבא לעורר תאות המאכל פת פוטרו וה"ה צנון דאינו בא אלא לפתוח ולעורר תאות המאכל דא"צ ברכה אפילו לפניו תוך הסעודה כ"כ הב"מ דע"ז אות ו' וה"ה (לסלאטאס) שאוכלים תוך הסעודה לעורר תאותם לאכילה דא"צ ברכה לפניהם ופשיט.

סד

(סד) אם בתוך הסעודה שלחו לו חביריו מבתיהם דברים אפילו שדרכם ללפת בהם את הפת צריך לברך עליהם כדין נמלך כמ"ש מרן סקע"ז ס"ה ומור"ם כתב שם שלא ראה נזהרים בזה וה"ט משום דסתם דעת האדם ע"כ מה שמביאים לו בסעודה וכתב המג"א שם דבפירות ל"מ דעתו אא"כ מלפת בהם את הפת עי"ש וירא שמים יזהר להיות דעתו בשעה שמברך על הפת ועל היין והפירות ע"כ שיבא לו אפילו בדרך רחוקה דלאו אורחא דמלתא או ימשוך ידו ויניחם לאחר ברהמ"ז או יאכלם עם פת כמ"ש החס"ל שם אות ד' ואפילו לדעת מרן שהצריך לברך עליהם כנז' כתב מהריק"ש שם דזה דוקא כשאוכלם בלא פת דבאוכלם עם פת הפת עיקר וברכת פת פוטרתן והדבר ברור שאין לברך שנית על הפת כשאוכל עמו מהדורון עכ"ל וה"ד הזכו"ל דס"ו ע"א.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף