פני יהושע/בבא מציעא/כד/א

פני יהושע בבא מציעא כד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בפרש"י בד"ה אגניב ליה כסא דכספא. עיין בספר ת"ח:

בתוספות בד"ה ומודה ר' שמעון כו' וקשה דלא מצינו דאמרו רבנן דבר זה בפירוש כו' עכ"ל. פי' לדבריהם רבנן לא נחתו כלל לדין טביעת עין דלא מהדרינן אלא לת"ח דוקא ואינהו לא איירי אלא לחלק בין דבר שיש בו סי' שמחזירין לכל אדם ובין דבר שאין בו סי' בשלמא אדברי ר"ש במתני' לא קשיא להו משום די"ל דבאמת עיקר פלוגתא דר"ש לאידך גיסא דשמע לרבנן דנקטי כללא דכל שאין בו סי' אין חייב להכריז וקאמר איהו דדוקא בכלי אנפוריא הדין כן אבל בדבר שיש בו ט"ע לעולם חייב להכריז כדי להחזיר לת"ח אבל מדקאמר הכא בברייתא ומודה ר"ש משמע להדיא דעיקר פלוגתא דידיה בדבר שאין בו טביעת עין מקשו שפיר ודו"ק:

בגמרא אבל מצאן שנים שנים חייב להכריז. הא דלא דייק הש"ס הכא שמעת מיניה מנין הוי סימן כבשאר דוכתי משום דאיכא למידחי דהכא משום סימן דמקום חייב להכריז דכיון שמצאן שנים שנים ידעינן שהם דרך הינוח ויוכל ליתן סימן במקום משא"כ במצאן א' א' אפשר שהוא דרך נפילה ולא יוכל ליתן סימן במקום אבל לקמן גבי צבורי פירות מדייק שפיר דאי גרסינן צבורי ע"כ משום סי' דמנין הוא דאי משום סי' דמקום אפי' צבור א' נמי דכיון שהם צבורים ידעינן דדרך הינוח הוא וק"ל ודברי התוספ' בד"ה אבל מצאן עי' במהרש"א:

שם את"ל פליגי אפילו ברוב עכו"ם הלכה כמותו או אין הלכה כמותו. ויש לתמו' דלא מצינו איבעי' כזו לענין הלכה דהא הלכה פסוקה בידינו דיחיד ורבי' הלכה כרבי' אם לא היכא דהש"ס פוסק להדיא כיחיד ויש ליישב משום דע"כ לא נעלם מבעל האיבעי' מתני' דמכשירין דמייתי בסמוך דברוב ישראל חייב להכריז ולא ברוב עכו"ם וא"כ איבעי' ליה שפיר דאם תימצי לומר דפליגי אפילו ברוב עכו"ם וא"כ לרשב"א בתרווייהו הרי הן שלו ולרבנן בתרווייהו חייב להכריז א"כ יש להסתפק אם יש לפסוק הלכה כרשב"א כיון דע"כ סתם דמתני' דמכשירין לא אתי' כרבנן דלדידהו אפילו ברוב עכו"ם חייב להכריז אע"כ דאתי' כרשב"א והא דקתני ברוב ישראל חייב להכריז היינו בטמון כדלקמן או דלמא דאפ"ה הלכה כחכמים כיון דסתם מתני' דהכא דקתני מצא פרי בכלי חייב להכריז לא אתי' כרשב"א דמשמע דאפילו במקום שרוב ישראל מצוין חייב להכריז אע"כ דאתי' כרבנן וא"כ ה"ה לרוב עכו"ם דהא לדידהו ליכא לאיפלוגי וע"ז מסיק עוד או דלמא הלכה כמותו ברוב עכו"ם ולא ברוב ישראל והספק בזה שנאמר דראה ר' דברי רשב"א ברוב עכו"ם ולא ברוב ישראל והיינו כסתמא דמכשירין ולא נוקי לה בטמון ולא תקשי נמי סתמא דהכא ודוק:

