פירוש מיוחס לתלמיד רס"ג/דברי הימים א/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פירוש מיוחס לתלמיד רס"ג דברי הימים א א

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

א

אדם שת אנוש. ואין לתמוה למה לא הטיל הכתוב ו' בתיבה השלישית כמנהג כל הכתובים 'ראובן שמעון לוי ויהודה' (שמות א ב), אמנם כי קצר ולא פירש מעשיהם לפי שלא היו אנשי הוגן והיו מכעיסים בעבודה־זרה, ואנוש הוא דור שלישי, ובימיו התחילו להכעיסו בשלש עבירות, שנא' 'אבי (כל) יושב אהל ומקנה (בראשית ד כ) מקנה בסתר וחזרו להכעיס בגלוי ומשמיעים קולם שנאמר 'אבי כל תפש כנור ועוגב', חזרו להיות עושים צלמים וקוראים אותם בשם בוראם, שנא' אז הוחל לקרא בשם ה' (שם ד כו), וזה לִקרוא כמו מִקְּרוא כדרך המקרא בהרבה מקומות משמשת ל' במקום מ' כמו 'אמרי לי אחי הוא' (שם כ יג) ופתרונו 'ממני'. וכן 'לעגלות בית און' (הושע י ה) והיא מֵעגלות בית און יגורו ויפחדו וירעדו שכני השמרונים כי יתאבלו עליו עמו וכמריו שהיו מזמרים ומגילים לפניו ויהפך לבם לאבל על כבודו כי גלה ממנו, וכמו לחונן דלים (משלי כח ח) מִחונן דלמד מם הוא ממה שחונן הקב"ה לעניים, הוא מרבה הונו, שעניים לווים בריבית, וחכמים פירשו למלכות ובונה בהם גשרים (רבה ויקרא פל"א). והוחל זה לשון חול הוא, כלומר תפשו דרך חולין והניחו לשון הקודש מקרוא בשם ה', ולכן לא הטיל בו ו' עד שבא לנח איש צדיק תמים, כי עד נח היו מכעיסים כולם בעבודה־זרה ובזנות, שנאמר ואחות תובל קין (בראשית ד כב) שחזרו להותבל בזנות כעין שנ׳ תבל עשו (ויקרא כ יב), לכן לא הזכירם אלא להוציא מהם תולדות, וסילק וקיצר דבריו מהם.

ג

למך. זה בן שת, ואותו למך שנאמר בו 'כי איש הרגתי לפצעי' (בראשית ד כג) בן קין הוא. ואף־על־פי שאומרים בני אדם (תנחומא) שהרג את קין, שגיון בעיני ואינו כן, אמנם מתמה ואומר וכי אני הרגתי להבל שהיה איש לאיברים וילד בשנים, קין שהרגו נתלו לו שבעה דורות שנ' לכן כל הורג קין שבעתים יוקם (שם ד טו) למך שלא הרג כלום לא תבוא בימיו הרעה אפילו עד שבעים ושבעה (בראשית־רבה כג) לפי שהיה נח מתרה בהם כל שעה.

ד

נח שם חם ויפת. יש אומרים כי שם ראשון ללידה כאשר מיחסו כאן, ואשר פתח ביפת לתולדות וייחוס הבנים תחלה כדכתיב בני יפת גמר ומגוג, לפי שדבריהם מעטים ונסתלק מהן תחלה מהרה ואחר־כן התחיל לייחס בבני שם שאין להם הפסק ותכלית ודברי כל הספר תלויים בבני שם, ארפכשד שלח ועבר ואברהם וכל ישראל. ואשר אמר 'אחי יפת הגדול' (בראשית י כא), לא יפת גדול ללידה אבל אחיו גדול ממנו ומשמעו אחי יפת, הגדול מיפת וכדקא מיירי בבן סורר ומורה (סנהדרין ס"ט ב'), ויש אומרים כמשמעו ומפני כבודו של שם שהיה חסיד הקדימו לפני אחיו, [כן הוא הדבר כי יפת גדול דכתיב שם בן מאת שנה שנתים אחר המבול (בראשית יא י) הוי אומר כי יפת הגדול שהרי בן ה' מאות שנה היה נח כשהוליד והמבול בשנת שש מאות שנה, נמצא הגדול שבבניו בן ק' שנים, ושם לא הגיע לק' עד שנתים אחר המבול, וכן עיקר.]

ה

בני יפת. הוא ובניו חמשה עשר, חם ובניו שלשים ושנים, שם הוא ובניו עשרים ושבעה, ומאלה נפצה כל הארץ, מספרם שבעים וארבעה, ולא נחלק העולם אלא לשבעים שנ' 'יצב גבולות עמים למספר בני ישראל' (דברים לב ח, ת"י, ספרי), ויעקב ובניו בירידתם למצרים שבעים היו, בני לאה ל"ג בני רחל י"ד בני זלפה י"ו בני בלהה ז' בכללם ע' ובפרט[ם] ס"ט כאשר אמרו חכמים זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות (סוטה יב.), אמור מעתה הללו ארבעה שלא נכללו ושלא נתחלקו בין האומות אילו שם וארפכשד ושלח ועבר לפי שצדיקים היו ולא נכללו עם האומות.

ומשך. הוא (גם שם) אחֵר שכתוב (בתורה ומש) (בראשית י כג), ך' זו היא מי"א אותיות שבאות בסוף המלה ובראשיתה ובאמצעיתה ואינם משמשות כלום, והם שמלאכת"ו בינ"ה שבאות בלא יסוד, וכמות זה: שָׁלָךְ (ויקרא יא יז) השולה דגים מן הים (חולין ס"ג). נֶשֶׁךְ, אשר ישה, עֶרְכְּךָ (ויקרא כז ב) ערך, חִכְּךָ חיך, ובלשון המשנה: סכך סכוי.

ו

ודיפת. (הוא) ריפת, לפי שדומים ר' וד' בציורם ובחיקוקם הסדירן >> >> >>

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף