פירוש המשנה לרמב"ם/תרומות/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירוש המשנה לרמב"ם ‏ תרומות ג

א

סרוח. הוא דבר נפסד ומעופש והוא שימצא הפנימי שלו שאינו ראוי לאכילה ודין אלו השתי תרומות שיתנם לכהן ויתן לו הכהן דמי הגדולה שבהם כי העיקר אצלנו המוציא מחברו עליו הראיה ואוכלן הכהן שתיהם: וענין אינה מדמעת בפני עצמה. שאם נפלה האחת בחולין לא יהיה הכל מדומע אלא שיוציאנו מאותן חולין שיעור מה שנפל בהן מן התרומה בלבד:

ואין חייבין עליה חומש. מי שאכלה בשוגג כמו שיתבאר וכן השניה לפי שכל א' מהן יש בו ספק אם היא תרומה אם לאו:

ב

התרומה כשנפל ממנה חלק במאה חלקים מחולין מוציאים מן הכל חלק אחד ויהיה תרומה ויהיה כל השאר מותר ויהיו חולין כמו שהיו ועוד יתבאר לך זה כי התרומה עולה בא' ומאה אבל אם נפל חלק מתרומה בפחות ממאה חלקים מחולין יהיה הכל מדומע וענינו דבר מעורב בדמע שהוא התרומה כמו שבארנו פעמים במה שקדם (בדמאי פ"א מ"ג ופ"ד מ"א ולעיל פ"א מ"ח) ואמר בכאן שאם היתה תרומה ראשונה שנפל בה הספק והשנית שהוציא אח"כ האחת גדולה מן האחרת ויהיה באחת על דרך הדמיון סאה ובשניה סאתים ונפלו השלש סאין בחולין צריכין אנו לדעת שיעור אותן חולין ונחשב כי סאה תרומה נפלה בהם והיא קטנה שבשתיהן ואם היתה באותן חולין מאה סאין תעלה במאה ואחד ואם הוא פחות יהיה הכל מדומע:

ג

נסתפקו בגמ' במה שאמר ר' יוסי כשיעור איזה שיעור ר"ל אם שיעור דאורייתא ועוד יתבאר או שיעור מה שתרם חברו ואמרו אם רצה באמרו כשיעור התורה והוא אחד מחמשים הרי הוא חולק על דברי חכמים ואם ר"ל שיעור חברו הרי הוא מפרש דברי חכמים ומסכים לדעתם והלכה כחכמים וכמו שיבאר ר' יוסי אם הוא מפרש:

ד

הרשה את בן ביתו. ענינו שנתן רשות לשמשו:

בטל. הוא שביטל לשלוחו משליחותו ובתנאי שיהיה אותו השליח עובר על דעתו כגון שצוהו לתרום בדרך הדמיון למזרחו של כרי והוא תרם למערבו אבל אם לא עבר על דעתו מה שעשה עשוי אע"פ שבטל כי העיקר אצלנו אין אדם מבטל שליחותו בדבור:

ודרוכות. הם דורכי הענבים בגתות ואין רשאים לטמא הגת כשמתחילים לדרוך מפני שיהיה מוכשר לטומאה וכיון ששכר אותם לדרוך ומםר להם גתו הנה הניחם במקומו וקבל עליו מעשיהם:

ה

האומר קרא שם אומר שהוא חייב להוציא מאותו הכרי כל החוקים שזכר ואומר לא קרא שם אומר שהוא כמות שהיה קודם שיאמר דבר ועליו להוציא ממקום אחר כל החק שהוא חייב בו ולא יוציא מאותו הכרי דבר והלכה כחכמים בלבד:

ו

מזה הפסוק הביא ראיה על מאמרם עובר בלא תעשה כי הם אומרים כי מה שאמר הכתוב לא תאחר ר"ל לא תאחר ממלאתך ודמעך מי שהוא ראוי להקדימו ואח"כ הביאו ראיה שראוי להקדים אלו החקים קצתם על קצתם:

ז

קרא השי"ת התרומה ראשית באמרו (דברים יח) ראשית דגנך תירושך ויצהרך וקראה תרומה באמרו (במדבר יח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי וקרא הבכורים ראשית באמרו (דברים כו) ולקחת מראשית כל פרי האדמה וקראם תרומה באמרו (שם יב) והבאתם שמה וגו' ונאמר ותרומת ידך ואמר בספרי ותרומת ידך אלו הבכורים והראיה שנאמר על הבכורי' אמרם כי השם יתברך מנה בזה הפסוק הדברים שהם טעונין הבאת מקום ולא נמצא מהם מן התרומות דבר שיהי' טעון להביאו לירושלים אלא הבכורים שדבר לשון הכתוב בו:

ואמרם כי מעשר ראשון יש בו ראשית ר"ל תרומת מעשר שבו אמר השי"ת במעשר ראשית והרמותם ממנו תרומת ה' וכבר בארנו כי התרומה נקראת ראשית:

ח

כל זה מבואר והעיקר אצלנו גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו:

ט

הנכרים אע"פ שאינן חייבין במצות אם עשו מהם שום דבר יש להם קצת שכר וזהו מן העיקר שלנו וכיון שהם משתתפין עמנו בשכר מעשיהן במצות קיימין כאשר תראה והלכה כחכמים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.