בגמרא ת"ש מצא בה אבידה אם רוב ישראל חייב להכריז ואם רוב עכו"ם אין חייב להכריז. לכאורה קשיין דיוקא אהדדי לענין מחצה על מחצה. אלא שראיתי דמסיי' בהדיא במשנה שם מחצה על מחצה חייב להכריז וא"כ קשי' טובא אמאי נקט רוב ישראל כלל דבכה"ג מדייק הש"ס במשנה דלעיל מינה במצא תינוק מושלך ע"ש ברע"ב ותי"ט. והנלע"ד משום דבלא"ה ע"כ אין הדין שוה דבמחצה על מחצה חייב להכריז היינו דוקא כשראה שנפל מישראל ומש"ה חייב להכריז דבעל האבידה לא מייאש כיון דאיכא מחצה ישראל ובעל האבידה גופא נכנס ג"כ בכלל הספק דמחצה ישראל דשמא ימצאנו הוא בעצמו ומספק השקול דמחצה עכו"ם ודאי לא מייאש. משא"כ כשלא ראה ממי נפל אין חייב להכריז במחצה על מחצה דדל מהכא המוצאו בעצמו שלא נכנס בכלל הספק דמחצה ישראל שהרי הדבר ידוע לו שלא נאבד ממנו וא"כ הדר ה"ל עכו"ם רובא ואמרינן דמרוב עכו"ם נפיל משא"כ ברוב ישראל אפילו אם לא ראה ממי נפל אפ"ה חייב להכריז כן נ"ל נכון. אלא דלפ"ז קשה למאי דמוקי לה בסמוך בטמון דלא שייך טעמא דיאוש אע"כ הא דברוב עכו"ם אין חייב להכריז היינו כשלא ראה ממי נפל וא"כ במחצ' על מחצה אמאי מכריז דכיון שברי להמוצא שהוא בעצמו אינו בעל האבידה ה"ל עכו"ם רובא. ואפשר דלמסקנא הא דקתני מחצה על מחצה היינו לבר מהמוצא. ואפ"ה לא קשי' ליה אמאי נקט לבבא דרוב ישראל דלא דייק ליה האי דיוקא דומי' דאינך מתניית' טובא דנקט שם בהאי לישנא גופא ודוק:

בתוספות בד"ה ותפשוט כו' וי"ל דמ"מ תפשוט כו' עכ"ל. ופירושם נראה דוחק דמאי נפקא לן בפשיט' כה"ג כיון דאכתי לא ידעינן מידי. ולפמ"ש לעיל דעיקר האיבעי' היינו נמי לפסק הלכה א"כ א"ש דמקשה הש"ס דתיפשוט מיהא דהלכה ממש כההיא מתני' דבין למאי דס"ד מעקרא דרשב"א היא ובין למאי דדחי דרבנן היא ומודו ברוב עכו"ם. מ"מ ע"כ הלכה כאותה משנה דסתמא היא. וע"ז דחי הש"ס דאיכא למימר רשב"א היא ולא שני ליה בעלמא בין רוב עכו"ם או רוב ישראל והא דקתני הכא ברוב ישראל חייב להכריז היינו דוקא בטמון. וא"כ דלרשב"א לא שני ליה אפשר דאפילו ברוב עכו"ם נמי אין הלכה כמותו. והיינו משום דקשי' סתמא דמתני' דהכא דקתני אלו חייב להכריז סתמא כמ"ש התוספת בד"ה את"ל ואע"ג דברוב ישראל איירי מ"מ י"ל דה"ה לרוב עכו"ם כיון דלא אשכחן תנא דמחלק בפירוש וסתמא דלישנא דרשב"א דקתני בכל מקום שהרבים מצויין משמע דאפילו ברוב ישראל איירי ודוק:

בד"ה בטמון ולא בעי לאוקמי שאין רבים מצויין שם כו' עכ"ל. ויל"ד אמאי קשי' להו טפי בדברי המתרץ ולא הקשו על המקשן ולפי מה שדקדקתי לעיל מבבא דמחצה על מחצה א"ש דהמקשה סבר דע"כ מטעם שהבעלים מתייאשין נגעו בה ולא משום דלא ידע ממי נפל דא"כ קשי' אמאי יכריז במחצה על מחצה וא"כ לא מצי לאוקמי כשאין רבים מצויים משא"כ להתרצן דלדידי' ע"כ לאו מטעם יאוש איירי מקשו שפיר. אלא דנראה שהתו' לא נחתו לזו הסברא וא"כ צ"ע:

בא"ד וא"ת ובטמון למה יגע בו אי משום שיפנה כו' המפנה יקחנה ויכריז עכ"ל. ולא יכולתי לעמוד על דבריהם דמנא להו דלא איירי תנא באמת שמצאן המפנה עצמו והוא ישראל ומש"ה קאמר דברוב ישראל חייב להכריז. וברוב עכו"ם הוא שלו וכן משמע להדיא מל' הגמרא דקאמר ונמלך עליה לפנותה ולא קאמ' זמנין דמימלך ומפנה לה. אע"כ דקושטא דמילתא בהכי איירי שמפנה אותה עכשיו וצ"ע:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.