פני יהושע/בבא קמא/ע/א

פני יהושע בבא קמא ע א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמרא איכא דאמרי אמרי נהרדעי וכו' טעמא דכפריה דמיחזי כשיקרא אבל לא כפריה כתבינן. ולאו משום דפליגי אדר"י אלא דסברי דאף על גב דאינו יכול להקדישו ולהקנותו ממש מ"מ מועיל לענין הרשאה כ"כ הרא"ש והרמב"ן בס' המלחמות כתב ע"ז באריכות ותורף כוונתו דנהרדעי נמי מודו דשליח שווי' אלא דסברי דשליחות אינו מועיל דאכתי מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את לכך צריך להקנות לו בגוף המטלטלים ע"י הרשאה ואף ע"ג שהקנין אינו מועיל משום דר"י היינו לענין שלא נגמר הקנין ומצי המקנה למיהדר ביה אבל כל כמה דלא הדר ביה ודאי לא מצי הלה למימר לאו בעל דברים דידי את וע"ש באריכות אבל קשיא לי דא"כ אמאי קאמר אביי בסמוך דאי תפס לא מפקינן מיניה כיון שאין לו שום זכיה בגויה שהקנין מעיקרא אינו חל משום דר"י ומאיזה טעם יועיל תפיסתו ויש ליישב בדוחק אבל לולא דבריהם היה נ"ל לומר דהא דאמרינן בלישנא בתרא דכתבינן אורכתא אמטלטלי דלא כפריה היינו דוקא במטלטלי דפקדון אבל במטלטלי דגזילה אפילו לא כפרי' לא כתבינן משום דר"י ואין להקשות דא"כ מאי איכא בין האי לישנא ללישנא קמא די"ל לאידך צד דללישנא קמא בפקדון לעולם כתבינן וללישנא בתרא אתי לאשמעינן דבפקדון נמי זימנין דלא כתבינן כגון היכא דכפרי' משום מיחזי כשיקרא ואף שלשון הגמ' משמע דלישנא בתרא מוסיף בכתיבת הרשאה ממש ניחא לן לומר כן כי היכי דלא תקשה אמאי פסקינן כר"י דהא אמימר ור' אשי דאמר לחד לישנא שותפ' שווי' משמע דפליגי אדר"י ובתראי נינהו ולפי מ"ש א"ש דאינהו איירי בפקדון וכן נ"ל להדיא מל' הרמב"ם בפ"ג מהל' שלוחים ומלשון הטור ח"מ סי' קכ"ג ע"ש אבל מלשון התוספות לא משמע כן ואפשר דאינהו סברי דלישנא קמא נמי סובר דבפקדון דכפריה לא כתבינן דכיון דכפריה ה"ל כגזל וא"כ ע"כ דלישנא בתרא איירי אפי' במטלטלי דגזילה וצ"ע לכל הפוסקים ועמ"ש בסמוך:

בפרש"י בד"ה משום דר"י וכו' הלכך אם אבד יכול לחזור ולתבוע מיד הנאמן עכ"ל. נ"ל דכוונתו ליישב הל' דקאמר לא כתבינן ולא קאמרי לית ביה מששא כמו בסמוך ולפירושו א"ש דשאני הכא שיש איסור בכתיבה שע"י כך נותנין מכשול לפני הנאמן שסומך על ההרשאה ומוסר לו הממון דלאו כ"ע דיני גמירי וכיון שאין ההרשאה כלום צריך לשלם הנאמן להבע"ד שלו מחדש. ומה שהקשה ב"י בסי' קכ"ג על לשון רש"י למה יתחייב לשלם מחדש ולא גרע משליח שעשאו בעדים שאם נתן הנאמן ליד השליח ונאבד פטור נ"ל ליישב דלרש"י ודאי גרע דבשלמא שליח שעשאו בעדים שתחילתו היה שיתנם להשליח כדי להביאם לידו וא"כ הרי עשה הנאמן כמו שצוה ומשמסרו לשלוחו ה"ל כאילו מסרו לידו ממש אבל כאן בהרשאה צ"ל דס"ל לנהרדעי דלאו שלוחו שויי' אלא מקנה לו גוף המטלטלים וכיון שמצד הדין אין ההקנאה כלום משום דר"י הרי נתבטל ההרשאה וחוזר הבע"ד על הנאמן ואומר לו לא היה לך ליתן לו עד שיראה לך על פי ב"ד שההרשאה היתה כדין וכמ"ש הפוסקים גבי שט"ח שמסר המוכר ללוקח ולא כתב ליה קני לך איהו וכל שעבודיה והלך הלוה ופרע ללוקח המוכר חוזר וגובה חובו מלוה כ"כ הטוח"מ סי' ס"ו סי"ח והביאו בש"ע שם ומהטעם שכתבתי וה"נ דכוותיה וק"ל. ומיהו ל' מיד הנאמן שכתב רש"י אינו מדוקדק דהא בגזלן עסקינן הכא ונראה דאגב גררא דכולהו אורכתא דשמעתין דמשמע לרש"י דאיירי במטלטלין דפקדון כנראה להדיא מלשונו בסמוך דכפריה אם תבעו מפקיד לנאמן ואגב ריהטא פירש נמי הכא מיד הנאמן וצ"ע:

בד"ה דכפריה וכו' בב"ד עכ"ל. נ"ל כוונתו דכל היכא דכפריה חוץ לב"ד לא כפריה קרינן ליה ומוכח כן מסוגיא דשבועת העדות שהביאו התוספות ומוקמינן ליה בדלא כפריה וא"כ קשה מה צורך לעדות אע"כ מפ' רש"י דאיירי שכפר חוץ לב"ד לכך השביע הלה את העדים ואפ"ה קרינן ליה לא כפריה כיון שלא כפר בב"ד וק"ל:

בגמרא משום דא"ל לאו בעל דברים דידי את. וקשה מהיכי תיתי מצי למימר כן דהא קי"ל בכ"מ שלוחו של אדם כמותו ומצאתי במרדכי שרבינו יואל הקשה כך והשיב לו ראב"ן דטעמא דלמא שכיב המשלח ונפול זוזי קמי' יתמי וממילא בטל השליחות וזה דוחק וגם מצאתי ברא"ש פרק הגוזל גבי שליח שעשאו בעדים שהקשה כן ותירץ דהא דמצי למדחייהו היינו משום דמצי למימר שמא ביטל המשלח שליחותך אבל אי כתב ליה דון וזכי תו לא מצי לבטל אבל גם זה ליתא להסכמת רוב הפוסקים דאפי' בהרשאה נמי מצי המרשה לבטל כמו בשליח ואפ"ה בשניהם פטור הנאמן כ"ז שלא ידע בביטול עיין בטח"מ סי' קכ"ב וקכ"ג ול"נ דלא שייך הכא כלל שלוחו של אדם כמותו דמצי הלה למימר כיון דלאו בע"ד דידי את מאן יימר דאיהו הוי טען אלו הטענות שאת טוען ואפשר שלא היה מעיז לנגדי דהא מה"ט אין לנתבע לעשות מורשה כדאיתא בטוח"מ סי' קכ"ד ועי' סי' י"ז שאין לדיין לשמוע דברי הבע"ד מפי המתורגמן אבל לבתר דכתב ליה דון וזכי ה"ל בעל דבר ומצי למיעבד דינא בהדיה כנ"ל ועיין בסמ"ע ריש סי קכ"ד ובש"ך סימן קכ"ג:

בתוספות בד"ה לא כתבינן וכו' אבל אמטלטלי דפקדון כתבינן וכו' עכ"ל. כבר כתבתי דע"כ האי מטלטלי דפקדון היינו בדלא כפריה ואע"ג דהאי לישנא לא שני ליה בין כפריה ללא כפריה מ"מ בפקדון דכפריה ה"ל כגזלן וא"כ לא כתבינן משום דר' יוחנן:

בד"ה אמטלטלין דכפריה וכו' דבשבועות דייק וכו' אבל לא כפריה כתבינן וכו' עכ"ל. ואין להקשות דא"כ דאיירי בדלא כפריה למה הוא משביע את העדים די"ל דאיירי דבשעת כתיבת ההרשאה לא כפריה ועכשיו כופר בו כ"כ התוספות שם בפ' שבועת העדות ומכאן קשה לי על מה שהביא הב"י בטוח"מ סי' קכ"ג בשם תשובת הרי"ף דאפילו כפר בפקדון אחר כתיבת ההרשאה ואף ע"פ שהודה מעיקרא נתבטל ההרשאה וא"כ קשיא לי סוגיא דשבועות ויש ליישב דהא בלא"ה קשה להרי"ף למה לא יועיל ההרשאה דכיון שהודה מעיקרא לא שייך מיחזי כשקרא אע"כ דטעמא דהרי"ף דנהי דלא שייך מיחזי כשקרא מ"מ לא כתבינן משום דר' יוחנן דכיון דכפר עכשיו נמצא דהקנין לא חל מעיקרא שהקנה דבר שאין ברשותו דלהרי"ף אפשר דלישנא בתרא נמי סבר דשייך מלתא דר"י בהרשאה כמו ללישנא קמא ומאי דקאמר טעמא דמיחזי כשקרא איצטריך להיכא דכפר בפקדון פעם אחד חוץ לב"ד ואחר כתיבת הרשאה הודה נמצא דלא שייך האי טעמא דר"י דהא שפיר קאי ברשותיה למפרע דכפירה חוץ לב"ד לאו כפירה הוא אבל למיחזי כשיקרא ודאי חיישינן נמצא דשפיר כתב הרי"ף דמהני תרי טעמי לא כתבינן אלא כשהודה מתחילה ועד סוף וא"כ האי סוגיא דשבועו' דמוקי לה בבא בהרשאה וכשהודה לכתחילה וכפר לבסוף היינו למאן דלית ליה דר"י דהא בלא"ה כמה תנאי ואמוראי פליגי לעיל בדר"י ור"י אפשר דמוקי למתני' דשבועות בקרקעות כמ"ש התוס' בסמוך כנ"ל ליישב לשון הרי"ף וצ"ע ועמ"ש בסמוך:

בא"ד וא"ת ללישנא קמא דנהרדעי מאי הוה משני אמתניתין דשבועות וכו' עכ"ל. וקשה אמאי לא משני דמתניתין דשבועות איירי ללישנא קמא בפקדון וכמ"ש לעיל דבפקדון וודאי כתבינן וכן תירצו התוספות להדיא בשבועות ע"ש וכו'. ונ"ל ליישב דקושיית התוספות נמשך דוקא לדבריהם הקודמים דהא דכתבינן עכשיו הרשאה היינו משום דהלכתא כלישנא בתרא משום דסוגיא דשבועות אזלי כוותיה וא"כ קשיא מנ"ל הא דלמא כלישנא קמא נמי אתיא דהא ללישנא קמא נמי שייך לחלק בין כפריה ללא כפריה ובפקדון דאי כפריה ה"ל כגזלן ולא כתבינן משום דר"י ובלא כפריה בפקדון לא שייך דר"י כמ"ש התוספות לעיל בסמוך וא"כ ממ"נ לתרתי לישני צריך לאוקמי בשבועות בדלא כפריה אע"כ דא"א לומר דסוגיא דשבועות אתיא כלישנא קמא דכיון דלישנא קמא סובר דמלתא דר"י שייך בהרשאה וא"כ לעולם לא כתבינן אלא היכא דלא כפריה בב"ד לא בתחילה ולא בסוף כמ"ש בשם הרי"ף וא"כ מאי צורך לשבועת העדות כיון שהודה אבל ללישנא בתרא א"ש כגון דמעיקרא לא כפריה ואחר ההרשאה כפריה דלסברת התוספות לישנא בתרא סובר דלא שייך מלתא דר"י בהרשאה דשליח שוויה כמ"ש בסוף הדיבור וא"כ מקשו שפיר דהא דקי"ל הלכתא כלישנא בתרא היינו משום דסוגיא דשבועות בע"כ אזלא כוותיה א"כ מאי משני לישנא קמא במשנה דשבועות ודו"ק. אבל קשה כיון דלישנא קמא היינו משום דר"י א"כ מאי מקשו ממשניות דבכורות ושבועות דהא א"ש דלא כר"י וכסתם משנה דצנועין וכרבי דוסא והא דלא סבר ר"י הכי היינו משום דסתמא אחרינא אשכח ומסייע ליה נמי קרא כדאיתא לעיל בגמ'. וי"ל דאפ"ה לא הוי פליג אכל הני משניות כיון דהכא תלתא סתמי והתם חד סתמא וק"ל:

בא"ד ולהך לישנא אמטלטלי דגזילה נמי כתבינן כו' עכ"ל. משום דע"כ משמע להו דבגזילה איירי דאי בפקדון ללישנא קמא נמי כתבינן וכן הוא בספר המלחמות להרמב"ן וכבר כתבתי דמלשון רש"י והרמב"ם והטור לא משמע כן:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.